כלומר איך נלך?

אז התשובה היא כן.

הניסוח שלך מצחיק...

מכמה סיבות.

א. כדי לעבות את השיער תחת הכיסוי אפשר לשים בד, לא צריך לשים שיער.

ב. אין קשר בין פאה לכבול, אליבא דהאוסרים הפאה היתה תחת הסבכה.

ג. תוספות כותב במפורש שהפאה היתה גלויה ברשות הרבים, וקיים חשש שיצחקו עליה אם הפאה אינה עשויה היטב.

ד. כל הפלפול הזה הוא בדברי הגמרא, אך בכל השלטי גיבורים אין שום רמז שהפאה היתה תחת כיסוי, אלא אדרבה הוא כותב ששיער תלוש אין בו פריעת ראש או שיער באשה ערוה.

1) בשיער לא משתמשים כעיבוי, פשוט מקפלים פעמיים או שלוש את הכיסוי. השיער מחמם פי כמה וכמה יותר מבד, ומדהים כמה בדיחות כבר אפשר להשמיע בניסיון להתחמק מהפשט של הגמרא ולהעמיד אוקימתות שונות ומשונות.

2) אם הסבכה היתה תחת הפאה, אז הפאה היתה גלויה. או שלא הבנת בדיוק מה שכתבת, גם זו אופציה כי מהרגע הראשון עשית סלט.

3) פשט כזה עדיין לא שמעתי, ושמעתי הרבה בחיי. באמת שהתעלית על כל המעקמים והמסלפים למיניהם... יצירתיות מיוחדת! 

אם היית מכיר קצת את הגמרא במסכת שבת, היית מבין שהלשון "מחכו עלה" מושאל מ"זקנה לא תצא בשערות ילדה" וכבר שם כותבים הראשונים שלא תצא משום שיצחקו עליה, כמובן שאין שום קשר לעיבוי השיער או עיבוי הראש.

כמו כן ראה בחידושי רבינו פרחיה ב"ר ניסים (למסכת שבת ס"ד), אחד מהראשונים, שקישר את שני הדברים יחד: "ובפאה נכרית. כלומר שמתקשטין בו מי שאין להן שיער ארוך. אין יוצאין אלא לחצר ולא לרשות הרבים, דלמא נפלה ואתיא לאיתוייה. והא דשרינן שתצא האשה בפאה נכרית לחצר הוא שיהא ילדה בשל ילדה, אבל ילדה בשל זקנה אסור, שמא תתבייש מחברותיה ותתירם ותעבירם ד' אמות בכרמלית. אבל זקנה בשל ילדה מותר, דכיון ששבח הוא לה ואינה מתביישת, אין כאן חשש איסור כלל". 

אני מקווה שאתה מבין לבד שלא תוכל להעמיס את הפירוש המבריק שלך גם בדברי רבינו פרחיה.

4) אתה יכול להגיד שהיה כיסוי, ואתה יכול להגיד שהשיער היה גלוי קצת, ואתה יכול גם לומר שהפאה היתה עשויה משתי פאות של ברסלבים. השאלה מה השלטי גיבורים בעצמו אומר.

ומה שהוא אומר, זה שבפאה אין "פריעת ראש" וגם לא שייך "שיער באשה ערוה". הנה לשונו: "דשיער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשיער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער, אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פרועת ראש".

זאת אומרת, הוא טוען שפאה היא כמו בגד, ואין לה שום שייכות לשיער הטבעי.

הוא גם מביא את פירוש המשניות לרמב"ם: "פאה נכרית היא מגבעת, ידבקו בו שיער נאה והרבה, ותשים אותו האשה על ראשה כדי שתתקשט בשיער".

לפי הפירוש הזה, איך לומר, לא בדיוק משמע שהפאה היתה מתחת לסבכה ומשמשת ל"עיבוי" (אגב, גם אין לזה שום איזכור בראשונים ובאחרונים - זאת המצאה ייחודית של בן דורנו שניסה לעקם את הפשט),

זאת תופעה ידועה שאנשים נגעלים משיער תלוש גם כשהוא לא במאכלים וכו'

הסברת את הרעיון יפה, לגבי פאה בחוץ ומטפחת בפנים (בכל זאת בארוחות שבת ובהרבה הזדמנויות נוספות, האשה לובשת פאה גם בפנים, אבל לא ממש משנה).

איך אתה מסביר את העובדה שרוב הנשים, מכל המגזרים, מתוקתקות בחוץ, שזה כולל איפור ובישום ולבישת מיטב המחלצות, ובפנים לובשות חלוק עם כתמי אקונומיקה ונעלי בית? 

איך אתה מסביר את הצביעות הנוראה, שכולם נזכרים בטיעון המרשים הזה רק כשמגיעים לפאה או מטפחת, ואז פתאום אתה לוקה בשטף צדקנות מעושה וכותב שהרעיון הזה "דוחה אותך"?

אלא שאר פריטי הלבוש. בפנים לובשים חלוק עם כתמי אקונומיקה ונעלי בית, בחוץ לובשים חצאית וסריג או שמלה מהודרת, נעלי עקב, מתאפרים, מתבשמים, וכל הדברים האלה באופן טכני גם לא יכולים להיות בבית באופן תמידי כי האשה צריכה לטפל בבישולים וטיטולים.

ולכן כל הטיעונים האלה על "הציבור החרדי", הם מופרכים מיניה וביה.
 

אתה צודק שהנשים היפות ביותר בישראל הם נשות הציבור החרדי. כבר אמרו חז"ל, "אין לך יפה מן הצניעות". אפשר להיות גם יפה וגם צנועה, זה לא סותר האחד את השני.

לא לחינם אמרו שאצל הגויים, בהמתן של ישראל עדיפה להם על נשותיהם. זה לא באמת שהם מעדיפים סוסה על אשה, אלא זה בא להדגיש את היופי הפנימי שמתמזג עם היופי החיצוני וכשהוא בא לידי ביטוי בבגדים יפים וצנועים, המכסים כל מה שצריך לכסות.

נעשה גם סקר בחו"ל, בציבור לא יהודי, ומסתבר שהגברים יותר נמשכים לנשים לבושות מאשר לנשים חשופות. אני לא רואה בזה שום פסול, אם בבני ברק צריך "לשמור על העיניים". גבר צריך לשמור בכל מקום על העיניים, וגבר צדיק לא אמור לדעת ולהבדיל בין נשות בני ברק לנשות תל אביב.

ואם כבר מדברים, תחפש קצת בדברי חז"ל את המילה "צנועה" או "צניעות" ותראה שצניעות זה בכלל דרך חיים והתנהגות, ומשהו שלא קשור ללבוש. הלבוש הוא דרך אגב, לא העיקר. אשה שמתלבשת "בצניעות" (קרי: סמרטוטים דוחים, והרבה שכבות) ומסתובבת כל היום ברחובות, או עובדת בתור קופאית במכולת, הצניעות ממנה והלאה.

אתן לך דוגמא, בעולם הבא האדם מגיע למשפט, שואלים אותו למה לא למדת תורה, הוא אומר הייתי טמבל, ואז מראים לו איזה חכם הוא היה כשהוא זכר בעל פה את כל המחירים בחנות שלו, ועשה את כל החישובים בראש.

גם פה, נתת אחלה דרשה על פאה ומטפחת, איך זה יכול להיות שהנשים החרדיות לובשות פאה בחוץ ומטפחת בפנים.

ואני בסך הכל הצבתי מולך ראי, שהראה לך איך כל הנשים שלא לובשות פאה מתנהגות. כולן, ללא יוצא מן הכלל, מתגנדרות ומתקשטות כשהן יוצאות החוצה, ובבית אין להן ברירה אלא לזרוק על עצמן משהו ולנעול כפכפים כי אי אפשר לטפל בצרכי הבית עם הופעה של מליון דולר.

והטיעון הזה של למה פאה בחוץ ומטפחת בפנים, הוא טיעון המלמד על צביעות ממדרגה ראשונה. 

נקודה נוספת שהובהרה היתה סוגיית היופי. בעיני, וגם בעיני חז"ל, לא היה פסול באשה שמתקשטת ברשות הרבים. יש פרק שלם העוסק בזה, "במה אשה יוצאה". אם כי אסור לה לבלוט למרחוק בבגדים או תכשיטים יוצאי דופן, אבל זו כבר סוגיה אחרת לגמרי.

רוב הגדולים בימינו מתירים פאה, מה כבר יש להסביר להם?

דבר אחד ברור לי:

האמהות הקדושות לא התבלטו בסביבתן עם סמרטוטים ושכבות ונראו כמו אוהל מהלך (למרות שכתוב "איה שרה אשתך, ויאמר הנה באוהל", אין הכוונה שהיא עצמה היתה האוהל...). האמהות חיו בסביבה שכל הנשים התלבשו כמו הערביות של ימינו, וגם הן התלבשו כמותן, ובמיטב המחלצות שהיה ניתן להשיג אז.

אין שום מקור בחז"ל או בכל מקום אחר, שהאמהות התלבשו בסמרטוטים כהים ודוחים, ואין גם מקור לכך שהאשה צריכה להתכער בעיני כל הסובבים. נהפוך הוא. אפילו בימי אבלה (!) מובא בראשונים "שאסור לת"ח להניח לאשתו שתתנוול אפילו בימי אבלה, כדי שלא תתגנה בעיניו, שמא יכופנו יצרו להתאוות לאשה אחרת" (אורחות חיים, הלכות כתובות).

ולכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה". 

הטעם של הרב משאש הוא טעם מחודש, ואין צורך להזכירו כאן, וכל מי שיכל חלק עליו בעניין הזה. כולל מי שהתירו פאות!

לשיטת הרב משאש אפשר להתיר הרבה דברים, וזה ברור שאינו.

"כל מי שיכל חלק עליו"? מה אתה אומר... אולי אתן לך ללמוד קצת...

כדברי הגר"ש משאש כתב גם הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א (קובץ אור ישראל ל"ו), וזה לשונו: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".

וכדבריהם מפורש בגמ' תענית כ"ג, והנני מעתיק כאן את לשון תרגום "מהדורת שוטנשטיין", למען ירוץ הקורא: "אבא חלקיה היה נכדו של חוני המעגל וכו'. פעם אחת היה העולם זקוק לגשם, שלחו החכמים זוג חכמים אליו לומר לו לבקש רחמי שמים שיבואו גשמים. הלכו לביתו, אך לא מצאו אותו שם. הלכו לשדה לחפש אותו, ומצאוהו שהיה עודר בשדה וכו'. כשהגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים". ע"כ. והלכו כך עד שהגיעו לביתו וכו'. ובהמשך מובא בגמ': "אמרו לו החכמים לאבא חלקיה, אנו יודעים שהגשם בא מחמת תפילת הרב, כלומר: מכירים אנו בגדולתך ואין אנו מהרהרים אחריך. אלא שבכל זאת אנו מבקשים שיסביר לנו הרב את פשר הדברים האלה הנראים לנו תמוהים... מאיזה טעם, כאשר הרב הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים? אמר להם אבא חלקיה: כדי שלא אתן עיני אלא בה, ולא באשה אחרת". ע"כ.

והנראה בפשטות בביאור הדברים, שהחכמים תמהו: מדוע יצאה אשתו לקראתו עד פתח העיר כשהיא מקושטת, והלא היא מכשילה בזה את עין הרואה, והיה לה להתקשט רק בביתה לעיני בעלה ולא לעיניהם! (ובספר "בן יהוידע" כתב: "החכמים שידעו בה לא הסתכלו בה ח"ו, אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחם, וכאשר אמרו בגמ' על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה"). וענה להם אבא חלקיה, שהעיר אינה כמו השדה, כי בעיר מצויות נשים, ויש חשש שיתן עיניו באשה אחרת, ועל כן באה אשתו הצדקת כשהיא מקושטת, ללוותו בהליכתו ברחובה של עיר, כדי שלא יתן עיניו באחרות עד שיגיע לביתו. ואע"פ שגם אחרים יכולים לראותה מקושטת ויהרהרו אחריה, הרי זו חובתם שלא להסתכל בה, והיא יצאה ידי חובתה כשאינה לובשת בגד אדום וכו', ואינה יוצאת דופן בין הנשים.

ובספר "דקדוקי חברים" למסכת תענית (נדפס בשנת תקע"ג), כתב וזה לשונו: "מן התימה על חסידי עליון הללו כי למה לא ראו לחוש למה שהזכרנו, על שיצאה אשתו מפתח ביתה לקראתו עד מבוא העיר כשהיא מקושטת בתכשיטין כמ"ש רש"י, כי לכאורה זר מעשיה, ולא זו הדרך לבנות ישראל הכשרות... כי מכל מקום היתה ראויה לחוש פן אחרים יתלו עיניהם בה, וקא עברה אלפני עור בקום עשה, דאם מידי עבירה יצאו, מידי הרהור לא יצאו". עכ"ל. אולם תמיהתו היא תמיהתם של אותם החכמים, ותשובתו של אבא חלקיה עונה על כך במישרין.

וכמש"כ מרן הגר"ש משאש עצמו במקום אחר: "לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם. ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי' יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה"ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק, או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים? וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרים בזה יותר משערותיהן, ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפים האשה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר ע"פ הדין, בין אם תכסה בבגד, או בשיער, העיקר הוא שלא יהיה מגופה, הוי ליה מלבוש על ראשה, ואין לנו להיכנס אם הוא מייפה אותה או לא, דזהו ענין הגברים שחובתם שלא להביט, ואפי' תהיה מכוסה בכובע אין ראוי להביט".

וכדבריו כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ז), וזה לשונו: "אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי' בתלויות בכותל... וכן ביו"ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים". עכ"ל.

ושם בסי' מ"ח כתב עוד: "ומה שמעכ"ק שליט"א כותב פשיטא שגורם הרהורים רעים שאסור מן התורה "ולא תתורו" וכו', הלוא גם בגדי צבעונין של אשה גורם הרהורים ואסור להסתכל גם כשתולין בחוץ, והלא אין לך דבר שגורם הרהורים יותר מיופי האשה שע"ז נאמר בעיקר ולא תתורו, וגם אסור משום "ונשמרת" כמבואר בע"ז (דף כ') באשת איש אפי' מכוערת, ואפי' הכי נשים יוצאות בגילוי פנים".

וכן כתב הרה"ג הרב שמעון חיררי זצ"ל בשו"ת "אשמח בהשם" יו"ד סימן כ"ג, וזה לשונו: "בנותן טעם למה יעקב בחר דוקא ברחל היפה... מאחר שבעיני יעקב היה הדבר כמו ציצית, צריך להיות נאה. ולכן בחר בה, שהיא היתה יפת תואר ויפת מראה... הגמרא בתענית (כ"ג) באבא חלקיה בן בנו של חוני המעגל... כאשר הגיע לעיר יצאה אשתו לפניו מקושטת... לשאלת החכמים מדוע יצאה לקראתו מקושטת, אמר להם כדי שלא אתן עיני באחרת. ואם כן הכא נמי דכוותה, כאשר יש לו לאדם אשה נאה, לא יתן עינו באחרת. וכל שכן בקדושים אשר בארץ המה, כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו...

אלא שבאמת עצם דברי הגמרא לא ברורים כפי הצורך, דהנפש היפה שואלת להיכן יצאה לקראתו, האם הכוונה על יד פתח ביתה, ואם כן מאי נפקא מינה, מה דהוה הוה, כי כבר כעת נכנס לביתו, ומהו החשש יש בזה "כדי שלא יתן עיניו באשה אחרת", ועוד לשון הגמ' דקאמר "כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה" משמע מיד בכניסתו לעיר, ואם כן יקשה איך לא חשו שיתקלו בה ח"ו אחרים, וכמו שראוה הני זוגא דרבנן...

ומיהו עיין בספרי הקטן "ישמח אב" (פרשת חיי שרה עמ' רל"ג) שהבאתי שם דברי הגמ' במגילה (יד.) שרה זו יסכה, ולמה נקראת שמה יסכה... שהכל סוכין ביופיה. והקשה בילקוט דברי חכמים, האם זה שבח וכבוד שהכל סכין ביופיה? ומוטב היה לשתוק מזה. ותירץ שזהו החידוש, שהכל סוכין ביופיה ואין מזיק לשום בריה, בלי הרהור חטא כלל. ע"כ. ואם כן יש לומר שגם הצדקת הזאת שעלתה על בעלה (שהענן התחיל מצידה קודם), קים להו שראייתה אינה מזקת... ונראה שזהו שבחה של אותה צדקת שהרואה אותה שורה עליו רוח קדושה וטהרה...

הראה לי ידידי וחביבי משה אזולאי נרו יאיר, מש"כ הרשב"א "מטה מוצעת ואשה מקושטת לת"ח פירוש מקושטת מלשון קשוט עצמך, כלומר מתוקנת והגונה במעשיה"... וכבר הבאתי לעיל שאשתו של אבא חלקיה היתה יוצאת מקושטת, האם שם גם כן אפשר לפרש נאה במעשיה? וכבר הבאתי פירוש הרש"י שפירש מקושטת במלבושים, והגאון [רבי יוסף חיים בעל "בן איש חי"] פירש מקושטת בפנים. ושא נא עיניך וראה מה שהבאתי בספרי הקטן "ישמח אב" (עמ' קל"א מהמדרש רבה מה, ד) שלדעת רבי עזריה בשם רבי יוחנן בר פפא, הטעם שהיו האמהות עקרות, כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנויין, שישארו ביופיין ולא יהיו מכוערות ע"י הלידה. ורב הונא ורבי אבון בשם רבי מאיר אומרים כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין היא מתכערת, ע"ש באורך". עכ"ל.

וכן כתב הגאון רבי יהודה שיינפלד שליט"א, בספר "אוסרי לגפן" (חלק ט' עמ' קע"ה ואילך): "אי אפשר לאסור להתנאות ברה"ר, דכך טבע האשה מבריאת העולם (עכ"פ מאז שאכלה מעץ הדעת), ובזמן חז"ל יצאו בתכשיטין לרה"ר בימות החול, ורק בשבת אסרו שמא תשלוף להראות לחברתה, ומבואר שהתכשיטין היו להתנאות לפני חברותיה ולא רק בפני בעלה, ומפורש בחז"ל שמשמחים אותה ברגל בבגדי צבעונין, ועיין כתובות (סה.) רש"י ד"ה לך ולחברך ולחברורך, "שלא אתבזה על הבריות", הרי שכך דרך האשה מאז ומתמיד, צא ובדוק אצל הנשים הצנועות ביותר, שלובשות בגדים נאים יותר מבעליהן שלובשים חליפה שחורה פשוטה". עכ"ל.

והיתר יציאה לרה"ר בתכשיטין, מפורש במסכת שבת, וראה בתוס' שם (דף סד: ד"ה רבי ענני), וזה לשונו: "ואנו שאין לנו רשות הרבים גמור... הרי היא כחצר שאינה מעורבת ומותרות נשים שלנו להתקשט בטבעות ובתכשיטים". וברא"ש שם: "הלכך מותר להתקשט בחצר וכן נמי ברשות הרבים שאין רחב ט"ו אמה". ובשו"ע או"ח (סי' ש"ג סעיף י"ח): "והאידנא, נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין". וברמ"א שם: "עכשיו שכיחי תכשיטין, ויוצאים בהם אף בחול". והביאוהו כל האחרונים.

וכן כתב בספר "עוז והדר לבושה", שהסכימו עליו גדולי הדור: "אני מודעת לכתר בת מלך המעטר את ראשי, ולאחריות הבאה אתו. כיום אני לוקחת בחשבון ונזהרת מאד להיראות במיטבי ולגרום הנאה לכל מי שפוגש אותי, בפרט לבעלי" (עמ' 6).

ועוד כתב: "נשים צריכות להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם... ההלכה מכירה בהחלט בצורך הקיים אצל נשים להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם, ואף מעודדת אותן לכך" (עמ' 9).

ועוד כתב: "גם אשה או נערה הלובשת בגדים צנועים מדי, בצורה שתפגין את צניעותה בפני כל, מנצלת את בגדיה הצנועים להשגת מטרה שהיא היפך הצניעות... לפיכך, אין ללבוש חצאית המגיעה כמעט עד הרצפה, ללבוש בגדים קודרים מדי, לפסוע בפסיעות מעודנות מדי, וכו', כי כאמור הפגנת יתר של צניעות היא בעצמה חוסר צניעות" (עמ' 46).

ועוד כתב: "מותר לה להיראות נאה בצאתה מביתה, וכך עליה לנהוג, משום שהקב"ה העניק לנשים חן, כדי שתיראנה נחמדות תמיד" (עמ' 105).

ועוד כתב: "אשה נשואה... עליה להתלבש בצורה נעימה ונאה, באופן המשקף את שמחתה ואצילותה... כיון שכיסוי הראש ממלא תפקיד כה חשוב, מתאים שסגנונו ישקף את עדינותה הפנימית ורגישויותיה של בת ישראל. לפיכך, עליו להיות פריט לבוש המוסיף חן ואצילות למעמדה המלכותי של האשה היהודיה" (עמ' 226).

ועוד כתב: "במקום לגלוש לקיצוניות זו או אחרת, עליה להקפיד על תסרוקת נעימה למראה, היוצרת רושם מכובד ואפילו נאה. בת ישראל שייכת הרי למשפחת המלוכה, והופעתה צריכה להעיד על כך" (עמ' 252).

ועוד כתב: "ראוי שנשים ובנות תקפדנה על הופעה נאה ונעימה" (עמ' 298).

ועוד כתב:  "עיקר הגוף צריך להיות לבוש בצורה נאה ומלאת חן" (עמ 319).

ועוד כתב: "יש נשים המתלבשות בבגדים קודרים וחדגוניים, וכמעט שאינן מקדישות מחשבה להופעתן. ביניהן יש אפילו כאלה, הנוהגות כך מתוך רגש מוטעה של צניעות וענווה. לדוגמא, לא איכפת להן כיצד נראית הפאה שעל ראשן, והן יוצאות מביתן חבושות פאה לא מסורקת ומוזנחת. בנוסף לכך, הן לובשות שמלות חסרות צורה וצבע, משוללות כל חן. סגנון לבוש כזה גורם תחושת אי נוחות לרוב הנשים, היודעות להעריך טעם טוב ולבוש אסתטי, ולכל הפחות מצפות מאשה שתקפיד על הופעה נאה ונעימה. התלבשות בבגדים קודרים ועלובים אינה מעשה מצער ובלתי חברותי בלבד, בנוסף לכך יש כמה סיבות חיוביות ביותר מדוע נשים ובנות צריכות להקפיד תמיד על הופעה נאה ולבוש נעים לעין... תכשיטים הינם חלק טבעי מלבושה של האשה, בתנאי שהם נעימים ועדינים. מותר אפילו לענוד תכשיטים במקומות ציבוריים... למעשה אנו מוצאים בחז"ל שאפילו נשים חשובות ביותר, כאשתו של רבי עקיבא, ענדו תכשיטים" (עמ' 398).

ועוד כתב: "המדרש (ויקרא רבה יג, ד. וכן מובא בתוספות חגיגה ט ע"ב) מביא משל מיוחד מאוד: "יאי עניותא לברתיה דיעקב כערקתא סומקתא לסוסיא חיורא" כלומר, נאה מיעוט [תכשיטים] לבת ישראל, כמו סרט אדום הקשור סביב צוארו של סוס לבן. נראה כי כוונת חז"ל היא: סוס לבן נחשב לבריה אצילית ביותר. חבל לקשט חיה כזו במידה מופרזת, המסתירה ומסווה את יופיו הטבעי של הסוס. ברם, סרט אדום הקשור סביב צוארו של סוס לבן הינו קישוט מתאים ואף ראוי לשבח. חוט זה הוא פריט קטן, המבליט את מראהו האצילי של הסוס הלבן ואת יופיו, שהרי הצבע הלבן נראה יפה במיוחד בתוספת מעט צבע אדום המנוגד לו. כך לגבי השימוש במיעוט תכשיטים במקום הפרזה והגזמה. חינה של בת ישראל וענוותנותה אינם מוסתרים כאשר היא עונדת לגופה תכשיטים בטוב טעם - נהפוך הוא, התכשיטים תורמים לחן, לאצילות ולמראה הטוב בהם התברכו בנות עמנו במידה גדושה" (עמ' 401).

ועוד כתב: "האשה והנערה צריכה להתלבש בבגדים נאים ולהתקשט בתכשיטים מתאימים, כדי להקרין תדמית נאה ומלאת חן יהודי" (עמ' 405).

ועוד כתב: "השימוש הנכון באיפור משפר את הופעת האשה ויוצר תדמית בריאה, מאושרת ונעימה לעין" (עמ' 406).

ועוד כתב:  "כך צריכה להיות גישתה של האשה, עליה להופיע בין אנשים במראה נאה ומלא חן" (עמ' 413).

ואם בשאר מלבושים ותכשיטים כך, קל וחומר בפאה, שהיא פחותה מתכשיט, שהרי כיום רוב נשות העולם יוצאות בשערותיהן בכל מיני תסרוקות, וכל הרווקות הולכות בגילוי ראש, וגם בין הנשים הנשואות פשט המנהג לילך בפאה, וממילא אין אדם בא לידי הרהור מראיית שיער, וכמש"כ בשו"ת יביע אומר (חלק ו' סי' י"ג): "לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור... יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר גם בבתולות פנויות, וא"כ יש לומר שלא שכיח הרהור כ"כ בזה". עכ"ל (וראה עוד מה שהבאנו לעיל מדבריו). והגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, רבה של חיפה, כתב בספרו אוצר המכתבים (חלק ג' סי' אלף תתפ"ד): "וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר". עכ"ל.

ועל זה הדרך כתב בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה) לגבי גילוי שיער האשה היוצא חוץ לצמתה, שאין לאסרו משום שגורם להרהור, וזה לשונו: "דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה מותר, ואפי' לק"ש, כדפרישית, וכן כתבו המפרשים ז"ל, וכן כתב ראבי"ה ז"ל, כל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא חיישינן דליכא הרהור, וכן הסכים בעל המרדכי והרא"ש ז"ל והכל כפי המנהגות והמקומות...

ואלא מעתה לפי דרכם שיער גבות עיניה נמי היה להם לאסור, דשיער קרייה רחמנא נמי, דכתיב יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו וגו', וכל שכן פניה ידיה ורגליה דהוה להו נמי למיסרן, ומאי שנא אותו שיער, ואי משום דדרכן להיות מגולין, האי נמי דרכו להיות מגולה. ואי לא איירו אלא באשת איש ובמסתכל ומתכוין ליהנות, אטו באשת איש וברשיעי עסקינן? ובבירור אמרו זכרונם לברכה, דאפילו באצבע קטנה אסור להסתכל, ואפילו בבגדי צבעונין שלה נמי אסור, וכל שכן בשערה, דת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה וכו', ואמר רב יהודה אמר שמואל ואפי' שטוחין ומונחין על גבי הכותל. אלא שדברים אלו בטלין הם, דלית בהו מששא כלל.

וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דקאמר לה להאי מילתא, דכיון שנהגו לגלותו מימי עולם ומשנים קדמוניות ברוב תפוצות הגולה שתחת יד ישמעאל ואין בידו למחות, איך עלה בלבו לאוסרו? ואף אם היה אסור, דאפילו באיסורא דאורייתא אמרינן הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, כדאסיקנא בביצה פרק המביא... והשתא אם בדאוריתא ובדרבנן אמרינן הנח להם, כל שכן בדבר המותר שנהגו בו היתר, שכל המוכיחן בזה לא בדעת ידבר, ונמצא מכשילן ח"ו, ועתיד ליתן את הדין... ובכמה וכמה דברים הקילו רבותינו ז"ל כדי שלא תתגנה האשה על בעלה. ואין צורך באורך".

המקור הפשוט הוא הרב משאש עצמו, פתח את התשובה במקום לצטט חלקים.

הוא כתב שהטעם שם הוא שאנשים רוצים שהאישה שלהם תראה יפה בחוץ כדי להשוויץ, ועל זה יצאו עליו כבר כולם. גם מי שמתיר מסיבות אחרות.

גם המשפט "יצאו עליו כולם" הוא חסר ביסוס לחלוטין.

היחיד שהתווכח עמו הוא הרב משה לוי, והרב משאש ענה על כל טענותיו, עד שהרב משה לוי לא מצא מה לענות בחזרה.

תפתח את תשובתו בעצמך, ותיווכח לדעת שהוא ענה בטוב טעם, עם ראיות חזקות ביותר.

20180113231227.pdf

גם מה שכתבת בשמו "כדי להשוויץ" זהו שקר מוחלט. רוב האנשים, יתביישו בנשים שלהן כשהן לבושות שכבות של סמרטוטים, וכשהן לבושות בצורה נורמלית, הבעלים שלהן לא מתביישים בהן. 

וזה מה שהוא כותב - "ובפרט שע"פ רוב ולפי רוח היום, יוצאים יחד לשוק בעל ואשתו בבת אחת, ויתבייש לראות אשתו מנוולת כמו ערבית, בתוך נשים אירופאיות מלובשות ומקושטות כראוי לרוח הזמן ובהיתר".

הוא בסך הכל מדבר על אדם שרוצה לראות את אשתו נורמלית בין הנשים. 

"להשוויץ בה"? אין שום קשר לדברי הגר"ש משאש, אתה כותב מהרהורי לבך. ובקשר לכותרת שלך, אמרו חז"ל "הפוסל במומו פוסל".

וזר מאוד, וכשהרב משה לוי יצא נגד זה הוא לא יצא לבדו ואף אחד לא מביא את רצון הבעל כטעם. אם לא ראית, זה לא אומר הרבה

אני נשוי באושר, אני מסתכל רק על אשתי, אף אחת בעולם לא מעניינת אותי חוץ ממנה.

את מוזמנת לשאול את כל הנשים בפורום הזה, אם היה לי דיבור עם מישהי באופן פרטי.

כל מילה שכתבתי פה, מעוגנת היטב במקורות מספרות השו"ת ודבריהם של גדולי ישראל, גם אם השתמשתי במונחים עכשוויים כמו "מליון דולר".

אפרופו חזרה בתשובה, מה שאת כותבת "אין לך מה לעשות חוץ מלתור אחר נשים" זאת השמצה פשוטו כמשמעו, והוצאת שם רע מהסוג הגרוע ביותר. גם אם תחזרי בתשובה אלף פעמים - לא יהיה לך חלק לעולם הבא.

את מבינה מה זה אומר? אסביר לך: את תישארי בקבר, כשכולם מסביבך יקומו בתחיית המתים. כי מוציאת שם רע כמוך, לא מגיע לה לקום כמו כולם בעולם החדש שיברא השם יתברך. גם אם את חושבת שאת הכי צדיקה בעולם, כמובן.

אז אם את טוענת שהאשה שמתלבשת יפה מתנשאת על האשה שמתלבשת עם שכבות של סמרטוטים, אין כאן שום התנשאות. גם אותה אשה שבחרה ללבוש סמרטוטים, היתה יכולה להתייפות, אבל היא בחרה להיות מכוערת, במחשבה שהכיעור זה הצניעות המופלאה.

אם את מתלבשת יפה ואת מקנאת במי שמתלבשת סמרטוטים וחושבת שהיא צדיקה, צר לי לבשר לך שאת טועה מאוד.

הצניעות האמיתית היא כמה שפחות להתהלך בחוץ, יש לי שכנות שאין לי מושג איך אם הן נראות, כי אני פשוט לא רואה אותן. ויש כמה "צנועות" במרכאות כפולות, שלבושות בטעם רע מאוד (אולי לטעמך זאת צניעות) עם שאלים מעל הראש והכתפיים, ואני נתקל בהן יותר מדיי פעמים. לאותן 'צנועות' אין שום קשר לצניעות.

לכל אורך הדיון הזה לא התעסקתי בלבוש של נשים, או במראה של נשים.

התעסקתי בהלכה נטו; מה יש להלכה לומר על פאה, כיסוי ראש, וכו'. 

כידוע לך, התורה מדברת על כל התחומים, כולל התחומים האינטימיים ביותר. אחת הסיבות שאסור לנשים ללמוד תורה, היא בגלל שהן לא מקבלות את הדיון התורני כמות שהוא, וזה נדמה להם כמו מילים גסות.

גם כאן, הדיון ההלכתי שאני מנהל נראה לך כמו "התעסקות אובססיבית בלבוש של נשים".

הבעיה היא בך, גברת חגית.

בתגובה הראשונה שלך העלית טענה עניינית, על לבושן של האמהות והמקבילה לזה בלבוש סמרטוטים דוחים בימינו, כאשר עניתי לך בטוב טעם ונגמרו לך הטענות הענייניות, והחלטת להשמיץ.

"כמו אוהל מהלך", היא בזויה. אין לה שמץ מקום - והיא חסרת צניעות (כמו שכתבת יפה, צניעות זה לא רק בלבוש).

לפי רוב הפוסקים יש לכסות את הרגל עד סופה (אם כי יש העמוד החזק של המ"ב, שבפשטות כוונתו שלא כך), וכאלה שלא הולכות עם גרביים ארוכות, מכסות באופן זה. יפה מאד (ראיתי את הציטוט מאיזה ספר לגבי "עד סוף הרגל". גם הוא אינו מדבר על מי שלא הולכת עם גרביים; וגם זו שיטה יודעה בחלקים של הציבור החרדי, כי התרגלו ללכת עם חצאיות לא כאלה, המשך משרה שנירר דומני. בפשטות, יתכן שזה בא גם מיוקר הבד אז, ולאו דווקא מאדיאולוגיה לכתחילה).

גם לא נכון לומר ש"רוב הגדולים בימינו מתירים פאה" לכתחילה. יש ויש. אני מכיר את הרשימות..

גם אלו מהפוסקים שסוברים שכיסוי ראש זה כמו "גזירת הכתוב" ולא בפשטות מטעם צניעות - אינם "רוב הפוסקים" כפי שכתבת בהודעה אחרת. וכבר ציטטת בעבר, אין צורך לחזור.

[לגבי הנושא של היופי והצניעות, איני רוצה להיכנס כאן. בעיקרון זה לא סותר. אם כי גם בזה, גם מי שמעיין במקורות שהבאת, יכול לחוש שיש גבול דק בין מה ששייך, "עדין", לבין מה שלא והחכם עיניו בראשו. להסיק מזה שדרך בנות ישראל להתקשט ולא צריכות להסתגר בביתן כדי שלא יראו אותן - לכך שאין שמץ אחריות לגבי הסביבה הגברית, זו גם הגזמה. ויש גם מקורות כאלה]

ואתה מוזמן להריץ חיפוש בגוגל תמונות על "כת השאלים". אז התיאור הוא בזוי? לא. התיאור הוא מדוייק. אפשר לכסות את הרגל עד סופה, ואפשר ללכת עם מטפחת, ועם זאת להיות מאוד יפה ומטופחת, גם אם רוצים להחמיר עד הקצה  האחרון (במטפחת החומרה היא רק אם השיער מכוסה כולו, וזה רק במטפחות מאוד מסויימות ולא נפוצות).

לגבי התוכן ההלכתי שכתבת, אני רואה שאתה מפגין ביטחון עצמי מופרז, וזורק משפטים חסרי ביסוס. מבלי לפגוע בכבודך חלילה, דברים מהסוג שאתה כותב, אם ברצונך לדון עניינית והלכתית, צריך אתה לבסס עם מקורות וראיות, שאילולא כן היית יכול לכתוב גם "אתה מטומטם" או "אתה רמאי שקרן" ולסגור עם זה את הפינה.

ובכן נתחיל מהסוף, ובקיצור, מבלי להלאות את כל מי שירצה לקרוא את התגובה הזו.

א. כיסוי ראש הוא גזירת הכתוב - אכן, כך כתבו כמה פוסקים. למעשה, רוב ככל הפוסקים לא התעסקו בשאלה "מה טעם צריך לכסות את הראש", ולכן מה שכתבת הוא פשוט חסר ביסוס. אין כאן רוב ומיעוט. 

בגמרא אין שום יחס לזה, אלא "אזהרה לבנות ישראל". בראשונים גם אין שום יחס. מי מהם שדיבר על צניעות, זהו בדיעבד לאחר שנוצר מצב שרוב הנשים מכסות את הראש. אבל כטעם לאיסור התורה? ממש לא. אלא לאחר שכל הנשים מכסות, היוצאת דופן היא פורצת את גדר הצניעות. פשוט וקל. 

אני מאמין שאתה (כמו רבים אחרים) ניזון מתעמולת שקר וכזב שמתפרסמת בכל ערוץ אפשרי, הרבה אנשים משתעממים בבית הכנסת ולוקחים עלון צבעוני ליד, עם חומר מושך ומעניין, בפרט כשהכותב נוטף זימה ממוחו הקודח. בעלונים אלה מאוד נפוץ השימוש ב"תרומת הדשן", שכתב שפריעת הראש היא "פריצותא דגברי" (ההסבר הוא כמו שכתבתי בקטע הקודם). אבל אותם שקרנים לא מספרים לך שתרומת הדשן עצמו בסימן רמ"ב, כותב אליבא דהרמב"ם שפריעת הראש היא דרבנן... והגמ' שכותבת "דאורייתא היא", זוהי אסמכתא בעלמא. תה"ד לא חולק ומשמע שמסכים עמו. אז לומר שהוא מביא "טעם לאיסור התורה"? מהיכי תיתי?

ב. רוב הגדולים לא מתירים פאה, אלא מעדיפים פאה על מטפחת. יש רשימה של גדולים מכל החוגים. ב"ה כבר הספיקו להמציא המצאות על כל אחד מהם. על החזו"א המציאו שאמר "מהפאה נודף ריח של איסור דאורייתא". כל תלמידיו מעידים שהעדיף? אשתו ואמו הלכו עם פאה? לא נורא, אז מה. על הגרב"צ המציאו שאמר ש"פאה זו פריצות". אבל התיר בספרו פעמיים? אשתו הלכה עם פאה? לא נורא, אז מה. על הגר"ש משאש שכתב ששה תשובות ארוכות בנדון, המציאו שחזר בו בסוף ימיו וביקש שימחקו, אבל "לא שמעו לו"... על הגרמ"י לפקוביץ שהוציא מכתב חריף בנדון, המציאו שחזר בו ואמר ש"הטעו אותו". גם על הגר"מ שטרנבוך המציאו שחזר בו בספריו האחרונים, מה שלא נכון בכלל. עכשיו עסוקים בלהמציא על הרבי מליובאוויטש ש"אסר" פאה, תוך התעלמות מעשרות מכתבים ושיחות בנדון. 

על המתירים פאה אין בכלל מה לדבר, ברור שרק בדור הזה יש לפחות 50 פוסקים שגילו דעתם להתיר, כשמאידך האוסרים הם הרב מאזוז ותלמידיו, הרב עובדיה ותלמידיו, ועוד בודדים ממש. 

ג. אחרון חביב, המשנה ברורה, שגם לגביו זרקת משפט "שהפשטות לא כך". 

ראשית נקדים כי המקור לכך ששוק באשה ערוה הוא בברכות כד ע"א ולמדים זאת בגמרא מהפסוק בישע' מז ב-ג "חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות תגל ערותך גם תראה חרפתך". והנה אחד מן הראשונים, תלמיד רש"י, המהר"י קרא מפרש על אתר: שוק - הוא הירך העליון וכך ג"כ מבאר בשו"ת בני בנים (להגר"י הנקין) ח"ד סימן ט'.

כידוע, המשנ"ב קבע שרק הברך חייב בכיסוי, ומכאן ולמטה אין שום צורך בכיסוי, והוא תלוי במנהג המקומות. הפסק שלו התקבל על רוב גדולי הדור, וכולם מצריכים חצאית שתכסה את הברך. עניין ה"סנטימטרים" שהתחיל ב-10 ס"מ (מובא בספר 'לשכנו תדרשו' בשם הגדולים) והמשיך ב-20 ס"מ ואחר כך גם ל"חצי האורך בין הברך לעקב" ולאחרונה הגדילו לעשות ע"י חלוקת סרגל מדידה, הוא עורבא פרח. ההגדרה המדוייקת היא שהברך צריכה להיות מכוסה בכל מצב, בישיבה או בעמידה או בעליה לאוטובוס, וזה משתנה בין חצאית לחצאית.

ברור ופשוט שגרביים אינם נחשבות כיסוי (ולכן אשה לא יכולה לצאת לרחוב רק עם גרביים לגופה) וכל הנדון הוא חומרא בעלמא לשיטת המקילים כדעת המשנ"ב, ומוסיפים כיסוי לחומרא. במקומות בהם פשט המנהג לא ללבוש גרביים, אין חיוב (כמו בהתנחלויות). במקומות בהם פשט המנהג ללבוש 20 דנייר, הוא הדין. ומהיכי תיתי לחייב דוקא 40 דנייר או 500 דנייר.

למעשה כמו שדעת המשנה ברורה התקבלה הלכה למעשה בכל תחום (בפרט בציבור הליטאי) כך גם בענין זה התקבלה דעתו בין פוסקי דורנו, וכולם סוברים שהברך צריך להיות מכוסה בכל מצב, וגרביים צריך בגלל מנהג ישראל במקום שנהגו בכך.

וממילא אם נהגו בצבע חום, או בצבע רגל ממש, או גרביים שקופים, או אפילו בלי גרביים כלל, אם כך כולן נוהגות - ע"פ המשנ"ב אין בזה בעיה הלכתית כלל. וגם אם יבואו אנשים ויצווחו שזה גורם להם הרהורים.

כך גם כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, דעתו הובאה בספר "מעדני שלמה", בזה"ל: "שאלתי את מרן... האם צריך לעורר את הנשים שם בענין לבישת גרביים. ואמר מרן, שחובת לבישת גרביים (כיסוי הרגל מתחת לברך) תלוי הדבר במנהג המקומות, ובמקום שלא נהגו ללבוש אין לגעור בהן... יש להן על מי לסמוך, שהרי דעת המשנה ברורה דלא הוי שוק".

ומציין למשנה ברורה סימן ע"ה ס"ק ב', ע"פ פמ"ג משב"ז סק"א, דכיסוי מתחת לברך הוא דת יהודית ולא הוי ערוה בעצם, ובזה מהני מנהג המקום להתירו. ומציין להגרי"ח זוננפלד בשלמת חיים (מהדו"ח ט"ז סק"ח) ואגרות משה חלק ג' ק' אות ו', והגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות חלק א' י"ג. כל אלה סוברים כך! והחזו"א האריך (באו"ח ט"ז סק"ח) וסיים שקשה להכריע בדבר.

וכן כתב במנחת שלמה חלק ב' (סימן ק"ג אות ט"ו): "לענין שוק ידוע שיש סוברים שזה רק הירך... צריכים ודאי להקפיד שלא לצאת לרחוב בלי גרביים, אבל אין לגעור במקום שההמון הפשוט לא מקפיד על כך".

במהדורת המ"ב עם הערות ביצחק יקרא מר' אביגדור הלוי נבנצל (ירושלים תשס"ד), בהשלמות בסוף ח"א כותב "שמעתי מאדמו"ר זללה"ה (הכוונה לר' שלמה זלמן אויערבאך שהיה פוסק הדור ורבו המובהק) להקל כמשנ"ב, אבל לא רצה להורות לקולא למי ששאל אותו".

שיוצאים לאור בימינו.

בספר "הלבוש כהלכתו", פט"ו סימן א' מסרס ומשמיט את דברי המ"ב על מיקום השוק ומשלבם יחד עם דברי החיי אדם (הקובע ששוק הוא החלק התחתון), וזה לשונו: כתב המשנה ברורה, כל גופה של אשה, מה שדרכה להיות מכוסה, נקרא ערוה. אבל פניה וידיה, במקום שאין דרכה להיות מכוסה, לא נקרא ערוה, כיון שרגילים בזה אין כאן הרהור, וכן פרסות רגליה במקום שהדרך לילך יחף, מותר. אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין בכך כדרך הפרוצות, אסור (משנה ברורה עה, ב חיי אדם ד, ב). 

במהדורה השביעית (טבת תשע"ה עמ' 131 הערה ז) נוספה הארה ארוכה הדנה בנושא ובין השאר כותב המחבר: ולגודל וחומר הקושיות (על המ"ב) נראה לומר שלפי המצב בדורו, שחלה הידרדרות בקיום התורה בכלל ובעניני הצניעות בפרט (כמבואר בספרו גדר עולם), לא רצה לכתוב בבירור אלא מה שאין בו שום צד היתר, והעתיק את שתי הדיעות במשפט אחד וסמך על המעיין שידקדק היטב בדבריו (ומסיים: הנלע"ד כתבתי). לפי דבריו, המ"ב הסתיר את כוונתו וסמך על בינתו של הלומד להבין את עומק דבריו, שהוא בעצם סובר שהשוק היא האבר התחתון. כלומר עשה את ספר המ"ב כספר קבלה שרק  יחידי סגולה יודעי סוד יכולים להבינו ולרדת לעומק דעתו (ומכאן תשובה לאלו השואלים האם החפץ חיים עסק בקבלה).

בספר "בגדי תפארתך" הנ"ל מובאת דרך מקורית נוספת והיא שינוי סדר המילים במ"ב, וזה לשונו: פרסות הרגל עד השוק [ו(השוק) הוא עד מקום שנקרא קניא (ברך) בל"א] במקום שדרכן לילך יחף (ואז האזור שמפרסות הרגל עד השוק מגולה) מותר לקרות כנגדו (היינו כנגד האזור הנ"ל, אבל למעלה מכפות הרגלים חשיב שוק ואסור לגלותו או לקרות כנגדו, ואינו תלוי במנהג המקומות). כלומר הוא משכתב מחדש את דברי המ"ב (ולפי השיכתוב מסתבר שהמ"ב סובר שהשוק היא החלק התחתון) ואח"כ מסביר במפורש "שזה מה שבאמת הח"ח רצה לכתוב" (אך קרה מה שקרה ובאה יד המלאך ודחפה את ידו של הח"ח ובמקום לכתוב את הנ"ל כתב מה שכתב ואין להתייחס לדבריו). בדרך זו ניתן לשכתב את כל התורה כולה, כי הלא אנו יודעים יותר מכותבי הדברים מה באמת היתה כוונתם.

בדרך גאונית דומה נוקט בקונטרס "שוקיו עמודי שש" (ירושלים תשע"ב) המסביר שהמ"ב בא להגן על כבודו של הפמ"ג, ולכן משנה את דבריו וכותב בצורה נסתרת (שרק בעלי סוד יכולים להבין) את כוונתו והיא שבאמת השוק הוא החלק התחתון. 

בקונטרס "התנהגות בין אנשים לנשים עפ"י הלכה" (ר' יוסף יצחק ראזענפעלד, מאנסי תשס"א) עמ' ע"ב כותב: "יש אומרים שדברי המ"ב האלו, לא הוא כתבם". גם זו שיטה מקורית ביותר. מהיום והלאה כל מה שלא נראה למאן דהוא בספר כלשהוא יכתוב בצידי הספר "לא הוא כתבם" ושלום על ישראל.

ואציין, כי אפי' אם נניח שיש במשנ"ב איזו שהיא שגגה או טעות סופר, הרי המשנ"ב חוזר על דבריו בסימן קכ"ח ס"ק ט"ז "בתי שוקים (מה שאנו קוראים מגפיים) - הוא מנעלים ארֻכים המגיעים עד ארכובות הרגל, היינו סמוך לשוק..." ולא מסתבר שהמשנ"ב יחזור על אותה שגגה בדבר מיקום השוק פעמיים.

וכדי להמחיש את גודל הזעזוע מהיחס המחפיר לדברי המשנ"ב מצידם של הנ"ל, נצטט את הר"ח גורדזינסקי בשו"ת אחיעזר, פרקי חיים תר"ע: "לאחר שיביע הח"ח את דעתו, מצווים אנו לא לחלוק על דבריו כנאמר לא תחלוק על רב". 

וכן כתב הגאון ר' אלחנן וסרמן בתולדות הח"ח עמ' תע"ח "דברי הח"ח הם כדברי הראשונים שאין לאל ידי האחרונים ואפילו הגדולים לחלוק עליהם".

וכן בספר שיעורי משמר הלוי על מסכת ערכין, (משה מרדכי שולזינגר, ב"ב, תשע"ב עמ' רכ"ב) כותב: "יש לדעת, אין כזה דבר טעות במ"ב... וסיפר שפעם נפגשה בת מבית יעקב עם בחור ישיבה, והבחור אמר לה שלפעמים מוצאים טעויות במ"ב. הלך אבי הבת אל הרב שך זצ"ל וסיפר לו דברים כהווייתן, נזדעזע מרן זצ"ל ואמר לו נחרצות, מיד תלך ותנתק את השידוך... כי לדבר כך זה גובל באפיקורסות".

במשנ"ב המבואר ברכת אשר מר' אפרים פאדאווער (ברוקלין, תש"ע) עמ' 62, כללי הפסק בנוגע להמ"ב והבה"ל כותב ששמע בע"פ מהגאון ר' חיים קנייבסקי: "שאלתי את הגר"ח אם אמת הוא מה שאומרים שכשנדמה שיש סתירה בין דברי המ"ב במקום אחד לדבריו במקום אחר, שאפשר לתרץ ולומר שאחד מהם נכתב ע"י הח"ח בעצמו והאחר ע"י בנו או חתנו ושהם כתבו דינם ע"פ מקורות אחרים? והשיב לי רבינו שליט"א (ר"ח קנייבסקי) שאינו אמת כלל, ובשום אופן א"א לתרץ כן... והוסיף לי... שאף שאמת הוא שיש סימנים במ"ב שעיקרם נכתבו ע"י בנו או חתנו זצ"ל, מ"מ הח"ח עבר עליהם בעצמו והסכים עליהם. ונמצא שבסופו של דבר כל המ"ב יצא מתחת ידו של מרן הח"ח זצ"ל בעצמו..."

וכן בחוברת יחלק שלל, גליון ה' עמ' כ"ו סימן ד', מהליכותיו בתפילה של ר' הלל זקס מובא שנזף במי שאמר שהחפץ חיים היה בעצמו לא נוהג בכמה דברים להלכה כפי שכתב במ"ב... והקפיד על כך מאוד ואמר שזהו דבר שאסור לאומרו... 

ונסיים בדברי החזון אי"ש הידועים בקובץ אגרות ח"ב אגרת מ"א: "סוף דבר ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, כמו הב"י ומ"א והמ"ב... היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית".

קראתי בתחילה את ראשית דבריך.

אף אחד לא דיבר על "כת  השאלים" - מאיפה האסוציאציות האלה?.. אלא על בנות רגילות שהולכות עם חצאיות עד סוף הרגל. זה יפה מאד לא "אוהל" ולא בטיח. בדיוק השבת ראיתי ספר שיש בו תמונות מאירופה לפני שנים רבות. כל הנשים היהודיות הולכות עם שמלות ארוכות. לכן, אכן בזוי להתבטא כמו שהתבטאת. וכתבתי שבהיות שלמעשה רוב הפוסקים סוברים שיש לכסות את הרגל עד סופה - ולא משנה מאיזה טעם - אז אלו שהולכות עם חצאית ארוכה מטעם זה, יפה מאד. ואין כל מקום להתבטאות בזויה כמו שנכתבה (כמובן, בניגוד לך לכיוון ההפוך, אני נזהרתי בכבוד מי שלא נוהגת כך - שהרי יש לה את העמוד החזק של המ"ב, בפשטות, להסתמך עליו).

אח"כ, ברגע שראיתי את סגנונך ("אני רואה שאתה מפגין ביטחון עצמי מופרז, וזורק משפטים חסרי ביסוס" - וכמובן הוספת, די אופייני לכתיבתך התוקפנית בנושא: "בלי לפגוע בכבודך".. כמובן. זה בדיוק מה שהסברת איך אפשר "לסגור את הפינה"..), החלטתי שאיני ממשיך לדון איתך. והאמת, לא רציתי לעיין כלל בהמשך הדברים.

בכל זאת, העפתי מבט מהיר. ראיתי, שמה שעשית, זה לייחס לי דברים שלא כתבתי. "להתווכח" עם מה שלא נאמר (גם לצטט את המנחת שלמה, כראָיה למה שהוא למעשה אומר שלא לעשות לכתחילה. וברור ש"גרביים" זה כיסוי אם זה מכַסה. ומה שלא מכסים כך בלבד את כל הרגל, אינו מדין בעיה ב"כיסוי" אלא מסיבות אחרות שכל בר דעת יכול להבין).

אביא רק שתי דוגמאות לכך:

ציטוט ממך: "אחרון חביב, המשנה ברורה, שגם לגביו זרקת משפט "שהפשטות לא כך" ".

אני כמובן, בחיים לא אכתוב כך על המ"ב. לקחת מהסגנון המשתלח שלך, וחשבת שגם אחרים כותבים כך.

אני כתבתי: "לפי רוב הפוסקים יש לכסות את הרגל עד סופה (אם כי יש העמוד החזק של המ"ב, שבפשטות כוונתו שלא כך)". נו, מה הכוונה למי שקורא בנחת ובישוב הדעת? שבפשטות כוונתו של המ"ב לא כמו הפוסקים שיש לכסות עד סוף הרגל..

ולמה הוספתי "בפשטות" - כי יש כאלה שרצו לומר שגם המ"ב לא התכווין כך.

אז אתה הפכת את הדברים (אמנם יתכן סתם שטעית בהבנת דברי התקיים בך, בא לכלל כעס - וזלזול - בא לכלל טעות).

אתה כתבת: "הרבה מהפוסקים סוברים לומר שזאת גזירת הכתוב ללא טעם" - על כיסוי ראש. כלומר, ולא מטעם  צניעות כלשהי.

ועל זה עניתי: "גם אלו מהפוסקים שסוברים שכיסוי ראש זה כמו "גזירת הכתוב" ולא בפשטות מטעם צניעות - אינם "רוב הפוסקים" כפי שכתבת בהודעה אחרת" (נדייק: כתבת "הרבה", לא "רוב"..).

מה אתה "עונה" על זה עכשיו? " כיסוי ראש הוא גזירת הכתוב - אכן, כך כתבו כמה פוסקים. למעשה, רוב ככל הפוסקים לא התעסקו בשאלה "מה טעם צריך לכסות את הראש", ולכן מה שכתבת הוא פשוט חסר ביסוס. אין כאן רוב ומיעוט".

כלומר, כעת זה לא "הרבה" אלא "כמה פוסקים"; כמו שכתבתי, "לא רוב הפוסקים".  ואתה עוד כותב על דברַי אלו "פשוט חסר ביסוס"...

[אגב, לי פשוט ש"לא התעסקו בשאלה", כי לא היה בכך כל טעם. וגם כי זה מובן מאליו. אפשר גם להביא לכך כמה גם כמה ראָיות. לא אעשה זאת כעת, כי כבר נעשָה בעבר, ומטעם שכתבתי בהודעה הקודמת - ואחזור עליו שוב בסוף זאת]

ואכן, אני לא מסכים עם זה ש"רוב הגדולים מעדיפים פאה".. כמו שכתבתי, גם אני ראיתי את הרשימות.. וגם מתוך המתירים, קשה למצוא את ה"מעדיפים".

מכל מקום, מלבד מה שאיני מחויב "להתווכח" עם מי שמייחס לי דברים שלא אמרתי; ואינני רוצה לנהל דיון עם מי שכותב בצורה כזו של סגנון שציטטתי לעיל. ו"מאמין" שמי שדן איתו (וכנ"ל, גם לייחס למי שאמר במתינות, ש"לא נכון שרוב הגדולים בזמננו מתירים פאה לכתחילה" - דיון על מה שאתה מתווכח  עם ה"עלונים"..), הוא, "כמו רבים אחרים", " ניזון מתעמולת שקר וכזב שמתפרסמת בכל ערוץ אפשרי, הרבה אנשים משתעממים בבית הכנסת ולוקחים עלון צבעוני ליד, עם חומר מושך ומעניין"...

[אח"כ תטיף מוסר למישהי פה על איך היא מתבטאת כלפיך... "אנשים שמשתעממים בביהכ"נ ולוקחים עלון צבעוני" (תוך התפילה כמובן..). אמנם נזהרת לא לכתבו ישירות... פלא ששכחת להוסיף גם כאן, "בלי לפגוע בכבודך".... אל דאגה - אני לא נפגע מרמת כתיבה כזו]

ובכן, מלבד כל זה, כפי שכבר הזכרתי כאן בהודעה אחרת: כבר נוהל כאן בעבר דיון על זה, כולל דיון במקורות. ראיתי שאתה ממש "אובססיבי" בנושא הזה. אתה לא תניח הודעה ללא תגובה, גם אם תהיינה אלף הודעות (וגם מגיב על דברים שלא נאמרים, אלא "מתווכח" עם כל מיני עלונים בתוך תגובות לאחרים). ולגבי הסגנון כבר הזכרתי. אני לא מוכן להיכנס לזה. אתה רוצה לחשוב שזה כמו מי שיאמר "אתה מטומטם" - זכותך. הרי אני לא כותב "בשבילך", אלא עבור האחרים שקוראים. וכל אדם ישר שיקרא, יכול לראות על מה דנתי, ועל מה לא. ומה טעם בדברַי שכתבתי.

ועל כן, מה שכתבתי בהודעה הקודמת, בנוסף לכמה הערות כאן, הוא מספיק לחלוטין למי שמעונין. כנ"ל, להצטרף לצורת דיון כזו - אין לי ענין.

[כנ"ל, ברור לי שאתה תענה גם על זה. אולי תוסיף עוד כמה חרפות.. אני לא מתכווין להתייחס יותר. בדיוק מהסיבות שהזכרתי]

א. לגבי "כת השאלים" - אתה לא דיברת על כת השאלים, אני כן. בנות שהולכות עם חצאיות עד סוף הרגל זה לא "אוהלים". אתה הבנת את זה לבד, מסתבר. 

ממילא, מה שכתבת לאחר מכן על "התבטאות בזויה", אין לזה שום קשר למה שכתבתי. אתה נותן פול גז בניוטרל.

אגב, אני שמח שראית ספר עם "תמונות מאירופה", למיטב ידיעתי ספרי הצניעות הללו ביקשו מהציבור לשלוח להם תמונות של האמא והסבתא, והם פרסמו בדיוק מה שמתאים להם. אם תסתכל בספרי היסטוריה אובייקטיביים וכדומה, תופתע לראות שחבשו חצאיות קצרות, לפעמים גם מעל הברך. (עם זאת אני מסכים שאופנת החצאיות הקצרות לא היתה בדורות הקודמים).

ב. לאחר מכן החלטת לברוח מהדיון, ומצאת לך סולם נחמד לירידה מהעץ - "הסגנון שלי". אכן כתבת משפטים חסרי ביסוס ומקור, וקראתי לך לדון עניינית. לא מתאים לך, או שאין לך מה לענות, לא צריך. אתה ממש לא חייב.

ג. לגבי המשנה ברורה: אני מאוד שמח שאתה דן לכף זכות (לאחר שכמובן הטחת בי בוץ ורפש, שאני לא קורא בנחת ויישוב הדעת, ובא לידי כעס וזלזול וטעות...) ואכן טעיתי בהבנת דבריך, ועמך הסליחה.

אין שום בושה בלבקש סליחה, ובלהודות על האמת, ואכן אני מודה ומתוודה שלא הבנתי את דבריך, וחשבתי שאתה כותב שבפשטות כוונתו של המשנה ברורה "לא כך", זאת אומרת לא כמו שמייחסים לו. 

ד. לגבי גזירת הכתוב: לא "חזרתי בי". לעיל כתבתי "רוב הפוסקים", וכעת הסברתי מהו "רוב הפוסקים". וההסבר הוא, היות ורוב הפוסקים לא התעסקו עם זה כלל, אז "רוב הפוסקים שהתעסקו עם זה", כתבו שזוהי גזירת הכתוב, ללא טעם.

ואתה שוב מצהיר שבכוחך להביא כמה ראיות, אלא שלא מכבודך לטרוח ולהביא ראיות, כי ברור לכולי עלמא שאתה צודק... אדרבה, תביא ראיות ונוכיח לך בס"ד שאתה טועה. 

ה. לגבי מעדיפים פאה: לא קשה למצוא אותם, הם ט"ז במספר. להלן מקור המרכז את כל המקורות להסוברים כך. עיקר הדברים הם מהרבי מליובאוויטש, ולאחריו נמנים עוד כחמישה עשר גדולים שכתבו כך.

20180113233302.pdf

אם תרצה להתייחס עניינית, מבלי לשחק אותה נפגע, ולפגוע בי תוך כדי, אשמח לדון איתך עניינית. איני יודע על מקום אחר שדנת בו, ומצידי תוכל לעשות העתק הדבק למה שכתבת שם.

לא נורא. אם תרצה לדון עניינית, אני כאן. והכל בשפה יפה, מכבדת, אוהבת, מלטפת (בתנאי שהשפה מצידך תהיה אותו דבר, כמובן).

זו צדקנות ולא מאד בוגר.

מי שדיבר בשפה לא מכובדת, ובזויה, היית אתה. אל תציב פתאום "בתנאי שהשפה מצידך תהיה אותו דבר"... כדי שייראה כאילו ההיפך..

או לי אם השפה מצידי הייתה כמו שהתבטאת כאן, כלפי כמה.

הנסיון הנואל הזה לומר "מצאת סולם לרדת מהעץ", כדי שהשני ירצה להראות שלא.. אינו שווה התייחסות.

ומי שיעיין במה שכתבתי, ימצא שם בדיוק התייחסות למה שרציתי, בשפה ברורה.

וכבר אמרתי, אין לי ענין לדון דווקא איתך. כתבת בשפה גסה, מתלהמת, "הבנת" דברים שלא נכתבו (רק כעת סיפקת דוגמה נוספת: אני כתבתי על תמונות מאירופה שראיתי בספרים, אתה כבר "ידעת" שזה "ספרי הצניעות האלה שביקשו מהציבור לשלוח תמונות"... הכל בראש שלך. אני בכלל דיברתי על ספרים שעוסקים בהיסטוריה ובהווי היהודי שם. התמונות הן בדרך אגב שם); נלחם בדברים שלא נאמרו; גם בחלק מדבריך שינית "גירסאות" מהודעה לחברתה, בלי להודות שפשוט זה לא מה שכתבת מקודם. אתה נלחם עם "נשות השאלים" כשברור שזו שהגבת לה לא העלתה בדעתה לדבר עליהם וגם לא אף אחד כאן, ואח"כ אומר שברור שאליהן התכוונת; מצטט דברים חלקיים, הן ממקורות והן מדברים שנכתבו כאן. וכפי שציינתי, כבר נערך עימך כאן ויכוח בעבר בנושא, ואתה כותב בו בצורה "אובסיבית" לחלוטין.

בעיניך זו לא מספיק סיבה לא לדון עימך בזה. בעיני כן. אתה רוצה לחשוב שזה כדי "להתחמק מדיון", יבושם לך. כמובן, אין כאן ממה להתחמק, אלו לא דברים כ"כ מסובכים.. (ואגב, אני מניח, שאם היית כותב מראש, כמו שראיתי כעת באיזו הודעה, שכל כונתך שלא יתקפו מי שכן הולכת עם פאה - "אני לא בהכרח מוכיח שפאה זה הכי טוב, או מתקיף אחרים, אלא בעיקר מגן על אלה שהחליטו ללבוש פאה, והן צריכות לספוג הרבה דיס אינפורמציה שנובעת מבורות עמוקה, כמו אשתי למשל" - אז יש להניח שאף אחד לא היה רואה לנכון אפילו להתווכח. וגם זה, אחרי שלפני כן כתבת שבכלל "רוב הפוסקים" מעדיפים פאה. ובהחלט התקפת אחרים. כל מי שרוצה יכול לראות. 

אפילו אני עצמי דוגמה טובה לכך - שהרי לא עלה בדעתי לכתוב כנגד מישהי שמנהג מקומה ללכת עם פאה - ואתה כבר "הגבת" לי באריכות על מה שלא כתבתי.. אני לא אתייחס לדברים כאלה).

מציע לך להתמתן, אפילו בנושא זה. 

ואם בכ"ז תחליט לגדף שוב - גם אם תוך הצגת הדברים כאילו זה לא התחיל ממך, או בלשונות "מתחכמות", לא אתייחס. מניח שמי שקורא מה שנכתב, יכול להבין לבד.

אם אתה חושב שכתבת נפלא, ואני כתבתי בשפה לא מכובד, זה בסדר גמור מצידי. אתה יכול גם לטפוח לעצמך על השכם, או על הכרס, ולקרוא בקול "שישו בני מעי שישו". לא אכפת לי.

וכעת אתייחס למילים הבודדות בתגובתך שאפשר לקרוא להן "תגובה":

א. כשכתבת על "תמונות מאירופה", נזכרתי באחד הספרים ששמו "עולמות של טוהר", שביקש תמונות מהציבור, וקיבל אלפי תמונות, אך פירסם את התמונות הבודדות שהתאימו לו, כדי לעוות את התמונה וכדי להראות מה ירוד מצב הצניעות בדורנו...

והמציאות היא שבאירופה וכן בזמן קום המדינה, המצב בציבור החרדי היה על הפנים בצורה מזעזעת, חצאיות מעל הברך בצורה בוטה, וגם נשים גלויות ראש לגמרי. כיום המצב הוא מצויין, לעומת הדור ההוא. ואת זה אני כותב לך ללא שום קשר למה שהתכוונת בעצמך, או מה שראית. 

ב. כשכתבתי על נשים עטויות שכבות של סמרטוטים, התכוונתי לנשות השאלים והרעלות, שיש שרואים בהן צדיקות מופלגות. לא התכוונתי לאף אחת אחרת, וגם לא התכוונתי להילחם במישהו או במישהי, כדבריך. נשים נורמליות לא זורקות על עצמן סמרטוטים. בין אם הן עם מטפחת, ובין אם הן עם פאה. דובר כאן על יופי, ודרך אגב נזרקו מספר מילים, אינני יודע מדוע אתה רואה זאת כ"מלחמה" במישהו.

ג. לכתוב שאני "מצטט חלקית" זה כמו לכתוב שאני שקרן ורמאי, ומוציא דברים מהקשרם. אז כאשר אתה מטיח האשמה חמורה כזאת, אתה צריך לפחות להביא בדל של ראיה. גם האובססיביות לא קשורה כלל. אתה מטיח האשמות? בבקשה, תעמוד מאחרי דבריך ותוכיח את דבריך (אפרופו "שפה מכובדת", מר צדק ויושר).

ד. אין לי שום אובססיביות, אני פשוט נהנה להגיב בדברים שאני מבין בהם, ולהביך את מי שלא מבין בהם.

ה. זה לא משנה מה המניעים שלי. אם בגלל אשתי, או בגלל שקשה לי לסבול כשאני קורא דברים שנכתבו מתוך בורות עמוקה. משנה מה שאני כותב. אם יש לך מה לענות עניינית, תענה. אם אין לך, אתה לא חייב להגיב.

ולסיכום: לא רק שברחת מדיון, אלא בדרך החוצה גם הטחת בי שאני רמאי ושקרן ("מצטט חלקית"), שאני אובססיבי, שאני אינטרסנט, שאני סתם נלחם באנשים מבלי להבין מה הם כותבים... 

אני חושב שיותר קל היה להגיב עניינית, במקום לכתוב מגילת אסתר של בוץ ורפש (בצורה מכובדת ואצילית, כמובן...). אבל סביר להניח שכאשר אין מה לענות בצורה עניינית, זה מה שנותר לעשות. 

הרבה מהפוסקים סוברים לומר שזאת גזירת הכתוב ללא טעם.

אם לדעתך הצנעת השיער היא המטרה, אולי תואיל בטובך להסביר לי את ההבדלים בין נשואה לרווקה, מדוע שיער הרווקה אין בו שום דבר המעורר ענין לציבור הגברים, ודוקא שיער של בת 90 הוא הוא הבעיה הכי גדולה.

בגמרא עירובין דף ק' מובא שכיסוי הראש הוא אחת מהקללות שהאשה התקללה. כמובן שאין ענין להוסיף על הקללה, כמו שאין ענין לציבור הגברים לעבוד קשה, אם הם יכולים לשבת על מחשב ולעשות כסף (אחת מהקללות של אדם הראשון - בזיעת אפך תאכל לחם)

המקור שהבאת הוא דברי אגדה, המנסים להסביר לאשה נשואה מדוע היא צריכה לכסות את ראשה, ומה ההבדל למעשה בין רווקה לנשואה. 

בכל מקום בו תחפשי, בחז"ל, בראשונים או באחרונים, לא תמצאי שום הבדל בין נשואה לרווקה (בדיוק כמו שבכל שאר דיני הצניעות, או כל הדינים בעולם, אין שום הבדל ביניהן).

המקור לדין כיסוי הראש הוא בכתובות ע"ב, שם נאמר הביטוי "מכאן לבנות ישראל". גם ברמב"ם, בשולחן ערוך, ההגדרה היא "בין פנויה בין אשת איש". שום הבדל.

הדבר היחיד שנמצא בראשונים היא העובדה שנוהגים לקרוא קריאת שמע (או ללמוד תורה) מול שיער הרווקות, והתירוץ הוא שהשיער רגיל להיות מגולה וכבר הפך נדוש. אין לזה שום קשר ל"הבדל" כלשהו שיש בין נשואות לרווקות.

שלום, בן.

ציטטת את השו"ע, "אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר". אני מקווה שאתה מבין שמדובר בהלכות קריאת שמע, ולא בהלכות כיסוי ראש, שם מובא במפורש, שגם פנויה וגם אשת איש חייבות בכיסוי ראש.

למעשה המפרשים מתחבטים איך להסביר את הסתירה לכאורה בדברי השו"ע (ברמב"ם אין סתירה. הוא חד וחלק כותב שפנויה ואשת איש צריכות לכסות את הראש), והסבירו ש"פנויה" היא גרושה או אלמנה.

אבל כל אחד מבין שהשכל הישר לא מסכים עם הסבר כזה, ואם השו"ע היה מדבר על גרושה או אלמנה, הוא היה כותב זאת, ולא משתמש במילה "פנויה". זהו הסבר שנובע מתוך אילוצים.

סביר להניח שבזמן חז"ל הבתולות לא כיסו את ראשן, אבל הן התחתנו בגיל מוקדם מאוד, וכמעט לא יצאו החוצה, וכיון שהיו רגילות לגלות את ראשן בביתן, התירו לקרוא ק"ש (או ללמוד תורה) כנגדן. (=אסור ללמוד תורה מול ערווה). 

אין שום הכרח לומר שבזמן חז"ל, הבתולות לא כיסו את ראשן. אפשר לראות זאת גם בסימן ההיכר של בתולה הנישאת, "שערה על כתפיה". ההבדל בין הבתולה לבין הנשואה התבטא בזה שהבתולה (שגם היא כיסתה ראשה), פיזרה את שערה היוצא מבעד לכיסוי, כשהראש עצמו נשאר מכוסה.

על כל פנים, כפי שכתבתי, אין שום רמז בחז"ל או בראשונים על הבדל בין נשואה לרווקה, וכל מה ששומעים היום (כפי שהביאו כאן מ"פניני הלכה") אלה דרשות המנסות לסבר את האוזן ולהסביר לנשואות מדוע הן צריכות לכסות את ראשן.

אך כל בר דעת מבין שבתולה עם שיער גולש ושופע מושכת הרבה יותר מנשואה מזדקנת עם שיער לבן ויבש. ובכל זאת הנשואה אסורה והרווקה מותרת. וההסבר היחיד הוא ההסבר ע"פ סוד, ויש הסבר גם על פי פשט, שהדבר נלמד מפרשת "סוטה" שהיא נשואה, ולמעשה זה מחזק את העובדה שמדובר בגזירת הכתוב או במנהג הנלמד מהכתוב.

למרות שלא מובא בחז"ל או בראשונים ואחרונים הסבר למה האשה הנשואה צריכה לכסות את ראשה, אתה מנסה להסביר דרך השכל מדוע.

ולמרות שהגמרא בעירובין אומרת שזו בסך הכל קללה, אתה מנסה להסביר שזה משהו אחר לגמרי.

אז הסברתי לך שבהגיון הפשוט, דברי האחרונים לא מתקבלים על השכל הישר, ואין שום חילוק בין נשואה לרווקה גם בעצם הדין, וכל מה שכתבו זה על מנת ליישב את המנהג, בדוחק גדול.

ראשית נתחיל מהגמרא בעירובין, עשר קללות התקללה חוה. אין שום קשר בין קללה אחת לשניה, ואין שום הכרח שאם קללה פלונית היא מחמת צניעות, אזי גם הקללה השניה היא מחמת צניעות.

דם נדה, דם בתולים, צער ההריון, צער גידול בנים, אין לזה שום קשר לצניעות.

שנית, גם מה שכתבת אינו נכון. להלכה למעשה זאת מחלוקת ספרדים ואשכנזים, שו"ע ורמ"א, לפי הרמ"א אם מדובר בשומרי מצוות - הדבר מותר, והשו"ע מחמיר, וראה בביאור הגר"א את הסיבה לכך, באבן העזר סימן כב ס"ק ט:

"וכן תניא בתנא דבי אליהו פרק י"ח, אלא שאמר שם שאין הלכה כמשנתינו, אלא דוקא עם שלשה אנשים משום עדות, וזה לשונו שם, ומה שכתבו חכמים במשנה אבל אשה אחת מתייחדת עם ב' אנשים, אין הלכה כן, שאם יעמוד אחד מהן ובא עליה בעבירה אין כאן עדות שלימה, אבל אשה א' מתייחדת עם ג' אנשים.

זאת אומרת, הטעם הוא טכני, כדי שאם אחד יחטא, יוכלו שניים להעיד עליו, ולא משום צניעות.

המפרשים בסך הכל מסבירים כיצד הגענו למצב שהרווקות נוהגות לגלות את ראשן (אגב, בתימן גם הרווקות נהגו לכסות כפשט הרמב"ם והשו"ע).

ניתן לראות גם בענין זה, שהפוסקים לא ממהרים לצאת בשצף קצף נגד המנהג, ומכבדים את מנהג ישראל ולא יוצאים נגדו (להבדיל מאותם שיצאו נגד מנהג הפאה שכבר נוהג מאות שנים בכל תפוצות ישראל).

קהילה (בשונה נניח מישיבה מעורבת בחתונה).

ותימן לא תוכיח על כל שאר העולם, בטח לאור העובדה שהערבים שם לא בדיוק היו סימפטיים.

אתה כותב דברים מוזרים בכלל.

כיסוי ראש של אישה לא משום הרהור, היא לא חייבת לך כלום. זה שיש עוד צד להוסיף איסור לא שייך בכלל. לך תגזור עליה שלא תצא מהבית ודי.

וזה בדיוק כמו שכיסוי הראש שלך (שהרמב"ם כותב שהוא משום צניעות) הוא לא בגלל הרהורים של אף אחת.

יש כמה מנהגים רווחים בישראל, מזה מאות שנים, שהם לכאורה נוגדים את ההלכה.

א. המנהג של הרווקות לצאת בשיער גלוי, שזה לכאורה נגד גמרא מפורשת ("אזהרה לבנות ישראל") ורמב"ם ושו"ע מפורשים ("אחת פנויה ואחת אשת איש"). 

ב. המנהג של הנשואות לצאת עם מטפחת, גם זה לכאורה נגד רמב"ם ושו"ע מפורש ("יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכסה במטפחת... בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה").

ג. המנהג של הנשואות לצאת עם פאה, שהחל לפני כחמש מאות שנה ונמשך עד היום, באופן שרוב הנשואות החרדיות יוצאות עם פאה. 

דוקא נגד המנהג השלישי, שאיסורו לא מפורש בגמרא, ולא ברמב"ם ושו"ע, יצאו עוררין התוקפים את מנהג כלל ישראל.

ההחמרה.

לך וחפש עדויות ישנות ומצא לי כמה רווקות היו הולכות בכיסוי ראש. מתמונות עד עדויות ארכאולוגיות. במקרה הזה, לא לחינם, המפרשים הבינו מה שהבינו. וזה לא נסיון ללמד זכות, זאת הבנה אחרת בפשט הגמרא.

הקטע שאתה מעז פנים ולא מקבל את ההבנה בפשט של גדולי עולם זאת בעיה רצינית.

אם הגמרא הייתה כותבת שאנשים שמים מסכות בנשף מסכות היית לומד מזה שצריך לשים רעלות?

הסתכל בבקשה בשו"ת יביע אומר חלק ה' סימן ה' (באבן העזר), וראה את כל הראשונים שהביא כסייעתא לדבריו שהרווקות יכולות ללכת בגילוי שיער. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מדברים על כך שמותר ללמוד דברי תורה או לקרוא ק"ש כנגד השיער, ולא על יציאה לרשות הרבים.

"אע"פ שכתב הרמב"ם (בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז), לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, וכן פסק הטוש"ע אה"ע (סי' כ"א סעיף ב'), כבר פירשו הפרישה והב"ח והח"מ והב"ש, שפירוש פנויה בכאן היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותרת ללכת בפרוע ראש, וכמ"ש ראבי"ה (בפ"ג דברכות סי' ע"ו), שמותר לקרות קריאת שמע נגד בתולה שרגילה בגילוי שיער, ואין בזה משום שיער באשה ערוה. וכ"כ בארחות חיים (הלכות קריאת שמע אות ל"ו) בשם ר"ת, שמעשים בכל יום לקרות קריאת שמע כנגד שיער הבתולות. וכן הוא במאירי (ברכות כ"ד) ובמרדכי והרא"ש שם". עכ"ל שו"ת יביע אומר שם.

וזה לשון הרא"ש בברכות שהזכיר שם: "אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן". וגם המאירי והמרדכי שם דיברו בענין קריאת שמע.

המנהג שהרווקות הולכות בגילוי ראש הוא מנהג של ימינו, והאחרונים למדו זכות על המנהג, נגד השו"ע והרמב"ם המפורשים.

בפשט הגמרא אין מה "להבין", הרי הגמרא כותבת "אזהרה לבנות ישראל" ללא שום רמז שמדובר בנשואות דוקא.

כמו כן, הגמרא אומרת סימן היכר לבתולה ששערותיה מפוזרות על כתפיה, ולא עצם העובדה שהיא הולכת בגילוי ראש, שזה סימן היכר פי כמה וכמה, אלא "יוצאת בהינומה" (=כיסוי) ועם זאת שערה יוצא מחוץ להינומא ומפוזר על כתפיה.

אם אתה לא רואה את האירוניה בפתיחה שלך, חבל על הדיון

בניגוד לנתונים שגויים שאפשר לקרוא במודעות רחוב ובעלונים המפוזרים על הרצפה, הנתונים האמיתיים מהאתר של האו"ם מלמדים שרוב השיער העולמי אינו מהודו, וגם רוב השיער ההודי אינו מגיע ממקדשי העבודה זרה.

מצורף קובץ:

20180108135823.pdf

נראה לי שגם לא הבנת את מה שכתבתי. הרעיון היה שגויים זה פיכסה. לא רמזתי אפילו לבעיה הלכתית כלשהי

בכל אופן הייתי מעדיף ללבוש כבש חיה על הראש משיער של בן אדם, פיכסה! חיות זה יותר יפה

אם זה עקרוני לך - אתה יכול לפסול על זה

גם הכי יפה, וגם הכי מהודר הלכתית. (מצורף פרק י"ז מתוך הספר חן וכבוד). אנחנו ספרדים, מרוקאים. ובניגוד לדעה המשובשת הרווחת, מנהג הפאה החל דוקא בקהילת הספרדים באיטליה (היכן ש"שלטי הגיבורים" שימש כרב), ולא פחות משלושים פוסקים ספרדיים התירו זאת, ביניהם גדולי הדור: הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב בן ציון אבא שאול, הרב שלום משאש, הרב יצחק אבוחצירא ("בבא חאקי") והרב עובדיה הדאיה (ראש ישיבת המקובלים בית אל).

20180108135346.pdf

מעניין שדוקא בקטע של פאה שומעים תגובות כאלה. אבל לא בויכוחים על חשמל בשבת או גנרטור, היתר מכירה או משהו אחר.

לדעת האוסרים לדעת המקילים לדעת ה...באמת אם אתה רוצה להעביר מסר

והמסר הזה חשוב לך אז תפציץ אחי מה אתה עכשיו מנסה לתרץ את עצמך ..לא באמת אני אומר לך אחי אני הבאתי פה קולה ופופקורן ואי אפשר ככה באמת...אתם סתם הורסים לאנשים את החשק לקרוא אתכם

בעיה רצינית שככה זה כאב

לזרוק כאן מה שאתה רוצה, ומצד שני "לא להיגרר לויכוח"?

הנשואות עם הפאות לא מכשילות אף אחד, ולא הרווקות, ובאופן כללי שיער הוא דבר מאוד נדוש בימינו ורואים זאת ברחובות כל הזמן, ודבר נדוש אינו מכשיל, ומפני זה התירו הפוסקים האחרונים (יביע אומר, ערוך השולחן, בן איש חי, ועוד) ללמוד תורה מול שיער אשה, אפילו נשואה.

ובאותה מדה שזה "מכשיל", אז גם בגדים צנועים מכשילים, ובגמרא מסכת יבמות מובא ש"בגדי צבעונין" יכולים להביא את הגבר לידי מכשול גדול (וד"ל) אולם בשום מקום לא מובא שזה נאסר, ומדוע? הגבר צריך לשמור את עיניו, והאשה צריכה רק שלא לבלוט.

בעיניו, מה שיפה זה מכשיל, וממילא זה לא צנוע.

לפי חז"ל זה לא הולך ככה, מותר לאשה להתייפות ברשות הרבים ככל שתוכל, ובלבד שתכסה מה שצריך לכסות, ולא תבלוט בין כל הנשים.

האם תואיל להסביר בטובך מה מכשיל בפאות יותר מחצאית או חולצה (בהשוואה לרעלה, למשל),

ומה ההבדל בין פאה משערות יבשות ללא חפיפה, לבין רווקה עם שיער ארוך ומתולתל לאחר חפיפה וריח של שמפו.

זרקת משהו, תעמוד מאחרי מה שזרקת, או שתתנצל ותכתוב שבאמת אין לך שמץ של מושג למה כתבת את זה, אתה מושפע מדעות קדומות שקראת באיזה פשקוויל ואין לך דרך להסביר מעבר לזה.

חכה חכה אני והוא נבוא אליך ואתה עוד תצטער שלא התפללת שנבוא קודם לכן

אמממ

בעצם לא

@משיח בן דוד (לא מתייג לי נורמאלי) כמו ש@ברגוע! אמר פשוט אין כאן התאמה בסיסית..

בעיה רצינית שככה זה כאב

בעיה רצינית שככה זה כאב

מה היא עושה?

בעיה רצינית שככה זה כאב

אבל אני כבר לא יכול להשתטות פה, לוקחים כל דבר ברצינות

בשביל זה יש פורום להשתטות ..לדבר..

כמו הורים..כביסה ו...

או שהיום זה כבר כולל צחוק?

אנשים פה צריכים להיות פחות מבוהלים מתגובות וזהו (גם אני )!

את בעד פאה ?. . .אז תגידי את זה ברור!

אני בעד פאה! אל תסתתרי לי מאחורי מטפחות

הנושא הזה נמצא הרי במחלוקת פוסקים ומנהגים.

אשר על כן, קצת חבל לשאול "אתם מוכנים".. חבדניקי"ם יגידו לך שלא מוכנים אחרת, יש כאלה שיגידו לך שמה פתאום, זה כמו שערות ואיפה הצניעות.. ויש כאלה שיאמרו שזה ממש "מפדח" כי בסביבת אין דבר כזה. יש כאלה שיגידו לך שתלוי אם את לא עושה מזה משהו "מפואר" יותר משערות רגילות.. יש כאלה שיגידו שזה לא קשור, כי אם זה לא אסור, אז כמו בגד יפה (נניח, עד גבול מסויים לפחות..).

ויש כאלה שיגידו לך שהם לא היו אומרים כך לכתחילה, אבל בגלל שיש על מי לסמוך - אז איך שטוב לך...

לכן, אין ברירה. אם זה דבר שממש חשוב לך - תצטרכי לשאול את מי שישא חן בעינייך. ולפי התשובה תחליטי אם אתם באותו ראש.... או מה עדיף לך - הוא או הפאה...

הצלחה רבה.

סליחה שלא עניתי בכן או לא..  אבל עניינית.

בעיה רצינית שככה זה כאב

אלא לקיום מצוות כיסוי הראש כמו שצריך. עם מטפחת שגולשת בכל רגע, אי אפשר לקיים מצווה זו. קל וחומר עם מטפחת או כובע שמלכתחילה לא יכולים לכסות. 

הרבי מליובאוויטש זצ"ל הגדיר זאת במכתבו, לאחת שלא הבינה מה הענין ששיער מכסה שיער:

"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' פ"ט).

אבל גם אם תאמר שהקטע הוא צניעות, עדיין תוכל לראות את זה בכל פריטי הלבוש. חצאית נועדה לכסות את הרגליים, שזה קטע של צניעות, אבל עדיין כל אשה תחפש את החצאית הכי יפה (או כהגדרתך, מליון דולר). כך גם במטפחות, יש אקססוריז שלם סביב הענין.

חצאית מליון דולר עדיין נראית כמו חצאית. 

אבל פאה מליון דולר לא נראית כמו פאה. והיום יש כיסויים שלא גולשים לשום מקום!!

למה לא משתמשים בהם?

אתה משכנע את עצמך...

נ.ב.

אם צריך שכל השיער יהיה מכוסה זה כנראה שיש משהו בשיער..  "שיער באישה ערווה" מוכר לך?

ראשית, פאה היא שיער טבעי, וכך היא אמורה להיראות. היא לא אמורה להיראות "פאה". זאת טעות. הרי על זה היתה מחלוקת המתירים והאוסרים. אם הפאה היתה נראית פאה, גם לאוסרים לא היתה בעיה. 

כמו כן תעיין בגמ' נזיר דף כ"ח, תראה שהפאה שימשה לאשה תחליף מושלם לשיער הטבעי שלה, ובכך בעלה לא יכל לומר "איני רוצה אשה מגולחת".

אם הפאה "נראית פאה" זאת בעיה, אבל אם היא נראית שיער? זאת המטרה שלה!

שנית, לגבי "יש היום כיסויים", שמענו הרבה פעמים את התירוצים האלה. בפועל, רוב הנשים לא מסכימות לחבוש את הכיסויים המיוחדים שלא מחליקים, ולא חובשות על האוזניים והמצח, וזה מחליק מידי פעם וגם מלכתחילה לא מכסה הכל, אצל רובן. 

יש גם רעלות בשוק, אז מה? השאלה אם הנשים יסכימו ללבוש כזה דבר. ואף אשה נורמלית לא תסכים. אז מי מנסה לשכנע את עצמו, אני או אתה?

שלישית, "שיער באשה ערוה" מוכר לי, אבל מסתבר שאתה לא הכי מכיר את המושג... הראשונים מבארים מדוע שיער באשה ערוה לא שייך אצל רווקות, ובימינו אפילו אצל נשואות (ראה בן איש חי, יביע אומר, ערוך השולחן ועוד), והם מסבירים שזה לא "בעצם" אלא תלוי בכמה זה נדוש, וכאשר נדוש לראות נשים עם שיער, אין בזה ערוה.

ואין שום בסיס בהלכה לזה ששיער יפה הוא לא צנוע, ושיער מכוער הוא צנוע (זה לא מה שכתבת, אבל זה בעצם מה שכתבת).

הבסיס היחידי בהלכה הוא צורת הפאה, אם היא מדי ארוכה או מדי מנופחת, וזה חריג ומושך תשומת לב, זה אסור.

בעיה רצינית שככה זה כאב

אשמח לקרוא את הגיגיך החכמים. 

לא פתחתי כרטיס מיוחד, פשוט לא תמיד רואה צורך להתערב בדיונים אחרים.

(נ.ב. אני לא בהכרח מוכיח שפאה זה הכי טוב, או מתקיף אחרים, אלא בעיקר מגן על אלה שהחליטו ללבוש פאה, והן צריכות לספוג הרבה דיס אינפורמציה שנובעת מבורות עמוקה, כמו אשתי למשל. במקרה כזה אני רואה צורך להעמיד דברים על דיוקם. ממש לא אכפת לי מה כל אחת תחליט ללבוש, זה ענין שלה).

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

דיברתי עם בחור עשרים דקות לפחות רק כדי לגלות שהוא לא קשור אלי .. אבל הוא הביא לי מתכון לסלט חצילים אז לפחות יצא מזה אוכל .

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש תתפקסי תזכרי מה רצית וזה עוזר לי בגדול .

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.