להבין שזה מובן ממש שיהיה זה יהיה קשה ולא כיף.

ולהמשיך הלאה..

נשמע לי שזה נסיון להתלות ב"פתרונות קסם" ביחס לחיפוש זוגיות

לפעמים יש תסכול בחיים וכדאי מאוד להכיר שזה חלק אינטגרלי וכדאי ללמוד להתמודד עם זה.

ונניח, שהתסכול הוא בגלל הגישה של הצד השני -

אדם צריך להיות מוכן מצד עצמו לכל התהליך של הדייטים וכדאי שידע להתמודד איתו, בין ביחס למה שתלוי בו, בין ביס למה שלא תלוי בו.

לא בחיפוש זוגיות ולא בשום נושא בחיים.

לכן יש צורך לתת מקום גם לרגשות שליליים הגיוניים שצפים.

אתה יצאת מנקודת הנחה שהיא לא מחפשת בצורה יעילה/טובה/וואטאבר ואמרת לה לשנות גישה.

בעיני, מי שמביע יאוש הדבר הראשון שאני יגיד לו זה ברוך הבא.

העולם הזה מלא ברגשות שליליים ושיהיה לנו הצלחה רבה עם התתמודדות איתם.

בטח שלא אצא מנקודת הנחה שיש לו גישה לא מספיק טובה. מניין לך? אולי היא יודעת בדיוק מה היא מחפשת ומה טוב לה?
 

וכן, לא לחוות תסכול באף שלב בחיים, זה נשמע לי לא אנושי.

הרבה פעמים כדי להגיע למדרגה שלא לחוות תסכול, צריך לחוות אחד כזה, להתמודד איתו ואז עולים לשלב הבא.

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ח באדר תשפ"ו 18:30

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ח באדר תשפ"ו 18:27

דבר שני- לגשת לזה כאל משהו שאת מנהלת

שהעניין הזה לא ינהל אותך ולא ישפיע על המצב רוח הכללי

ועל הדימוי העצמי שלך

דבר שלישי- הידיעה עצמה שיש מישהו שכבר "מוכן לי"    בעיניי , מוריד הרבה מתח.

כל מה שנשאר זה להשתדל לעבור את התהליך של הבירורים וכו ברוח טובה כמה שאפשר

* לבדוק איך אפשר להתנהל יותר נכון (נגיד- מי מוביל בשיחת טלפון? איך את היית עושה אותה? כמה מקום את נותנת לצד השני וכמה את מציגה את עצמך במאה אחוז? אם/ מה היית משנה, ולעשות את זה בדייט הבא)

* לדייק לעצמך מה באמת חשוב לך לאורך שנים (נגיד- קובע עיתים/ עובד/ קצין בצבא/ תלמיד ישיבה, אישיות טובה  וכו) מבחינה *מהותית* ולא שטחית ( עיניים ורודות ושיער צהוב מתולתל ולא שיער שחור חלק עם עיניים ירוק דשא)

* לוודא שאת מחפשת או שמציעים לך ממקומות שקרובים אלייך ומתאימים לך, שאת "באותו ראש" עם הסגנון.

דבר כמעט אחרון

להתפלל 

* אני אישית כיוונתי בתפילת הדרך וגם בערבית של שבת "ותקננו בעיצה טובה מלפניך" 

* כל הזמן (ובעיקר לפני דייטים) 

את המילים של הרב מרדכי אליהו זצ"ל

"רבונו של עולם

את הטוב - תקרב

את הרע - תרחיק

והטוב בעיניך- עשה"

תצליחי

שתתבשרי ותבשרי רק טוב!

שהטוב מוכן לי?

שואלת ברצינות, הרבה אומרים את זה, מה המקורות לזה?

ודבר שני

את בטח מכירה את הכלל בהלכות כשרות 

" היוצא מן הטמא- טמא" 

וכנגדו

"היוצא מן הטהור-טהור"

הקב"ה הוא המקור לכל. 

המקור לטוב, אור, ברכה, קודש, טהרה וכו'

וממנו הכל.
 

ממילא הכל ממנו

ובהכרח - כל מה שנפעל ומופיע בעולם-  טוב.

אז אם ניקח את כלל א שאומרים חז" ל שארבעים יום לפני יצירת הוולד כבר הקב"ה מזווג לו את בת זוגו

ונצרף את כלל ב שאומר שהקב" ה כולו טוב וממילא מה שנפעל ממנו הוא רק טוב

אפשר להבין את זה 

וגם 

יש אנשים שפתאם מקבלים מכמה כיוונים שונים את אותה הצעה 

כשאותם אנשים, מציעים את השידוך באופן אקראי בלי תיאום ביניהם

ולפעמים גם בהבדל של שנים 

מכירה סיפורים מאומתים -

 אחד על הצעת שידוך שהיום הם סבא וסבתא רבא- הציעו אחד את השני מכמה אנשים שונים

 וגם עוד סיפור- מכירה זוג שנפגשו- נפרדו-נפגשו-נפרדו- נפגשו- התארסו והתחתנו.

ועוד סיפור- סוג שנפגשו ונפרדו.  10 שנים מאוחר יותר הציעו להם שוב בלי לדעת שהם נפגשו קודם!

וכתוצאה מזה נפגשו והתחתנו.

ומכירה את עצמי חחח

אצלי זה היה קצת שונה אבל בהחלט ריקמה מעניינת של רוקם העלילות הראשי יתברך.

לא בטוחה שכאן המקום לדיון תיאולוגי -

אבל בהחלט היהדות מכירה ברע שמגיע מהקב"ה.

"יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כׇל אֵלֶּה".

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.

ועל כי סיפור שהבאת, אפשר להביא סיפורים הופכיים -

קיבלתי את אותה ההצעה מכל מיני כיוונים, והיא היתה ממש לא בכיוון כל פעם - גם בהבדלים של שנים.

מכירה זוגות שנפגשו-נפרדו-נפגשו-נפרדו וכו' ועדיין רווקים.

זוג שיצא, נפרד, אחרי 10 שנים נפגשו ויצאו שוב - ושוב נפרדו.

מה שקרה לאחרים לא אומר שיקרה לי.

לכל אחד יש את המסע והדרך שלו, ואין לנו מושג מאיזה כיוון זה יגיע.

אבל בתהליך הזה בהחלט יש רע, וקושי, וכאב, ובדידות, וייאוש - וזה לגיטימי!

נראית רעה

חייב אדם לברך על הרעה 

אבל את מסכימה איתי שהוא צריך, חייב, לברך?

לברך זה להכיר בכך שיש מישהו מעליו שמשפיע ומסדר את העניינים לא תמיד כמו ש"נראה" לנו כבני אדם
 

בפועל

באמת

איך שלא תהפכי את זה

זה לא ייתכן כרוע טהור

אולי יש סיבה לא מובנת לרווקות מאוחרת, שתכליתה להפוך את המציאות הפרטית של אותו רווק לטובה יותר

למשל, למנוע ממנו סבל שהיה עלול להיגרם לו.
 

שלא תטעי, אני עצמי הייתי רווקה הרבה שנים

ככה שאני מכירה טוב טוב את המרמרה הזאת שאת מדברת עליה.

זה לגיטימי לתת מקום לרגש ולהתקוממות הטבעית של "גם הרע הוא רע" אפילו שהוא

"מאת ה"  

אבל לזכור שזה מאיתו!

זה לפחות נותן מסגרת של מישהו שמעביר פה מסר או תהליך כלשהו, שזה לא לשווא.

לכל אדם ולא משנה מצבו הפיזי או האישי או הרגשי

יש בחירה איך להתמודד או להתבונן בסיטואציות, מצבים בחיים.

רווקות זה מצב נתון.

דרך ההתמודדות עם המצב

זאת בחירה אישית של כל אחד

יאוש, מרמור, עצבים, תרעות, זה רגשות שליליים לגיטימיים , עדיין להתבחבש סתם ולתת להם הרבה מקום בחיים, לא תורם כלום ולא מועיל להתקדם הלאה.

אם כבר להתקדם- בנסיגה לאחור.

אז מה זה מועיל? 

אוקיי. הכרנו בזה שיש רגשות רעים.

נתנו להם לגיטימציה.

מה הלאה? 

איך מתקדמים מפה? אפשר בכלל עם 'משקפיים' כאלו?
 

אני מסכימה איתך שלכל אחד יש את המסע שלו

ולכן אי אפשר להקיש מאחד לשני בכלל.

אבל לדעת שזה מסע, זה תהליך ולכל אחד כמו שכתבת יש את התחנות שלו. 
 

עם זאת,

אני חושבת שמי שלוקח את הזמן של ההמתנה (ארוכת השנים) ומנצל אותו בצורה מיטבית ופחות עסוק בכמה רע זה להיות רווק וכמה מעצבן ומרמר זה כשפוגעים בך עם הצעות לא קשורות

יוצא מורווח יותר.   

הרוב מתחתנים בסוף

אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות. 

אין לנו שליטה על זה.

יש לנו שליטה על איך אנחנו מפרשים את המציאות.

במסע הזה אני מתמקדת במסע *שלי*. זה שמישהו אחר מתחתן, לא אומר שום דבר עליי, על מתי אני אתחתן, או איך יהיה הדייט הבא.

אני שמחה שאנשים אחרים מגיעים לתחנה הזאת במסע שלהם.

זה לא אומר שהכל אצלי הולך חלק. 

אבל מה אעשה? להכריז שנמאס לי, השיטה לא עובדת לי, ופשוט לחכות שמישהו יבוא וידפוק לי על הדלת ויגיד שהוא מעוניין דווקא איתי להקים בית ומשפחה?

זה לא ריאלי בעיניי. ולכן -

אני מציעה לקחת פסק זמן (ואולי המצב כרגע אפילו מקל על העניין) - שבו תתני לעצמך להיטען. לאגור כוחות. לטעת תקווה ואמונה - שזה יכול להיות הדייט הבא שלך. להאמין שזה באמת יכול לקרות. להביא את עצמך למקום שבו את מוכנה לפתוח את הלב שלך, ולהפוך את הדייט הבא לשותף לחיים שלך.

אבל זו אחת ההחלטות הקריטיות בחיים

הגיוני שלוקח לאיש שלך גם זמן להגיע.

אבל הכי חשוב לזכור, שבכל תחום יש המתנה. הנסיון הזה הוא לא נקודתי.

ועדיין לרכוש כלים שיסייעו עם ההתמודדות הזו באופן כללי.

להחזיק חזק לא להתייאש יותר מתיש מהייאוש עצמו

מצד שני, אמנם בעקרון אי אפשר להתייאש באמת מצורך כזה מהותי, אבל היאוש יכול ליצור חסימות שיקח זמן לפתוח אותן.

ותעשי את המאמץ הנדרש. אף אחת לא לוקחת  את המיועד לך. תפילות עוזרות, וגם חברה טובה שתחזיק לך את היד. העיקר אופטימיות ושמחה. בהצלחה.

אני שמה לב ברגע שאני עסוקה בעצמי לא יודעת פחות אכפת לי ..

סתם דוגמא בחג למשל כל הבנות היו נשואות בתפילה וגם בנות כמה שנים מתחתי קיצר כבר עלה לי דמעות.. ואז חשבתי איזה כיף לי שאני יכולה להתפלל באמת מתוך חוסר , זו תפילה הרבה יותר מתוקה לה'.

ככה אני רואה את זה אצלי שאני מתפללת מתוך חוסר אין מצב שהתפילה לא תשמע.. את מתפללת בכל דם ליבך.

אז כבר לא שמתי לב למי שהיה מסביב

וגם נניח אפילו שטחי , תשקיעי בעצמך תרימי לעצמך..

אין לך גבר שיקנה לך פרחים או תכשיטים? מהמם יש לך את עצמך בנתיים .

את לומדת להכיר את עצמך יותר..

אל תבואי מוזנחת תראי טוב , בשביל עצמך לא בשביל להוציא עיניים . 

איך סבתא שלי אומרת את לא יכולה להיות גם עצובה וגם מבואסת.. תעשי דברים כיפיים לפחות בזמן שאת עצובה ..

וגם יפה .

בכל סטטוס שהוא

להיות אקטיבית (מי אמר שרק הגבר צריך לקנות?)

לדאוג לך (כנ"ל לדאוג)

לשמח את עצמך (שמחה עצמית מחזיקה יותר זמן)

ולמצוא במה לשמוח. ועל מה להודות. תמיד יש. 

אין דבר כזה שהוא לא ידאג לי

לא בגלל שאני דורשת .. בגלל שהוא מביא וזה לא מובן מאליו בכלל .

אבל שאת לבד אין מי שידאג לך או ישאל לשלומך אז עוד יותר תדאגי תהיי החבר שלך בנתיים 

מהגבר מצופה לחזר לתת וכו

אם מצפים לזה והוא לא תמיד מודע לציפייה הזו

אפשר וצריך לתאם ציפיות

אם בכל זאת לא קרה?

משתמחים לבד בשביל לא להתאכזב.

מאמי זה לא אני ..

תראה מזה משמיים חחח

אם אין אני לא מי לי

וכמובן גם הרבה אמונה

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.