עניין החצאית. מה הסיפור? אנסה לדייק האם אתן רואות את אורך החצאית כדבר הלכתי נטו? או שבעיניכם יש גם פן אחר? אשמח למי שתרצה ותסכים לפרט ולהרחיב בעניין. ידוע לי שבתור גבר אין לי מקום להעיר ולהגיד משהו בעניין הזה. אז אני מנצל את הבמה הזאת רק כדי לשמוע את דעותכן. תודה מראש חודש מדהים עם גאולה פרטית וכללית!
בעיניי חצאית זה נטו עניין דתי-הלכתי. שהיופי בה הוא איך גם בדור של היום יש נשים שלא נכנעות לצווי אפנה כי הן מאמינות בערך גדול וחזק יותר.
למרות שאני חושבת שיותר יפה חצאיות קצרות וצרות, אני מקפידה שלא ללבוש אותן כדי יראו לי את הברך. וזה מאד קשה! אבל ההלכה שאני הולכת לפיה מתייחסת לגבולות של הגוף הכוללים בין היתר מרפקים, עצמות בריח וברכיים.
ומחברות שלי אני יודעת שיש כאלו שזה יותר קל להן ויש כאלו שזה יותר קשה להן.
ואפשר להגיד שקודם כל הלכתי, כי בסוף אני משתדלת לעשות דברים קודם כל כי צריך ורק אח"כ למצוא את הטעם (נעשה ונשמע) אבל מעבר לזה, אני מאמינה שהחיצוניות צריכה לשקף את הפנימיות.. ואם מבפנים אני מרגישה דוסית, וההשקפות שלי הן כאלה, אז חשוב לי שזה גם יראה כלפי חוץ. . וכמובן אני מאמינה שזה מכבד אותי וכו'..
אתן דוגמא מהבנים: יש מחלוקות עד איפה צריך להיות הפיאות. והדעה המחמירה ביותר אומרת עד הלסת. יש סיפור שהרב קרליבך מספר על איזה חסיד אחד שהיו לו פיאות עד הכרסולים. שאלו אותו בשביל מה? הרי אין שום דעה כזו. אז הוא ענה להם שהוא מעריך עד הכרסולים הבן שלו שם עד הברך ואז הנכד יאריך עד המותניים והים עד החזה והבן נין עד הכתפיים וכן הלאה... כדי שיהיה המשך דורות. עכשיו יש פוטנציאל גם את הפן ההלכתי אבל יש פה פן נוסף. האם אתן רואות את החצאית גם בתור פן נוסף או רק מפן הלכתי
לכל אחד יש בחירה, וממה שראיתי לא תמיד יש תאום בין הצניעות או המראה החיצוני למה שמתרחש בפנים. לטוב ולרע.
אני מאמינה גדולה בבחירה חופשית ובגלל שאני לא מגדירה את עצמי כדתיה, אני בוחרת כל רגע ורגע לשמור ולעשות, ואני לא נרדמת בעבודת ה' וכן מעריכה את המצוות שאני מקיימת וזה מה שנותן לי כח לקיים. ואם ח"ו קרה שלא שמרתי משהו, זה לא מה שמגדיר אותי. אני לא אוטומטית הופכת להיות "חילונית" שההשלכה של זה היא שאני מתנערת מחובה שחלה עלי בין אם אבחר ובין אם לא - כי אני יהודיה ולא כי החלטתי להגדיר את עצמי כ"דתיה" או מנגד כ"חילונית".
נתת דוגמה לטעם נוסף לשמירת צניעות (או לחצאית) וביססת את זה על סיפור של הרב קרליבך.
ולמרות שזה לכאורה לא הכי קשור לנושא, ניסיתי לומר שאני קצת חולקת על החסיד ההוא בסיפור של הרב קרליבך, מותר לי, נכון? למה אני חולקת עליו?
כי במציאות אני רואה שלא תמיד זה נכון. מה זה אומר? שלפעמים אתה רואה דווקא תופעות הפוכות. למשל, אבא שהפאות שלו ארוכות עד הברכיים, והילד שלו דווקא בגלל זה בלי פאות בכלל. או סבתא שהולכת בלי כיסוי ראש, והבת שלה דווקא כן הולכת עם כיסוי ראש. (לא זה מה שישפיע על הבחירה החופשית של הילדים שלי. הרצון והאמת הפנימית שלי ובדרך הנעימה שבה אעביר אותה הם אלו שישפיעו יותר מכל חצאית ארוכה יותר. ושיהיה ברור שאני לא מזלזלת לרגע בחצאית ארוכה. אני רק שמה את כבודה במקומה).
והוספתי שבעיניי, מה שמגדיר אותנו זאת לא ההגדרה "דתי" או "חילוני", כמו שהמראה הדתי או החילוני שלנו הוא לא זה שמגדיר אותנו.
למשל, אני מכירה 4 בעלי פאות ארוכות עד החזה שמרשים לעצמם לעשות דברים שאני די בטוחה שאתה לא מרשה לעצמך בחלומות השמיניים שלך (לפחות כרגע, ואני מקווה שימשיך ככה). ואגב, אני לא בטוחה שההשוואה בין הפאות הארוכות לחצאית הארוכה היא נכונה... אבל לא חשוב.
יש לי חברה (ויש לה גם חברות כאלה) שהולכת עם חצאית של מאה שערים רחבה וגרביים, אבל היא עושה דברים שה' ישמור. ואני ח"ו לא שופטת אותה ולא אומרת את זה בשביל לקטרג עליה, אלא רק בשביל לומר שלא כל הנוצץ זהב. ואני מכירה הרבה הרבה כאלה.
אז אם היא תמשיך עם זה, אולי אולי אולי אולי הבנות שלה תבחרנה בחצאיות של בני ברק ולא של מאה שערים (לפי החסיד הזה) אבל לך תדע איזו צניעות פנימית תעבור להן בירושה?
חצאית ארוכה ופאות ארוכות זה לא העיקר. זה רק תוספת. ולפעמים נדמה לי שאנשים מתמקדים בתפל. גם אם מדובר בחצאית שהיא לא לפי ההלכה, ונכון שזה לא תפל, זה תפל ביחס לצניעות המהותית.
ולמה הנושא הזה מפריע לי? קודם תענה לעצמך למה זה משנה שזה מפריע לי.
ואענה לך חלקית, כי תכלס אין סיבה שלא. (אגב, אם שמת לב, זה לא הדבר היחיד שמפריע לי, ואם תשים לב עוד יותר, רוב הדברים שמפריעים לי קשורים לאותו שורש )
והסיבה היא בין היתר, כמו שאמרתי, שדי מפריע לי כאחת שמחפשת אמת, לראות שאנשי אמת מתמקדים בתפל ועושים ממנו אישו גדול, וזו הסיבה שהילדים שלהם כתוצאה מזה, עוזבים גם את התפל וגם את העיקר. הם לא פראיירים, אם לחיות בשקר, אז עדיף שקר נוצץ. לא חראם?
ואם דיברת על נושא הצניעות דווקא, (אז קודם כל הוא לא היחיד), וזה עוד עניין שאין לי כח לפרט עליו כי דיברתי עליו מספיק, אבל גם הוא נכנס בין היתר בעניין הזה.
ואחרי הכל, ובקיצור, לא... זה לא טעם מבחינתי לשמור על צניעות.
מותר לחלוק על החסיד בסיפור. ואני מסכים איתך שיש אנשים( אנשי החינוך באלפונות וכו') שהפכו את עניין החצאית למה שקובע אם מישהי דתיה או לא. וזה עוול רציני כי כמו שאמרת רואים מה קורה במציאות. אבל עש לי משהו אחד להעיר. נתת דוגמא לאנשים עם פיאות או חצאיות ארוכות שעושים דברים של ה' ישמור. ונכון יש כאלה גם. אבל זה אומר שזה פסול? לא רק את הבאת דוגמאות כאלה.. דיברתי עם כמה בנות *וכולם* הביאו את הדוגמאות האלה.. אבל זה שיש כאלה, זה לא אמור לפסול את זה שיש עניין בצניעות חיצוניק שמשקיפה את הצניעות הפנימית. האם צניעות פנימית מספיקה? יכול להיות. אני לא יודע. אני כן יודע שכל אחד מתלבש איך שהוא מתלבש כי היא בחר ככה להציג את עצמו בעיניי הסביבה. טכנית קל לשנות בגדים כמו תחפושות אבל ללכת ככה ביום יום כן אומר משהו על האדם( לפחות ככה נראה לי.. שוב יכול להיות שאני טועה.. אבל ככה אני מרגיש). אמת זו אמת שלימה ולא רק אמת פנימית. בעיקר בין אדם לחברו. בין אדם למקום זה משהו אחר. מזכיר לי סיפור/בדיחה.
זוג התחתנו הכל טוב ויפה כעבור בערך 20 שנה( הגזמתי בכוונה) האישה אומרת לבעל אני רוצה ללכת לטיפול זוגי. הוא מסכים ובפגישה היא אומרת למטפלת שהיא רוצה להתגרש. הבעל בשוק! שואל למה? והיא אומרת לו: כי אתה לא אוהב אותי יותר. הוא בשוק ואומר: בטח שאני אוהב אותך מה גורם לך לחשוב שאני לא אוהב אותך? והיא עונה לו: אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי. אז הוא ענה לה: בטח שאמרתי, בחופה... היא אומרת לו: עברו עשרים שנה מאז! לא אמרת לי מאז כלום. והוא עונה בפשיטות: כי שום דבר לא השתנה.
הבאתי את זה בגלל כדי להגיד שבעצם בפנים יכול להיות משהו אחד אבל ביחס בין אדם לחברו /לעולם זה לא מספיק בעיני רק פנימיות. אלא צריך גם וגם. לא מספיק רק להאמין צריך לעשות. אני כותב את המילים האלו ולא בטוח שאני מדייק אז לא לכעוס חחח.
ומה זאת אומרת למה זה משנה אם זה מפריע לך? מעניין אותי לדעת מה כל כך מפריע כששואלים ממקום של לשמוע ולהבין ולהתדיין בנושא ולא ממקום שיפוטי בכלל.( זה לא רק את זה בנות בכלל בנושא הזה. )
דווקא השאלה שלך לא הפריעה לי, בדיוק בגלל שלא חשתי בה משהו שיפוטי, ושהבנתי שאתה שואל ממקום של לשמוע ולהבין. אדרבה, ציינתי את השאלה שלך כדוגמה לשאלה נסבלת בענייני צניעות.
ואחזור להתחלה. קודם כל, מסכימה שיש עניין גם בצניעות חיצונית. שים לב שכתבתי "ושיהיה ברור שאני לא מזלזלת לרגע בחצאית ארוכה. אני רק שמה את כבודה במקומה" כלומר, אני יודעת שיש חשיבות גם לצניעות חיצונית, אבל צריך לזכור שהיא חיצונית ולפעמים היא עוד מצווה שמישהי מקיימת, ולא מצווה שמעידה על משהו פנימי.
ולצערי, זה לא רק אנשי חינוך באולפנות, אדרבה, אנשי חינוך אמיתיים יודעים לעשות את ההפרדה. הבעיה העיקרית היא דווקא אצל הבחורים בגילך. אני נכנסת לפורום הכי דוס באינטרנט, ומעולם (יכול להיות שהיו ולא ראיתי) לא ראיתי שרשור שעוסק בצניעות פנימית. כולם מדברים על אורך חצאית וגרביים. והרבה...... הרבה מאוד. בלי להיכנס עכשיו בכלל ללגיטימיות של השרשורים האלה בעיני.
הבעיה היא שהשרשורים האלה מעידים על נקודת הנחה לא נכונה בעיני. חשוב לך שאשתך תלך עם חצאית ארוכה יותר ממה שהיא מתפללת? מילא היית מדבר איתי על צניעות פנימית, עוד הייתי מבינה.
אבל צריך לזכור שבאמת זאת עוד הלכה, לא יותר חשובה מרכילות, לשון הרע, ברכות, תפילה וכו'.
אני מכירה אישה נשואה שהולכת ארוך וכו' אבל היא עושה עיניים לכל גבר שהיא רואה. בוא נגיד שבעלה אולי התרשם מהצניעות החיצונית שלה כי הוא התמקד בתפל, אבל שכח את העיקר. לא כי העיקר לא חשוב לו, אלא פשוט כי הוא לא יודע שצניעות חיצונית זה קריטריון, אבל לא בטוח שהוא הקריטריון החשוב ביותר. ומה שבטוח, שלא תמיד זה מעיד על משהו, לא לטוב ולא לרע.
ואני אומרת את זה פה דווקא. כי פה קמים כל השרשורים האלה. כואב. כואב לראות כמה אנשים מתמקדים בתפל. ששוב, הוא לא תפל, אבל הוא תפל ביחס לעיקר. ועל העיקר אין דיבור בכלל. (וזה לא שאני באה לעודד דיבורים על זה ח"ו, אני רק מנסה להגיד שיש פה בעיה שמפריעה לי).
לסיכום, כל הכבוד למי שהולכת עם חצאית ארוכה, אבל זה לא מספיק ולא העיקר. ומי שקשה לה בזה, שבע"ה ה' יעזור לה כי חשוב לשמור גם על צניעות חיצונית, ובוא נזכור לא לשפוט מישהי רק כי החצאית שלה קצרה. יכול להיות שתופתעו מאוד. זהו.
כמעט... ההבדל היחיד הוא היחס לחיצוניות. אני מסכים שהעיקר זה הצניעות הפנימית, והחוץ בלי הפנים לא שווה.
אבל אני אחפש בחורה שלובשת חצאית אחרי הברך, ואבדוק עד כמה היא מחזיקה במידת הצניעות. ולא אחפש, וכנראה אסנן, מישהי שלובשת חצאית קצרה, גם אם יגידו לי מראש שהיא מדהימה מבחינה פנימית. כי אני רוצה מישהי שיש התאמה בין החוץ לפנים, ואני רוצה מישהי שמקפידה על ההלכה. וכמו שאם יציעו לי מישהי צדיקה ש"רק" מדברת לשון הרע, או אוכלת לפני הקידוש, אני אוותר, כך אם יציעו לי מישהי צדיקה שרק מתלבשת טיפה פחות מההלכה, אני אוותר.
(כמובן שאם זה לא ככה ב"הגדרה", אלא רק כ"נפילות", ההתבוננות תהיה שונה לגמרי).
זה טפל (אגב, עד כמה שידוע לי - טפל זה טפל, ותפל זה חסר טעם) ביחס לעיקר, אבל אני מחפש את שניהם. את העיקר מלווה בטפל.
זה בנוגע לשידוכים. לגבי סתם אישה ברחוב, שאין מה לחשוב על שידוכים בכלל - ברור שלא אשפוט לפי מראה חיצוני את אופיה הפנימי. אולי רק מין נטייה כזאת, כי בכל זאת אפשר להצביע על רוב של נשים צנועות שגם מתלבשות צנוע ורוב של נשים לא צנועות שגם מתלבשות לא צנוע, אבל זה לא מספיק בשביל להכריע - היא כזו והיא כזו.
אני גם לא בטוח שכל השרשורים כאן שדיברת עליהם חושבים אחרת. אולי הם מודעים לכל הדברים שכתבת ומתלבטים בקול עד כמה לתת דגש לצניעות החיצונית? ואדרבה, זה ששואלים על צניעות חיצונית זה מראה שהם מבינים שזה לא חזות הכל... ניסית לדון לכף זכות ולא הצלחת?
עם כל התגובה ובעיקר ניסיתי ולא הצלחתי לתת דגש על העניין הזה תודה לע מ. באמת העובדה שלא מדברים כל כך על צניעות פנימית זה כי אולי זה מובן מאליו וברור שצריך צניעות פנימית. ודנים על הדברים שהם יותר "תפלים" כי לא על פי כולם זה מה שחשוב ואנשים מוותרים על זה וכו'...
אני לא חושבת שהיחס בנינו לחיצוניות כל כך שונה. כי כמו שאמרתי גם צניעות חיצונית זו הלכה.
רק שאם תשאל אותי "זה או זה" אני אומר שאני מעדיפה מישהי שהחצאית שלה קצרה ובכל השאר היא בסדר מאשר מישהי שנראת צדיקה ובתכלס היא מזעזעת. (לא אוהבת להשתמש ולחשוב על אנשים בצורה הזאת, זה רק לצורך הדוגמה).
ולצערי זה לא קשור ללדון לכך זכות. צריך לדעת מה זה בכלל "לדון לכף זכות". זה שאני מצביעה על בעיה זה לא אומר שאני לא דנה לכף זכות אני חושבת אחרת ממך ביחס למה שכתבת בפיסקה האחרונה, כי אני רואה גם במציאות כמה אנחנו שמים משקל על החצאית וגודל הכיפה וכו' ופחות על רכילות ולשון הרע והלבנת פנים וגאווה, והתנשאות, וצניעות אמיתית פנימית.
אני לא אומרת שאנשים לא מודעים לזה, אבל המינון בינהם לא הגיוני בעיני.
(וצודק, כותבים טפל. אני תמיד לא סגורה על עצמי מתי זה עם ת ומתי זה עם ט חחח)
זה 'לא העיקר'. אם מישהי הולכת צנוע, יש לה שכר מצווה על הצניעות. כי ללכת צנוע זו הלכה. ואם יש לה ניסיונות ונפילות בתחומים אחרים, תחומים שהיא פחות חזקה בהם - אז מה, זה מבטל את הצניעות שלה? זה פשוט לא קשור אחד בשני.
אני יודעת שיש סיבה עמוקה לזה. וזה משליך על הרבה דברים אחרים ביום יום מעבר להלכה נטו. אם זה יחס מהסביבה או הרגשה שלי שמשתנה בעקבות הלבוש. וחשוב לי לבטא את עצמי ואת האמונה שלי. אם אלך עם מכנסיים ארגיש שאני צבועה עם עצמי. שיש סתירה גדולה בין הפנים לחוץ ולא אצליח באמת לחיות עם זה בשלום.
וברור שמכנסיים זה משהו שהרבה הרבה הרבה יותר נוח וקליל. והרבה פעמים יש ניסיונות בעניין הזה של הצניעות (לפחות לי), כי זה דורש התעסקות הרבה יותר גדולה ולפעמים באמת שקשה למצוא דברים שמוצאים חן. אבל זה חלק מעבודת ה'. ואני מוצאת את עצמי מתחזקת בהרבה אמונה בגלל הקשיים האלה שצצים לפעמים.
ואין ספק שכשרואים מישהי צנועה עם חצאית זה מראה הרבה יותר מכובד ויפה. ומייצג גם משהו הרבה יותר יפה ואמיתי.
הלכתי (בעיקר כשאני משתדלת שהן יעברו את הברך)חופשיה לנפשי
כמה נוח זה היה אם הייתי יכולה פשוט לקנות כל חצאית שמוצאת חן בעיניי בלי לבחון אותה מכל זווית ולא במחירי משכנתא בערך.
ובעבודה אני בטוחה שהיה לי הרבה יותר נוח עם מכנסיים וגם בטיולים.
ז"א עם מכנסיים אני לא מרגישה בכלל שיש לי ניסיון, אבל חצאיות שצריכות להיות אחרי הברך/שעולות/שצמודות/שיש להם שסע, אוהו איזה עצבים זה מביא לי.
הרי הפוסקים שאני הולכת לפיהם קובעים באמת שצריך לכסות את כל הרגל, אבל שאפשר גם ללבוש חצאית קצרה יותר אם הולכים עם גרביים אטומות.
אז למה אני עדיין מתעקשת דווקא על חצאית ארוכה?
הרי לא תמיד זה יפה... לפעמים זה מגביל..
הרבה פעמים זה גם ממש לא נוח בכלל..!- כבר לא יכולה לספור את כמות הפעמים שאני עולה לטרמפ והרגל שלי מסתבכת בחצאית איך שאני באה לעלות.. או שהילדים בגן דורכים לי בטעות על החצאית ותמיד אני חוזרת עם חצאיות מלוכלכות... ועכשיו בחורף כשיורדים גשמים החצאית ממש נרטבת למטה משלוליות ומתלכלכת מבוץ..
באסההה נכון?
אבל לפני כמה שנים כשבחרתי להתחזק יותר, בחרתי בלב שלם ללכת רק עם חצאיות ארוכות כי אני מרגישה בזה יראת שמיים.. ושזה לא רק בגלל שצוותי ללכת ככה אלא כי יש בזה ביטוי חיצוני למשהו פנימי ועמוק יותר שבתוכי!
ותכלס תכלס.. חצאית ארוכה זה באמת צנוע יותר מללכת עם חצאית קצרה שכל הזמן צריך למשוך אותה למטה.....
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
מאפליקציות היכרויות לא כי זה שוק בשר, אלא כי זה ליטרלי חוסם אתכם. כנ"ל לגבי שדכנים לא להסתמך עליהם באופן גורף.
העניין בדברים האלה ועכשיו אני שם דגש בעיקר על האפליקציות, זה שזה ממלא לך וי במשבצת של ההשתדלות בנושא של החיפושים.
אבל זו סתם אשליה, כשתחליטו להיות יותר אותנטים החיים פשוט מעצמם יזמנו לכם הזדמנויות היכרות. אל תחסמו את עצמכם (מכוון בעיקר אליכם גברים כי אנחנו אלה שאמורים ליזום)
נ.ב אני עדיין לא נשוי חחחח אז ווטף מי ישמע מי אתה יאללה יאללה
במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.
סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.
מה שמעולה בשליש גן עדן זה שהם הוסיפו אפשרות לחיפושקעלעברימבאר
מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.
וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.
לכתוב מילות מפתח.
נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.
אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.
אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.
אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.
אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.
כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.
והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).
בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.
כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.
