אני מכירה אותך! אתה שכן של אחי! גיליתי את זה אתמול

אכן הרבה זמן
מוזמן להצטרף אלי לפייסבוק.

וכן, כואב, אבל לא מגיע לכתיבת סיפורים..

הבחור בא לאסוף אותי, וזכרתי שהרכב זה מזדה שחורה. יצאתי מהבניין וראיתי מזדה שחורה בדיוק כמו שלו שחנתה במקום שהוא חנה גם בפעם הקודמת, אז פשוט בלי לחשוב פעמיים באתי להיכנס לרכב........ 

ואז אני קולטת את הבחור מעבר לכביש מנופף לי ומתפוצץ מצחוק.. רציתי להתעלף. ברחתי לפני שהנהג הספיק להתעורר.. 

וואי אחת הפאדיחות! 

בס"ד

נכנסתי אחה"צ לרופא כשאני ממש לא מרגישה טוב...

אני מתיישבת והוא שואל אותי מה יש לי. וטאחח- פתאום התחלתי לבכות בכי חנוק כזה.. אני מנסה לדבר להגיד לו מה כואב לי ולא מצליחה מרוב בכי.. וגם האף שלי נזל ולא היה עלי שום טישו או משהו בסגנון..

שיא ה-פאדיחה!

הזכרת לי..

בימי האולפנה..

ערב קודם אמא שלי סיפרה אותי ממש קצר מעבר למה שתכננתי.

התבאסתי לגמרי ותכננתי לא להגיע יותר ללימודים עד שהשיער יתארך. כמובן שלמחרת התייצבתי באולפנה.. 

אלא שמרוב ביאוס על התסרוקת החדשה בבוקר לקח לי זמן להתארגן עם השיער שיראה נורמאלי..

בקיצור אחרתי.

איך שנכנסתי בשער הרב (שהוא המנהל) של האולפנה מגיע.

במבט קשוח הוא שואל אותי "צדקת! יש לך אישור לאחר???"

פה פרצתי בבכי.

הרב המום. (מבט מבולבל של- הייתי קשוח מידי? בנות..)

"זה בסדר זה בסדר תלכי לכיתה תרגעי.."

בס"ד

תודה!

בס"ד

ואת פשוט מתוקה!!!

ענק!

רק 18 אנשים הצביעו

עורו ישנים מתרדמתכם!!

יש לכם עוד שעה ו37 דקות!!

כאן מצביעים!!! - צעירים מעל עשרים

אבוד לך לשנה זו.

צר לי.

תכנסי לקישור ששלחתי, יש שם הוראות מאד פשוטות וברורות.

בהצלחה.

ותודה על ההענות.

מההשתלבות, ההגשה, העדינות, הסמיילים.. מדהים.

ממש לא מורגש שמדובר כאן בתעמולת בחירות. פשוט נכנסת לתת מודע דרך שירשור בנושא אחר.

קסם.

איפה הפאדיחה

ראיתי חבר ששנים לא ראיתי....

בא מאחוריו וטופח לו על השכם

הוא מסתובב, מסתכל עליי, אני עליו..........

וקולט שזה בכלל לא הוא.....

לא קרה לי, אבל מסתמא קרה למישהו אי פעם..

יש מחיצות בין גברים לנשים

במחיצות יש חלונות

שקופות בצד הנשים

ראי בצד הגברים

גבר עומד מול המראה ומסדר את שפמו היטב

ומהצד השני.......

ובאמת אין איסור שתהיה מראה בבית כנסת, אלא רק אסור להתפלל מול מראה

יש לנו בבית חלון כזה באה אישה הורידה את המטפחת והחלה לסדר את השעיר מול המראה כשאני רואה את זה

היינו אצל סבתא בשבת, וראיתי את אבא שלי עומד במטבח, קיצר באתי אליו מאחורה ונתתי לו וואחד חיבוק..

הוא מסתובב.... ואני מגלה שזה האורח...................

מתתי.

בס"ד

היום הייתי אצל חברה ועזרתי להם להכין את המאכלים לארוחה והסלטים.. טוב- מתיישיבים לסעודה, ואז אני שומעת את אחד הדודים של החברה שלי מחלק ציונים לכל הסלטים שיש לו בצלחת.. הוא טועם ואומר לאחותה של חברה שלי שישבה לידו: "זה מאוד מוצלח, אהה את הכנת, כל הכבוד.." וככה ממשיך, אח"כ הוא מגיע לאחד הסלטים שאני הכנתי טועם ואומר- "וואי התיבול של הסלט הזה לא טוב.. הוא מאוד מלוח...."

ו- שיאא הפאדיחה!

מה עשיתי- לא נתתי לו להבין שאני הכנתי את הסלט הזה, אלא שאלתי אותו על סלט אחר שהכנתי והיה לו בצלחת, הוא טועם ואומר- "זה הסלט הכי טעים!" ואז אני ממשיכה ואומרת- "בטח, כי אני זו שהכנתי אותו....."

ואני וחברה שלי מתפוצצות מצחוק....

@רחפת..

1) חיבקתי עץ.

2) שאלתי את בעל הבית (במסיבה) אם אני יכול לצאת עם הבת שלו.

3) אני מכיר אישית את האדם מ2

4) בכיתי ואמרתי "רמבם משך חכמה" "רמבם משך חכמה"

ולא הייתי שיכור

סתם

יש עוד דברם אבל אני לא זוכר...

אחי אמר לי (כל האומר וכו')

1) אמרתי למישהי שמייחצנת את עצמה (ז.א. את יופייה)

שבסוף מזדקנים ולא נשאר כלום, ותיארתי לה

איך נראים מקומטים + קמט ארוך מהבוהן על לראש.

2) אני מכיר את המישהי הזאת.

חטפתי כזה "בובו" ברגל

היינו פעם בקניון וראינו אנשים עושים אחד לשני מסאז וצחקנו עליהם

כמה ימים אחרי אח שלי ראה אותי יושבת על ספסל ברחוב עם כמה חברות אז הוא בא אלי ועשה לי מסאז כמו שראינו ואומר "זוכרת?" ונשפך מצחוק ופתאום הוא גילה שזו חברה שלי ואני בכלל לא הייתי שם

חבר שלי ביקש ממני לעשות השכמה לחניכים שלו(חמשושים) ורציתי ליסוע מוקדם, בקיצור שמתי שעון לחמש התארגנתי וכו.. בתוך כל הלחץ אני נכנס לבניין שלהם ברבע לשש בבוקר, כמעט שעתיים לפני ההשכמה ומתחיל להעיר ואז אני מסתכל בשעון ונופל לי האסימון.. עפתי משם כמו טיל!! 

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה