על כלום.

והתלוננתי.
או
פרקתי.

(בוער לי,
שפתאום אני דיי לבד.
ואני לא באמת.
כי היא באמת ממש אוהבת אותי.
ומה לעזאזל אני צריכה אחרים כשיש לי
בן אנוש שאין אוהב ממנו?
אבל עובדה שזה חרך לי מעט את הלב.
כי.
נכון, בחרתי להתנתק.
אבל לשמוע טו מאצ' על זה, ולדעת שאני לא חלק.
ואני רגילה להיות חלק.
זה קשה לי.
זה גורם לי להתרחק, ולא מגיע לה,
למען האמת.
היא בוחרת להיות אשתי, ולאהוב כלכך.
ואני, הייצור הכי דפוק שקיים,
מרגיש.
אחרת.
לעזאזל.
תצילו אותי מבליל הרגשות.
תצילו אותי מעצמי.
תצילו אותי, המחשבות קוברות אותי.
אני רוצה חיבוק אמיתי.
אני רק רוצה
שיהיה טוב.
טוב מוחשי.
הי, דמעות, אל תצאו.)

(

להיות כלה זה מצב נפשי, מסתבר.
גם להיות חתן.
לא שניסתי. אבל מלשמוע אותו.
היינו חלק מהסטטיסטיקה
ונפגשנו בגן הורדים ואז הלכנו לגן סאקר.
טאטע. כמה דייטים.
למדנו יחד משהו. יום יום, תניא.
כמה זמן לא אמרתי, אפילו לא מלמול קל.
אני אוהבת את המילים שלו.
את.
אני מתגעגעת ממש.
כולם מתארסים והופ מתחתנים.
ואנחנו? נצח וגלות וזה עוד לא חודשיים לחתונה
באלי כבר להשבר.
להשבר.
להשבר.
להשבר.
אבל לא.
בוכה לי לעזאזל.

תפסיקי להתנהג
ככה.

היי, הודעה מהאיש.
חיוך חיוך חיוך)

אני אחות זבל. זבל.
אני חייבת להתאפס על עצמי.
במקום לומר תודה ולעשות שמח בלב,
אמרתי שעכשיו כבר לא באלי.
הוא כזה טוב.
ואני? ריכוז של רוע.
רוע רוע.
אני לפחות אהיה אנושית ואתנצל על עצמי.

אחרי שאני איתו כמה שעות,
וזה מעט מדי,
ונפרדים,
והכל מתגעגע,
אני נהיית נוראית יותר.
אני מתגעגעת.
וחוששת.
ו.
אחות זבל.

סליחה, אהוב שלי.

תפסיקי לבכות, מטומטמת.

אני מחר מתחילה לעבוד.
חייבת להיות מאופסת.
חייבת.

--

אני חייבת להיות טובה יותר. חייבת.

דיברנו על חששות מהכל.
והדבר הראשון הוא-
שאפגע.
שאהיה אישה גרועה.

ואיי. הקב"ה.
מזל שאתה בתמונה.
סומכת עליך שתעזור לי להיות טובה יותר.
וטובה בשבילו.

יש זמנים כאלה, שאני חושבת לעצמי-
מה עשיתי טוב בחיים שזכיתי?
אני כלכך ~מלא חסרונות~
ובכל זאת, קיבלתי טוב.
הכלה, אהבה.

תודה הקב"ה.
תודה.
(רק כי אני אוהבת אותך ברמות שאין המילים יכולות לתאר,
אני שומרת. ומתגברת.
)

סיטואציה משעשעת.

תחנה מרכזית.
דברי שיר.
קטגוריה של זוגיות.
האיש ואני מתבונניםעל הספרים.
המוכרת מסתכלת עלינו במבט כזה של-
יאוו הם זוג מאורס. איזה חמודים.
או משהו כזה.
ואז אמרתי לאיש שזה מלחיץ מדי ובא נעבור קטגוריה.
אז המוכרת בכלל הביעה מבט משעשע.
וזהו.
לידו, אני לא נחשדת כניקית.
אפילו לא בדברי שיר.

התנצלתי.
הוא הבין.

הידד.הוכחה לכך שאני אנושית.


אנושיזם.

זה לא רחוק רק עוד קצת..(מנסה לנחם)