יש שבעים פנים לתורה וזה מצוין.
במעמד הר סיני כל עמ"י עמד מסביב להר וכל אחד ראה צד אחר שלו, לכן כל אחד תופס את התורה בצורה קצת שונה.
קצת- כי בכל זאת הבסיס הוא אותו הבסיס.
ואיך יודעים מה בגדר של 70 פנים לתורה? כל עוד הזרם פועל בבסיסו על פי השולחן ערוך. זהו הכלל. (לכן רפורמים, קונסרבטיבים וכ'ו לא רלוונטים לזה.)
לפי הכלל הזה, וודאי שהאימרה הזאת תופסת גם אצל הציבור החרדי, ופשוט אנחנו רואים את ההר בצורה קצת שונה מהם, כל אחד שם דגשים במקומות מסוימים, ובמקומות אחרים קצת פחות.
הוא מדריך אותנו כיצד לבנות את הכלי הבסיסי בעבודת ה'.
השאלה היא איזה תוכן אנחנו מכניסים לתוך הכלי, באיזו אידיאולוגיה נבחר.
האם אנחנו מאמינים בתורה ועבודה? רק תורה? (לדוגמא) זה דברים שלא כתובים בשום מקום, וכל אחד הולך לפי מה שהוא מתחבר.
כמובן יש גם את העיניין של עשה לך רב- את אמורה למצוא לעצמך רב שאת מזדהה איתו מבחינה רעיונית וללכת לפיו גם בנוגע לדברים שלא כתובים בשולחן ערוך כמו לדוגמא הפלאפונים- יש רבנים שיגידו שזה אסור לגמרי ויש כאלו שיגידו שמותר וצריך לדעת איך להשתמש (ולא חסרות עוד דעות..)
ומי צודק?
כולם. שוב, כל עוד הבסיס הוא היהדות הטהורה כפי שהגדרנו מקודם. וכל אחד פונה לדרך שהוא הכי מזדהה איתה ומוצא את עצמו מקיים בה את רצון ה' בשמחה ובצורה הטובה ביותר.
"..והאמת שאין אמת אחת או שתיים..."
אני מתחבר לקוראן...
איפה את שמה את הגבולות בסקאלה איך צריך לחיות?
אני יכול לפרש את התורה איך שבא לי? אני יכול בקלות למצוא רב שיהיה לי הכי נוח כי הוא פירש את התורה בצורה מסויימת...
גם הרפורמים וגם הקונסרבטיבים וגם הנוצרים וגם המוסלמים וגם כל האלויים פירשנו את התורה... לפי שיטתך אין איתם בעיה... אלא - כל אחד הולך לפי מה שהוא מתחבר...
כל אחד מדמה לעצמו שזו היהדות הטהורה...
זה פוסטמודרניזם במיטבו...
השיר ששמת בסוף הוא עיוות נורא וכל עת שאני שומע אותו אני מזדעזע ולגמרי לא ברור לי אין אנשים נבונים וחכמים שומעים אותו...
שוב, כל הדעות נכונות בתחום ההלכה, גם בתוך השולחן ערוך יש הרבה דעות, בשטחים האפורים כפי שהזכרתי קודם.
לדגומא- צריך להתלבש צנוע, אבל אף אחד לא אומר לך ללכת עם חולצה אפורה וורודה או ירוקה, זה לבחירתך.
יש כאלה שיתחברו לחסידות ויש כאלה לרב קוק וכו'.. שכל אחד יפנה לאן שהוא יצליח לעבוד את ה' בצורה המוצלחת יותר.
ואלה דברי א-לוקים חיים.
אני אומרת שלפי המחשבה, לפי החיבור שלך לרעיון בוחרים רב.
אולי התכוונת לזה שהתייחסתי רק לקטע ה'טכני' של עבודה ה', ובזה באמת אתה צודק, אבל צריך את הטכני כדי להכניס אליו את עבודת ה'.
אדם יכול לאהוב את הקב"ה ולהתבודד כל היום, אבל כשהוא מקיים את המצוות הוא נהיה שלם יותר. באמת לא התייחסתי לעבודת ה' הטבעית שבנפש האדם.
למה 'החלטתי' שהשולחן ערוך זה הגבול? כי זה הבסיס ל'טכני' של היהדות. אשמח שתסביר לי למה לא..
למה הגבול של שבת הוא הלכות שבת -טכני? אם לא היה לנו את הגבול הטכני הזה לא יכולנו למלא את השבת בתוכן.
דתות אחרות זה כבר דבר אחר לגמרי. הם מאמינים במשהו אחר.
אני מניחה שהדוברת מתכוונת לזרמים בתוך היהדות, ציונות דתית, ברסלב, חרדים, חב"ד וכ'ו..
אסלם זה לכל הדעות לא יהדות.
קונסרבטיבים זה יותר מסובך, ואת האמת שאני לא ממש בקיאה בעיניינם, אבל קשה לי להאמין שיהיה רב אורתודוכסי שיסיכים עם דרכם כפי שמסכים עם זרם אחר בתוך הדת..
זו ההנחה הבסיסית ביותר שצריך לצאת ממנה...
לא יתכנו סתירות בתורה...
הכוונה ב70 פנים אלה רבדים שונים בתורה... רמות שונות בהשגה שלה וחלקים שונים בתורה המשלימים זה את זה לתורה האחת...
כמו נניח, התורה מדברת על מוסר, על מחשבה, על מעשה וכן הלאה...
70 פנים זה דבר קיים ולא נכנסים לשם דברים או יוצאים משם כיוון שהם אמת אחת ואמת אינה משתנה...
70 פנים אין הכוונה לגישות שונות כי גישות שונות סותרות הרבה פעמים אחת את השניה וכביכול אין דרך אחת, אמת אחת, אלא ריבוי בעבודה וזה דבר נמנע...
ככה שאין לומר שהציבור החרדי הוא פן אחד והדת"ל הוא פן אחר... כי בזה הכוונה לדרכים ולפחות דרך אחת מהשתיים טועות בכל נקודת מחלוקת...
אבל גם הדת"ל וגם הציבור החרדי כביכול מאמצים רבדים וחלקים מסוימים בתורה יותר מאשר רבדים אחרים שאותם את נוטשים וגורמים לפגימה...
למה יש מחלוקת בין הגישות? כי האמת היא אחת וכל אחד מדמה שהאמת אצלו ובוטח בדמיון הזה למרות שיתכן שזה בכלל שקר...
לכן צריכים להיות סבלניים ולהקשיב לשיטות אחרות ולקבל אותם במידה והתוודע שהם אמת... ו"קבל האמת ממי שאמרו" ועשה האמת מפני שהיא אמת וסוף הטובה לבוא ובעז"ה "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" כאשר כולם יכוונו לדעה אחת שהיא האמת...
הוא חונך על הדרך הזאת, זה לא אומר שחושבים שאצל אחרים זה שקר פשוט אולי קשה להבין את האמת שהם הולכים איתה....
אני חושבת שזו סוג של דרך חיים שקצת שונה ממני, לא שקר!
וסתם ככה אני עדיין לא בטוחה שהדרך שההורים שלי גידלו אותי עליה היא אמת
העדות, חסידויות וכל הדברים האלה...
אבל הפילוג בין הדת"ל לחרדים הוא לא מבוסס הלכתית... העובדה היא שאנו דוגלים באותה הלכה...
הפילוג הוא יותר מחשבתי רעיוני שזה בעצם נובע מהשכל (או ממניעה ממנו) בו הדרך לדעת את הדרך הנכונה היא בירור האמת בראיות, שזה בהחלט יתכן שיסתור מקורות קודמים יותר כיוון שגם אותם מקורות הם התפתחות רעיונית שכלית שלמי שיצר את המקור ובעניין כזה אפשר לחלוק עליו...
מה גם שהאב טיפוס שלחילוק בין דת"ל לחרדים נוצר בערך לפני מעט יותר ממאה-מאה וחמישים שנה באירופה ולא היה קיים דבר כזה חרדי או דתי לאומי לפני...
כשאני נותן מכה עם פטיש, פטיש אחד - יוצאות ככ הרבה ניצוצות
מכל הכוונים
אבל כולם מגיעים מאותו פטיש.
הם טוענים שהם בפנים
שבעים פנים לתורה הם כנגד שבעים לשון.
בבבלי שבת פח ע"ב, אף היא בשם תנא דבי ר' ישמעאל, ובתוספת דברי האמורא ר' יוחנן:
א"ר יוחנן מאי דכתיב 'ה' יתן אומר המבשרות צבא רב" (תהלים סח, יב) – כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות. תני דבי ר' ישמעאל "וכפטיש יפוצץ סלע" – מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות.
וכמו שכתוב על משה רבינו כאשר ביאר את התורה באר היטב פירש רש"י בשבעים לשון.
ופירושו שכל לשון מייצג ערך אחד מערכי החיים. (על פי הקבלה שבע מידות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות וכל אחד מתחלק לעשר ספירות).
כאשר ישנם שבעים לשון שבעים אומות. והתורה שהיא הדרכים לחיות את החיים. יכולה להיות מותאמת ולהתרגם לכל תרבות.
פנים פירושו המקום שממנו נכנסים לבפנים. כלומר זהו הכניסה לתורה. יש תורה אחת אבל שבעים כניסות כמו פנים המזבח.
כי עם ישראל הוא ממלכת כהנים לכל העמים ולכן לכל תרבות ועם יש את הדרך שלה שתיכנס לתורה.
ואם ככה יש שבעים דוקא לא פחות ולא יותר. ועל כן היו שבעים אנשים שנכנסו למצרים שהם הנשמות הכלליות כנגד שבעים אומות כמו שכתוב בתורה "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" שכנגד שבעים בני ישראל הציב שבעים אומות.
לעומת זאת יש שכתוב שלכל אחד יש לו אות הכתובה לו בתורה. שפירושו שלכל אחד יש לו חלק בתורה. וזהו בתפילה שאומרים ותן חלקנו בתורתיך.
ההלכה יש רק אחת. והיא דרך החיים שהיא על פי רוב הפנים של התורה כמובא ברמח"ל שעל כן ישנם שבעים זקנים בסנהדרין. והרוב היא ההלכה. ועל כן יכולה להיות רק הלכה אחת.
לעומת זאת מכיון שכל אחד מהפנים מייצג דרך שיטה לעבודת ה' המתאימה לאחת מהאומות כנ"ל. הרי כל אחד ששייך לאלו השבעים פנים (כלומר שבעים כניסות לתורה) אם נכנס באלו הכניסות לתורה. הרי הוא נבחן לדברי א-להים חיים. אך לא להלכה.
מי שמשתמש בשכל אנושי בלבד. כמו רפורמים וכו' אין שבעים פנים לתורה מכיון שלא נכנסים לתורה כלל אומנם ישנם אין סוף דרכים אבל הדרכים שלהם מובילות מחוץ לתורה.
השכל האנושי אין לו היגיון שיכל לחדש מציאות חיובית אלא רק להוציא מתוך הנחות היסוד את אשר גלום בהם כמו אחד ועוד אחד שווה שתיים זהו עניין של הגדרה. וכן לשים את חוקי המתמטיקה על מה שהחושים תופסים בעולם הטבע ולתרגם אותם באופן מתמטי זהו דרך שמנסחים את חוקי הטבע.
אך השכל האנושי לא אומר דבר חדש. הוא משאיר את הדברים כמו שהם. לעומת זאת יש שכל נבואי שיש לו אמירה חיובית למשל האמירה שיש מוסר. שלפגוע במישהו חף מפשע בלי שום סיבה מוצדקת הוא דבר לא נכון. הגיונית. זהו היגיון חיובי. הוא איננו נובע משום היגיון. אלא זהו נובע מהתגלות הבורא שמחוייב להיות במציאות כך גם הטוב מחוייב להיות.
השכל האנושי הוא שכל של אפשרויות הוא אינו אומר על המציאות דבר אינו אומר שיש אחד במציאות אלא אומר אם יש דבר כזה אחד ויש עוד אחד אז יש שתיים. אבל על המציאות אינו יכל לומר דבר רק החושים.
השכל הנבואי הוא שכל שיכל ללמד דברים חדשים מיג מידות שהתורה נדרשת בהם כמו קל וחומר שאף על פי שאין לי בהנחות יסוד את המסקנה על ידי קל וחומר אפשר "לנבא" ידיעות חדשות.
השכל הנבואי אומר מה האפשרות הנכונה. לעומת הפילוסופיה שאומר אפשר שהוא כך ואפשר שהוא כך. אך אינו יכל להכיר מה המציאות האמיתית.
ועל כן כדי להיות חלק מהשבעים פנים צריך להשתייך לשכל התורה.
והדרך לכך היא קבלה מוחלטת של המשנה משה קיבל תורה מסיני. וכמו שרבי אליעזר בן הורקנוס אמר לא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבותי מעולם ועדיין כתוב כשדרש אמר דברים שלא שמעתם אוזן מהר סיני.
ניתן לחדש בתורה רק בתנאי אחד שיש לו מקור מהמסורת.
כמובא בירושלמי "כל תורה שאין לה בית אב (מסורת) אינה תורה"
המחדש צריך להיות נאמן למסורת. לכן אם מדובר על מי שאינו מקבל זאת איננו בשבעים פנים לתורה כלל כי לא נכנס בכלל לתורה אלא משתמש בשכל אנושי.
אך מי שנכנס לתורה. אז הוא מהפנים אך הלכה ישנה רק אחת ועל זה המחלוקת.
גם אפשר שהוא שהוא טועה בניסוח של תורתו. כי עיקר התורה היא הוראת האמונה. אלא שלפעמים הבעיה הוא הניסוח. התורה איננה ידע אלא אמונה ואפשר שרוצה להגיד דבר אחד ואנשים קולטים את החיצוניות של דבריו ומבינים דברים אחרים שאינם אמונה. וגם את זה צריך לברר.
אביגיל.מישהו הפך את התורה לדת. ואמצי 70 פנים לתורה. התורה נמסרה למשה בעל פה, והוא כתב את הדברים. במעמד הר סיני הוא קיבל את כול התורות, מבראשית עד ליציאת מצרים. ובהר סיני קבל את כול הדברים בעל פה עד הכניסה לארץ ישראל. ובמעמד ערבת מואב הוא סיים לכתוב עד תמם. מי שה אומר יש 70 פנים לתורה, תועה ומתאה.
בשונה מכל הדתות שהם באמת תורות דתיות להנחות את ההמון תחתיהם.
אין זה כך בעם ישראל משום שהיהדות איננה דת של היהודים. אלא היא חלק מהזהות שלהם כעם. בלי התורה עם ישראל לא היה עם הדבר היחיד שמקיים אותם כעם ישראל הוא היותו המשך לעם התנך שיצא ממצרים.
אי אפשר לפקפק בזהות של אדם. אם כל הזהות שלו מתבססת לפי טענתו על חוויה נסיונית הסטורית. כיצד תגידו שלא היה יציאת מצרים מתן תורה וכו' כאשר אם דבר זה לא היה גם עם ישראל לא היה. כי אין שום סממן שמאחד את כל היהודים מלבד התורה.
אם נתייחס ליהדות באופן של הסטוריה הרי כל העם היהודי ימחק עם כל שאר העמים שהרי העם היהודי לדורותיו הזדהה עם העמים שהיה גר איתם. וגם בארץ תהיה התבוללות גדולה ויעלם המושג יהודי. בלי תורה אין עם ישראל.
זהות לא יכולה להתבסס על שקר. מה שאין כן שאר הדתות שאינם חלק מהזהות של העמים. אלא נוספת עליהם. היא זהות חיצונית. שכל אחד יכל לבא ולהמציא.
הבורא נתן את התורה במטרה לבנות עם שיתקן את העולם כולו ויעשה מה שאברהם אבינו נשלח לעשות לפרסם אמונה.
השליחות של עם ישראל איננה נעשית דרך ספרים. אלא דרך הזהות שלהם כפי שכתוב בתורה שנקראים בנים אתם לה' א-לוהיכם. בן קשור לאביו מעצם היותו בן.
הזהות של עם ישראל כעם ה' היא מה שעושה אותם לעם ישראל. התנך הוא רק אמצעי לשמר בכתב בלתי משתנה את מה שעבר על עם ישראל שייצר את הזהות הזאת של היהודי כפי שקיים כיום.
אם התורה היא בלי תורה שבעל פה. מה קרה במשך אלפיים שנה? האם עם ה' פספס? האם הבורא ששם את ישראל בעולם כעם ה' נתן תורה שבכתב. ולא ברור כיצד עם זה בא לממש את התורה הזאת?
כשרואים את רוב עם ישראל מתנהל באופן מסויים. אז כן הרוב קובע. מדוע? כי לא הדת כספר הוא המתקן את העולם אלא עם ישראל והשליח כלומר עם ישראל הוא יכריע בדיוק איך השליחות תתבצע.
אם רואים שעם ישראל העביר תורה שבעל פה. הבורא הכל יכל לא יאפשר פספוס בתוכנית האלוהית שלו.
אם כתוב בתורה שיש נביאים היכן הנביאים כיום? מה קרה? רק בתורה שבעל פה יכל להיות לזה הסבר. המציאות האידיאלית כפי שמתוארת בתורה שכתב איננה רלוונטית להיום. התורה שבעל פה מלמדת איך לבצע אידאלים בלי תורה שבעל פה. תורת משה נראית מנותקת מן המציאות. זה לא יכל להיות.
אם הבורא שם את ישראל כשליחים עד בנים ממש כלומר שהבחירה בהם אינה יכולה להשתנות. (ואפילו אם נפרש שיכל להשתנות צריך התגלות באותו אופן של מעמד הר סיני בשביל ליצור שינוי רדיקלי כזה שיבא עם אחר במקום למשל). הרי הם קובעים אם ה' סומך על ישראל לבצע את תפקידו אי אפשר לומר כולם טעו במשך אלפי שנים. תראה למשל אצל עשרת השבטים שאין להם תורה שבעל פה. שום יהדות נשארה להם. לא ברור מי יהודי ומי לא. רק תורה שבעל פה מאפשרת זהות ממשית של עם ישראל.
התורה שבעל פה גם כן לא השתנתה במשך אלפי שנים כולם מדברים על אותה גמרא דנים אותו דבר. זה מה שמאחד את היהודים כשאתה רואה תופעה מופלאת כזאת אינך יכל לתת את זה למקריות שלא לרצון ה'.
בהצלחה בכל .נפש חיה.קופקליפטוס
אולי באמת התכוונת בתיאור הזה לכול מיני דתות אחרות... אבל זה לא נוגע ליהדות!
כי אם דיברת על היהדות אז אני רק רוצה לוודא שאתה מדבר על אותה תורה ועל אותה יהדות שאני חי בה ומאמין בה?...
ואם כך אז אתה גם חייב לומר מה המקור לשטויות שכתבת כאן?!
אה, ואתה צריך גם לנסות להסביר מאיפה האומץ הזה לפתוח את הפה על רבנים גדולים במהלך הדורות שתיקנו את כל המצוות וההלכות?..
("שיש לה רבנים שמנחים את המאמינים אך לשמור מיצוות על ידי אלכות שהמציאו הרבנים בדורות שלפני 2000 שנה.שהביעו על הדורות ההם אסונות כבדים .והם רק מיצוות בלבד,בלי חוקים ומשפטים הדת מחייב את הפרט בלבד .כול הקשר של הדת לתורה הם דרשות דימיוניים וסיפורים דימיוניים...")
אה, ואשמח לדעת מה המקור שלך לידיעה מה הביא על היהודים במשך הדורות את האסונות והסבל... זה באמת מעניין...
קודם כל אתה צריך לקלוט את זה שאתה לא יודע עברית. למרות כל לימודי הדקדוק בבית ספר.
נכון אתה יודע שיש שבעה בניינים. אבל מה ההבדל בין בניין לבניין אפילו באנגלית יש הרבה זמנים בשביל לדבר.
ומעבר לכך ישנם חוקים שפתיים של לשון הקודש שבו אפשר לתאר יותר ממה שבעת בניינים אלו אומרים. וישנם מילים הבנויים מבניינים מורכבים. וישנם שורשים מורכבים.
וישנם שורשים בעלי מכנה משותף של שתי אותיות וישנה סיבה למה שורש אחד הוא התפתח בצורה א ושורש אחר בצורה ב. וישנו פירוש לכל אות עד שכל מילה מורכבת מאותיות. פעמים רואים את זה בספר ארץ המוריה. ראה שם הוא עושה מידי פעם השואות כאלה למשל בדף 382.
ישנם מילים שהפירוש שלהם מתחלף כי אין זה כמו בכל שפה שלכל מילה פירוש קבוע. למשל המילה לא שמשתמשים בשלילה יש מקומות שפירושו לו כלומר הלואי. וכן יש מקומות שהמילה א-ל מתפרשת כע-ל ולהפך. וכמובן יש לזה הסבר לכל חילוף. כי המילה מורכבת מאותיות וכל אות היא בעלת משמעות ולפי הסדר של האותיות כך המילה מתפרשת לפי הפסוק בא היא נמצאת כמו שנתינת פרח היא מעשה המורה על משהו. אך תלוי בסיטואציה לפעמים הוא מעשה אהבה לפעמים התפייסות וכו'. ואותה מילה עצמה משנה את משמעותה תלוי איפה היא נמצאת כמו שאם נותנים מכות בחוג של מכות אז זה לא נחשב רע. הקונטקסט הוא חשוב.
בקיצור אתה לא יודע שום דבר בשפה העברית. ולכן הרבה דברים קשים לך בתורה שבעל פה נראה לך שאתה יודע עברית בגלל עברית מודרנית.
אנשי התנ"ך כה שלטו בשפה עד שיכל להוסיף אות או לשנות את השורש בשביל להדגיש רגש מסויים וכולם היו מבינים.
ועוד משהו התורה שבעל פה מעולם לא נכתבה באופן של מעשה ממש. כי כל מוסר הוא צריך להיות גם צודק בעל איזון במציאות ריאלי. ותורה שבעל פה היא מביאה את המוסר באופן מאוזן. וכמו שאם אדם יחשוב שמוסרית אין לפגוע כלל בשום דבר חי וצומח (כי על פי מחקרים גם הם מרגישים כשגורמים להם רעה) אולי יסיק שאסור לקטוף פירות או להרוג חיות ואנשים לא חיים ככה כי זה לא ריאלי. (כמובן לפי התורה אין הריאליות פספוס אלא הוא הגשמה מקסימלית של רגישות לכל חי והנהגה נסתרת שגם הסבל הוא לטובה.) כאשר אנו רכישים יותר מידי על חשבון השני זה כבר לא מוסרי.
ועל כן התורה לפעמים כותבת עין תחת עין. ותורה שבעל פה מפרשת בממון. והרב מאזוז הביא כמה ראיות שכך הדבר.
ולמה? משום שתורה שבכתב מתארת את המוסר של השמים האידאל. אך תורה שבעל פה מיישמת את המוסר כך שיהיה מוסר צודק ולא מוסר קיצוני שאינו מתאים לארץ למשל כשיוציאו עין מאחד הרי יסבול אולי יותר מחבירו ולא יחוש סבל חבירו כלל אלא רק סבל עצמו ולא יכפר הדבר כלל. רק אם האדם היה יכל לחוש צער חבירו ממש באופן מטאפיזי אז היה עין תחת עין תופס.
כך ישנם מצות רבות בתורה. אך המימוש שלהם בארץ לא צריך להעשות באופן קיצוני אלא תוך העשייה של המצוה כאשר היא מורגשת כריאלית כצודקת בארץ. כמובן הרגש של אדם יכל להתבלבל ולכן ישנה תורה שבעל פה. שכמובן הרבה תקנות חז"ל אינם מתקבלות אלא אם כן העם נוהג על פיהם.
אפשר לומר בסיכום כך תורה שבעל פה מראה לעולם כן זה מעשי לחיות באופן כזה תראה את עם ישראל שחי כך.
אך כאשר זה לא מעשי כלומר זה לא צודק. (כי מה שנראה לנו לא מעשי הוא לא תמיד כזה למשל פעם כל המסחר היה על עבדים. להגיד לאנשים זה לא מוסרי להעביד עבד לפחות לא בכוח וכו'. היו יכולים לצחוק עליך. שחייבים כח בשביל לייצר כח עבודה וכו'. אך היום רואים שזה אפשרי [למרות שעל פי תורה יש מקום לעבדים, זה מסיבה אחרת סיבה מוסרית] ומי קובע מה מעשי או לא? רק תורה שבעל פה המתגלה אט אט דרך התנהלות ה המעשית של עם ישראל כשהולכים על פי תורה)
אני מדבר לקבל את התורה ככתבה וכלשונה ובגלל זה אני מציע לך לקרא את ספר ארץ המוריה של ד"ר יחיאל בן נון.
בשפה העברית ישנו עומק מדהים. לקבל את התורה. לכל מילה יש לה את המשמעות שלה. יש סיבה שמילה אחת נבחרה ולא אחרת. לפעמים ישנו איזה רגש מיוחד שהמילה באה להעביר. כך שאפילו תקנות חכמים באות בשביל לשמר את אותו רגש של התורה. הכל מבוסס על הכתוב.
אתן לך דוגמא מדוע אתה לא מקבל את התורה כמו שהוא וחכמים דוקא כן מקבלים. או נאמר דוקא חכמי ישראל הם השולטים בשפה יותר מכולנו. וכאשר לומדים את השפה כמו שהיא ואז לומדים גמרא. ולא הפוך שלומדים גמרא בלי ללמוד את הפשט אז באמת אפשר להבין למה חז"ל התכוונו ועומק כוונותיהם.
ניקח דוגמא פשוטה ממה שאתה הבאתה הרי כתוב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" אתה אמרת זאת אומרת שהאסור שאש תובער בשבת ואם כן כיצד חכמים התירו להדליק נרות לפני שבת.
אז כפי שאמרת תנסה לקבל את התורה ככתבה וכלשונה:
תבערו הוא בניין פיעל. שפירושו שאסור שאנו נעשה את פעולת ההעברה באופן מתמיד. כך למשל ההבדל בין שבר לבין שיבר. הוא ששבר היא פעולה חד פעמית פשוטה וקלה. לעומת זאת לשבר את הכוס. אומר שהכוס די קשה לשבירה והוא שובר עוד פעם ועוד פעם.
אם היה אסור שיהיה לנו אש בוער היה כתוב בבניין נפעל. לא יובער אש בכל מושבותיכם.
וכל שכן שלא היה כתוב בלשון פיעל שהיא פעולה יוצאת. (כי בבניין קל למשל הלכתי פירושו שהפעולה נעשית כאילו בגוף שלי בלי שני גופים באופן אוטומטי. לעומת זאת בניין פיעל עיקרו להיות יוצא אני פועל בדבר אחר ונרגש שאני פועל בדבר אחר כי כשאני שברתי את הכוס זה מספיק שעזבתי את הכוס והוא נשבר. אך אם זה פיעל שיברתי את הכוס זאת אומרת שמורגשת פעולתי).
ומכיון שכתוב ביער בבניין פיעל אתה יכל להבין שגם אם האש פועלת כבר אסור לך להתמיד את בעירתה. וכל זה מבחירת הבניין.
ועוד לא באנו לשורש בער. כי אינו תמיד משומש לאש. נכון בעברית מודרנית ביעור הוא באש. אבל זה לא נכון כמו המילה האש דלק. מובא בתנך דלקתי אחריך שפירושו התקדמות לעבר דבר במהירות.
וכן בער מובא גם לגבי במהמה כאשר יבער הגלל עד תומו. ועוד. כך שצריך להבין מהי הכוונה הראשונית של בער. ולהבין מדוע נקט הפסוק שורש זה בפסוקינו.
לבער יש לו גם שותפים שורשים הדומים לו עד שיוצרים עימו קבוצת שורשים. כי יש לו מחנה משותף. גם כן כל שורש בא משער. כלומר צירוף של שתי אותיות שמהם התפתחו שאר השורשים. ויש להבין למה?
ואז תבין את היחודיות של השורש שלנו. ותבין את מקומו בפסוק.
כל עוד לא הבנת זאת . לא הבנת מהו פשט התורה. כי לשפה העברית עוד לא הגעת.
ישנם כללים רבים למשל כי משמש בארבע לשונות (כלומר מחליף אותם) אם שמא אלא ואשר.
מדוע הוא מחליף אותם? מתי תדע מה מתאים במקום כי? מה הפסוק רצה להדגיש באומרו כי ולא אחד מאלו הלשונות איזה רוח הדברים רצה להעביר. כל זה הוא תורה שבעל פה חביבי.
על פסוק כי יסיתך אחיך בַּסֵּתֶר(דברים יג ז) למדנו בספרי שמכמינים לו עדים. כלומר מראש כדי לגרום לו ליפול לראות שהוא מסית ואז לדון אותו.
לכאורה פשט הדברים הנראה לעיניים שלנו שלא יודעים עברית הוא שיסיתך בסוד כיצד חכמים למדו זאת? האם חכמים מחליטים זאת על דעת עצמם?
אז סתר כתוב בצירה על סמך וסגול על התיו. ישנם שני משקלים משקל פֶעֶל (שבו הסגול על פ' וע' כגון מֶלֶךְ) ומשקל
פֵעֶל . מה ההבדל בינהם? משקל פֶעֶל מציין עצמים המבוטאים איזו רוחניות כמו זכר עם סגול בשניהם פירושו מחשבת הזכירה. ומשקל פֵעֶל היא ההגשמה של פעל בסגול. כמו זכר עם צירה על הזין פירושו הדבר שמעורר את הזכר בסגול את הזכירה. כמו מחה את זכר עמלק בצירה פירושו כל מה שמזכיר אותם הבהמות וכו' אך לא מדובר על הזיכרון עצמו זכר בסגול.
כך כשכתוב כי יסיתך בסתר פירושו במה שמגשים את הסתר היינו מקום של סתר. וכתוב ב בפתח המלמד על הא הידיעה היינו מקום סתר הידוע ושואלים כיצד מקום סתר הוא ידוע? כותבים בספרי חז"ל "למדנו שמכמינים לו עדים".
הנה דברי חז"ל הם הפשט האמיתי. אני אישית רק מתחיל ללמוד את השפה. ומי שאינו יודע ושואל על חז"ל עושה ממש בדיחה מעצמו. זה כמו לצחוק על פיסיקאי על המסקנות שלו כשהוא עצמו אינו מבין בחוקי הטבע.
התורה היא מעשה הא-להים ולכן כמו הטבע הוא מורכב ועמוק וצריך להסתכל באופן רציני. באופן שטחי נראה שהעולם מתנהל באופן פשוט שטחי ואנו מבינים את העולם בדיוק כמו המדענים של פעם חשבו שמבינים את כל המדע של העולם אך כשנכנסים לפרטים בעומק רציני מבינים שהחוקים וכוחות הטבע מורכבים מאוד מאוד. ורק הסתכלות שטחית מראה לנו את הטבע כדבר פשוט |
כי במפורש כתוב שאסור לבער אש.
עכשיו אם אתה שואל ברצינות בלי קשר לוויכוח. אגיד לך.
משמעות האמונה של האדם בה' שם ההויה כלומר בהופעתו כעצם הקיום של הכל. הוא לקבל את קיומו הפרטי. לחוש אני רוצה להתקיים כך. לא להתנגד לקיום שלו הנוכחי לקבל אותו. אם אדם רוצה להיות עשיר והוא עני רוצה להיות אישה והוא גבר וכן על זה הדרך. אין לנסות לצאת לאשליות. אלא לסמוך על הקיום לגמרי. הרי כל העולם נברא באופן המתאים לו ואם כן הוא בודאי יקבל את הטוב ביותר. אם רק לא יתנגד.
כך שהבריאה הרגשתה כבריאה היא בניין האמונה בעולם כולו.
עם ישראל הוא שייך לשבת כאשר הגויים שייכים לששת ימי החול ימי העבודה. כמו שעל יהודי לשמור על השבת כך על הגוי לעבוד בשבת.
בבריאה יש שני מהלכים. מהלך של השתלמות בעבודה. ועל האדם לקבל את רצון הבורא שאם ה' רוצה שיעבוד כעת אז שיעבוד. ולא ינסה לברוח מהמציאות. תוך קבלת המציאות עליו לעבוד. אפשר לחפש גם עבודה אחרת אך הכל תוך קבלה פנימית. ומהלך של חווית השלימות שאין עוד צורך ליצור שום דבר חדש. שהבריאה לא חסירה ואין צורך להתנועע בלי סוף לעוד ועוד ועוד כי אפשר לסמוך על הבורא עד הסוף שבסוף הכל יהיה טוב.
עם ישראל כממלכת כהנים יש להם חזון מטרה לומר לעולם כן!! הבורא ברא את העולם והוא מושלם. אמנם אנחנו הורסים אותו אבל אם ניתן לעולם את המסלול הטבעי שלו הוא יחזור למסלולו. כי הבורא ברא עולם שהוא שלם מצד עצמו וכל החיסרון שיש בו זה בני אדם.
ועל כן, ישראל כאמירה חזונית. לא עושה שום מלאכה שהיא מקבילה למלאכה של בריאת העולם. להביא היגד העולם שלם!! הוא מושלם!! אין צורך לפעול שום דבר.
כך שאין זה משנה שאדם עשה מלאכה ביום שישי כהדלקת הנר. להפך הוא מחזק באומרו שמה שעשינו בששת הימים מספיק הוא לנו עד שאפשר לאכל מאכלים שהם פעולות של ששת הימים ניתן לקבל אור מאותם ימים וכן הלאה.
ההסברים שלך קדושת היום קדושת המנוחה הם הסברים שלא כתובים בתורה.
ראשית הפירוש של המילה קדושה הא הפרשה מכל דבר והתייחדות לדבר אחר כמו קידושי אישה שמופרשת מכל הגברים ומתייחדת לאיש שנישאת לו.
קדושת היום היא פרישה מכל מלאכה. קדושת מנוחה לא כתובה בתורה המושג קדושה ומנוחה לא מתחברים ביחד. זה לא כתוב זאת המצאה.
מה שפוגע בקדושת היום זה מה שכתוב במפורש בתורה. לא תבערו. אם זה היה מה שאתה חושב היה כתוב לא יבוער אש וכו'. צריך לקבל את התורה כמו שהוא לדייק במילים ולא לשנות את המילים בהתאם להבנה שלנו.
זה שבמלאכה אדם יכל להיפצע אין לזה שום קשר לקדושת היום. הקדושה היא עצם המלאכה. אדם יכל להיפצע על ידי הליכה אז לא ילך?
הגמרא אומרת תמיד למה לי קרא סברא היא כלומר ישנם דברים המבוססים על ההיגיון על המחשבה התורנית שהתורה כבר כתבה לנו. ואז אין התורה כותבת לנו. אך כאשר יש סברה לכאן ולכאן ולולי התורה לא היינו בטוחים להכריע לכאן. אז משפטי התורה הם קביעה שסברה אחת יש לה משקל יותר על השניה.
ההיגיון הבריא צריך להיות משומש בשביל להבין את רצון הבורא. ולא הפוך לפרש את התורה לפי ההיגיון הלא כל כך בריא. כי אם ההיגיון שלנו הוא הקובע אז לא צריך שהתורה תכתוב דבר אלא נדע מעצמינו.
לכן קודם כל צריך לקרא את מה שכתוב. בלי פירושים כמו שאתה עצמך כתבת. צריך לקבל את פשט המילים ולאחר מכן תנסה להבין . ואל תניח הנחות כוזבות שלא כתובות בשום מקום ועל בסיס זה תפרש את מה שכתוב. לכל מחשבה לכל דיעה לכל הגיג צריך להיות מקור. אם זה במושכלות הראשונות שהם מחשבות שלא ניתן לחשוב אחרת כגון שהחלק אינו גדול מהכל. אם זה מהתורה עצמה. אך לשנות את התורה על בסיס מחשבות מהבטן. זה לעולם לא יהיה
אם אדם גאון בצורת יוצאת דופן פילוסוף עמוק או תלמיד חכם ותאמין לי יש ספרים ממש עמוקים שקוראים אותם ומבינים אך מרגישים שיש עוד עומק שלא השגנו. כך גם לגבי אנשים יש אנשים שאני מכיר שומעים שיעור לומדים הבנו אך מרגישיים שצריך עוד ועוד.
אז אתה חושב שהבורא עולם עם החכמה שלו הא-לוהית אתה יכל להבין אותו בהיגיון בריא? ברור שלעולם לא תשיג. האם את המדע השגת? האם מדענים חושבים שהשיגו את עומק הטבע.? אז מה עם הספרות של הבורא את זה ישיגו? את הוראותיו הכוללים הוראות המתאימות לכל חוקי הטבע חוקי ההנהגה חוקי החברה וכו'
הכוונה אתה סותר אפילו את תורה שבכתב. ובודאי תורה שבעל פה. שהיא דיוק בתורה הזאת. אלא אפילו המבט הכי שטחי של תורה שבכתב אומר זאת
ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש
השבת איננה ליצור איזור נוחות. שלא ניפצע זה לא מה שכתוב אלא שזהו אות סימן של ברית בין שניים בין הבורא לישראל. אם נחשוב על שבת כיום נדע זהו היום של היהודים. היום הדתי שלהם. אין מקום אחר ליום הזה. והוא היום שמסיימים איתו לספור את הימים הכל נקבע ביום הזה.
חשוב לקבל את מה שכתוב ולאחר מכן להפעיל את ההיגיון שאם לא כן למה זה דומה? למי שכבר מראש מניח הנחה כוזבת שאין נבואה ואין נביאים ואז רואה שנביא מדבר על מה שעתיד להיות ואז שואל כיצד ידע ולמסקנה מסיק שנביא זה חי לאחר מכן שנים רבות.
בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. לא לומדים את התורה ממקורותיה ואז שוקעים בים של דינים בלי לדעת להיכן אנו שואפים שזה ממש קטסטרופה.
אני מציע לך לקרא את ההתחלה של הספר של חידושי רבי גדליה נדל תראה שם קשר בין שני התורות.
לגבי שבת נכון הוא קדוש. אך מי יקבע איך עושים קדושה אתה? רק התורה. ולכן אל תפרש מעבר למה שכתוב אל תוציא את הכתוב מפשוטו אם כתוב שאסור לבער ולא שיבוער אז זה מה שאסור וזה מספיק קודש כי אתה לא פועל שום פעולת מלאכה. וזה קודש לה' ממש. כל קדושה יותר ממה שהכתוב על זה נאמר "אל תהי צדיק הרבה". להיות קיצוני זה לא הפיתרון.
היכן כתוב שאסור שיהיה אש בבית? לא כתוב בשום מקום. תדייק במילים. ועל פי זה תחליט אך אל תיקח את מושג הקדושה, כפי שאתה מפרש אותה. (הנה לך יש תורה שבעל פה משלך. זה עצמו סילוף) אלא תפרש אותה כמו שהתורה מפרשת. נאמנות לכתוב צריכה להיות דרך מילותיה של תורה.
לאחר שאתה פותח את המח שלך למה שכתוב באמת בתורה לאחר קבלה של מה שכתוב אז תראה שהשכל שלך משתנה ואז ההיגיון שלך הבריא נהיה יותר מותאם לשכל של תורה.
התורה שבעל פה נעשית תוך נאמנות מוחלטת לתורה שבכתב. למילים. צריך לבטל את מה שנראה לך במבט ראשון כדבר טוב ונכון למה שהתורה אומרת. למשל יש פילוסוף של יוון נדמה לי אפלטון שאמר שאפשר להרוג את העבדים כמו בהמות כי הם שייכות לו. והתורה אמרה לא תרצח. מה שנראה לו היגיון בריא לתורה נראה איסור. ההיגיון הבריא של אנשים משתנה לפי התרבות שבו הם נמצאים מפרשים קדושה באופנים רבים בנצרות למשל קדושה הוא אדם שחי בלי אישה ובלי שום עולם הזה. (אף שבסתר יפלו בעניינים אלו כי מה לעשות הם בני אדם). כל מושג אסור לנו לפרש אותו כאשר הוא במפורש נגד התורה.
השאלה אם הלומד רואה את החיבור של דינים אלו במקורותיה. הדבר השני שלך די קצר לא הבנתי מה אתה רוצה.
מה הקשר בין קדושת היום לבין שיהיה אש בבית. התורה אמרה שקדושת היום תהיה על ידי אי עשיית מלאכה. ודוגמתו שנבער אש בשבת מאיפה לחדש דברים חדשים?
בתנ"ך כתוב שצריך לקרא לשבת עונג. אז אור בבית אם זה מוסיף זה יכל להיכלל שם אבל לא משנה על פי מה תקנו חכמים. השאלה אם זה אסור לעשות זאת וזה לא כתוב.
אני מתנצל, עד עכשיו חשבתי שאתה רציני ויודע על מה אתה מדבר... אבל מסתבר שטעיתי. אבל למרות שקשה לי - אנסה להתייחס לדבריך ברצינות:
עם כל הכבוד ל'היגיון' שלך, לא כל מה שלא מובן לך - טעות.
ואם גדולי וענקי דורות במשך הדורות וכל עם ישראל כולו מאמינים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה - אני מאמין להם והולך בדרכם ולא מחזיק מדברים שכותב כאן מישהו שממציא דברים וכותב ע"פ מה שמתחשק לו.
ולכן, אני ממליץ לך להתחיל ללמוד קצת מהתורה של עם ישראל ומתוך היהדות. זה נפלא ומומלץ בחום!
ומכיוון שאתה באמת צודק שהתורה היא דבר ה', ואת דבר ה' צריך ללמוד ולהבין - אז אני ממליץ לך להתחיל מלימוד הערך של התורה שבעל פה (כי אמרת שהיא לא מובנת לך), ואז תמשיך ללמוד שגם כל התורה שבעל פה היא נתנה למשה בהר סיני. (ולכן כל גדולי הדורות לא המציאו שום דבר מעצמם או לפי מה שהיה נראה להם.)
אתה יכול להתחיל בלימוד של ההקדמה של מוסר אביך (סיפרו של הרב קוק זצ"ל), שם הרב פותח בהסבר של הדברים הבסיסיים שעל האדם ללמוד, אני באמת ממליץ לך להתחיל משם, אני בטוח שעל הרב קוק שהיה גאון וגדול בתורה - אפשר לסמוך, ואני יכול להבטיח לך שהוא לא כתב את הדברים החשובים הללו ע"פ 'סברות כרס', אלא הכל מבוסס על דברי גדולי הדורות ותלמידי חכמים מכל הדורות שהועברו במסורת מדור לדור:
"אלה המה סדרי הדברים שעליהם ראוי לסדר עיוניו להועיל לעצמו ולזולתו:
א. אמתת גדר האמונה, צורתה כמו שהיא מיושבת בנפש והכרחה וגודל אמתתה, שאין גבול באמת למעלה מזה ע"פ דברים מבוררים ומאומתים בשכל ובחוש כמפורסם.
ב. באמתת הבורא יתעלה, במציאותו יתברך ויתרומם בגדלו השגחתו והמדות הקדושות המיוחסות לו והענינים האמוניים המתחייבים באמותים מבוררים ומחויבים, חתומים כחותם האמת והצדק היושר הנועם הטהור והאמתי, המקובל קבול טבעי אל הדעת ומרנין ומרחיב ומשמח את הנפש.
ג. באמתת התורה אשר בידינו מאת אדון כל המעשים יתברך שמו לרועה נאמן משרע"ה. בגודל קדושתה, ברוממות מעלתה, בהדרת אורה, ובגודל אשרה שמאשרת להוגי' ודורשי' כאמת ותמים, בקדושת מצוותי' והדרן, ואיך שהיא זיו העולם ושלמותו בהכרח והכרה ברורה בדברים ברורים ומאומתים.
ד. באמתת תורה שבע"פ שצוה הקב"ה למשה רבנו ע"ה ושנמסרה לחכמים דור לדור. הנכללים במשנה ובתלמוד וספרי חז"ל הנלוים להם, בגודל אמתתה וקדושתה ואורה הבהיר ובעוצם הצלחת ההולכים בנתיבותי' ובקדושת הנחלים המתפשטים ממנה.
ה. באמתת חכמת הקבלה, בהכרח מציאותה, בהצלחת יודעי' ועוסקי', בתועלתה הכללית ושהיא מתרוממת מעל כל חכמה ומתנשאת מכל ידיעה , הכרח העסק בה לאנשי סגולה בטהרת לב ושמחה טהורה והצנע לכת, למען דעת את ד' ולדבקה בו יתעלה."
אז כפי שאתה רואה, גם התורה שבכתב וכל דברי החכמים מכל הדורות נמסרו למשה בהר סיני.
ואם אתה רוצה לחזק אצלך את ההבנה הפשוטה הזו, הנה עוד מספר מקורות שרובם מבוססים על פי הפסוק:
יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ: (קהלת א י).
מסכת ברכות דף ה עמוד א
ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב "ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" (שמות כד יח). "לוחות" – אלו עשרת הדברות, "תורה" – זה מקרא, "והמצוה" – זו משנה, "אשר כתבתי" – אלו נביאים וכתובים, "להורותם" – זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.
שמות רבה (שנאן) פרשת וארא פרשה י סימן א
ר' נחמיה אמר: "ויתרון ארץ בכל הוא" (קהלת ה ח) – אפילו דברים שאתה רואה אותן מיותרין בתורה, כגון תוספות של בית רבי ותוספות של ר' נתן, גרים ועבדים, אף הם נתנו למשה מסיני, כגון: ציצית ומזוזה ותפילין, אף הם בכלל התורה. הדא הוא דכתיב: "ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר" (דברים ט י). אמר רבי יהושע בן לוי: עליהם – ועליהם, כל הדברים – ככל הדברים, המצוה – ככל המצוה (דברים ח לא) – מקרא, משנה, הלכה, תלמוד, תוספות והגדות ואפילו מה שתלמיד וותיק עתיד לומר בפני רבו, כולם ניתנו הלכה למשה מסיני, שנאמר: "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו" (קהלת א י)".
קהלת רבה פרשה א סימן ב
יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, כתיב (דברים ט') ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים, אמר ר' יהושע בן לוי עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים המצוה כל המצוה ללמדך שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני. מניין? ממה שכתוב: "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא" והרי חבירו מוכיח עליו: "כבר היה לעולם". ר' ברכיה בש"ר חלבו לאחד שהיתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה ממנו, ליתן גדולה ממנה אין המקום מחזיק, ליתן קטנה ממנה אינה מתמלאה, ליתן כיוצא בה המקום מתמלא, כך שמעת תורה מפי תלמיד חכם יהי בעיניך כאלו שמעוה אזניך מהר סיני.
אז עד כאן ראינו לגבי המקור של התורה שבע"פ, ואת זה שהיא איננה המצאה של חז"ל אלא הכל זה דבר ה' מהר סיני.
ונראה רק עוד מקור אחד לכך שגם אם אתה לא מבין מה הם אומרים וזה לא מסתדר ב'היגיון' שלך - צריך להקשיב לדבריהם:
ספרי דברים פיסקא קנד
"על פי התורה אשר יורוך … ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה" – מצות עשה. "לא תסור מן התורה אשר יגידו לך" – מצות לא תעשה. "ימין ושמאל" – אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין – שמע להם.
בע"ה אמשיך בהזדמנות.
בהצלחה רבה! אשריך!
אם אתה מעוניין - ב"ה יש עוד הרבה מקורות להרחבה...
אתה כותב כאן דברים שלדעתי (ולדעת כל מי שיש לו הגיון פשוט) - חייבים הסבר דחוף!
אם אתה מתנגד למשהו אתה צריך להביא הסברים אמיתיים ומבוררים באמת, אתה חייב להביא טיעונים רציניים ומקורות מבוססים, משהו קצת מעבר ל-"נו תהייה רציני. אני לא מאמין שזאת המבנה שלכם"...
בשביל לנהל דיון אמיתי - אשמח אם תכתוב טיעונים רציניים ומבוססים, וכן מקורות אמינים לדבריך ועדיף שהם יהיו מעבר ל'סברות כרס'. תודה.
כנקודת מוצא לכל מה שכתבת אני חושב שיש דבר פשוט מאוד שצריכים לזכור, שאם לא מבינים משהו - מקשיבים למי שמבין באמת.
גם אם אתה לא מבין את התורה שבעל פה ולא נראה לך שהיא משמיים - תקשיב למומחים שמבינים בזה ואומרים לעשות אותה. (וק"ו שלא הייתי מעז לפתוח את הפה ולכתוב שטויות כנגדה...)
למה? כי יש כלל שנוגע בכל דבר בעולם:
מקשיבים למומחה.
ואני אתן דוגמא בשביל ההבנה:
אם אני רוצה לבנות בניין אז מה אני אעשה? אני אקרא לקבלן שהוא הכי מבין בזה והוא יבנה ע"פ מה שלימדו אותו במשך מספר שנים וכו'...
נכון? יופי...
אבל אם בזמן שאני מחפש מישהו שיבנה לי את הבניין אז מגיע אלי ילד בן חמש ואומר לי: "מה הבעייה?! בשביל מה צריך את כל השירטוטים האלה על הדפים! ובשביל מה צריך לחפור למטה אם רוצים לבנות למעלה?! סתם מיותר! מי צריך בכלל יסודות שכאלה! סתם הקבלן המציא שטויות מעצמו.. עזוב, אני אתכנן, פשוט שים אבן על אבן והכל יראה טוב, יפה וברור!"
מה אתה אומר? למי אני אקשיב?
אם אני אדם בריא בנפשי ויש לי היגיון נורמלי - וודאי שאבחר בקבלן המקצועי! גם אם אני לא מבין מה זה כל השירטוטים שהוא עושה על הנייר וגם אם אני לא מבין למה הוא חופר למטה או תוקע ברזלים ענקיים באדמה! ולמה? כי הוא האדם שהכי מבין בזה!
והנמשל:
יש לנו תורה שבכתב ותורה שבעל פה!
והאנשים המבינים, התלמידי חכמים שהם הבקיאים האמיתיים בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל פה - אמרו לי שבשביל להבין את התורה שבכתב אני חייב את התורה שבעל פה! (עי' כוזרי ג, לה. ועוד...) והם אמרו לי שמי שמאמין רק בתורה שבכתב הוא קראי וצדוקי!
ולכן אני מעדיף להאמין לאנשים שיודעים ומבינים בתחום שלהם מאשר מישהו שלא כל כך מסתדר בהיגיון שלו משהו מהתורה שבעל פה... הגיוני, לא?...
אם אתה רוצה לראות עוד הרחבה להכרחיות התורה שבע"פ והסברים יפים מדוע גם היא ניתנה משמיים ראה הרחבה כאן:
תוכיח לי שגם התורה שבע"פ ניתנה מאלוקים: 5 נקודות למחשבה
מוזמן לקרוא לעיין ולהנות.
אתה כותב כאן דברים שלדעתי (ולדעת כל מי שיש לו הגיון פשוט) - חייבים הסבר דחוף!
אם אתה מתנגד למשהו אתה צריך להביא הסברים אמיתיים ומבוררים באמת, אתה חייב להביא טיעונים רציניים ומקורות מבוססים, משהו קצת מעבר ל-"נו תהייה רציני. אני לא מאמין שזאת המבנה שלכם"...
בשביל לנהל דיון אמיתי - אשמח אם תכתוב טיעונים רציניים ומבוססים, וכן מקורות אמינים לדבריך ועדיף שהם יהיו מעבר ל'סברות כרס'. תודה.
כנקודת מוצא לכל מה שכתבת אני חושב שיש דבר פשוט מאוד שצריכים לזכור, שאם לא מבינים משהו - מקשיבים למי שמבין באמת.
גם אם אתה לא מבין את התורה שבעל פה ולא נראה לך שהיא משמיים - תקשיב למומחים שמבינים בזה ואומרים לעשות אותה. (וק"ו שלא הייתי מעז לפתוח את הפה ולכתוב שטויות כנגדה...)
למה? כי יש כלל שנוגע בכל דבר בעולם:
מקשיבים למומחה.
ואני אתן דוגמא בשביל ההבנה:
אם אני רוצה לבנות בניין אז מה אני אעשה? אני אקרא לקבלן שהוא הכי מבין בזה והוא יבנה ע"פ מה שלימדו אותו במשך מספר שנים וכו'...
נכון? יופי...
אבל אם בזמן שאני מחפש מישהו שיבנה לי את הבניין אז מגיע אלי ילד בן חמש ואומר לי: "מה הבעייה?! בשביל מה צריך את כל השירטוטים האלה על הדפים! ובשביל מה צריך לחפור למטה אם רוצים לבנות למעלה?! סתם מיותר! מי צריך בכלל יסודות שכאלה! סתם הקבלן המציא שטויות מעצמו.. עזוב, אני אתכנן, פשוט שים אבן על אבן והכל יראה טוב, יפה וברור!"
מה אתה אומר? למי אני אקשיב?
אם אני אדם בריא בנפשי ויש לי היגיון נורמלי - וודאי שאבחר בקבלן המקצועי! גם אם אני לא מבין מה זה כל השירטוטים שהוא עושה על הנייר וגם אם אני לא מבין למה הוא חופר למטה או תוקע ברזלים ענקיים באדמה! ולמה? כי הוא האדם שהכי מבין בזה!
והנמשל:
יש לנו תורה שבכתב ותורה שבעל פה!
והאנשים המבינים, התלמידי חכמים שהם הבקיאים האמיתיים בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל פה - אמרו לי שבשביל להבין את התורה שבכתב אני חייב את התורה שבעל פה! (עי' כוזרי ג, לה. ועוד...) והם אמרו לי שמי שמאמין רק בתורה שבכתב הוא קראי וצדוקי!
ולכן אני מעדיף להאמין לאנשים שיודעים ומבינים בתחום שלהם מאשר מישהו שלא כל כך מסתדר בהיגיון שלו משהו מהתורה שבעל פה... הגיוני, לא?...
אם אתה רוצה לראות עוד הרחבה להכרחיות התורה שבע"פ והסברים יפים מדוע גם היא ניתנה משמיים ראה הרחבה כאן:
תוכיח לי שגם התורה שבע"פ ניתנה מאלוקים: 5 נקודות למחשבה
מוזמן לקרוא לעיין ולהנות.
אולי תתחיל לכתוב ברור ולהפסיק להתחבא מאחורי שתי מילים "תורת משה" "תורת משה"!
תביא מקורות! תביא הסברים! תפסיק לזרוק משפטים לא ברורים!
כבר ככה קשה להבין מה אתה כותב!
"ההבנה שלכם מתורת משה", "המקור שלי הוא תורת משה", מה בדיוק אתה רוצה?! אתה רוצה להתחיל להסביר?!
דבר ראשון, לשם ההבהרה:
כפי שכתבתי בהודעה הקודמת אין צורך בעזרה ממך בשביל להגיע לאמת, ב"ה יש לנו כבר תלמידי חכמים גדולים ורציניים שעסקו ועוסקים בלימוד התורה הקדושה, (גם התורה שבכתב וגם תורה שבע"פ [שהועברה במסורת מהר סיני]), והם אלו שמלמדים אותנו מהי האמת ומהי לא. לכן אין שום צורך בעזרה. תודה.
זה נכון שמותר לנו לשאול שאלות ולרצות להבין את האמת, אבל אסור לנו לכתוב שטויות ולהחליט מהי היהדות ע"פ מה שנראה לנו.
אז כפי שכבר הזכרתי:
ב"ה יש לנו יג' עיקרי אמונה שכל יהודי מאמין בהם, ואחד מהם היא שהתורה ניתנה מאלוקים - בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה.
אתה לא חייב להאמין בזה. לא כל העולם חייב להאמין בזה.
הרי כמו שאנו רואים - יש בעולם הרבה כופרים, אתאיסטים וכדו' (כל מיני גירסאות של קראים וצדוקים וכו')..
אבל אם אתה קורא לעצמך יהודי מאמין שהולך בדרך התורה וע"פ היהדות האותנטית - אז אתה צריך להבין שיש תורה שבכתב, ויש תורה שבעל פה, ויש מסורות, ויש יג' עיקרים ויש תלמידי חכמים וכו'...
אני עדיין מחכה למקורות..
אה, ותרשה לי לתקן אותך בדרך הכתיבה שלך, יותר ראוי לכתוב:
"ולפי איך שאני חושב שהבנתי את כוונת התורה אז אני חושב שאולי זה סותר את התענה (טענה) של חז"ל".
פשוט נראה לי שראוי להבין את הכבוד הנצרך לחז"ל שהם קצת יותר גדולים ממך...
שכוייח.
מכיוון שאני מרגיש שזה נהיה דיון רדוד, מיותר ולא רציני - אני לא רואה שום טעם להמשיך אותו.
בשביל לנהל דיון אמיתי צריך להביא טיעונים אמיתיים ורציניים ומקורות לדברים שאומרים ולא סתם לכתוב שטויות וסברות כרס מוזרות ולא ברורות בהודעות קטועות ולא מסודרות.
לכן אני בעד לעצור כאן את הדיון.
אם אי פעם תחליט שאתה רוצה באמת ללמוד ולהבין את כל העניין החשוב הזה של התורה שבעל פה ולהפסיק להמציא דברים מעצמך - אתה יכול להתחיל ללמוד מהספרים שכתבתי בהודעות הקודמות.
(אם אתה רוצה לשמוע סדרת שיעורים יפה בעניין, יש כאן סידרה ממש יפה בעניין הזה- סדרה מבוא לתורה שבעל פה.)
@שיהו, אם אי פעם תחליט שאתה רוצה להמשיך דיון ברמה רצינית ולהפסיק עם הודעות קצרות ורדודות נטולות מקור - אשמח מאוד.
בהצלחה רבה וכל טוב!
דרך אגב, כותבים 'לעשות' ולא 'לעסות', כותבים 'לך' ולא 'לכה', כותבים 'עזב' ולא 'הזאב', כותבים 'בגלל' ולא 'ביגלל'. (אם אתה רוצה, זה מומלץ - מילוג - מילון עברי עברי)
סיכמת יפה:
אני זה אכן לא אתה.
אני משתייך למאמינים במסורת ובתורה שבע"פ - מה שכונה בעבר 'פרושים'. (פרושים – ויקיפדיה)
אתה משתייך לכת שאיננה מאמינה בתורה שבע"פ ובמסורת, כת הקרויה בשם 'קראים'. (יהדות קראית – ויקיפדיה.)
(אותה כת שהרמב"ם פסק לגביה בהלכות תשובה שיש להם דין "כופר" ואין להם חלק לעולם הבא.
וגם בהלכות עבודה זרה כותב הרמב"ם כי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, יש לו דין"מורידים ואין מעלין": "אֲבָל מוֹסְרֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּינִים, וְהָאֲפֵיקוֹרוֹסִין - מִצְוָה לְאַבְּדָן בַּיָּד, וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת: מִפְּנֵי שְׁהֶן מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל, וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי ה', כְּיֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי וְתַלְמִידָיו, וְצַדּוּק וּבַיְתּוֹס וְתַלְמִידֵיהֶם--"שֵׁם רְשָׁעִים, יִרְקָב" (משלי י,ז)." (הלכות ע"ז, י, ב.) )
בהצלחה עם זה
כתבת ש"ניסית", לא הבנתי מה בדיוק ניסית - אבל שכוייח.
המציאות ב"ה אכן מכתיבה את המציאות, ועם ישראל חי וקיים!
בהצלחה לך! כל טוב.
*כותבים 'תכתיב' ולא תחתיו'.
אבל לפחות אל תדברו על רבנים....
אני לא צריך לחזור בעצמי בשום דבר שאמרתי בשם תלמידי חכמים.
אני לא שם אותך בשום מקום ובשום דת, אתה זה ששם אותך איפה שאתה רוצה.
כבר כתבתי שאני מבחינתי גמרתי את הדיון. מיותר להגיב.
בהצלחה לך.
אתה מוזמן להמשיך לבירור עצמי עם עצמך מה אתה רוצה מעצמך ומהעולם, ומה דעותיך כלפי התורה והאמונה.
חודש טוב ומבורך!
אומר שהם מודעים שכולם גילי של תורה אחת, ועל כן ישנם מחלוקות.
ודרך אגב דע לך שהרבה מאוד חרדים מזלזלים ומכפשיים אותנו באופי וצורת המחלוקת שלהם עלינו, ועל כן הקושיה שלך שייכת בעיקר אליהם, לעומת הציבור הדת"ל התורני שלמרות שהוא חולק על הדרך החרדית וסבור שהיא טעות גדולה, הוא תמיד מכבד את החרדים ולעולם לא מזלזל בהם ח"ו, ואדרבה הוא כל הזמן מתאמץ לאהוב אותם, ואף סבורים שיש צורך בדרך החרדית (כדי לאזן את שאר סוגי עולם התורה, כדרך שאמר הצמח צדק על מחלוקת הגר"א), ומתפללים שהם יפסיקו את הזילזול שלהם בנו, ובאמת לאט לאט חלקים מהם מתחילים לכבד אותנו באופן פומבי ללא פחד, זה התחיל אצל הגר"מ מזוז וממשיך קצת לאחרים, ועל כן הקושיה לא שייכת על הדת"ל.
כל טוב.
אלא חושבים שהם טועים בהלכה. כלומר דרכם היא דרך אלהים חיים. אבל היא לא להלכה.
ופעמים שאדם שיעשה על פי דיעה שלא להלכה אפילו שיש דיעה שמקילה חייב כרת ויש להעניש אותו.
זה שדבריו חלק מהאמת אבל ה"חלק" הוא רק במחשבה אבל מי שיעשה למעשה דיעה זו עשה דבר לא נכון בכלל. כי כשעושים דבר למעשה צריך שיהיה נחשב שהכל נכון. ואם זה נכון רק חלקית זה לא נכון בכלל.
זה כמו שלומר לאדם חצי אמת חצי שקר. זה לא אמת הוא פשוט שיקר. כדי שיאמר אמת צריך שלא תהיה מילה אחת של שקר.
,אלא אמרתי "שיש צורך" בדעה של אחינו החרדים, וזה שני דברים שונים!,
ואני יסביר: אע"פ שלפי דעת ריבותינו הם טועים טעות גדולה, בכל אופן ריבותינו בעצמם לימדו אותנו, שכאשר יש דרך מסוימת שמתעלה לקומה פנימית יותר, אז הקומת החיצוניות שהם הבסיס שלה, יכולות להתחלש, על כן יש צורך בכאלו שיתנגדו ויאחזו רק בקומות החיצוניות (וזה בוודאי טעות), אבל בכך הם עוזרים להכניס בנו חיזוק בקומות החיצוניות, וכך נשמר האיזון בעם ישראל,
מקור לדבריי - מדברי הצמח צדק מגדולי אדמורי חב"ד, שאמר שהיה צורך בהתנגדות של הליטאים אל החסידים, שזה שמר על החסידים להיות מחויבים להלכה ועוסקים בתורה כמו שצריך, וגם מרן הרב קוק ביחס לדעה הדת"ל כתב באיגרת לאחיו הרב שמואל, שיש צורך בדעות החרדיות, והוא הוסיף משהו מדהים!, שאם לא היו מתנגדים לדרכו, הוא היה שוכר אנשים שיתנגדו לו!!!,
וזה כוונתי על "הצורך" שיש בדעות החרדיות, אבל זה לא אומר שהם "אמת" ונכללים בשבעים פנים,
אומנם כמובן, חייבים חייבים להדגיש, שברור שישנם נקודות רבות אצל אחינו החרדים שהם אמת גמורה - כדוגמת העיסוק בתורה הוא אמת גמורה, בנין היראת שמיים הוא אמת גמורה, המחויבות להלכה שיוצאת מהיראת שמיים היא אמת גמורה, וכן על זה הדרך, אומנם אני מדבר על הדעה החרדית "במובן השלם", שחלק ממנה אומר לשלול את התחלת הגאולה, שההתוודעות אל האור הבהיר והפנמי שלה הוא על ידי תורת הרב קוק הארץ ישראלית (שהרצי"ה כינה אותה "התורה הגואלת"), ומתוך תורת ארץ ישראל של הרב קוק, יש צורך לעסוק בחסידות ובתורות שונות נוספות, ובגלל שאנחנו עוסקים בהם מתוך תורת ארץ ישראל, בכך אנחנו מחדשים אותם ומשפיעים עליהם מהאור הבהיר, ונהיית חסידות חדשה - "חסידות ארץ ישראלית" (כדוגמת ישיבת רמת גן בנותיה וחברותיה, עכשיו ישנו רישום לכנס "בכל לבבך" הכל כך מדהים, מומלץ להירשם!),
וכל זה הוא "יסוד עיקרי" של הציבור הדתי לאומי האומר שיש צורך להתקשר ולהתדבק באור הגאולה דרך תורת הרב קוק הבהירה, אומנם יש לזה השלכות רבות נוספות, כגון: העיסוק בתורה מתוך ההתקשרות באור הגאולה, שזה הנקרא "תורת ארץ ישראל, שמושפעת מהאור הארת ישראלי הגאולי (מרן הרצי"ה נהג להוסיף על זה שיש לעסוק בתורה מתוך "אשר בחר בנו" והיינו מתוך האור הארץ ישראלי הגאולי, שהוא "כללות ישראל" כמבואר באורות ישראל פ"א ועוד), וכן ביחס לרשעים, ביחס למדינה החומרית, ביחס לעניני החול בכלל, ועוד ועוד,
ועל כן מבחינת "העיקר היסודי" של ההתקשרות באור הגאולה שהוא שורש ועיקר היהדות!! (כמש"כ באורות אר"י פיסקה ב כמדומני), וכן מבחינת כל "הענפים היוצאים" ממנו - על זה אמרו רבנינו הקדושים שהדעה החרדית טועה,
מקווה שהובנתי .
אבל הוויכוח משפיע גם על ההלכה ודרכי ההתנהלות הציבורית.(הלכה היא לו רק בעניין כשרות ושבת אלא גם שייכת לדרכי ההתנהלות הציבורית. היא זו שמטווה את הדרך) לדוגמא חילולי שבת. החרדים (לפחות חלקם) נלחמים על השבת של האיש הפרטי כלומר אם משהו יסע בשבת הם יזרקו עליו אבנים אך לפי ההשקפה הדתית לאומית החילוני איננו מזיד במעשיו(אפילו לא שוגג, הוא לא מכיר ולא שמע מעולם על "השגעונות של הדתיים" וגם אם כן זה לא מעניין אותו זה יראה לו כ"מנהגים משונים של שבטים פרימיטבים") ולכן איננו רשאים לפגוע בו בשל כך.
לדעתי ההשקפה הדתית לאומית יותר נכונה כי מסתכלת במבט כללי ונרחב בניגוד לחרדים שבדרך כלל מסתכלים על רק על הרגע (מניסיון הוויכוחים שלי עם חרדים...)
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.
ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?
רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...
תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!
אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.
כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.
האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?
האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?
או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?
העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.
מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה? (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)
אולי לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי?
זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...
הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...
אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?
לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.
זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...
אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...
עכשיו מבינים קצת יותר??
אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...
חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך.
אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??
אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...
כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...
בקיצור מורכב ביותר...
