במישור השכלי - חיזוק האמונה. הסרת הספקות, העמקה ובירור מה האמת ומה הדבר הנכון לעשות.

במישור הרגשי - הנפש צריכה סיפוק, אם היא לא מקבלת אותו באופן רוחני היא תחפש אותו בדברים החומריים (למרות שהסיפוק שבו הוא סיפוק מיידי ולא סיפוק אמיתי שנותן לנפש שלווה), ובדרך כלל לא תסתפק רק במה שמותר (כי החומר אף פעם לא באמת יספק, תמיד יהיה צורך בעוד) ויותר מזה - עצם ההגבלה גורמת לה להרגיש שמונעים ממנה את הסיפוק. אז זה טבעי לגמרי שהנפש מושכת אותך ליהנות מהעולם כמה שאפשר ובלי הגבלות, הפתרון לזה הוא למצוא את הדבר שבאמת יביא לך סיפוק.

אחרי קריאת התגובות שלך כאן נראה לי שיש שלב של הכרעה שאת צריכה לעשות במקביל לדברים שכתבתי בתגובה הקודמת. כלומר להגדיר מה המטרה, שלענ''ד הדרך להגיע אליה היא בשני המישורים הנ''ל, והיא:

בנפש שלנו יש משיכה לחומר ויש משיכה לרוח, הליכה אחרי קיצוניות בשני הצדדים היא לא טובה - מותר לך להינות מהעולם, זה אפילו חיובי. מותר לך גם להשקיע ברוח שלך, זה אפילו מהנה לא פחות מהחומר (אם כי באופן לא מיידי, יותר דומה לתחושת סיפוק שמגיעה אחרי המאמץ).

איפה הבעיה? באזורי ההתנגשות, שם נוצר קונפליקט שמערער את האיזון כולו ויוצר תחושה שקרית שצריך להכריע בין שתי הקיצונייויות.

אפשר לדמות את הנפש לשתי קבוצות חופפות כך שלכל אחת שטח משלה ובאמצע אזור משותף: לכל תחום - חומר ורוח, חובות והנאות חומריות וחובות והנאות רוחניות - יש את התחום שלו, אבל יש שטח שבו יש חפיפה ולפעמים גם התנגשות של ממש ושם צריך לבחור בין שני הצדדים, מה שקורה שם מעצב ומגדיר את כל המכלול.

הבחירה היא לא בין 'עולם החומר' לבין 'עולם הרוח', הבחירה היא באותו שטח חופף. והבחירה מי יכריע באותו שטח תלויה בסדרי העדיפות בין השניים ובהחלטה מוקדמת - האם חשוב לי יותר להשקיע ברוח ובמה שנכון או במה שקל ומספק מיידית. וזו הכרעה שאת חייבת לקבל עם עצמך (לדעתי ע''י פעולה בשני המישורים מהתגובה הקודמת - העמקה ובירור שכלי, ובחיפוש וקבלת סיפוק רוחני).

ועוד נקודה חשובה: ההכרעה הזו מגדירה את האדם בכללו ונותנת לו משמעות, וזה משליך גם על הזמנים ששייכים לקבוצת החובות וההנאות החומריות, כך שבבחירה ברוח את אולי מפסידה קצת הנאה חומרית בשטח החופף אבל מרוויחה את שני העולמות, מה שלא יקרה בבחירה בחומר.

מצטער שיצא ארוך מדי, רציתי לכתוב קצר אבל לא הצלחתי.

זה דברים כ'כ קטנים ששמים תחפושת של פיל, זה רק נראה מגרה מרחוק אבל תאמיני לי שזה לא כזה כיף בסוף רק תתחרטי על זה

ומה שאת מרגישה שאת "רוצה להיות בכלא הזה כי את חושבת ויודעת שהוא נכון לך" - זה דבר שצריך הפרדה בין המרכיבים שלו:

את מרגישה ויודעת שהמסגרת יש בה משהו בונה לטווח ארוך, שזה הגיוני וברור שכמו שיש כללים לגוף, יש גם לנפש ולנשמה.

אלא מה? שיש לך גם רצון למרחב, לחופש - שלא מסתדר לך כרגע עם ההבנה השניה. עקרונית, זה גם רצון טוב ביסודו.

לכן, צריך לימוד והתבוננות, שהשאיפה של החופש והמרחב היא טובה. אבל לא כל "מה שבא לי" הוא באמת חופש - ומצד שני, יש דרך איך הגודל הפנימי שלנו מופיע.  כל מצוה, היא לא רק מעשה "טכני". המצוות נקראות בזוהר, "עצות של התורה". אלו עצות איך להוציא לפעל את הטוב הפנימי שלנו.

אחרי הכל, המרחב האמיתי הוא להיות אנחנו. נאמנות לאופי העצמי. יש מקום ללמוד על ערכים ותכנים שגנוזים במצוות, לא רק "מצוות אנשים מלומדה".

יש מקום גם, בצד זה, לעשות דברים מותרים שנותנים הרגשה נפשית טובה, וזה גם מתַרגל לחוש את הטוב בדרך חיים שמהלך הבנין שלה הוא ארוך יותר.

אבל המחשבה ש"להסתובב עם מכנסיים" או ש"העולם בטח מחכה לך בקוצר רוח", זו אשליה. זה כמו שאדם יאמר, בא לי לאכול מה שאראה, ואח"כ חוטף כאב בטן.  המראית-עין של ה"חופש", זה שאעשה "מה שבא לי", כי זו תנועה של כאילו פריצת גבולות.

אבל בהיות שזה לא מתאים לנפש - בדיוק ההיפך - אז התוצאה היא ש"העולם" אינו כמו שנראה, וה"חופש" חדל להיות חופש אחרי שהוא הופך להרגל נוסף.

על כן, את הרצון האמיתי הזה לתחושת חירות - צריך לתאם עם מה שמתאים למבנה הפנימי שלנו.

לראות איך ה"להקפיד" אינו איזה גל של חומרות חיצוניות, אלא כללים בריאים של הופעת יופי פנימי.

ויחד עם זה - כנ"ל - לתת גם מרחב של דברים משמחים כשרים.

בהצלחה ובשמחה.

התבוננות פועלת גם על ההרגשה הנפשית.

יושבים בנחת, ומתבוננים:

קודם כל, על הכלל שאמרנו. ששאיפת החירות, משמעותה לתת חופש לאופי הפנימי, לנשמה, לטוב. לא לחנוק אותה בתאוותנות חיצונית.

אחרי שהכלל מובן. מפנימים אותו קצת יותר ע"י דימוי משָלים. למשל: מדמיינת לך איזה מאכל שממש עושה לך כאב בטן. איך הוא נראה יפה מבחוץ ו"בא לך", ואיך את מרגישה אחרי שאכלת ממנו כמות. זה גורם להמחשה של המציאותיות הממשית של הכלל שאמרנו.

גם מתבוננים לצד השני, איך משימה של הכי "כייפית" לך, כשאת משלימה אותה ורואה את התוצאה, איך ההרגשה (יום הולדת להורים, לחברה הכי קרובה וכד'.. משהו שמשקיעים הרבה, נמאס קצת.. בסוף כשרואים את השמחה - מרוצים מאד למפרע).

וגם - מתבוננים שיש מסגרות גם לדברים שלא מרגישים.. את לא תאכלי סוכריה שאת יודעת שיש בה רעל, גם אם היא הכי יפה וטעימה. את לא תעשני סמים, גם אם בא לך, כי את יודעת יפה מה יקרה מזה אחרי כמה זמן ושזה עלול ח"ו "למחוק" לך את האישיות. את תקחי אנטיביוטיקה לדלקת ראות ח"ו, אפילו שיש לזה טעם לא טוב, כי את יודעת שאם לא את עלולה לגמור עם זה... פעם, מי שהיה נושך אותו כלב שוטה, היו צורבים לו על המקום עם ברזל מלובן. מי שהיה מתחמק, היו לו כמה חודשים שקט, אח"כ היה מת ביסורים...   העולם בנוי כך - שלא כל טוב ורע "מרגישים" מיד. בשביל זה יש גם שכל.

אח"כ, כדאי לחשוב לחצי רגע, בדוגמה שהבאת, מה באמת חושב "הצד השני"... אם את משלה את עצמך ש"יתחילו איתך" בגלל משהו ששייך לאישיות שלך - תשכחי מזה.

תתבונני רגע, במה שיש לך בראש, בלב. בכך שאת אדם, מרגיש, חושב, אישיות. ותחשבי שאת כל זה זורקים הצידה. "יתחילו" בגלל רצון גשמי לגמרי. את תהיי אפס מאופס בשבילם. אלא שמבינים שלא יגיעו ל"מטרה" אם תרגישי אותה בצורה בוטה מידי, לכן לצורך ההתחלה, יתייחסו גם "אלייך", כאילו את בן אדם...  אשליה מצויה וכואבת של בנות.

בנוסף, תתבונני שפעם תרצי להתחתן. נכון? יש להניח שאת כבר "ילדה גדולה"..

אם את כעת היית עושה מה ש"בא לך", אז זהו... אף פעם בעלך לא יהיה היחידי. לא את לו - ולא  הוא לך. שווה? לא עדיף לשמור את עצמך לקשר המיוחד, לגמרי, עם אדם שתהיו מסורים לחלוטין זה לזה. תקימו משפחה.  שווה בשביל כמה מבטים של כאלו שעוד בכלל מתרשמים מזה, לאבד את כך ששימת הלב אלייך תהיה אל מכלול האישיות ומתוך מכלול האישיות והקשר אליה? קשר אמיתי וכולל, שזו דרכה של תורה. 

לא שווה. אלא מה? זה בדיוק מה שנקרא "יצר הרע".. אכן. וול קאם טו א-קלאב.....  באמת צריך להתמודד. אבל אם מתבוננים היטב - שמחים להתמודד.

וכדאי גם, לאידך גיסא, להוסיף אור וטוב. ללמוד דברים שמגדילים את הנפש. שמעוררים שאיפות מלאות בטוב. מעט אור דוחה הרבה חושך.

הצלחה רבה. תהיי גיבורה, בסוף תגידי תודה - וגם תשמחי.

אכן מאבק.

כמו שאומרים, יצר הרע זה לא דבר שהתחדש בזמננו....

אבל, אני חושב שאם תחזרי הרבה על הדברים, גם מצד עצמם, גם ההשפעה על העתיד הדי קרוב (שבו גם תמצאי מה שאת רוצה בצורה מתוקנת, וכחלק מדבר בלעדי וגדול ויפה וטוב) - 

ויחד עם זה גם תאמרי לעצמך שאכן, יש גבולות, וזהו - 

אז תצליחי.

לא מעמידים אדם בנסיון שלא יכול לעמוד בו.

קבלי חיזוק במלחמה.. תהיי גיבורה. תוך זמן לא רב - תשמחי על זה מאד למפרע.

בהצלחה. ה' יעזור לך. הבא ליטהר מסייעין בעדו.

*פתיחה לא קשורה: אם לא הייתי חושב ששם הפרופיל הזה רנדומלי לגמרי הייתי מנחש שבכוונה השם שלו הוא אופרטור השוואה. אבל אני לא חושב. נקודה. אז לא משנה.*

תכל'ס, תחושה לא פשוטה. חייתי איתה לא מעט שנים, וגם היום היא נוכחת בסט הרגשות היומיומי שלי.

אמירות כמו "אין לי כוח לקום לתפילה" מקבלות מקום הרבה יותר משמעותי כי אני לא באמת מרגיש מחויב לדבר הזה שעומד מאחורי התפילה. אני לא רוצה להיות מחויב לכל האיסורים והתוספות האלה ש"נוחתות" לי על הראש" Out of nowhere.

וזה מוזר, כי אין לי כמעט ספק - יש אלוקים. חוויתי אותו. לפחו חוויתי מספיק כדי שתהיה לי תפיסה סובייקטיבית של אלוקות. אבל כל הנושא הזה של מצוות... אני לפעמים לא שם, ולפעמים כן.

תכל'ס, זו הסיבה שאני עדיין כאן, עם ציצית בחוץ, כיפה גדולה על הראש ומליון ציטוטים חז"ליים ותנ"כיים."לא פה, לא שם". "דתי רצף" "יותר רצף מדתי".... איך שלא תקראו לזה, אבל אני שם. כלומר, לא שם. אבל גם לא "פה".

פתרון? לא ידוע לי על כזה. אני מכיר חברים שניסו להוריד את הכיפה. לחלקם זה עבד, אבל אחרים עדיין מיוסרים כי, איך אומרים? "יותר קל להוציא את האדם מהדת, מאשר את הדת מהאדם". ניגון של קבלת שבת יכול להביא אנשים כמוני לדמעות, והחזן שיעלה מחר לשחרית יגרום לי... ובכן, ההיפך.

אז היי! יש פה דיסוננס מטורף, ויש פה קרע פנימי, אבל אני מרגיש שבסופו של יום אני חי חיים אמיתיים. אני נאבק על כל בדל של אמונה, ושואל את השאלות שנראות לי קשות. אני אוהב את אלוקים ועושה איתו לפעמים גם "ברוגז", אני אוהב את הדת שלי, אבל מרגיש בה כלוא וחנוק...

איך שאני רואה את זה, יש פה משהו מאוד "סולובייצ'יקי". למה אני מתכוון? הרבה פעמים משווים בין הרב קוק לרב סולובייצ'יק, והאמירה היא שהרב קוק היה מאוד הוליסטי, אחדותי - לכל דבר יש את המקום שלו - בעוד שהרב סולובייצ'יק היה אדם קרוע. לכל דבר היה פן נוסף שצריך לקבל את צומת הלב. איש ההלכה מול איש האמונה למשל.

אז סורי, אין לי פתרון קסמים בשבילך. לא מצאתי כזה. אבל אולי מצאת עוד כמה אנשים שמרגישים כמוך.

נ.ב.

גם אני פתחתי ניק חדש לצורך השרשור.

בהיעדר חברת ביטוח שמוכנה לשנות סדרי שמים וארץ, נשאר לנו לייצג את עצמנו...

אבל האמת היא שהוא לא תקע אותנו עם התורה ונגזרותיה - אנחנו בוחרים בה כל פעם מחדש. ונוחות, ככל הנראה היא לא שם המשחק מבחינתנו. לפחות לא תמיד...

בהקשר הזה אני רוצה לצטט את ר' אלעזר בן עזריה: "...מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים."

בעיני זה בדיוק האבסורד שאני חי בו. אני פורש ופורש ומקבל עלי בכך עול מלכות שמים, אבל כאילו משהו שם לא יושב טוב. משהו צורם וצועק ש"זה לא זה", שאני לא יכול להתחייב לזה. אני לא יודע אם כרגע אני יודע לתת לזה מילים טובות יותר...

את מוזמנת לנחש. הסבירות שתצליחי כ"כ נמוך שאופתע אם תצדקי.

קודם כל, לא תמיד צריך "עומק" בזה. ה"שטויות" הללו יכולות אכן להיות תאוות בעלמא. זה יצר הרע. 

אם כי נכון, שאפשר לעיין ולראות, בלי קושי גדול, מה הרצונות שמאחריהן (רצון לתשומת לב, לקרבה, להרגיש אהובה, "נחשבת" - שכמובן מצד האמת כל הדברים הללו לא יתמלאו כך. ויש להם מקומות כשרים וטובים וערכיים וטהורים להתמלא בהם).

ואכן - לחיות נגד האמת, זה הכי גרוע.

ולא "ממש בא לך"... זה עצמו לא אמת.

כי את יודעת בעצמך, שהגודל וטעם החיים שיש בקשר לה', בכך שיש ערכים ומוסר ועדינות נפשית ונצח וגודל מעבר לגשמיות שבעוה"ז, ומקור מוחלט לכל אלה - הוא הרבה יותר מסיפוק הנאה רגעית.  אמנם, "לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם...", אבל את הלקח מזה למדנו לטווח ארוך.

אז צריך לאחוז באמת. ואת כל ה"צרכים" הקטנים יותר, למתן ולהכווין למקומם הנכון, כחלק ממכלול גדול וטוב יותר. וממילא גם בעל משמעות וקיום וערך.

בעיה רצינית שככה זה כאב

לא מסכים עם הסיפא - זה לא פשוט בכלל, ולא כולם מצליחים.

אבל די כתבת את מה שאני מרגיש.

וגם אם לאדם יש אינטליגנציה רגשית נמוכה במיוחד בדברים האלו כמו גילוי הצורך הפנימי, עם שאלות נכונות אתה תמיד תגיע לזה, וזה פשוט יחסית, אולי יקח קצת יותר זמן ממישהו עם אינטליגנציה רגשית גבוהה.

ש"ש

כמו שנאמר, "טול קורה מבין עיניך"....

הרי אתה אומר, "יש אנשים שמכניסים כאן תגובות בלי קשר לידע שיש או אין להם"...

והרי זה מה שאתה עושה ממש ברגע זה... וכי מניין לך ה"ידע", איזה ידע יש או אין להם?  אז הנה, כבר אתה מכניס תגובה בלי קשר לידע שאין לך - שהרי אינך יודע באמת ממה מגיב השני ומה ה"ידע" שיש לו.

זה נכון גם לגבי מה שכתבת "מנטרות טפשיות ושטחיות"; "בלי חשיבה מעמיקה" - מניין לך?

וגם, "כאילו הם גילו את כל סודות הנפש והם יכולים לכתוב מה שבא להם" - הרי זה מה שאתה עושה. אתה בטוח שאתה יודע "מניִין" בא לה הענין הזה ("כל סודות הנפש"..), ורק האחרים טועים...

אז תראה, האמת היא שבתחילה, כשהגבתי על הודעתך הקודמת, חשבתי לכתוב משהו בכיוון (מעודן בהרבה) שכתבת כעת כלפי התגובה שאינה כשלך.  אח"כ אמרתי לעצמי, מוטב להגיב על הענין עצמו, וגם להזכיר את האמת שיש בתגובה שלך.

אבל כיוון שכתבת, אומַר ב"חצי מילה", כי זה באמת לא הענין; רק החשש שלי שהיא "תיבהל" ממה שכתבת, ואז באמת תיכשל.. :

גם אני בגילך - במחילה - הייתי כותב כמו שאתה כתבת. הייתי עושה העִבָרָה מהירה, בין מה שלומדים בתיאוריה, לבין המציאות הלכה למעשה.

עם השנים, ועם התייעצויות של כל מיני אנשים, ראיתי שאף שבוודאי (כמו שגם הזכרתי דווקא, בתגובה עליה יצא קצפך...), ביחוד אצל בנות, יש צרכים נפשיים שמתבטאים לפעמים ב"צרכים" חיצוניים, ובוודאי שגם ההעמדה על הרצונות הרגשיים הללו, יכולה לעזור לנתב כחות למקום הנכון - 

אבל עם זה, אכן יש גם יצר. נכון מה שכתבת, שלאדם יש "צרכים פנימיים טהורים וחיוביים", אבל לאדם יש גם יצר הרע. הדבר הזה, שמובחן בקלות במציאות, וכל דברי חכמים מלאים ממנו, אינו "מנטרה סדוקה"... זה שאנחנו היום לומדים רוחניות, אינו מהווה הכשר לקפיצה על כל  הדברים הפשוטים.  וגם בדברים הפשוטים הללו - יש עומק גדול.

אלא מה? שהיצר הזה, באמת לפעמים, ע"י העמקת ההרגשה (לא מספיק הידיעה. יש הבדל בין בנות לבנים) של הצורך העמוק, הנפשי, ניתן להרגיעו ולנתבו. ולפעמים, מעבר לכך, צריך גם לקרוא לו בשמו. כי גם אם הוא בא לעיתים מצורך נפשי עמוק, אבל יש לו כח שלפעמים לא יסתפק ב"הסבר" מה בעצם רוצים מבפנים.

לכן אמרתי, מצד אחד, ה"שטויות הללו" - כפי שהיא קראה להן, הן אכן תאוות בעלמא. יצר הרע, זו לא המצאה טכולוגית של הזמן האחרון...

ועם זה, אמרתי גם, שאפשר לעיין ולראות בלי קושי גדול מה הרצונות שעומדים מאחריהן (עם פירוט..) ושיש להם מקומות טובים וכשרים וטהורים להתמלא בהם.

[ובתגובה קודמת, כשהיה נראה שהיא רק רוצה "חופש", אז באמת גם אני עסקתי בלהסביר שזו נטיה טובה ביסודה. כשראיתי מה כתבה אח"כ ש"יש לה חשק", הבנתי שיש צד נוסף שצריך להעיר לגביו. זה בא עם נסיון החיים]

ואני חושב, שה"אכזריות", זה דווקא לומר לבחורה, "אם דברים כאלה עזרו לך ("מנטרות טפשיות ושטחיות"...), אז אין לך מה להמשיך לקרוא את דברי"... זו כמעט אלימות. אם משהו עוזר למישהו, אז לנסות לקלקל לו, רק בגלל אכזבה כי אתה חושב שדבריך "יותר לעומק"...

ואולי ה"זלזול בנפש האדם", הוא דווקא שבחור בן 21 בטוח שהו כבר מבין מה הנפש של בחורה, בגלל דברים רוחניים שלמד, יהיו חשובים (באמת) ככל שיהיו.

אז אני דווקא לא חושב שמה שכתבת בתגובתך הקודמת היו "שטויות". יש בכך אמת. אבל זה לא מספיק כשבאים לעזור למישהי שכרגע נמצאת במצוקה ממשית. לא רק ב"שאלות עיוניות". 

וגם לשאלות עיוניות זה לא מספיק, כי מתעלם מצדדים נוספים שיש באדם.

[לגבי מה שכתבת בתחילה "ושה' יסלח לי"... לא כ"כ ברור למה את חושב שיסלח - ומה זה בדיוק קשור ל"ה' "... הרי ה' אמר שעבירות שבין אדם לחבירו, אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו.

נו, אז אם מישהו כותב בוודאות, ש"מכניסים תגובות בלי קשר לידע" (כשהוא עצמו כמובן אינו מכיר לא את האדם ולא את ה"ידע"..); "תגובה הרסנית", "תפיסה שטחית כ"כ", "מנטרות סדוקות בשקל", "מנטרות טפשיות ושטחיות" (לא נראה לך שזה עצמו קצת "טפשי ושטחי" לכתוב כך?..); "משפריצים תגובות ללא אבחנה וחשיבה מעמיקה כאילו גילו את כל סודות הנפש והם יכולים לכתוב כיד הדמיון הטובה עליהם" (נראה לך "מעמיק" לכתוב כך? לא קצת "דמיון"?); "יש כאן נפש.. אי אפשר לזלזל בה ולזרוק מנטרות" (בטח שהשני פשוט מזלזל וזורק מנטרות?..); "מנטרות טפשיות על אמת וטוב"; "בלי להתבונן לעומק"; "הזלזול העמוק בנפש האדם... בצורת הכתיבה הזו הוא פשוט לא נתפס"; "זלזול אכזרי";

אז מעבר למה שענינו על גופם של דברים - אם מישהו כותב ככה, בסגנון כזה, למה הוא חושב ש"ה' יסלח לו"?.... 

זה נראה לך "עמוק"? "ענוותני"? "רגישות לבני אדם"?.. לא.

ידידי, טול קורה מבין עיניך..]

"אתה כהרגלך..."  ואח"כ בכ"ז אתה אומר את "המילה האחרונה".. (בין בתוכן, ובין בצורת ההתייחסות)

אתה אומר "אם נפגעת אני מצטער" - ומדבר שוב באותו סגנון: "אתה כהרגלך".... (והאמת שלא. אם אני רואה לנכון, כדי להבהיר דברים, אז כן. אם חושב שהענין מוצה, אז לא).

[ובכלל, מה שייך לומר שזה נכתב "כדי לומר מילה אחרונה".. הרי חלקת על הדברים, ובסגנון לא ראוי. ואני לא מסכים לחלוטין עם מה שכתבת, וגם חושב שזה יכול לההזיק למי שמתייעץ - אז מה הסברא שלא אענה.. לכן לומר על זה כאילו נכתב סתם בתור "מילה אחרונה", זה לא שייך, בלשון זהירה]

אז אני אומר, שמירת הלשון קודמת. קודם להתרגל להביע בצורה מכבדת, אח"כ הענין.

ומכיוון שבכ"ז התייחסת לעצם הענין - והפעם מה שכתבת עליו, היה באמת לענין, אז אגיב על זה בקצרה - אע"פ שאם תתבונן, תראה שכבר התייחסתי לנושא הנקודתי הזה בשתי תגובות.

אכן, נכון שיש לאדם רצונות טובים וטהורים - ולפעמים הוא בוחר בדברים מעשיים לא טובים כדי ליישמם.

ואז באמת צריך לשוב אל המקור של הרצון, ולראות איך מיישמים אותו בצורה נכונה.

עם זה אני מסכים, והזכרתי בכיוון הזה לעיל.

אבל, לאדם יש גם כחות שמושכים בכיוונים לא "טובים וטהורים". כחות שבאים מהצד החומרי יותר. 

אז נכון שבעומק הענין, גם בהם נוכל למצוא שורש בקדושה וטוב - אבל לא תמיד יספיק "להבין, לעשות מיסגור מחדש.. זה הכל".  זה בדיוק מה שהתכוונתי, שיש הבדל לעיתים בין התיאוריה המופשטת, לעולם המעשה.

גם בספר התניא, יש "איתהפכא" (של היפוך הכחות לקדושה), ויש "איתכפיא". למה לא הכל "איתהפכא"? כי לא תמיד השלב הראשוני, או השלב שבו האדם נמצא, הוא כך.

לפעמים קל יותר מראש, להתחנך באופן שמכווין כחות אל האמת של הופעתם - ואז גם קל יותר להימנע ממשיכה שלילית חזקה, אבל כשזה כבר לא כך, אז בצד ההסברה של השורש הטוב, יהיה צריך גם "המחשות" שונות (חלק כתבתי באחת ההודעות לעיל), כדי לעזור. לפעמים, יהיה צריך גם להתאזר בגבורה, לעצור בכח.

ולפעמים, אדם נמצא במצב שיש אכן "יצר" חזק, ואז ההסברה של השרש הטוב לבדה אינה מספיקה. צריך גם את זה - וגם "בתחבולות תעשה לך מלחמה". זו היתה מגמת דברי מקודם. 

ולדבר הזה, עוזרת הרבה גם הכרת המציאות ונסיון החיים.

בחירה חופשית, זה לא לעשות מה שיצר דוחף.

בחירה חופשית, זה להתגבר כי יודעים מה האמת.

אלא מה? שקשה לה בהרגשה. ההרגשה/חשק דוחפת לכיוון מסוים.

מתגברת, ומבקשת עצות איך לשכנע את ההרגשה. אמיתי לגמרי.

זו בדיוק בחירה חופשית. ובחרת בחיים.

דווקא את יכולה להבין היטב למה היא כן חופשית..

הרי את רואה, שאם היה רק את ה"חשק" מצד אחד - ומצד שני לא כלום, אז זו לא היתה בחירה חופשית.. לא "פיר".. מכאן היצר מושך, ומאידך שם דבר. לכן, דווקא האיזון בין הצדדים הללו נותן בחירה חופשית, וב"ה שמישהי כמוך עם שכל, אינה בורחת מהמשמעות.

אבל מעבר לכך, צריך להעיר על עוד משהו: לאדם יש כללים גם לגוף שלו. אם יאכל משהו רעיל, הוא יודע מה המשמעות. האם אין לו "בחירה" אם לאכול או לא? יש לו. ובתור אדם נורמלי שיש לו גם שכל, הוא בוחר במה שבריא.

טעות להסתכל על הכללים הרוחניים, ששייכים לבריאות הנפשית-נשמתית, כאילו זה אחרת; כאילו סתם "מטלות", שאם לא תעשה תחטוף... התוצאה היא באמת המשך ישיר של המעשה. אלא שבגלל שזה דבר יותר פנימי, ולא מורגש מיידית-פיזית, כמו אוכל מקולקל, זרם חשמלי, וכד' - אז התורה באה ומשמיעה לנו, איך אנחנו בנויים מבפנים. מה מתאים למה שאנחנו באמת, ומה לא. ואיך מנתבים כחות ורצונות למקום הנכון להם. ה"עונש", הוא ביטוי של היסורים שהנשמה עוברת, ממה שהוא היפך הטבע שלה.

לכן, מעבר למעצור הראשוני של "יראת העונש", שגם לו יש מקום בערכו הנכון, כדאי להתרומם להבנת המשמעות של זה. מה זה מבטא. ואז, קל יותר לעלות גם לעבודה מאהבה. לשמוח במה שטוב ומתאים לאמת הפנימית שלנו.

האם את מרגיש דחף לעבור עבירה מסויימת יותר או בכלל כל דבר? לי זה נשמע מאוד כללי.

לא משהו ספציפי.

ממתי זה התחיל?

והאם יש מקומות או זמנים או כל דבר אחר שמעורר את הרגש הזה אצלך יותר מהרגיל?

"אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך. אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו ריבונו של עולם הראהו לי. אמר לו חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי. אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני..."  (מנחות כט

"וכתיב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחביריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לבי עקיבא וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחביריו"       (במדבר רבה פרשה י"ט)

יש הרבה משמעויות להלכה למשה מסיני וודאי שאליבא דגמ' זו אין הכוונה שמשה למד מה דין חשמל בשבת...   

שתקבל אותך מצד אחד כמו שאת ומצד שני תוכל לחזק את ידייך. זה לא פשוט זה בטוח. מקווה שתמצאי את השביל שנכון לך

@ימח שם עראפת

כבר כמה שנים טובות

אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים

תשאל את גיפיטי

תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות

(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)

מה הקוד לשער...

סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה

זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים

צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן

נגיד כבשים,

זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)

שהולכת כעדר,

לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים

יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן

בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)

כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד

ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים

אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,

לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו

כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה

לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה

אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח

גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי

גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה

אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים

אממ...

גם אבל בגדול נראה

שבנוסף לידע..

יש גם את הצד המנטאלי

שזה רק מי שנמצא יודע

לכן זה סוד

כשמוציאים מרעה פעם ראשונה מגלים שהבטוי כבשה בעדר זה לא רק סטיגמה,

אבל לא כל כך מגניב כמו שזה נראה לפעמים.

כילו בשלב מסויים אתה

מתבונן ואומר לעצמך..

אוקיי אני גם כזה?

זאת הייתה כוונת המשורר?

מסתבר שיש פה לא

מעט רועים ככה שזה כבר לא ממש

סודות בחווה נאמר זאת כך

אולי זה סוד של כל הרועים

ביחד

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

זה נראה לי רק יגביר לי

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

בערב

אז אפשר לומר שכן.

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

שואף ליותר בע"ה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

שלי.

זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.

הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.

רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

תודה רבה על העדכון המשמח

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

מה?

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן

כדאי לך לבדוק גם איך בדיוק הוא מתקפל, כי יש כאלה שקוראים להם מתקפל אבל הם עדיין תופסים הרבה מקום.

עושה את העבודה ובעיקר לא תופס הרבה מקום.

שימי לב שבהליכונים הקטנים לרוב אין אופציה לשיפוע, אם זה חשוב לך.

לי את היכולת לעשות כושר בלי לצאת מהבית...

קטן וקומפקטי כמו בפרסומות של רמי לוי וכאלה.

אותי זה מחזיק, אבל נגיד בשביל גבר גדול זה לא ירגיש יציב מספיק.

אותי זה משרת למה שאני צריכה, להליכה/ ריצה בבית כשלא מספיקה לעשות בחוץ ומתקפל קומפקטי.

ולכן רוצה לרכוש אחד. השאלה אם זה עונה על הצורך- האם אפשר ליפול מזה? כי זה צר מידי? או קצר באורך?

הוא לא מתקפל ולא זול.

מה רוצה לדעת?

בגודל נורמלי, שקל לאחסן

גודל, אורך, מחיר, משקל וכו

יהיה יותר קל למצוא בקטלוגים.

אני רואה פרסומים באינטרנט, של חברת תיתקאות או משהו כזה, ולא יודעת אם מה שהם מציעים טוב, או לא...

לק"י

אבל תתפללי שזה לא יהפוך למתלה בגדים🤭

וחוץ מזה זה תחליף לחדר כושר שאת לא מרשה לי ללכת למרות שיש היתרים.

איזה היתרים יש?

עשיתי בגוגל - שאל את הרב מכון כושר מעורב

נכנסתי ל-5 תוצאות בעמוד הראשון של התוצאות

כולם כתבו שאסור

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה