במישור השכלי - חיזוק האמונה. הסרת הספקות, העמקה ובירור מה האמת ומה הדבר הנכון לעשות.

במישור הרגשי - הנפש צריכה סיפוק, אם היא לא מקבלת אותו באופן רוחני היא תחפש אותו בדברים החומריים (למרות שהסיפוק שבו הוא סיפוק מיידי ולא סיפוק אמיתי שנותן לנפש שלווה), ובדרך כלל לא תסתפק רק במה שמותר (כי החומר אף פעם לא באמת יספק, תמיד יהיה צורך בעוד) ויותר מזה - עצם ההגבלה גורמת לה להרגיש שמונעים ממנה את הסיפוק. אז זה טבעי לגמרי שהנפש מושכת אותך ליהנות מהעולם כמה שאפשר ובלי הגבלות, הפתרון לזה הוא למצוא את הדבר שבאמת יביא לך סיפוק.

אחרי קריאת התגובות שלך כאן נראה לי שיש שלב של הכרעה שאת צריכה לעשות במקביל לדברים שכתבתי בתגובה הקודמת. כלומר להגדיר מה המטרה, שלענ''ד הדרך להגיע אליה היא בשני המישורים הנ''ל, והיא:

בנפש שלנו יש משיכה לחומר ויש משיכה לרוח, הליכה אחרי קיצוניות בשני הצדדים היא לא טובה - מותר לך להינות מהעולם, זה אפילו חיובי. מותר לך גם להשקיע ברוח שלך, זה אפילו מהנה לא פחות מהחומר (אם כי באופן לא מיידי, יותר דומה לתחושת סיפוק שמגיעה אחרי המאמץ).

איפה הבעיה? באזורי ההתנגשות, שם נוצר קונפליקט שמערער את האיזון כולו ויוצר תחושה שקרית שצריך להכריע בין שתי הקיצונייויות.

אפשר לדמות את הנפש לשתי קבוצות חופפות כך שלכל אחת שטח משלה ובאמצע אזור משותף: לכל תחום - חומר ורוח, חובות והנאות חומריות וחובות והנאות רוחניות - יש את התחום שלו, אבל יש שטח שבו יש חפיפה ולפעמים גם התנגשות של ממש ושם צריך לבחור בין שני הצדדים, מה שקורה שם מעצב ומגדיר את כל המכלול.

הבחירה היא לא בין 'עולם החומר' לבין 'עולם הרוח', הבחירה היא באותו שטח חופף. והבחירה מי יכריע באותו שטח תלויה בסדרי העדיפות בין השניים ובהחלטה מוקדמת - האם חשוב לי יותר להשקיע ברוח ובמה שנכון או במה שקל ומספק מיידית. וזו הכרעה שאת חייבת לקבל עם עצמך (לדעתי ע''י פעולה בשני המישורים מהתגובה הקודמת - העמקה ובירור שכלי, ובחיפוש וקבלת סיפוק רוחני).

ועוד נקודה חשובה: ההכרעה הזו מגדירה את האדם בכללו ונותנת לו משמעות, וזה משליך גם על הזמנים ששייכים לקבוצת החובות וההנאות החומריות, כך שבבחירה ברוח את אולי מפסידה קצת הנאה חומרית בשטח החופף אבל מרוויחה את שני העולמות, מה שלא יקרה בבחירה בחומר.

מצטער שיצא ארוך מדי, רציתי לכתוב קצר אבל לא הצלחתי.

זה דברים כ'כ קטנים ששמים תחפושת של פיל, זה רק נראה מגרה מרחוק אבל תאמיני לי שזה לא כזה כיף בסוף רק תתחרטי על זה

ומה שאת מרגישה שאת "רוצה להיות בכלא הזה כי את חושבת ויודעת שהוא נכון לך" - זה דבר שצריך הפרדה בין המרכיבים שלו:

את מרגישה ויודעת שהמסגרת יש בה משהו בונה לטווח ארוך, שזה הגיוני וברור שכמו שיש כללים לגוף, יש גם לנפש ולנשמה.

אלא מה? שיש לך גם רצון למרחב, לחופש - שלא מסתדר לך כרגע עם ההבנה השניה. עקרונית, זה גם רצון טוב ביסודו.

לכן, צריך לימוד והתבוננות, שהשאיפה של החופש והמרחב היא טובה. אבל לא כל "מה שבא לי" הוא באמת חופש - ומצד שני, יש דרך איך הגודל הפנימי שלנו מופיע.  כל מצוה, היא לא רק מעשה "טכני". המצוות נקראות בזוהר, "עצות של התורה". אלו עצות איך להוציא לפעל את הטוב הפנימי שלנו.

אחרי הכל, המרחב האמיתי הוא להיות אנחנו. נאמנות לאופי העצמי. יש מקום ללמוד על ערכים ותכנים שגנוזים במצוות, לא רק "מצוות אנשים מלומדה".

יש מקום גם, בצד זה, לעשות דברים מותרים שנותנים הרגשה נפשית טובה, וזה גם מתַרגל לחוש את הטוב בדרך חיים שמהלך הבנין שלה הוא ארוך יותר.

אבל המחשבה ש"להסתובב עם מכנסיים" או ש"העולם בטח מחכה לך בקוצר רוח", זו אשליה. זה כמו שאדם יאמר, בא לי לאכול מה שאראה, ואח"כ חוטף כאב בטן.  המראית-עין של ה"חופש", זה שאעשה "מה שבא לי", כי זו תנועה של כאילו פריצת גבולות.

אבל בהיות שזה לא מתאים לנפש - בדיוק ההיפך - אז התוצאה היא ש"העולם" אינו כמו שנראה, וה"חופש" חדל להיות חופש אחרי שהוא הופך להרגל נוסף.

על כן, את הרצון האמיתי הזה לתחושת חירות - צריך לתאם עם מה שמתאים למבנה הפנימי שלנו.

לראות איך ה"להקפיד" אינו איזה גל של חומרות חיצוניות, אלא כללים בריאים של הופעת יופי פנימי.

ויחד עם זה - כנ"ל - לתת גם מרחב של דברים משמחים כשרים.

בהצלחה ובשמחה.

התבוננות פועלת גם על ההרגשה הנפשית.

יושבים בנחת, ומתבוננים:

קודם כל, על הכלל שאמרנו. ששאיפת החירות, משמעותה לתת חופש לאופי הפנימי, לנשמה, לטוב. לא לחנוק אותה בתאוותנות חיצונית.

אחרי שהכלל מובן. מפנימים אותו קצת יותר ע"י דימוי משָלים. למשל: מדמיינת לך איזה מאכל שממש עושה לך כאב בטן. איך הוא נראה יפה מבחוץ ו"בא לך", ואיך את מרגישה אחרי שאכלת ממנו כמות. זה גורם להמחשה של המציאותיות הממשית של הכלל שאמרנו.

גם מתבוננים לצד השני, איך משימה של הכי "כייפית" לך, כשאת משלימה אותה ורואה את התוצאה, איך ההרגשה (יום הולדת להורים, לחברה הכי קרובה וכד'.. משהו שמשקיעים הרבה, נמאס קצת.. בסוף כשרואים את השמחה - מרוצים מאד למפרע).

וגם - מתבוננים שיש מסגרות גם לדברים שלא מרגישים.. את לא תאכלי סוכריה שאת יודעת שיש בה רעל, גם אם היא הכי יפה וטעימה. את לא תעשני סמים, גם אם בא לך, כי את יודעת יפה מה יקרה מזה אחרי כמה זמן ושזה עלול ח"ו "למחוק" לך את האישיות. את תקחי אנטיביוטיקה לדלקת ראות ח"ו, אפילו שיש לזה טעם לא טוב, כי את יודעת שאם לא את עלולה לגמור עם זה... פעם, מי שהיה נושך אותו כלב שוטה, היו צורבים לו על המקום עם ברזל מלובן. מי שהיה מתחמק, היו לו כמה חודשים שקט, אח"כ היה מת ביסורים...   העולם בנוי כך - שלא כל טוב ורע "מרגישים" מיד. בשביל זה יש גם שכל.

אח"כ, כדאי לחשוב לחצי רגע, בדוגמה שהבאת, מה באמת חושב "הצד השני"... אם את משלה את עצמך ש"יתחילו איתך" בגלל משהו ששייך לאישיות שלך - תשכחי מזה.

תתבונני רגע, במה שיש לך בראש, בלב. בכך שאת אדם, מרגיש, חושב, אישיות. ותחשבי שאת כל זה זורקים הצידה. "יתחילו" בגלל רצון גשמי לגמרי. את תהיי אפס מאופס בשבילם. אלא שמבינים שלא יגיעו ל"מטרה" אם תרגישי אותה בצורה בוטה מידי, לכן לצורך ההתחלה, יתייחסו גם "אלייך", כאילו את בן אדם...  אשליה מצויה וכואבת של בנות.

בנוסף, תתבונני שפעם תרצי להתחתן. נכון? יש להניח שאת כבר "ילדה גדולה"..

אם את כעת היית עושה מה ש"בא לך", אז זהו... אף פעם בעלך לא יהיה היחידי. לא את לו - ולא  הוא לך. שווה? לא עדיף לשמור את עצמך לקשר המיוחד, לגמרי, עם אדם שתהיו מסורים לחלוטין זה לזה. תקימו משפחה.  שווה בשביל כמה מבטים של כאלו שעוד בכלל מתרשמים מזה, לאבד את כך ששימת הלב אלייך תהיה אל מכלול האישיות ומתוך מכלול האישיות והקשר אליה? קשר אמיתי וכולל, שזו דרכה של תורה. 

לא שווה. אלא מה? זה בדיוק מה שנקרא "יצר הרע".. אכן. וול קאם טו א-קלאב.....  באמת צריך להתמודד. אבל אם מתבוננים היטב - שמחים להתמודד.

וכדאי גם, לאידך גיסא, להוסיף אור וטוב. ללמוד דברים שמגדילים את הנפש. שמעוררים שאיפות מלאות בטוב. מעט אור דוחה הרבה חושך.

הצלחה רבה. תהיי גיבורה, בסוף תגידי תודה - וגם תשמחי.

אכן מאבק.

כמו שאומרים, יצר הרע זה לא דבר שהתחדש בזמננו....

אבל, אני חושב שאם תחזרי הרבה על הדברים, גם מצד עצמם, גם ההשפעה על העתיד הדי קרוב (שבו גם תמצאי מה שאת רוצה בצורה מתוקנת, וכחלק מדבר בלעדי וגדול ויפה וטוב) - 

ויחד עם זה גם תאמרי לעצמך שאכן, יש גבולות, וזהו - 

אז תצליחי.

לא מעמידים אדם בנסיון שלא יכול לעמוד בו.

קבלי חיזוק במלחמה.. תהיי גיבורה. תוך זמן לא רב - תשמחי על זה מאד למפרע.

בהצלחה. ה' יעזור לך. הבא ליטהר מסייעין בעדו.

*פתיחה לא קשורה: אם לא הייתי חושב ששם הפרופיל הזה רנדומלי לגמרי הייתי מנחש שבכוונה השם שלו הוא אופרטור השוואה. אבל אני לא חושב. נקודה. אז לא משנה.*

תכל'ס, תחושה לא פשוטה. חייתי איתה לא מעט שנים, וגם היום היא נוכחת בסט הרגשות היומיומי שלי.

אמירות כמו "אין לי כוח לקום לתפילה" מקבלות מקום הרבה יותר משמעותי כי אני לא באמת מרגיש מחויב לדבר הזה שעומד מאחורי התפילה. אני לא רוצה להיות מחויב לכל האיסורים והתוספות האלה ש"נוחתות" לי על הראש" Out of nowhere.

וזה מוזר, כי אין לי כמעט ספק - יש אלוקים. חוויתי אותו. לפחו חוויתי מספיק כדי שתהיה לי תפיסה סובייקטיבית של אלוקות. אבל כל הנושא הזה של מצוות... אני לפעמים לא שם, ולפעמים כן.

תכל'ס, זו הסיבה שאני עדיין כאן, עם ציצית בחוץ, כיפה גדולה על הראש ומליון ציטוטים חז"ליים ותנ"כיים."לא פה, לא שם". "דתי רצף" "יותר רצף מדתי".... איך שלא תקראו לזה, אבל אני שם. כלומר, לא שם. אבל גם לא "פה".

פתרון? לא ידוע לי על כזה. אני מכיר חברים שניסו להוריד את הכיפה. לחלקם זה עבד, אבל אחרים עדיין מיוסרים כי, איך אומרים? "יותר קל להוציא את האדם מהדת, מאשר את הדת מהאדם". ניגון של קבלת שבת יכול להביא אנשים כמוני לדמעות, והחזן שיעלה מחר לשחרית יגרום לי... ובכן, ההיפך.

אז היי! יש פה דיסוננס מטורף, ויש פה קרע פנימי, אבל אני מרגיש שבסופו של יום אני חי חיים אמיתיים. אני נאבק על כל בדל של אמונה, ושואל את השאלות שנראות לי קשות. אני אוהב את אלוקים ועושה איתו לפעמים גם "ברוגז", אני אוהב את הדת שלי, אבל מרגיש בה כלוא וחנוק...

איך שאני רואה את זה, יש פה משהו מאוד "סולובייצ'יקי". למה אני מתכוון? הרבה פעמים משווים בין הרב קוק לרב סולובייצ'יק, והאמירה היא שהרב קוק היה מאוד הוליסטי, אחדותי - לכל דבר יש את המקום שלו - בעוד שהרב סולובייצ'יק היה אדם קרוע. לכל דבר היה פן נוסף שצריך לקבל את צומת הלב. איש ההלכה מול איש האמונה למשל.

אז סורי, אין לי פתרון קסמים בשבילך. לא מצאתי כזה. אבל אולי מצאת עוד כמה אנשים שמרגישים כמוך.

נ.ב.

גם אני פתחתי ניק חדש לצורך השרשור.

בהיעדר חברת ביטוח שמוכנה לשנות סדרי שמים וארץ, נשאר לנו לייצג את עצמנו...

אבל האמת היא שהוא לא תקע אותנו עם התורה ונגזרותיה - אנחנו בוחרים בה כל פעם מחדש. ונוחות, ככל הנראה היא לא שם המשחק מבחינתנו. לפחות לא תמיד...

בהקשר הזה אני רוצה לצטט את ר' אלעזר בן עזריה: "...מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים."

בעיני זה בדיוק האבסורד שאני חי בו. אני פורש ופורש ומקבל עלי בכך עול מלכות שמים, אבל כאילו משהו שם לא יושב טוב. משהו צורם וצועק ש"זה לא זה", שאני לא יכול להתחייב לזה. אני לא יודע אם כרגע אני יודע לתת לזה מילים טובות יותר...

את מוזמנת לנחש. הסבירות שתצליחי כ"כ נמוך שאופתע אם תצדקי.

קודם כל, לא תמיד צריך "עומק" בזה. ה"שטויות" הללו יכולות אכן להיות תאוות בעלמא. זה יצר הרע. 

אם כי נכון, שאפשר לעיין ולראות, בלי קושי גדול, מה הרצונות שמאחריהן (רצון לתשומת לב, לקרבה, להרגיש אהובה, "נחשבת" - שכמובן מצד האמת כל הדברים הללו לא יתמלאו כך. ויש להם מקומות כשרים וטובים וערכיים וטהורים להתמלא בהם).

ואכן - לחיות נגד האמת, זה הכי גרוע.

ולא "ממש בא לך"... זה עצמו לא אמת.

כי את יודעת בעצמך, שהגודל וטעם החיים שיש בקשר לה', בכך שיש ערכים ומוסר ועדינות נפשית ונצח וגודל מעבר לגשמיות שבעוה"ז, ומקור מוחלט לכל אלה - הוא הרבה יותר מסיפוק הנאה רגעית.  אמנם, "לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם...", אבל את הלקח מזה למדנו לטווח ארוך.

אז צריך לאחוז באמת. ואת כל ה"צרכים" הקטנים יותר, למתן ולהכווין למקומם הנכון, כחלק ממכלול גדול וטוב יותר. וממילא גם בעל משמעות וקיום וערך.

סליחה שאני מגיב עם מלא אמוציות..  ושה' יסלח לי.....   (אני משתדל בכללי לא להגיב ככה)

יש אנשים שמכניסים כאן תגובות בלי קשר לידע שיש או אין להם, וזה לא תגובה שבאה להשמיץ, אלא תגובה שבאה להעמיד דברים על דיוקם. 
לדעתי התגובה של @ד. היא הרסנית, (לא תמיד צריך "עומק" בזה) והתפיסה שלו היא שטחית כל כך. אם את רוצה לטפל בתסמינים שלך במקום בשורש, אם את רוצה לשנן מנטרות סדוקות בשקל ששוות לקליפת השום (בעצם.. היא שווה יותר), אז אין לך מה להמשיך לקרוא את דברי, כי אם מנטרות טיפשיות ושטחיות עזרו לך, אז הדברים שלי הם סתם חלולים מתוכן וריקנים ממשמעות. 

אני כותב את התגובה הזו כי קשה לי לראות איך אנשים משפריצים תגובות ללא אבחנה חשיבה מעמיקה, כאילו גילו את כל סודות הנפש והם יכולים לכתוב מה שבא להם כיד הדמיון הטובה עליהם... אז לא!!! יש כאן בן אדם!! יש כאן נפש! אי אפשר לזלזל בה ולזרוק מנטרות טיפשיות על אמת וטוב, בלי להתבונן לעומק, הזלזול העמוק בנפש האדם שנוצר בצורת הכתיבה הזו הוא פשוט לא נתפס. 

אבל יותר משהזלזול הזה לא נתפס, הוא זלזול אכזרי, כי בסופו של יום הוא יתנקם בך. לאדם יש צרכים פנימיים טהורים וחיוביים, צרכים שה' ברא בכל אדם ובכל נפש, ואם הוא מתעלם מהם, זה יחזור אליו בכפל כפליים, ובעוצמות כפולות ומכופלות ו @=== את לא רוצה להיות שם. לא במקום שאת לא מקשיבה לעצמך, ולא במקום שזה מתנקם בך.

איך מגיעים לצרכים האלה...

זה פשוט, יש כמה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך... ולענות לעצמך - כדי להבין את עצמך יותר.

ומפאת שאין לי זמן כרגע אז אני אגיב תגובה בהמשך. 

לא מסכים עם הסיפא - זה לא פשוט בכלל, ולא כולם מצליחים.

אבל די כתבת את מה שאני מרגיש.

וגם אם לאדם יש אינטליגנציה רגשית נמוכה במיוחד בדברים האלו כמו גילוי הצורך הפנימי, עם שאלות נכונות אתה תמיד תגיע לזה, וזה פשוט יחסית, אולי יקח קצת יותר זמן ממישהו עם אינטליגנציה רגשית גבוהה.

ש"ש

כמו שנאמר, "טול קורה מבין עיניך"....

הרי אתה אומר, "יש אנשים שמכניסים כאן תגובות בלי קשר לידע שיש או אין להם"...

והרי זה מה שאתה עושה ממש ברגע זה... וכי מניין לך ה"ידע", איזה ידע יש או אין להם?  אז הנה, כבר אתה מכניס תגובה בלי קשר לידע שאין לך - שהרי אינך יודע באמת ממה מגיב השני ומה ה"ידע" שיש לו.

זה נכון גם לגבי מה שכתבת "מנטרות טפשיות ושטחיות"; "בלי חשיבה מעמיקה" - מניין לך?

וגם, "כאילו הם גילו את כל סודות הנפש והם יכולים לכתוב מה שבא להם" - הרי זה מה שאתה עושה. אתה בטוח שאתה יודע "מניִין" בא לה הענין הזה ("כל סודות הנפש"..), ורק האחרים טועים...

אז תראה, האמת היא שבתחילה, כשהגבתי על הודעתך הקודמת, חשבתי לכתוב משהו בכיוון (מעודן בהרבה) שכתבת כעת כלפי התגובה שאינה כשלך.  אח"כ אמרתי לעצמי, מוטב להגיב על הענין עצמו, וגם להזכיר את האמת שיש בתגובה שלך.

אבל כיוון שכתבת, אומַר ב"חצי מילה", כי זה באמת לא הענין; רק החשש שלי שהיא "תיבהל" ממה שכתבת, ואז באמת תיכשל.. :

גם אני בגילך - במחילה - הייתי כותב כמו שאתה כתבת. הייתי עושה העִבָרָה מהירה, בין מה שלומדים בתיאוריה, לבין המציאות הלכה למעשה.

עם השנים, ועם התייעצויות של כל מיני אנשים, ראיתי שאף שבוודאי (כמו שגם הזכרתי דווקא, בתגובה עליה יצא קצפך...), ביחוד אצל בנות, יש צרכים נפשיים שמתבטאים לפעמים ב"צרכים" חיצוניים, ובוודאי שגם ההעמדה על הרצונות הרגשיים הללו, יכולה לעזור לנתב כחות למקום הנכון - 

אבל עם זה, אכן יש גם יצר. נכון מה שכתבת, שלאדם יש "צרכים פנימיים טהורים וחיוביים", אבל לאדם יש גם יצר הרע. הדבר הזה, שמובחן בקלות במציאות, וכל דברי חכמים מלאים ממנו, אינו "מנטרה סדוקה"... זה שאנחנו היום לומדים רוחניות, אינו מהווה הכשר לקפיצה על כל  הדברים הפשוטים.  וגם בדברים הפשוטים הללו - יש עומק גדול.

אלא מה? שהיצר הזה, באמת לפעמים, ע"י העמקת ההרגשה (לא מספיק הידיעה. יש הבדל בין בנות לבנים) של הצורך העמוק, הנפשי, ניתן להרגיעו ולנתבו. ולפעמים, מעבר לכך, צריך גם לקרוא לו בשמו. כי גם אם הוא בא לעיתים מצורך נפשי עמוק, אבל יש לו כח שלפעמים לא יסתפק ב"הסבר" מה בעצם רוצים מבפנים.

לכן אמרתי, מצד אחד, ה"שטויות הללו" - כפי שהיא קראה להן, הן אכן תאוות בעלמא. יצר הרע, זו לא המצאה טכולוגית של הזמן האחרון...

ועם זה, אמרתי גם, שאפשר לעיין ולראות בלי קושי גדול מה הרצונות שעומדים מאחריהן (עם פירוט..) ושיש להם מקומות טובים וכשרים וטהורים להתמלא בהם.

[ובתגובה קודמת, כשהיה נראה שהיא רק רוצה "חופש", אז באמת גם אני עסקתי בלהסביר שזו נטיה טובה ביסודה. כשראיתי מה כתבה אח"כ ש"יש לה חשק", הבנתי שיש צד נוסף שצריך להעיר לגביו. זה בא עם נסיון החיים]

ואני חושב, שה"אכזריות", זה דווקא לומר לבחורה, "אם דברים כאלה עזרו לך ("מנטרות טפשיות ושטחיות"...), אז אין לך מה להמשיך לקרוא את דברי"... זו כמעט אלימות. אם משהו עוזר למישהו, אז לנסות לקלקל לו, רק בגלל אכזבה כי אתה חושב שדבריך "יותר לעומק"...

ואולי ה"זלזול בנפש האדם", הוא דווקא שבחור בן 21 בטוח שהו כבר מבין מה הנפש של בחורה, בגלל דברים רוחניים שלמד, יהיו חשובים (באמת) ככל שיהיו.

אז אני דווקא לא חושב שמה שכתבת בתגובתך הקודמת היו "שטויות". יש בכך אמת. אבל זה לא מספיק כשבאים לעזור למישהי שכרגע נמצאת במצוקה ממשית. לא רק ב"שאלות עיוניות". 

וגם לשאלות עיוניות זה לא מספיק, כי מתעלם מצדדים נוספים שיש באדם.

[לגבי מה שכתבת בתחילה "ושה' יסלח לי"... לא כ"כ ברור למה את חושב שיסלח - ומה זה בדיוק קשור ל"ה' "... הרי ה' אמר שעבירות שבין אדם לחבירו, אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו.

נו, אז אם מישהו כותב בוודאות, ש"מכניסים תגובות בלי קשר לידע" (כשהוא עצמו כמובן אינו מכיר לא את האדם ולא את ה"ידע"..); "תגובה הרסנית", "תפיסה שטחית כ"כ", "מנטרות סדוקות בשקל", "מנטרות טפשיות ושטחיות" (לא נראה לך שזה עצמו קצת "טפשי ושטחי" לכתוב כך?..); "משפריצים תגובות ללא אבחנה וחשיבה מעמיקה כאילו גילו את כל סודות הנפש והם יכולים לכתוב כיד הדמיון הטובה עליהם" (נראה לך "מעמיק" לכתוב כך? לא קצת "דמיון"?); "יש כאן נפש.. אי אפשר לזלזל בה ולזרוק מנטרות" (בטח שהשני פשוט מזלזל וזורק מנטרות?..); "מנטרות טפשיות על אמת וטוב"; "בלי להתבונן לעומק"; "הזלזול העמוק בנפש האדם... בצורת הכתיבה הזו הוא פשוט לא נתפס"; "זלזול אכזרי";

אז מעבר למה שענינו על גופם של דברים - אם מישהו כותב ככה, בסגנון כזה, למה הוא חושב ש"ה' יסלח לו"?.... 

זה נראה לך "עמוק"? "ענוותני"? "רגישות לבני אדם"?.. לא.

ידידי, טול קורה מבין עיניך..]

"אתה כהרגלך..."  ואח"כ בכ"ז אתה אומר את "המילה האחרונה".. (בין בתוכן, ובין בצורת ההתייחסות)

אתה אומר "אם נפגעת אני מצטער" - ומדבר שוב באותו סגנון: "אתה כהרגלך".... (והאמת שלא. אם אני רואה לנכון, כדי להבהיר דברים, אז כן. אם חושב שהענין מוצה, אז לא).

[ובכלל, מה שייך לומר שזה נכתב "כדי לומר מילה אחרונה".. הרי חלקת על הדברים, ובסגנון לא ראוי. ואני לא מסכים לחלוטין עם מה שכתבת, וגם חושב שזה יכול לההזיק למי שמתייעץ - אז מה הסברא שלא אענה.. לכן לומר על זה כאילו נכתב סתם בתור "מילה אחרונה", זה לא שייך, בלשון זהירה]

אז אני אומר, שמירת הלשון קודמת. קודם להתרגל להביע בצורה מכבדת, אח"כ הענין.

ומכיוון שבכ"ז התייחסת לעצם הענין - והפעם מה שכתבת עליו, היה באמת לענין, אז אגיב על זה בקצרה - אע"פ שאם תתבונן, תראה שכבר התייחסתי לנושא הנקודתי הזה בשתי תגובות.

אכן, נכון שיש לאדם רצונות טובים וטהורים - ולפעמים הוא בוחר בדברים מעשיים לא טובים כדי ליישמם.

ואז באמת צריך לשוב אל המקור של הרצון, ולראות איך מיישמים אותו בצורה נכונה.

עם זה אני מסכים, והזכרתי בכיוון הזה לעיל.

אבל, לאדם יש גם כחות שמושכים בכיוונים לא "טובים וטהורים". כחות שבאים מהצד החומרי יותר. 

אז נכון שבעומק הענין, גם בהם נוכל למצוא שורש בקדושה וטוב - אבל לא תמיד יספיק "להבין, לעשות מיסגור מחדש.. זה הכל".  זה בדיוק מה שהתכוונתי, שיש הבדל לעיתים בין התיאוריה המופשטת, לעולם המעשה.

גם בספר התניא, יש "איתהפכא" (של היפוך הכחות לקדושה), ויש "איתכפיא". למה לא הכל "איתהפכא"? כי לא תמיד השלב הראשוני, או השלב שבו האדם נמצא, הוא כך.

לפעמים קל יותר מראש, להתחנך באופן שמכווין כחות אל האמת של הופעתם - ואז גם קל יותר להימנע ממשיכה שלילית חזקה, אבל כשזה כבר לא כך, אז בצד ההסברה של השורש הטוב, יהיה צריך גם "המחשות" שונות (חלק כתבתי באחת ההודעות לעיל), כדי לעזור. לפעמים, יהיה צריך גם להתאזר בגבורה, לעצור בכח.

ולפעמים, אדם נמצא במצב שיש אכן "יצר" חזק, ואז ההסברה של השרש הטוב לבדה אינה מספיקה. צריך גם את זה - וגם "בתחבולות תעשה לך מלחמה". זו היתה מגמת דברי מקודם. 

ולדבר הזה, עוזרת הרבה גם הכרת המציאות ונסיון החיים.

בחירה חופשית, זה לא לעשות מה שיצר דוחף.

בחירה חופשית, זה להתגבר כי יודעים מה האמת.

אלא מה? שקשה לה בהרגשה. ההרגשה/חשק דוחפת לכיוון מסוים.

מתגברת, ומבקשת עצות איך לשכנע את ההרגשה. אמיתי לגמרי.

זו בדיוק בחירה חופשית. ובחרת בחיים.

דווקא את יכולה להבין היטב למה היא כן חופשית..

הרי את רואה, שאם היה רק את ה"חשק" מצד אחד - ומצד שני לא כלום, אז זו לא היתה בחירה חופשית.. לא "פיר".. מכאן היצר מושך, ומאידך שם דבר. לכן, דווקא האיזון בין הצדדים הללו נותן בחירה חופשית, וב"ה שמישהי כמוך עם שכל, אינה בורחת מהמשמעות.

אבל מעבר לכך, צריך להעיר על עוד משהו: לאדם יש כללים גם לגוף שלו. אם יאכל משהו רעיל, הוא יודע מה המשמעות. האם אין לו "בחירה" אם לאכול או לא? יש לו. ובתור אדם נורמלי שיש לו גם שכל, הוא בוחר במה שבריא.

טעות להסתכל על הכללים הרוחניים, ששייכים לבריאות הנפשית-נשמתית, כאילו זה אחרת; כאילו סתם "מטלות", שאם לא תעשה תחטוף... התוצאה היא באמת המשך ישיר של המעשה. אלא שבגלל שזה דבר יותר פנימי, ולא מורגש מיידית-פיזית, כמו אוכל מקולקל, זרם חשמלי, וכד' - אז התורה באה ומשמיעה לנו, איך אנחנו בנויים מבפנים. מה מתאים למה שאנחנו באמת, ומה לא. ואיך מנתבים כחות ורצונות למקום הנכון להם. ה"עונש", הוא ביטוי של היסורים שהנשמה עוברת, ממה שהוא היפך הטבע שלה.

לכן, מעבר למעצור הראשוני של "יראת העונש", שגם לו יש מקום בערכו הנכון, כדאי להתרומם להבנת המשמעות של זה. מה זה מבטא. ואז, קל יותר לעלות גם לעבודה מאהבה. לשמוח במה שטוב ומתאים לאמת הפנימית שלנו.

האם את מרגיש דחף לעבור עבירה מסויימת יותר או בכלל כל דבר? לי זה נשמע מאוד כללי.

לא משהו ספציפי.

ממתי זה התחיל?

והאם יש מקומות או זמנים או כל דבר אחר שמעורר את הרגש הזה אצלך יותר מהרגיל?

"אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך. אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו ריבונו של עולם הראהו לי. אמר לו חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי. אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני..."  (מנחות כט

"וכתיב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחביריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לבי עקיבא וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחביריו"       (במדבר רבה פרשה י"ט)

יש הרבה משמעויות להלכה למשה מסיני וודאי שאליבא דגמ' זו אין הכוונה שמשה למד מה דין חשמל בשבת...   

שתקבל אותך מצד אחד כמו שאת ומצד שני תוכל לחזק את ידייך. זה לא פשוט זה בטוח. מקווה שתמצאי את השביל שנכון לך

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים