בס"ד
17 שבועות לבחירות המוניציפליות
את הטור השבוע נפתח בחידה –
מה משותף לשר זאב אלקין (ליכוד), ח"כ אופיר אקוניס (ליכוד), ח"כ ז'קי לוי (ליכוד), אורן חזן (ליכוד), ח"כ רחל עזריה (כולנו), ח"כ נחמן שי (המחנה הציוני), ח"כ יואל חסון (המחנה הציוני), ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני)?
נכון. כל השמונה הודיעו שהם או מתמודדים בבחירות המקומיות או עדיין שוקלים את זה.
הם אומנם נמצאים היום בכנסת ישראל, במקום שבו הם יכולים להשפיע על הדברים הגדולים במדינה, אבל לעניינו יש רשימה של שר וח"כים שרוצים להגיע בעוד כארבעה חודשים לראשות עירייה כזאת או אחרת. נכון, חלקם לא יגיעו. חלק מתמודדים זה מול זה (אלקין, עזריה ושי על ראשות ירושלים, וחזן, אקוניס ושפיר על ראשות ת"א), וחלק אחר לא בהכרח יצליח. וכאן נשאלת השאלה מה להם פוליטיקה מקומית עכשיו?
את התשובה הזאת יש לחלק בין המתמודדים השונים.
קחו לדוגמה את ז'קי לוי ורחל עזריה. שניהם הגיעו לכנסת מתוך הראשויות המקומיות. עזריה עזבה את תפקיד סגנית ראש העיר ירושלים לקראת הבחירות בתשע"ה שבהם היא הצטרפה למפלגת 'כולנו'. לטענתה, ירושלים תמיד הייתה חלק ממנה והיא לעולם לא עזבה אותה. עכשיו, אחרי שהיא מעט השתפשפה בפוליטיקה הארצית, היא בטוחה בעצמה שהיא תוכל להתמודד לראשות העיר. מתנגדיה, בהם גם נחמן שי, טוענים שהסיבה היא לא פרץ האהבה לירושלים, אלא שהיא הבינה שמקומה במפלגת כולנו בכנסת הבאה ממש לא מובטח, ולכן היא מחפשת את הג'וב הבא.
לעומתה, סגן השר ז'קי לוי שהודיע לאחרונה שירוץ לראשות העיר בית שאן, כבר כיהן שם ראש עיר והוא הודח בבחירות האחרונות ע"י רפי בן שטרית כשבניהם 96 קולות בלבד. לוי המשיך לפוליטיקה הארצית, אבל שם לא ממש שמעו עליו, בעוד בבית שאן ועוד איך שמעו. עכשיו, לוי מעוניין לחזור לעיר שאותה ניהל במשך כעשר שנים. הפוליטיקה הארצית הייתה בשבילו רק עצירת ביניים קלה שגם בה הוא לא הפסיק את הקמפיין לקראת חזרתו לראשות העיר.
דוגמה נוספת היא כמובן אורן חזן וסתיו שפיר. שניהם נמצאים בקצוות שונים של הקשת הפוליטית, וכל אחד מהם הוא הכוכב בקצה שלו. לשניהם אין באמת סיכוי לגבור על חולדאי בן ה-74 שבעבר כבר ניצח שני ח"כים שהתמודדו מולו (ניצן הורביץ ודוב חנין), אבל שניהם חושבים שאולי עכשיו בגלל גילו המבוגר, צעיר תוסס שמגיע מבחוץ יכול לגבור על ראש העיר הוותיק. אצל חזן, יש לומר, הרצון הוא בעיקר להתמודד מול שפיר על התפקיד, אך למרות שהעביר את כתובתו מאריאל לתל אביב, הליכוד הודיע שהוא לא תומך בו. גם אצל ח"כ אקוניס שהתבטא ש"אחרי עשרים שנה תל אביב צריכה שינוי. אפשר לומר לרון חולדאי תודה על פועלו", עדיין לא התקבלה החלטה על ריצה, וכרגע זה לא נראה כך. אך לטענתו הוא בטוח שאם הוא יקבל את ההחלטה לרוץ, הוא גם ינצח.
אצל אלקין הסיפור כנראה אחר. הוא כבר הבין שאין לו הרבה לאן להתקדם בליכוד. יחסיו עם נתניהו נמצאים בעליות ובמורדות, אבל כנראה שתפקיד של שר בכיר הוא לא יקבל. לכן, אחרי קדנציה כשר לענייני ירושלים הוא מעוניין להיות ראש העיר של בירת ישראל. תפקיד זה יעניק לו הרבה יותר עשייה וגם יוקרה מאשר להיות השר הממונה על העיר.
גם אצל ח"כ נחמן שי אפשר לומר שהוא מבין שממפלגת אופוזיציה הוא לא יקבל בקרוב תפקיד יותר יוקרתי מאשר ח"כ, ולכן גם הוא בודק את סיכוייו לראשות העיר ירושלים, אך הוא מצהיר שיעשה את זה רק במדיה והסקרים יתנו לו סיכויים ושמפלגת העבודה תעמוד מאחוריו. אותו הדבר כנראה אפשר לומר גם על ח"כ יואל חסון שאחרי המעברים בין המפלגות השונות, הגיע למסקנה שאם הוא רוצה תפקיד אז הוא צריך להתמודד גם בבחירות האלו, ולכן הוא בודק את האפשרות לריצה לראשות העיר ראשון לציון.
חשוב לזכור, עצם העובדה שח"כ או אפילו שר מתמודדים בבחירות לראשויות המקומיות, זה לא מצריך אותם להתפטר מהכנסת. זאת אומרת שהם יכולים להתמודד בראש שקט לבחירות האלו מבלי לפחד על מקום עבודה שלהם במדיה ולא יבחרו. זה בהחלט מסביר מדוע הרשימה של מתמודדים שבאים מתוך הפוליטיקה הארצית יחסית גדולה. כמו כן, חשוב לזכור שיש עוד זמן עד סגירת הרשימות לבחירות, וכנראה עוד נראה שינויים רבים ברשימה הזאת. חלק, שכבר הודיעו רשמית על ריצתם, אולי יורידו את מועמדותם וחלק אחר יקבל עד אז החלטה סופית האם הוא רץ או לא.
