פורום חרדות בעקבות המצב הבטחוני (עמוד 10)

אל תלכו
תקשיבו
שמעו
אני כאן

מחכה
רושם
מילה במילה
את חייכם

עוד אח אחד
ירד אל הקבר
ודמעות זולגות
וכעס מתגבר

איפה אלוקים?!
אתה שואל

ורחש אדיר
בדממה
עונה
כאן

הבט וראה
שא עייניך
תאמין

זעק ומחה
התפלל ובכה
רק תזכור
שהכל כאן
מלמעלה

את מככבת יא מוכשרת!!!

 

את באמת מוצאיה לי מילים מהפה...

 

ועכשיו אשמח לעזרה- אתמיד כשאבא ואמא נוסעים בליה אני בקושי מצליחה להירדם, אני פוחחדת, זה פחד שהוא כבר לא בריא.

פעם הייתי קוראת תהילים, היום אני כבר רק מתפללת מהלב....

אני באמת פוחדת שיקרה משהו חס ושלום...

לא נעים להגיד אבל אני כבר מגיעה למצב אני מדמיינת מה יהיה אם...

אני אוהבת את הארץ ואני אדם אידיאליסט, אבל קשה לי עם המקום שאני גרה בו כי זה דורש נסיעה בכפר ערבי וזה מפחחיייד אותייי!!!

 

אבא שבשמיים!!!! הצילווו!!!! עד מתי???

 

פחדנים

מסתתרים

מאחורי ניירת

מאחורי רעיון

 

שם, במשרדים המאובטחים

הם חושבים,

ובוגדים.

 

הם חושבים שלהם

לא יקרה כלום

ואליהם לעולם לא יגיעו

הם חושבים שהם חשובים

אז הם חושבים

 

אלוקים?

צחוקו מתגלגל בהדי אסונם

 

לא לעד תוכלו לפגוע

בלי לתת על כך חשבון

לא לנצח תשפטו רשע

בלי דין צדק שירשיע אתכם

 

עוד תיווכחו לדעת

שאם היום נימנמתם

בזמן שאחיכם נלחמים

מחר יגיע אויב

ואיש עליכם לא ירחם

 

עוד זה יקרה

שאין מנוס ואין ישועה

שמי שבורח היום

מגלה מחר שברח, למלכודת

 

עוד דם רב יישפך

ולא דמנו זה יהיה

דם בניכם ובנותיכם

דם שיקר לליבכם

 

יש אלוקים בשמיים

המנהיג כל פרט ומציאות על הארץ

ואתם, אלו שלא עושים את תפיקדם

עוד תיראו* ותיפלו מלפני אדון חולי ארץ

 

 

*מלשון, ייראה, פחד, ייראת כבוד

 

 

אש, צווחה, פרץ ויוצאת
רחובותינו מעלים עשן
אדמתינו מחוללת
מקדשינו נחרב

ואיה
הזעקה
ואיה
הקינה

עד מתי
נרכין ראש
נחכה
שגם זה יעבור

עד מתי
נצטנף בצד
נקווה
שרק לא ישימו לב

נחיה בארצנו
כפולשים
כזרים
בביתנו נמות

ואיה האמונה
בצור עולמים
ואיה הלהט
באל נקמות

השבינו באהבה
ונשובה בריצה
עם נשק ביד
עם טורייה בכף
עם תפילין בזרוע

זו ארצנו
זה ביתנו
זאת מולדיתנו

 

 

מצטערים.

סליחה.

 

מילותינו לא עוזרות. אנחנו יודעים.

כאן, עכשיו, במקום הזה יכלנו לבחור

בחיים, באמונה, בתקווה.

 

לא עשינו מספיק ולא עשינו בכלל.

סליחה שעל ידינו

כל הדם הזה נשפך.

 

סליחה שבמקום שאתם תזכו להכנס לארץ

דחינו את הזכות, והוצאנו דיבת הארץ רעה

 

פינו לא הילל ורינן וקילס ופיאר

פינו רימה והשמיץ, קילל ודחה

 

ידינו דחו, והשחיתו והתעיבו ורצחו

במקום לקרב, לאסוף ולבנות

 

סליחה שהפלנו עליכם את העול,

שלנו.

 

סליחה שבמעשינו הרסנו לכם את העתיד

סליחה שבפינו לא נתנו לכם תקווה

 

סליחה על ארץ חרבה, וסליחה על המלחמה שאתם נאלצים לעשות

סליחה שהרעלנו את כל מקורות חייכם, ברעלים ומזהמים

סליחה שמנענו ממכם את מקור נשמתכם, את הקשר אל אלק-ים

סליחה שהשארנו לכם מורשת חרבה, של צער, כעס ומריבה

סליחה שהורשנו לכם את החושך, השנאה והתאווה

 

 

סליחה שהשארנו אתכם יתומים.

מאמת, מצדק ומחמלה.

סליחה שלא הכרנו לכם את אביב התפילה,

את מפת המידות או אש אהבת התורה.

 

היינו חלשים, מעורערים, מפוחדים ופשרניים.

 

היינו מעצמה טכנולוגית אדירה, וכעת כל מה שנשאר זה שרידי מכונה קרים, עלובים, פרומים.

לא השכלנו להשתמש בזה כדי לקרב את הרחוקים

והשתמשנו בזה כדי לרחק את הקרובים

 

 

סליחה. סליחה שהשארנו אתכם יתומים.

מאש אמת, מחדות הצדק וממי החיים.

 

 

וקול דממה דקה
מלווה את צעדיהם
של
אמהות אבות אחים ואחיות
קול בכי קורע שמיים
יוצא מפי יתום ואלמנה
וחברים אשר איבדו
חלק חשוב מעולמם

כולם ביחד נשארים עם מעט מליבם
מתחת לאדמה
והאבק עולה על התמונה
והאדמה ממשיכה לרוות דם
ועוד שם להנצחה
ועוד מלחמה נכתבת בדם

בשביל מה לכם
עוד כדור רובה? אם לא להרוג את המרצח?
בשביל מה לכם
עוד פצצה? אם לא למחוק את קן מחבלים?
בשביל מה לכם
עוד אנשים? אם לא בשביל להגן על העם?
בשביל מה לכם מדינה
אם לא בשביל לחיות כאן בממלכת ישראל?
בשביל מה לכם אדמה רוויה בדם אלפי יהודים
אם לא בשביל לחונן את עפרה?

איפה הם הזעקות של הנרצחים, העקודים?
כאשר קורבנם ניתן תמורת נזיד עדשים?
היכן הם הצרחות של הלוחמים, החיילים?
כשאר דמם נשפך לשווא, כשאדמת חייהם
ניתנת כדבר שאין רוצים בו?
כיצד אדמה שהחזרנו ביוקר
על כל דונם שילמנו בדם, דם יהודי
נהפכת לסתם?

מי מוכן לעמוד על דם העקודים כאשר
את הנחלה הוא נותן בחינם?

מי יכול להגיד שידו לא התלכלכה באלפי יהודים
שנטבחו ומתו על כל רגב
כאשר הוא נותן אותה?

איך תשלם על כל הדם שנשפך?
בלשון חלקלקות? בהבטחות מזוייפות? בהבעות פנים מתחכמות?בשוחד שמן? בקידום?

כל אלו לא עובדות על המתים.
ולא על אלוק

ושוב, מפחיד ללכת ברחובות
ושוב, צריך ללכת בקבוצות
ואין שומרי חוק
שיגנו
ואין יראי סדר
שיחוסו

ופורעים, באין סדר
לא חוסים
ומבלגנים את העיתים

וכופרים, באין אמונה
פוגעים
ומשליכים את הפצועים



ואין ללכת, אל אמא
כי אמא שבויה
בחכותה שישובו בנים
אל גבוליה

ואין ללכת, אל המלך
כי כיתרו נרמס
ואשר שנא הוא מכול
מתרפקים חרש אל פתחיו

ואין ללכת, אל אבותינו
כי ירושת בכורם
נגזל
ןנהיה לו

ואין ללכת, אל פנחס
אשר ה' הזהירו
פן לא חס
כי כאשר דיברנו
נהיה הוא
סחנפ

ואיה לנו ללכת
אם מקום משכנו
של הכרובים
עדיין שבוי
בידי
מוח צר
נס?

אך אבא
אל תסתר פנייך
פן נהיה גם אנחנו
דומן לאדמה
פן נהיה גם אנחנו
בושה לכול רואיו

פן ישאלו עמים וילהגו בלשונם
' הנה אלוקיהם
עזבם לעד'

אז ממקימי עפר תרימנו
ומאשפות דליותינו
תררימו אל על.

 

 

גטו.

 

שומרים, חומות, התושבים נועלים בלילה את הבתים,

בתי כנסת עם בידוק בטחוני, גם בית הספר ומקום העבודה.

 

יש מקלטים, קטנים קטנים.

והפצמר השתכלל, הטיל התרחק

אז מוסיפים עוד לבנה, עוד חומה בצורה

 

מתכופפים, הולכים באימה

מצפים בכול רגע לעוד התקפה

 

ובלילות, בודקים טוב טוב את הגדרות

לוודא, שאין פרצות

ולא פוגרום, ולא פרעות

הרי כבר זה קיבוץ גלויות

 

אך עוד פעם, משפחה יהודית נשחטת

ועוד סיפורים על אבנים שעפות

וכבר אי אפשר ללכת

ולא להתקל באיזה מחסום

 

ואנחנו מתחבאים בגטו.

גדר חשמלית ורכב בטחון

פטרולים ושער עם שומר

ואוטובוס ממוגן מירי

ושכפצי"ם לכל אזרח

 

ואויבינו כבארצם ינהגו,

ילכו לרעות כבשים בנחת

ילונו מתחת לרקיע

ואין גדר ואין פטרול

רק שמיי מרום ותכול

 

ואם יירד עלינו טיל

לא יעלה אווירון למרום

נסתתר בתוך חריצים

נדמה לעכברים

 

 

ובבית אויב, ישבו להם בנחת

כי צה"ל צדיק הוא

לא ייפגע בפישפש

חף מפשע

כי הרי אנחנו צדיקים יותר

מאלוקים.

 

וללכת, ברחוב, בשביל

מחוץ לגטו

אי אפשר

כי אולי יתקע סכין

אולי תחבוט אלה

אולי חטוף יוחטף

הנער

 

והערבי כרצונו ישוטט

לאורך ורוחב הארץ

יתלבט בין רמאללה לשכם,

אולי יפו? אולי ירושלים?

 

 

הגטו נעים,

בתים גדולים, מטופחים

יש גן נפלא, בית ספר נהדר

בית הכנסת מפואר

יש בני עקיבא

גם עזרא ואריאל

גם בריכה יש, גם בית קפה

 

אבל מסביב יש חומות,

עם חשמל

ורכב הבטחון מסייר ביישוב

והחמ"ל בפעולה

מחכה לעוד מאורע.

 

 

 

 

 

 

 

 

לחיות בבית שלך, בארץ שלך, במדינה שלך.

 

זה:

 

 

ללכת לישון, ולהתעורר עם כל המשפחה.

ללכת לישון,

ולא לבדוק אלף פעם אם: הדלת נעולה, המרפסת נעולה, החלונות סגורים,

לא לישון עם סכין מתחת לכרית.

לא להריץ בראש מצבים בהם מחבל נכנס, ואיפה מתחבאים?? ואולי לנעול את הדלת, להתקשר ואז להתחבא? או אולי לצרוח מהחלון??

 

לא לשמוע את אחותי הגדולה שהיא אומרת שהיא מפחדת... להתקלח לבד, אז שאני אהיה ליד הדלת עד שהיא תסיים.

לא לרעוד מכול רחש בבית או קול מהדלת.

 

לא לנסוע כל יום הלוך וחזור, חזור והלוך באוטובוס ממוגן

לא לחשוב מה יקרה אם..... יהיה פיגוע? או לחשוב שאולי... האדם שמולי הוא מחבל? ועומד לירות? או לדקור? או להתפוצץ?

 

לא לפחד ללכת בבית שלי, בארץ שלי, במדינה שלי,

עם מגן דוד מובלט בגאווה. לא לפחד לדבר עברית.

לא להשפיל מבט כשעוברים ליד ערבים, לא לפחד להגיד שאני יהודיה וגם מתנחלת.

 

לא לפחד בטרמפים, שהערבים שעוברים שם, יהרגו אותי או יחטפו אותי.

 

לא להסתכל ולראות בדרכים, איך על עוד גבעה נבנה עוד בית של ערבי- במיקומים אסטרטגיים

לא לנסות להבין איך הצבא לא רק שמרשה בנייה פרועה ולא חוקית,

אלא לא מבין שאותם בתים בודדים שממוקמים על ראשי גבעות ועל כבישים שמחברים בין נקודות מרכזיות

הם לא בנויים מתוך רצון לגור, אלא מתוך שיקול צבאי ואסטרטגי גרידא

לא לרצות להבין שברגע שהם- יפתחו במלחמה כל הנקודות האסטרטגיות כבר בידם.

לא לרצות להבין שרק במשוריינים יהיה ניתן לעבור ממקום למקום,

לא לרצות להבין שההיסטוריה חוזרת על עצמה. והפעם- רק מתוך אגו, גאווה וטיפשות של השב"כ.

 

לא לפחד מכל גבר שמתחיל איתך, בגלל שכבר אי אפשר להבדיל בין יהודי לערבי

הם מסווים את עצמם כל כך טוב.

מדברים עברית בלי מבטא, נראים יהודים(אפילו יש כאלה שנראים אירופאים), עם ביטויים כגון "ברוך ה'" ו"ישתבח שמו"

וידע ביהדות, ושמות שעוברתו.

 

בלי לפחד לצאת בלילות מחשש שאיזה מחבל התגנב לו בלי שאף אחד יידע.

בלי לפחד שאיזה טיל יפול באמצע האוכל, השינה, המקלחת, הטיול המשפחתי.

 

בלי לפחד שיום אחד אוהבים אותך ומשבחים אותך על שאת גרה במקום כל כך חלוצי

ויום לאחר מכן כל האמצעים כשרים להעיף אותך כאילו הבית שלך עשוי מלגו.

 

בלי לפחד להגיד את דעתך, ושהציון בבחינת הבגרות ובמגן לא ירדו פתאום.

בלי לפחד להגיד את דעתך, ושפתאום המרצה יחשוב שבעצם העבודה שהגשת היא... לא כל כך טובה ואולי מגיע לך 0.

 

בלי לדאוג לאביך, לדודייך, לאחייך, לבנים מהשבט, לאחיינים, לילדים שלך

שנמצאים בצבא.

 

מה פיגוע דקירה בירושלים עכשיו???? מהההה???

אין לי כח לזה יותר!!!!!