אני כאילו תקועה בשלב הזה של טסט. כמעט חודש הפסקה של הזמן שחייבים (אני לא עושה עוד שיעורים בתקופה הזו) ואז שיעור לפני הטסט וביום של הטסט ועוד טסט.
וכאילו..אני כבר אומרת, די..אני רוצה, כל כך רוצה
ואני מרגישה שאני כבר מסוגלת..בעז״ה
הכי חשוב כאן לכולנו, לדעת ש..לא משנה מה קורה
יש יד מכוונת ושום דבר לא קורה סתם
ןשבסופו של דבר, איכשהו..צומח גם טוב מהכל
אולי זו ההתמודדות שלנו כרגע...אולי זה בא ללמד אותנו משהו..
ככה אני מנסה לחשוב, כי..אם לוקחים את זה רק בתור-
עוד כישלון, עוד אי הצלחה, עוד טעות חמורה
אז..אפשר כבר להתייאש והכי חשוב אחרי כל זה לא להתייאש , לא להוריד ראש
כי ככה יכול לרדת הבטחון העצמי וזה רק יקשה בכל מערכות החיים.
המון המון בהצלחה לכולנו!!! וזה יקרה-
ניסים קורים הכל עוד אפשרי
האם פתאום את תעברי?
כן, בעז״ה זה יקרה, בזמן המתאים.