בס"ד
א. אין בעיה בטומאה, ולא זו הסיבה לפרישה.
ב. לשיטת הסוברים שבני יעקב נידונים כבני נח, אליבא דרשב"י שלא מטמאים באוהל. (ק"ק מה היה עושה בעת המשא, שבמשא לכ"ע מטמא, וי"ל מכך שאומרים עה"פ "ויהי אנשים" שהיו נושאי ארונו של יוסף, שאה"נ משה לא נשא את הארון).
ג. פותח טפח בגג הארון ושאר פטנטים שלפחות מדאורייתא יחצצו בפני הטומאה. ויל"ע מה בדיוק יעזור לפי כל שיטה, אני לא זוכר ומעולם לא התעמקתי, אבל תוכל לעיין בסוגיית "א"ר צדוק מדלגים היינו לראות מלכי גויים" ובסוגיית הטומאות שנזיר מגלח עליהן.
את יכולה להביא את השאלה והתשובה? אפשר גם בפרטי
(גם לי יש קרוהן)
מקומות שאסורים בהסתכלות אצל האשה. אחד מהם הוא "שוק".
ההגדרה של "שוק" בתנ"ך ומחז"ל מאד ברורה. מהקרסול עד הברך. מעל הברך נקרא "ירך".
כך מבואר במשנה במסכת אהלות, וגם בכמה גמרות, למשל בעניין חליצה, שחולצים בקשירה של הסנדל שקשורה על השוק. גם ברמב"ם זה מפורש.
להלכה כך כתבו כמעט כל הפוסקים, למשל: בעל התניא, חתם סופר, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב אליהו זצ"ל בדרכי טהרה, הרב זילבר זצ"ל, הרב ואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי, הרב שמואל טל בשו"ת טל חיים ועוד .
המשנה ברורה כתב שעד הברך במקום שנהגו לגלות- מותר. זה נגד כל המקורות, והוא הסתמך על פרוש ה"פרי מגדים" שהסתפק בזה. למעשה גם הפרי מגדים שו"ת שלו כתב שהשוק מתחת לברך, כך שאין מקור להקל.
אני יודע שהרבה מקלות, כי היצר הרע אומר שה מותר, אבל במקורות ובפוסקים ברור שכל הרגל צריכה כיסוי.
יש לי עוד פרוט של המקורות ,אם רוצים.
בכל מקרה , ממש מעריך את כל מי שמקפידה בזה!
אלא עד הקרסול. כמו שגם לך מובן שמעל המרפק אינו תלוי ב"דרך".
לברך הוא מקום צנוע. לכן זה מוחלט , ולא תלוי מנהג.
דרך אגב, בציבור החרדי מקובל ללכת עם גרביים, ולא לגלות את השוק.
לכן זה לא שהמנהג להקל בדווקא.
עד הקרסול. ככה גם פוסקים הרבה פוסקים חשובים כמו הרב אליהו זצ"ל, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב ואזנר זצ"ל. המקלות נסמכות על המשנה ברורה.
לדעתי עיקר ההלכה צריך לכסות עד הקרסול או קרוב לשם. תהיה בשאיפה לעשות כך.
לדעתי גם הרבה יותר יפה ומכובד ללכת צנועה.
יעויין בהפניה הבאה בנוגע למנהג בנות ישראל ללכת עם שמלות ארוכות, שהוא כפי ההלכה המסורה והמקובלת, ואף דעת המשנה ברורה היא כן, שלא כמו שטעו רבים בהבנת דעתו:
http://www.ateret4u.com/online/f_01943.html#HtmpReportNum0033_L2
והחטאת הרבים שנגרמת מזה-לחומרא גם אם אין פסק(ויש!!).אם הרוב התרגלו זו לא הוכחה.
וזה לא מיועד לכל אחד
זה באמת קצת מלחיץ עם הדור שלנוהדוכס מירוסלב אוי אתה מצחיקנפש חיה.זריחת הלבנהאם זה לא הובן זה היה בציניות גמורה.
לפעמים מבינים את הנזק מאוחר מדי... ובמקרים כאלה זה נזק בלתי הפיך
אם כי לא בטוח שהכל על הסדר
אולי יש גם בישיבה של הרב גנץ וחלק מסויים מהשיעורים בישיבות 'הקו' למיניהן לדוגמה מצפה ...אתה תמיד יכול לבקש מחבר קוניק שיעביר לך מהMP שלו גם
אם תרצה אני אבדוק פרטים
אבל גם לפני זה .זה בירושלים אפשר פשוט להגיע.אני לא יודע איפה אתה גר או לומד אבל אם זה בירושלים או שאתה מידי פעם בירושלים זה לא בעיה.
וכן אני אשמח אם תוכל לבדוק פרטים
והכהנים והלויים לא היו שם אלא אם היו במשמר
כתוב שה' הכביד את ליבו.
להכביד את הלב זה לא נקרא לשלול בחירה חופשית.
הוא ידע והייתה לו יכולת לבחור אחרת
ואפילו אמרו לו "הטרם תדע כי אבדה מצריים??" יעני- "מה העניין? אתה לא רואה מה שנעשה פה?"
הוא לא שמע בכלל, ולא זז מקשיות לבו כלום.
כל זה היה חלק ממהלך אלוקי כמו שאנחנו יודעים. שתכליתו היא- גילוי כבוד ה בעולם- לעיני פרעה ועבדיו כולם
שידעו שהשם הוא האלוקים.
מצאתי לך עוד משהו [הכתב לא משהו אבל נראה לי שאפשר להבין]
הכבדת לב פרעה - הרב חיים דרוקמן - יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא
ועוד משהו -
http://tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/paro.html
ימ''לאחרונהמצווה בין אדם למקום או בין אדם לחבירו, מה איכפת לי?
חוץ מיום כיפור כמובן וההבחנה ממי לבקש סליחה אם עברתי.
אך מה באמת נפקא מינה.. למשל כיבוד הורים יש כאלה שאומרים שזה בין אדם לחבירו כי זה הגיוני וסביר וגם גויים מכבדים את הוריהם וכו' וכו'...
ויש כאלה שאומרים שזה כלל לא הגיוני כי מצווים לכבד הורים באשר הם הורים. אם לדוגמא יש אדם שאומץ ואביו מסומם בכלא אביו קודם לאביו המאמץ.... מצוה שבין אדם למקום...
אבל.. שוב מה זה משנה? לא נראה לי שזה עניין למדני בלבד...
נפקא מינות שהם לא רק למדניות..
מה הנפק"מ של זה?
אולי שבבין אדם לחבירו, העניין הוא שהחבר יהיה מרוצה,
בבין אדם למקום העניין הוא לעשות מה שאני יכול (כמובן שהנושא יותר מורכב, כי גם בבן אדם למקום יש עניין שהאדם יהיה מרוצה וכו')
יפה מאד!נפש חיה.בס"ד
בבא מציעא דף לב עמוד א':
"..איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבין בכבודי טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה איצטריך ס''ד אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום שנאמר כאן {שמות כ-יב} כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן {משלי ג-ט} כבד את ה' מהונך הלכך לציית ליה קמ''ל דלא לשמע ליה:.."
הגמרא שואלת מה המחשבה להגיד שכיבוד אב ואם ידחה שבת, והתשובה היא שהוקש לכבוד המקום.
באותו עניין ביורשלמי בפאה אמרו שהוא גדול מכבוד ה' שכן בפסוק על ה' כתוב "מהונך" אם יש לו ממון, ופה זה גם כשאין לו.
אבל כל זה נובע מההקשה למצוות כביד ה', וההגדרה של זה כמצווה של בן אדם למקום.. ככה נראה לי כרגע.
רבא צדק?
הוא ת"ח עצום,
והוא סבר כמו שסבר,
האם הוא צדק?
אלו ואלו דברי אלוקים חיים,
לא ברור לי מה אפשר להגדיר כצדק..
זה סתם סיסמא פופוליסטיתנפש חיה.תכלס יש מצב שהיא נכונה
צריך בשביל זה להכיר לעומק מי היה הרב כהנא זצ"ל.
אם יגידו כן, תשאל מי.
אם יגידו מי, תדע שיש.
(ולעניות דעתי אין)
זה לא תמיד אומר שזה נכון.
נתקלתי כבר שטענו בשם כמה רבנים שהם מתירים לעלות להר הבית, בניגוד לדעתם האמיתית. יכול להיות שאנשים מסתמכים על מידע מסולף, שהופץ במכוון.
לגבי הרב ברנד שהוזכר בהמשך, זה נכון שהוא תומך, אם כי הוא לא חרדי קלאסי.
"בני עליה".
המציאות בימינו היא מורכבת לשומרי תורה כי מעולם לא היה לה תקדים...
היה תקדים שרוב עם ישראל לא שמר מצוות אך לעולם מי שלא שמר מצוות הוא היה 'עם ישראל ' והיה מחליט...
כמובן שתתקומם ותתקוף... עוד חכם בעיני עצמו העיקר שיש לך יורה יורה...חחח [קדימה תאמר את המילה האחרונה]
אני לא מבין מה קרה שם...
זה מציק
איפה אני יכול ללמוד על זה קצת ולנסות להבין?
יש ספר בשם הזה של הרב מדן
בטח לא לשרשור כזה שהוא לא אהב כבר מההתחלה . הגיעה שעת נעילה.
)