פורום בית המדרש (עמוד 116)

תבקש ממישהו שיסביר לך

@אניוהוא

מצד אחד,ע"פ פסיקת הרמב"ם והרע"ב(פסיקה של הטור או שו"ע אין כי הם לא עוסקים בעניינים האלה.) קרוב רואה בנגעים.הכוונה יכול לראות בקרובי אחיו אביו וכו'.הפסיקה בעניין נגעי קרובו בנגעים היא כת"ק במשנה שם(כמדומני משנה ב') כיוון שאין הלכה לעולם כר"מ.

הקרבן אהרן על הספרי דן באריכות בעניין ולא ממש הבנתי אותו עד הסוף כי הוא דן לגבי שני עניינים בו זמנית.

הוא מביא רעיון מסויים שהוקשו נגעים לריבים. הרשב"ם בב"ב מסביר למה קרוב לא יכול להעיד,שכן הוא נקרא כחלק מגופו של העד השני,שהוא קרובו ולכן העדות נחשבת כעדות האחת[לא נפסק והוכרע כרשב"ם]-מכאן הסברה לאסור קרוב בראית נגעי קרובו שכן אין אדם רואה נגעי עצמו.

ע"פ פשט המדרש ו(לענ"ד)מה שיוצא מדברי הקרבן אהרן, אהרן למד שאין אדם רואה בנגעי קרובו ולכן לא משה ולא בני אהרון יכולים לראות את נגעי מרים. לעומת זאת כולם מסכים שלפנחס היה מותר לראות כיוון שהוא דור שלישי אך מתרצים שעניין פנחס קרה אחר כך ולכן לא היה יכול לראות.

נראה שמשה הסכים עימו שכן הוא הקשיב לעצת אהרן והתפלל על מרים.

אין יתכן שאנו פוסקים שקרוב רואה בנגעים לעומת מעשי אהרן ומשה שנראה ע"פ הספרי שלמדו שאין קרוב רואה?

@אניוהוא(מצטער על כל האיזכורים...)

@קן ציפור

רש"י מביא אותו ועוד כהסבר אחרון..חוץ מזה,מדרש חולק על משנה?כוונתך מה היא?

ויש תירוץ מדהים לקושיא...

וזה נחמד לצטט את הגמ' בלי להסביר איך זה מתרץ..

חיפשתי ומצאתי:

ידוע כי אין הלכה לעולם כר"מ כיוון שאיננו עומדים על דעתו וטעמו.

בנגעים ר"מ הוא הסובר שאין קרוב רואה. ת"ק חולק עליו והלכה כמותו.

משה ואהרן, שהיו הקרובים ביותר למתן,ידעו את התורה על בוריה על כל טעם וזיז שעתיד תלמיד לחדש. הם הבינו את טעמו של ר"מ(שכן כמדומני שלעתיד לבוא הלכה כמותו) ופסקו כמוהו.

אבל אנן אין לנו אלא דברי ת"ק.

ישנם כמה מקרים כאלה.

סתם משנה כרבי מאיר.

הלכה כרבי מאיר לפעמים.

הכלל הוא שאין הלכה כרבי מאיר מחבריו, שלא עמדו על טעמיו.

תנא קמא אינו ר"מ בנגעים שכן במפורש חולק ר"מ על ת"ק.

ובכול מקרה פסקו רמב"ם ורע"ב כת"ק.

כלומר סתם משנה כשרבי מאיר לא מוזכר הוא רבי מאיר.

וגם אחרים, יש סברא שזה רבי מאיר

מותר לשחק ב"ספינר" בשבת?

http://www.bhol.co.il/118880/הרבנים-פירקו-את-הספינר-מותר-להשתמש-בו-בשבת.html

שו"ת: האם מותר לסובב ספינר בשבת? -

האם ספינר הוא מוקצה בשבת?

זה לא מסתובב כראוי כשזה לא בפנים.

לא בקיא בהלכות שבת, אבל לכר ריק מותר להכניס מוכין?

השאלה אם כולם משחקים כמו הבן שלך, בכל אופן לא נראה לי שזה אמור לעבוד בלי איזון במשקולות, זה חלק מהפטנט בספינר

נדמה לי שאינו דומה.

להכניס מוכין לכר חדש הכוונה היא ליצור כרית חדשה דהיינו לכניס נוצות לציפה ואסור משום שכעת יוצר את הכלי.

אך אם כבר הוכנס פעם אחת, כבר שם כר עליו ואין איסור.

מאידך הספינר מלאכתו נגמרה והושלמה במפעל ולכן גם אם יצא בפעם הראשונה דינו ככלי ישן.

אך אפשר שיש לאסור משום מתקן מנא, 

אולי יש לדמותו למנורה של פרקים וכסא טרסקל, אם כי כסא טרסקל כך היא שימושו בפירוק והרכבה להבדיל מהספינר שאין דרך שימושו בפירוק והרכבה, אני לא כל כך מכיר את המשחק הזה. 

לגבי מוקצה אני לא מבין למה אתה חושב שנחשב שלא לצורך, מאי שנא מכל משחק?

ולעניין כדור נראה פשוט שאין לדמות וכמו שכתבת. יש אחרונים שרוצים לומר שכדור של ימינו גם השו"ע מודה שמותר, וכי הוא דיבר בכדור של זמנו שהיה עשוי מבלויי סחבות והיה מאוס, אך בכדור של ימינו שיוצר במיוחד לשם משחק והוא אינו מאוס שם כלי עליו.

כי לרוב מה ששמעתי מרבנים שזה בעייתי..

לגבי מה שכתבת על מוקצה מחמת גופו...  

חייל של משחק  (שזה בעצם סתם חתיכת פלסטיק)  נחשב משחק או שהוא בגדר מוקצה..

ידוע לך?

כשזה אמת זה נקרא לשון הרע

תעודת כשרות היא עניין פורמאלי, אין לה בסיס הלכתי.

ההלכה לא מחייבת תעודת כשרות, בשום נסיבה שהיא.

זה שיש אנשים אנשים שמקפידים לאכול רק במקום עם תעודה, זו החלטה שלהם והיא החלטה פוליטית, בתכלס, היא אפילו לא החמרה, כי למעשה הם מורידים מעצמם אחריות ומגלגלים אותה על מישהו שזה בסדר , אבל זה לא אומר שהוא מקפיד יותר מהם, אלא ההפך.

דברים דוחים וגם הראיתי אותם בעיניים לאנשים שחשבו כמוך.

כל זה בלי להיות מומחה ובלי ללמוד מאף אחד, פשוט עם סיעתא דשמיא שלא אוכל תולעים וחרקים.

לסמוך על כושרות בזה וכדאי ללמוד את הנושא.

פשוט הייתי צריך ראיות מהירות באמצע חג או שבת עם אנשים שהתווכחו איתי וה' סייע בידי

ממה שאני מכיר הספרדים אוכלים כל מה שבבד"צ כלשהו (עם שטיפה כמובן).

נוסיף שכל הירקות כולל המושגחים צריכים שטיפה, שלא יטעו פה מרוב הילולים חח.

מי שרוצה לאכול מהירקות הלא מושגחים, שיבדוק איך שוטפים אותם עד שלא ישאר חרק. אני בטוח שהוא יתיאש ויעדיף להוציא עוד קצת כסף...

מי שאוכל רק בגלל שיש תעודת כשרות הוא באמת טיפש, אבל בנאדם שבאמת אכפת לו מכשרות בודק גם מי המשגיח וכמה תקפה בגלל ההשגחה שלו...

אבל אם אין לאדם תעודת כשרות לפי מה תדע שהוא באמת מקפיד? ועוד שהוא נגוע בדבר

כדאי שתאכל בבית או שתאכל לפחות דברים שאין בהם בעיה (נגיד מאפה בחנות של רק יהודים עם תעודת כשרות בתוקף).

אני אישית כמעט לא אוכל בחוץ כי אין לי כוח להתרוצץ אחרי המשגיחים. יש לי חברים שעושים א תזה

כמו שאמר צריך עיון

יש מישהו שיודע מה הפירוש.?

פשוט שיהיה קרוב לשם מלמטה ועם טיפה אורך כדי שישאר יפה

קיצור תפילין של ראש | שאלות ותשובות

מאשר קצת מעל הטבור (אני נוהג ככה אגב).

היא אמרה פשוט שהיא התכוונה למהדורה שאין

אבל לא משנה כבר חח

יש על זה מאמר מצויין של הרייצ (נראה לי).

וגם השכל הפשוט אומר את זה..

הכוונה שה' לא יבוא בטרוניה על מישהו שלא עמד במה שלא יכל לעמוד.

וגם, חסידות איזביצה מסביר את זה על זימרי.

אתה בעצם אומר שהוא מעמיד, אבל 'לא מתפלא' אם הבנאדם אכן לא עומד בו.

הגעת לניסיון - זה אומר שיש לך כוח לעמוד בו.

תרגום - לפי כוח הגמל, כך המעמסה.

בע"פ אני זוכר שזה נאמר על דוד המלך.

בס"ד

אם נעבעך חושש שאפי' את זה הוא עלול לקחת למקומות בעיתיים שיעשה לעצמו גדר. לא עלינו מוטל לגדור את כולם בשבילו.

לפעמים אני באמת מפחד לקרוא את זה... 

רב ייתן מענה גם הלכתית- מותר/ אסור
וגם מענה או הבנה לקושי הזה.

אם לא רב אז מישהו אחר שכן יכול לעזור.

ובהחלט הקדמת הרב קוק נותנת פן מעניין על היצירה בכללה
ועל היחס הנכון לשיה"ש.

יש הרבה שיעורים יפים על זה. לדוגמא-

זה שיר אהבה נפלא

שמתאר את הקשר בין ישראל לקדוש ברוך הוא

יש מין החכמים בעיקר אצל חכמי ימי הביניים שפירשו את שיר השירים בכיוון יותר פילוסופי...

לדוגמא,הרלב"ג... לשיטתו, שיר השירים כתוב כמחזה שמשתתפות בו שלוש ישויות בשתי שיחות. דו שיח אחד בין השכל ההיולי לבין כוחות הנפש, ודו שיח שני בין השכל ההיולי לשכל הפועל...

לי שאסור.

לא בטוח.. אבל נראה לי שאם זה באמצע ברכה יש בעיה לחזור.

הוא נסמך על איזו שהיא תשובה באגרות משה לא יודע בדיוק איזו

אבל יש הרבה שמתירים (כנראה-עובדה שהרבה רבנים חוזרים)

בס"ד

בעיקרון ברוב המקרים קשה לאסור, אבל יש הסתייגות.

שזה בדיוק ההבדל בין עבודת ד' לשמה - ואהבת

ועבודת ד' שלא לשמה- והיה אם שמוע

עבודת ד' לקבלת שכר או עבודת ד' לשמה.

יפה ששמת לב, זה באמת נקודה שצריך להתעכב עליה. בכל מקרה שתי השיטות לגיטימיות לא כל אחד הוא אברהם אבינו....

חידוש יפה מאד!!    קטונתי מלתת אישור כמובן אבל אהבתי..

בכללי, ההבדל בין פרשת "שמע" ל"והיה אם שמע" מוזכר במשנה בברכות ב:

"אמר רבי יהושע בן קרחה

למה קדמה "שמע" ל"והיה אם שמוע?

אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה (שזו פרשת "שמע")

ואחר כך יקבל עליו עול מצות  (שזו פרשת "והיה אם שמוע")

תסתכל בנפש החיים שער א' סביבות פרקים ז' ח' לא זוכר בדיוק שמסביר ע"פ המחלוקת בין רשב"י לר' ישמעאל האם צריך גם ללמוד תורה וגם לעבוד

בערב י"ט-חייב. בי"ט עצמו-אני חושב שלא חייב אבל אני בספק.

ב.-כמובן.רק אם כיוון לפטור.

ליתר פירוט, ראה שלחן ערוך אורח חיים סימן קפח.

[אא"כ נזכרים לפני שהתחילו את הברכה הרביעית של ברכת המזון, שאז יש ברכה מיוחדת שמוסיפים שם, גם זה מופיע באותו סימן בשו"ע].

מקור שיטת הרמא שמספיק להמתין שעה אחרי בשר;

חולין קה "אמר מר עוקבא אנא חלא בר חמרא..לסעודא אחריתא אכילנא".

הרמבם והרא"ש למדו שהכוונה שש שעות או מצד בשר בין השיניים או מצד הטעם שנשאר בפה .

התוספות למדו שהוא בסמיכות אבל סעודה אחרת (סילוק שולחן וברכה אחרונה)

אחד מהבדלים (נפקא מינה)בין הדעות הוא;

האם דברי מר עוקבא הם רק בין בשר לחלב או גם בין חלב לבשר,  האם האיסור הוא לאכול חלב אם טעם בשר בפה, וממילא טעם וממשות נשארים רק אחרי בשר, או שהאיסור הוא לאכול בשר וחלב באותה סעודה וממילא לא משנה הסדר.

השו"ע פסק כהרמבם והרא"ש .

הרמא קיבל את המנהג להמתין שעה וביאר שהוא לפי דעת התוספות ,וחייב לברך ברכת המזון ביניהם.

וכתב הפמ"ג שאין הפרש בין ברכת המזון לברכה אחרונה. 

נמצאנו למדים הזוהר והתוספות דעה אחת הם.

היוצא מהאמור שלפוסקים כהרמא אסור לפטור בברכת חלבי בשרי, ויתרה מזו אפשר שאינו יכול לפטור שהרי מחויב לברך ביניהם ברכה אחרונה וכו.

הזוהר למד את הדין כמו מר עוקבא כפירוש התוספות

כמובן שכל הנאמר הוא בדרך אפשר לעניות דעתי

הרמא תכנית מדבר  בשר אחרי חלב וכן התוספות (כך מששמע בפשטות לשון הסוגיא)

אמנם המעיין  בטעם האיסור יראה כפי שהארכתי:  כל הסיבה להפרש אם אוכל קודם בשר הוא מצד הבשר שבין השיניים או משיכת טעם בפה. 

התוספות שאינו חושש לכך , מה כן האיסור-החשש?

והתשובה היא איסור אכילתם בסעודה אחת וממילא אין משנה הסדר. 

(אף שבספרי הסיכומים אין מסדרים את השיטות כן , כל אחד יעיין בסוגיא וישפוט כהבנתו)

עיין כעין זה שפתי דעת ה-ו

כבר כתבתי לעיל שתכ נית הרמא מדבר על חלב אחרי בשר...  

הנידון היא מה סברת התוספות , והם לא פירשו טעמם כלל רק כתבו שהיא סעודה אחת . (ולא באו לסתום אלא לפרש שזהו כל טעמם)

מקביל לגמרי להגדרת הזוהר סעודה אחת , אלא שהוסיף תוצאות וטעמים בנסתר.

שפ"ד ד לא כתב שטעמם הוא משיכת טעם , הוא דן האם שעה מחליף חיוב קינוח.

 והיינו בגמרא יש שתי מימרות א. רב חסדא -קינוח. ב. מר עוקבא ,לרמבם- המתנה שש שעות, ולתוספות- סילוק וברכת המזון .

ומחדש הפמ"ג ששעה מחליף קינוח אבל עדין בעינן סילוק וכו

בנוגע לשפ"ד ו כתבתי לעיל כעיין זה.