מקווה שזה המקום הנכון. אבל אני צריך בדחיפות עזרה!!
הספרים הם בנושא חסידות/מוסר
שחכתי את שמו של המחבר, אני יודע שהוא היה משגיח בישיבה אולי בפתח תקווה/רחובות בשנות ה50, לדעתי קשור לחסידות חב"ד
היו לדעתי 3-4 ספרים שהוא הוציא בענייני זוגיות, בית, אמונה וכדומה.
כרגע אני לא זוכר יותר מזה....אוף
איך רוב קהילות ישראל נוהגות מנהגי אבלות של ספירת העומר בחודש ניסן
אבל מצד שני לא מציינים את יום השואה כי יש איסור להתאבל בניסן?
מכיוון שאת האבלות בספירת העומר אי אפשר לדחות כי היא בזמנה , משא"כ ביום השואה אפשר לקבוע לזה תאריך אחר כי אין תאריך מסוים, (התאריך הזה נקבע כיום מרד גטו וראשה, אך אפשר לקבוע לתאריך אחר כי זה לא מחייב) ובגלל זה הרבנות הסמיכה את זה ליום י בטבת שזה גם צום ואבל, אז נתאבל גם על השואה, "יום הקדיש הכללי"
אני מעתיק שתי הלכות מהשלחן ערוך (הההעתקה מויקיטקסט)
שו"ע או"ח תכט
אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן, ואין אומרים ׳צדקתך׳ בשבת במנחה, ואין מספידין בו, ואין מתענין בו להזכיר בציבור, והבכורות מתענין בו בערב פסח.
הגה: גם אין אומרים צידוק הדין בכל חדש ניסן. ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל אפילו יום שמת בו אביו או אמו, אבל תענית חלום מתענין.
שו"ע או"ח תצג
סעיף א
נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, שפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו.
סעיף ב
נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת.
אחרי שמבינים מה ההבדל בין להספיד שאסור בניסן, לבין מנהגי האבלות של ספירת העומר, אז צריך לשאול למה יום השואה דומה.
מור ולבונהמחפשת לראות/ לשמוע באינטרנט סידרת שיעורים שתטעין אותי ותחבר לקב"ה.
(רק לא משהו על שידוכים/ זוגיות וכד'!!!)
רוב תודות.
נפש חיה. תלוי על מי הוא חולק, על מה הוא מתבסס, עד כמה הוא עצמו גדול מבחינה תורנית, מהי חומרת השאלה.
שלום לכולם
אפשר לתת מקורות העוסקים בנושא הפרק? "ההפרש בין החסיד המעולה ובין הכובש את יצרו והמושל בנפשו"
אשמח למקורות המפרשים את הרמב"ם וגם למקורות עצמאיים
תודה!
כדאי להסתכל שם.
@אני מקליד..
סגנון ייחודי.
ממה שהבנתי והתרשמתי- שכלתני- אבל מאד נוגע ברבדי תורה פנימיים.
קצת קשה להסביר
מצרפת כאן משהו-מכון מניטו - הרב יהודא לאון אשכנזי ז"ל
זה הפירוש של הרב על מספד הרב קוק להרצל. ראיתי גם ספר של הרב אבינר שקיבץ מאמרים שלו לספר קטן 'פירורים משולחן גבוה'
בס"ד
ככה זכור לי, זה אולי הכיוון?
בס"ד
הרב יהושע שפירא הולך על פי תורת חב"ד ותורת הרב קוק
בס"ד
ברמת גן הם בוודאי כן, אני גר שם הדרכתי שם בבני עקיבא נפרד שזה הקהילה של הישיבה.
ביצהר אני מודה שאני לא מכיר ממש אבל ככה זכור לי, ובאמת כתבתי אותה בספק כי אני לא בטוח אם זה הסגנון.
באופן כללי הגדרה של לאומי זה משתנה מה היא רמת הלאומית לכן זה תלוי בו יותר האם הוא מגדיר את זה לאומי עבורו.
מישהו יודע באיזה שבתות יש טישים
ב1.מודזיץ
2.מרכז חידי ויזניץ(ויזניץ הקטן
3.ויזניץ (ויזניץ הגדול
קודם כל, יש להבין ששאלת מספר פתילי התכלת הולכת יד ביד עם שאלת הקשירה.
אמנם יש מלא סוגי קשירות אבל למען האמת יש מחלוקת אחת עם שתי שיטות.
המחלוקת היא האם יש לקשור גם בלבן או רק בתכלת.
ולמה יש רק שתי שיטות?
כי השיטה שמובאת ברוב האחרונים (האשכנזים) של רש"י ותוספות שאומרים "שניים של תכלת ושניים של לבן" יש כנגדה קושיא רצינית. הספרי כותב במפורש "שלושה של לבן ואחד של תכלת".
אם כן, מדוע זה לא קושיא על.דעת הרמב"ם?
משום שבזמן התנאים לא היו כופלים את הפתילים. התחילו בכך מתישהו בזמן האמוראים, ולכן השאלה מה נעשה כאשר כופלים את הפתילים האם נשאיר אחד מתוך ארבע או שנעבור לאחד מתוך שמונה.
אין הוכחה חד משמעית לדעת הרמב"ם ומכיוון שהרמב"ם לצערנו לא נשאיר אחריו הסבר לפסקיו (חוץ ממה שנמצא בתשובות) לא נותר לנו אלא לשער בעצמנו.
ההשערה היא ואנו רואים זאת גם במקומות אחרים במיוחד בהלכות שלא היו רלוונטים לזמנו כ"כ (בעיקר בספר זרעים) שהוא מפרש את המצוות על פי פסוקי המקרא. ואכן אם נעיין היטב בדבריו בהלכות ציצית פרק א הלכה ג:
"נִמְצְאוּ בְּמִצְוָה זוֹ שְׁתֵּי צַוָּיוֹת: שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל הַכָּנָף עָנָף יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וְשֶׁיִּכְרֹךְ עַל הֶעָנָף חוּט תְּכֵלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת [...] וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר טו,לח)."
ככל הנראה הרמב"ם למד מכך שהתכלת הוזכרה רק בהקשר לכריכה על גבי הענף שזהו כל עניינה. ולכן לא משנה עם יהיה 80,000 פתילים, רק אחד מהם צריך להיות של תכלת שזה האחד שקושרים איתו. ולכן ברגע שכפלנו את ארבעת הפתילים לשניים ונהיה שמונה, רק אחד מהשמונה צריך להיות תכלת כי רק איתו כורכים את הכנף.
ראשית אביא קושיא אחת שבעיני טובה מאוד על הרמבם על מספר הפתילים יש עוד שכשלמדנו את הסוגייא בישיבה אבל כרגע אני לא זוכר.
הגמרא במנחות אומרת שהמוצא תכלת בשוק אסור לו להשתמש כי הצביעה צריכה להיות.לשמה ואפילו אם זה שזור אסור כי אולי זה נעשה לקשט גלימה. אבל לפי הרמב"ם כפי שהוא בתשובה לחכמי לוניל על איך עושים את הפתיל חצי לבן וחצי תכלת, אם מישהו מוצא פתיל חצי תכלת וחצי לבן זה ברור שזה לציצית. אף אחד לא מכין סתם פתיל כל כך מוזר.
לגבי הקשירה הנה שני קושיות על דעת הרמב"ם שאני זוכר:
1. הגמרא אומרת שיש להתחיל ב"לבן" כאשר לבן זה הפתילים שבצבע של הבגד. אבל אם הבגד הוא תכלת אז משתמשים בפתילים לבנים ולא בפתילים בצבע של הבגד. הגמרא דנה בשאלה האם כשהגד הוא תכלת.צריך להקדים תכלת ללבן (המסקנה שלא) אבל לפי הרמב"ם כל הסיבה שיש סיבוב אחד של לבן בסוף זה בגלל שהתחלנו בלבן. לכאורה לדעת הרמב"ם השאלה הייתה צריכה להיות האם עושים הכח בתכלת. כי אם מתחילים בתכלת אין עוד לבן ש"מקדימים" לו.
2. הגמרא דנה בשאלה האם צריך לקשור על כל חוליה וחוליה. לא משנה שהמסקנה שם באופן ברור שלא צריך (והרמב"ם באופן מאוד תמוה פוסק שכן צריך) מה שבודאי ברור מהדיון בגמרא זה שיש אפשרות *טכנית* לא לקשור על חוליה וחולה. אי אפשר לקשור כדעת הרמב"ם (דהיינו עם רווחים) בלי לקשור על חוליה וחולה זה לא אפשרי טכנית.
3. בקשירת הרמב"ם אין 5 קשרים שזה דבר שמיע במדרש מוקדם למדי. לא רק שאין, כפי שהסברתי בסעיף הקודם אי אפשר בלי זה.
הקשירה שאני קושר היא לא באמת לגמרי שיטת הגאונים. הגאונים עשו ליפוף אחד ותחבו לבפנים. ואז עוד ליפוף ותחבו, וזה קשר אחד. ןאז סובבו בלי לקשור כשמחליפים כל שלושה סיבובים בין תכלת ללבן, עד שבשלושת הסיבובים האחרונים שוב קשרו בכל ליפוף וכך היה חמישה קשרים.
הקשירה שרוב מוחלט של היהודים נוהגים כיום של חמישה קשרים כפולים של 4 על 4 הינה מאוחרת למדי (אם אני לא טועה מתקופת התוספות). אז מה עשו בעבר כשלא היה תכלת? הרי גם בזמן הגאונים לא היה תכלת.
עשו כפי שכתבתי אך בלי להחליף בין תכלת ללבן כי לא היה תכלת. ככה שמה שבעצם ראו זה גוש גדול של ליפופים ללא חוליות.
אנחנו יודעים שהרמב"ם לא הכיר את השיטה הזאת כי הוא כותב על כך שראה קשירה תמוהה שכזאת ולא הבין כי הרי הגמרא מלאה בכך שיש עניין של חוליות ופה אין חוליות.
ולסיום, סרטון הדרכה איך לקשור בפועל-
לפני שהגר"א הגיה את הנוסח שם.
שיטת הראב"ד של חוט שלם קדומה, וכתובה ברבנו חננאל על מסכת ברכות. וכן בערוך(מהראשונים המוקדמים בארופה), וכן המאירי, הריא"ז, ורבי וידאל (וחכמי לוניל) סוברים כראב"ד.
הרמב"ם הוא דעת יחיד (בנו ותלמידו ר' פרחיה סוברים כמותו).
על הראיה ממציאת תכלת בשוק, אפשר לתרץ שקשרו חוט תכלת ללבן אח"כ, שזה לכאורה גם כשר.
עוד דבר: למה אתה לא קורא לקשירה "רב עמרם גאון", התשובה בעניין לא מיוחסת אליו? יש עוד גאונים שסוברים כמותו?
בנוסף: לגבי התמיהה שדחו את הצורך לקשור על כל חוליה. הסבירו המפרשים שהראיה לדברי רבה אינה מוכרחת, אבל עדיין אפשר לפסוק כמותו גם ללא ראיה גמורה.
הרבה פעמים הרי"ף והרמב"ם פוסקים כדעה שהביאו לה ראיה , למרות שהגמרא דחתה שאפשרלפרוך את הראיה, כי ה"תרוץ" הוא "שינויי דחיקא", זאת אומרת, תרוץ דחוק, והגמרא הביאה את הדחיה רק לומר שהראיה אינה מוחלטת.
בנוסף, בגמרא לא הבנתי לגמרי , מדוע כאשר החוט נחתך אז הקשר מתפרק. במיוחד לפי הקשירה התמנית זה לא מתפרק. אבל אולי בקשירה של הגמרא ,אם נחתכו כמה חוטים אז זה מתפרק?
הוכחה לשיטתו מהסוגיא ,אלא ממדרש הלכה( שהגר"א משנה בו את הגירסה, כי יש בו קושי לשוני.
2 הפרושים שנאמרו על "הפוחת לא יפחות מ 7 וכו'". הוא עושה 7 חוליות, ובכל חוליה 7 כריכות כדעת ר' נטרונאי ופרוש שני בתוספות ש"לא יפחות מ 7" מדבר על מספר הכריכות בחוליה. הבנתי נכון?
אבי יוצא לפנסיה ואנו מארגנים לו מסיבה.
רציתי לומר דבר תורה- משל-נמשל על אדם שעמל הרבה כל חייו והשתלם לו וכו'.
אשמח אם יש מישהו שיכול לעזור לי עם זה.
תודה מראש (:
ומדוע ראה דרך ה'.. מזהיר ספק עמוק שפה גבוהה... הרמח"ל הקדוש!!
למי שלא עומד בדיבורו. לא זוכרת יותר מזה.
[סלחה שהתערבתי]
זכור לי שכתוב שאין אדם נתפס על צערו.
מה שהבנתי זה, שלא נענשים על דברים שנעשו מתוך צער...
אבל בפרשה כתוב שאשה אחרי לידה צריכה להביא קרבן. ולמה?
כי בשעת צער היא נדרה שלא תהיה יותר עם בעלה. ולכן היא צריכה לכפר על זה..
איך זה מסתדר? תודה לעונים
דרש זה גם אמת... למה לא לשאול עליו שאלות?
מבקש אמונההיא לא נענשת, היא מביאה קרבן לכפרה.
[זה ביחס לדרש, נראה לי שהפשט הוא כמו ש@הדרכה כתב].
מבקש אמונהאחרונהשהנסיעה לפולין על מנת ללמוד על ההסטוריה של העם היהודי ועל ההשלכות של השואה על חיינו היום והתפתחות המדינה וכו.. קצת מזכירה לי את החזרה למצרים שהרי שם נולדנו כעם ומשם הכל התחיל.. אבל למצרים אסור לחזור (תקנו אותי אם אני טועה)..
השאלה היא האם זה אותו דבר לגבי פולין וגם לפולין אסור?
פשוט ההקבלה הזאת ממש מציקה לי..
או שאולי אסור לנסוע לפולין מסיבות אחרות בכלל? (אשמח שתפרטו) הרי רוב האולפנות והישיבות היותר חזקות לא נוסעות..
או שזה כן כדאי לנסוע וללמוד? (אני יודעת בוודאות שיש רבנים שאומרים שזה מותר, גם לכתחילה)
אז..מה אתם אומרים?
תודה רבה! תזכו למצוות
רק לקברי צדיקים (בהיתר השדי חמד)
או לשלוש המקומות שפרט הרמב"ם.
מעבר לזה קיים איסור
לקברי צדיקים של קדושי השואה ורבנים אחרים שקבורים בפולין...
אבל בכל מקרה השאלה העיקרית שלי היא על ההקבלה למצרים...
איסור החזרה למצרים נלמד מפסוק איסור היציאה מא"י לשאר ארצות לכאו' דרבנן (אולי ביטול עשה של ישיבת א"י)
ההשוואה למצריים מעניינת אבל לא אותו דבר...
בכל אופן כמש"כ יש המתירים ויש שאוסרים אני אישית הייתי, ואני לא יודע אם הייתי יוצא היום אם כי זו לא עמדה הלכתית אלא הרגשה
רמב"ם מלכים ומלחמות ה ז
ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב בה בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים שנאמר לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ואלכסנדריאה בכלל האיסור.
אם רק נוסע לקברי צדיקים בלי לטייל.
ברגע שמטייל נמצא שיצא גם לטייל.
וזה אסור יש איסור מצד פיקוח נפש
בזמן האחרון אני שואל את עצמי מה צריך לקרות כדי שהמשיח יבוא.
1.בגמרא כתוב שאם בני ישראל חוזרים בתשובה מיד נגאלים אך נשאלת השאלה איזה תשובה בני ישראל צריכים לעשות? 2. לשון הפסוק היום!! אם בקולו תשמעו. ולא נאמר היום אם תקיימו מצוות או היום אם תשובו לבתשובה. אז מהו אותו קול שבני ישראל צריכים לשמוע? יש מקום בילקוט שמועני שאומר שאם לבני ישראל יש רק צפייה לגאולה מיד נגאלים.
לפי הבנתי הסיבה היחידה שהמשיח עוד לא בא לא בגלל חוסר מצוות שהרי כל בני ישראל מלאים מצוות כרימון. הסיבה שהגאולה מתעכבת זה בגלל שקשה לנו להבין שיבוא יום נתעורר בבוקר ונגלה שנגאלנו רק אם בני ישראל יבינו שיבוא יום ונגאל. אז שום דבר כבר לא יעכב את הגאולה ואם אין עיכוב מיד בני ישראל נגאלים.
וכך יש לפרש את הפסוק היום!! אם תשמעו בקול השופר שמכריז על הגאולה.
או שסתם אני מוזר....
בס"ד
זה משתפר עם הזמן
פעם יותר היום יותר קל לי ואני יותר שיטתי..
1. לא לדלג שלבים בסוגיא. למשל, לא לדלג לתפוס לפני שמהלך הסוגיא בגמרא ברור.
2. לבודד את הנקודות שלא ברורות. להגדיר לעצמך מה הבנת, ומה הנקודה שלא הבנת/שחסרה לך.
דיוקי פשט בפרשת שמיני, רעיון של הרש"ר הירש לתזריע מצורע, ושיעור אמונה ליום העצמאות - אין מה להתפלא שהם לא משתלבים לך ביחד למבנה מסודר..
גם אם כל דבר טוב בפני עצמו, ואפילו כולם ביחד, ואולי אפילו תוכל למצוא איזה שהם קישורים ביניהם, אבל אין מה לצפות למבנה מסודר שיצא מזה.
אם אתה מנסה ללמוד בצורה מסודרת (למשל, פרשת שבוע עם רש"י, סדרת שיעורים באמונה, ספר אמוני על הסדר, להקיף נושא), ובכל זאת אתה מרגיש שזה מבולגן, כדאי שתמקד יותר מה ניסית, ואיפה אתה מרגיש את הבעיה.
אני משתדלת לא לשמוע שירים בספירת העומר וזה בעקבות תהליך או משהו שקיבלתי על עצמי להשתדל להתחזק בו בלי נדר כשבעבר הייתי כן שומעת..
בחזרה לעניין, שאר המשפחה שלי לא מקפידה ולעיתים הם שמים מוזיקה בקולי קולות בבית, או אחי ששומע שירים בבוקסה וגם כשאני מעירה לו ומבקשת שינמיך או אומרת לו שאסור לשמוע, הוא לא מוכן להקשיב ועדיין משמיע את השירים (גם שירים משמחים) בקולי קולות ולא מתייחס..
השאלה שלי היא מה עליי לעשות? יש שירים שאני אוהבת ולפעמים הוא שם אותם, אז לפעמים זה גורם לשיר וסוג של "הנאה" בשמיעת מוזיקה שמחה.. איך עליי להתייחס לכך?
נ.ב- שאלה נוספת שלא קשורה, האם בערב שבת כששרים "שלום עליכם", מותר לי לשיר יחד עם אבא גם כאשר גיסי נמצא או שאסור? שאלה שעולה לי כל פעם כשהם מגיעים שבת..
ואחת האפשרויות שהוא מציג היא לבחור רב וללכת בצורה קבועה ע"פ פסקיו.
את האפשרות לבחור פסיקות ע"פ רצונו של האדם הוא שולל במפורש, ע"פ דברי הרא"ש והרמ"א.
ראה את הסיכום השימושי שבסוף המאמר, (אות ח').
שהקב"ה הוא כל יכול?
לא אוהבת התפלספויות כאלה, אבל תוהה אם לא הבנתי את הרמב"ם או מה.
אבל מדעתי נראה לי שמובן על פי דבריו בתחילת יסודי התורה.
נתון ש:
א. הקב"ה כל יכול.
ב. מציאות כל בריאה תלויה בקב"ה.
אם כן:
קב"ה "נברא" תלוי בקב"ה "הבורא".
ואם שניהם זהים זה לזה,
יוצא שגם הראשון משועבד.
לכן:
לא ייתכנו שני אלוקים זהים מקבילים.
אם זה בהקשר של אריסטו, בהשתלשלות של המלאכים
והשכל הפועל וכו', יש על זה גם הרחבה בכוזרי במאמר
ד, כה.
על פי אריסטו נתון:
א. יש אלוקים אחד.
ב. האחד מוליד זהה לו.
ג. העולם מורכב מהפכים.
אם כן, סתירה בין נתונים ב ו-ג.
פיתרון:
המודעות של האלוקים לעצמו מולידה אל זהה,
ולאל השני יש מודעות ביחס לעצמו ולמקורו,
והוא מוליד מלאך שמוליד מלאך זהה ומלאך יותר נמוך,
וכו' וכו' וכו'.
מכל מקום, יוצא שלפי אריסטו הקב"ה לא יכול לברוא באופן ישיר יש מאין, אלא יש השתלשלות מאורעות שאין לו שליטה עליהן והבריאה נעשית מעצמה. יש כאן הגבלה של הקב"ה. איך אריסטו מתרץ את זה? הוא לא מתרץ ובאמת לשיטתו אין לו בחירה וידיעה... (יש על זה עוד קושיות, אבל זה רק בקשר להגבלה של הקב"ה. תירוץ חלופי לאריסטו יש במהר"ל, נצח ישראל, ג).
מקווה שכיוונתי. 
פסידוניתאם עולה מחשבות של פילוספיה וחקירה בהקב"ה יש לדחות ולהאמין בפשיטות ותמימות וכבר כתב רבי נחמן מברסלב בשיחון הר"ן מ "בְּעִנְיַן סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים
מְבאָר כְּבָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאָסוּר לַעֲסֹק בָּהֶם וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מְאד לִבְלִי לִלְמד אוֹתָם וְלִבְלִי לְהַבִּיט בָּהֶם כְּלָל
אֲפִילּוּ בְּסִפְרֵי חֲקִירוֹת שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל
כִּי הוּא. אִסּוּר גָּדוֹל מְאד לִלְמד אוֹתָם
[וּכְבָר מְבאָר בְּכַמָּה סְפָרִים גּדֶל הָאִסּוּר לִלְמד בָּהֶם
כִּי לא בְּאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקב, כִּי אֵין לָנוּ שַׁיָּכוּת בָּהֶם
כִּי אָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירָה
כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמְקַיֵּם אֶת עוֹלָמוֹ וְעָתִיד לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ וְכוּ'
וְדֶרֶךְ אֵלּוּ הַסְּפָרִים לְהַקְשׁוֹת קֻשְׁיוֹת שֶׁנִּרְאִין כְּקֻשְׁיוֹת גְּדוֹלוֹת וְהַתֵּרוּץ חָלוּשׁ מְאד
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לַחֲקר יוֹתֵר וּלְהַקְשׁוֹת עַל הַתֵּרוּץ
יָכוֹל לְהַקְשׁוֹת וְלא יוֹעִיל לוֹ הַתֵּרוּץ
עַל כֵּן אָסוּר לְעַיֵּן בָּהֶם כְּלָל
וּבֶאֱמֶת כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁלָּהֶם אֵינָם כְּלוּם
וְהֵם כֻּלָּם הֶבֶל וְרַעֲיוֹן רוּחַ..."
לא בכל דבר חייבת להיות הלכה כמותו.
ולא ירדתי לסוף דעתו בזה.
חוץ מזה שמורה נבוכים באמת לא מתאים לכל אחד, כמו שהרמב"ם כבר אמר.
לא אמרתי שהוא היחיד.
כשאנו עוסקים בשאלה מי זה ה' , זה אומר התגלות ה' לנו, ולא עצם ה' , ואי אפשר להתיימר לנסות להבין את עצם ה' בשכלנו אם הוא מעל השכל, זה כמו להסתכל ישר על השמש בלי להסתנוור, או כמו לשאול מה היה חמש דקות לפני שנוצר הזמן, אנו יכולים להיפגש עם ה' , בכלים שאנו יכולים לקלוט ולא בכלים שאין לנו, זה כמו לשאול האם ה' זכר או נקבה או גם וגם או לא ולא או גם לא וגם כן באותו זמן.... ועוד אלף התפלספויות כמו שהאם ה' יודע לברוא אבן שהוא לא יכול להרים, האם ה' יכול להיות נברא האם הוא יכול לברוא לו אבא ואז הוא גם לא יהיה בורא ואז יוצא שאין מציאות כי הוא בעצם לא יצר אותנו למפרע וגם זה יכול להיות כי הוא יכול הכול...
כמו כן שאלות מעין אלו לא נותנים שום מענה של שום צורך, כי אם אני אפתור את השאלה הזאת , אז מה ? אני אהיה יותר טוב? אני אתחיל להאמין בה'? אני אתחיל לשמור תורה ומצוות?
כל התועלת זה להיפגש עם ה' ואז יש פה כוונה מה התכלית שלי בעולם מה המשמעות שיש לתורה ולמצוות מה ה' רוצה ממני? מה התפקיד שלי מה הזהות שלי. מה זה הנשמה שלי שאלות של משמעות וכוונה. ולא סתם כי אני סקרן.... ה' לא זכר ולא נקבה כי זה לא שייך לייחס לו משהו, אלא שה' מתגלה כמשפיע אז הזכרות מופיעה בעולם ואם כמקבל אז הנקבות מופיעה בעולם.
אבל כפי שאמרתי, בעצם ה' , זה מעל כל המושגים והמילים והחושים שאנו מכירים, מעל יכולת השגתנו כי המוגבל יכול לדבר רק עם מושגים מגבילים עצם החיתוך של המילים זה כבר הגבלה.... ולכן צריך לדבר על התגלות ה' אלי שרק אז יש לי יחס אל האלוקות. הופעות של ה'.
בברכה חן חברים מקשיבים
