לכתבה לחץ כאן
כנסו לאתר למען ציון
www.forzionssake.022.co.il

)





אח..






] כבר מספר ימים. בא אליו הרופא ובדק אותו, את הנשימה מלפנים ומאחור, ואז בקש ממנו הרופא לפתוח את פניו כי הוא רוצה לראות את הלשון שלו.



בס"ד
כמידי זמן, אנחנו פותחים שירשור ד"ת לראש השנה ולימים הנוראים.
את הכותרת לכתוב בכותרת
, ואת התוכן בגוף ההודעה. אשריכם ישראל!
בס"ד
[מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכת דבחדש יתרו פרשה ז ד"ה מפני ארבעה] 'שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי : שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש ?
אמר: שלשה הן , ותשובה עם כל אחד ואחד:
עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר (ירמיהו ג כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה [מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ]
עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [לְטַהֵר אֶתְכֶם] מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם [לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ] ;
עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט לג) וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם ;
אבל מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיהו כב יד) וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן [אָמַר ה' אלקים צְבָאוֹת] .
...
עד כאן זוהי 'גמרא יבשה' כביכול... העבירות מסתווגות ל4 קטוגריות- ועל כל עבירה מסויימת, צריך לעשות את התשובה שמתאימה..
אבל-
יש המשך לגמרא:
אמר רבי חמא ברבי חנינא:
גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם,
שנאמר (הושע
יד ה) אֶרְפָּא
מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה [כִּי
שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ];
רבי חמא ברבי חנינא רמי: כתיב (ירמיהו ג כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים - דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם [הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ]?
רבי חמא מביא שני פסוקים שלכאורה סותרים זה את זה:
“שובו בנים שובבים"- פיר"שי: "כשתעשו תשובה מעלה עליכם כאילו תחילת החטא על ידי נערות ושטות ושובבות"
"ארפה משובתיכם"- פיר"שי: "משמע מכאן ואילך כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו"
כלומר: מחד נא' על עניין התשובה במקום אחד ("בנים") שהקב"ה מוחל וסולח, ו'מקבל' את זה ו'מבין' שזה נבע משטות ונערות.. ואז כביכול- כל העבירה נמחקת לחלוטין, ואין לכך שום אזכור או רושם.. (רשימו..)
ומאידך-
נא'
במקום אחר "ארפה"-
כלומר:
לא מחיקה טוטאלית של העבירה
אלא כמו בעל מום שנתרפא במקצת... אבל נשאר רושם כלשהו, כעין צלקת...
ולכאורה-
קשה?? מה למעיישה..?
אלא,-
פותר לנו ר' חמא את הקושיא בתירוץ פשוט!!!:
לא קשיא: כאן מאהבה כאן מיראה.- ורש"י מפרש: השב מאהבה נעקר עֲוֹנוֹ מתחלתו!!!
(ויש לזה אסמכתות רבות מהרבה מקורות.. בפרט אצל גדולי החסידות ומרבי נחמן בפרט.. וכדי שיתקבל על לב כלל חברנו- הובא המקור מהגמרא..
אבל איך אומרים?
לפרטים נוספים ולהרחבה-
פנה לכתבי חסידות בכלל
וכתבי רבנו בפרט..
)
"מן המצר קראתי י-ה
ענני במרחב י-ה" (תהלים קיח,ה)
בעקבות התפילות (של כ-150 איש) בערב ר"ח חשוון התחולל נס: למחרת התפילה, יעל התחילה לנשום בכוחות עצמה. עוצמת התפילה פתחה שערי שמיים.
בואו ונתכנס שוב לתפילה בכותל, מתוך אמונה בבורא עולם שיקבל את שוועתנו, ובחודש אייר יראנו הקב"ה נסים נוספים אצל יעל. (אני ה' רופאך).
נפגשים אי"ה ביום רביעי , ערב ר"ח אייר בשעה 20:00 ליד הברזיה ברחבת הכותל.
מי שנמצא באזור מוזמן להצטרף.
תודה בשם המשפחה.
אח..






-Rעות-

אח..





אח..
נעמונת!!!




אוהבת את אבאאחרונה
מתו"שענין ספירת העומר על פי חכמת הקבלה ופנימיות התורה מרמז על הכנת האדם את עצמו לקבלת התורה, והמילה ספירה היא מלשון ספיר שמאיר, באופן שבכל יום ויום מימות הספירה מאירה לנשמת האדם הארה אלוקית, המכשירה ומקדשת אותו לקראת אותה התגלות שיא - יום מתן תורה.
מהי באמת הכנת האדם באלה הימים? הרי מובן שאין לנו שום קשר עם אותן מדרגות והארות עליונות המאירות, אלא רק לאלו קומץ אנשים שעבדו וטהרו עצמם כבר מאהבת עצמם. ולכן יוצא שעבודתינו אנו בימים אלה היא - להאמין שאכן בכל יום מחדש מאירה התגלות ה' בעולם, אולם לנו אין שום חלק והשגה בה, ובכל יום מחדש צריכים אנו להתבונן ולהאמין שההארה שמתגלה היא גדולה ועצומה יותר, ולנו כאמור אין שום חלק ונחלה בה, עד שבסופו של דבר צריכים אנו למצוא עצמינו, שאין לנו שום קשר וחיבור, ולו גם הקטן ביותר עם כל אותן המ"ט מדרגות שהתגלו. כל אחד צריך לקבל מהתורה את מה שחסר לו, ואנו צריכים לקבל מהתורה בשלב ראשון את ההכרה שאכן אנו מרוחקים ממנה מדרגות רבות, ולכן אין אנו מוכשרים כאמור להרגיש את אותן מדרגות, ואז רק נוכל בשלב שני לקבל גם את התיקון הראוי.
לקריאת המשך המאמר - ספירת העומר בדרך בעל הסולם




סעיף ב
מי שקפץ ונשא בימים הללו אין קונסין אותו כלום כיון שעשה מצוה אבל מי שהסתפר בימים הללו קונסין אותו על שעבר על המנהג:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תצג
סעיף א
נוהגין שלא לישא אשה ושלא להסתפר בין פסח לעצרת שמתאבלין על כ"ד אלפים מתלמידי רבי עקיבא שמתו בימים הללו.
אבל מותר לעשות שידוכין בלא נשואין שמא יקדמנו אחר ומותר ג"כ לעשות סעודה לאחר השידוכין או לאחר הקידושין אבל לא יעשו ריקודין ומחולות ואין צריך לומר שלא יעשו ריקודין ומחולות של רשות אבל מותר לעשות סעודת הרשות כגון שמחת מריעות בלא ריקודין ומחולות ושמחות יתירות:

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס
סעיף א
משחרב בית המקדש, תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונים לעולם א בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד; והלוקח חצר מסויידת ומכויירת (פירוש מצויירת), הרי זו בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים.
סעיף ב
* וכן התקינו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים, ה מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם; וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב, משיירה מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם, כדי שלא יהיה תכשיט שלם. וכשהחתן נושא אשה, לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין. הגה: ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה, או לשום מפה שחורה או שאר דברי אבילות בראש החתן (כל בו). וכל אלה הדברים כדי לזכור את ירושלים, שנאמר: אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהילים קלז, ו).
סעיף ג
וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר
לשמח בהם; הגה: ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם,
כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה (טור), ואסור לשומעם מפני החורבן; ואפילו שיר בפה על היין, אסורה שנאמר:
בשיר לא ישתו יין (ישעיה כד, ט) וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר
של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא, על היין. הגה: וכן לצורך מצוה, כגון, בבית חתן וכלה, הכל שרי
(תוספות וסמ"ג והגהות מיימוני).
אבל מישהו יודע מה המקור לאסור שמיעת שירים דווקא שספירת העומר ... ???
גם אני שמעתי משהו על בלבול שנוצר משלושת השבועות...
סג. שמיעת מוזיקה בימי הספירה
שו"ת שאילת שלמה, הרב שלמה אבינר, חלק ב עמוד 187-186.
אין לנגן ואין לשמוע כלי זמר. כו' ובשו"ת אגרות משה (אורח חיים א סוף סימן קסו) כתב שאף למקלים לשמוע כלי זמר כל השנה (עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף ג) יש להחמיר בזמן הספירה (וכן הגאון רבי עובדיה יוסף, הראשון לציון, בקול סיני עמוד 88. שו"ת יחווה דעת ג, סימן לא).
ושמעתי בשם הרב מן ההר שאמר שבמשנה ברורה נאסרת רק שמחה יתרה, אבל עכשיו מוסיקה, ריקודים או כל בידור שאינם שמחה יתירה אלא דבר רגיל, יש להתירם. אמנם באמת יש מהם שאסורים כל השנה, אך בזמן ספירת העומר מה טוב שיקפידו לכל הפחות במה שחייבים כל השנה. עד כאן תורף דבריו.
ויש מי שרצה לומר שהפוסקים לא הזכירו איסור תזמורת, שהרי אסור כל השנה, וכיוון שמקילים כל השנה, גם אז שרי. ולא היא, כי ערוך השולחן אוסר מקל וחומר מריקודים. ולא עוד אלא שלכל הפחות יש לקיים אז כאמור לעיל.
וכן אסור לשמוע ברדיו (קול סיני שם. שו"ת יחווה דעת שם). אבל לנגן או לשמוע שירי קודש לצורך עבודת ד' יש להתיר (עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף ג)[1].
ילדים שלומדים בכלי זמר יש להתיר להם (כי אינם מתענגים אלא שמים לב לנגן נכון. ועיין שערים מצוינים בהלכה ג, סימן קכב ס"ק ב עמוד קיח שהתיר לשם לימוד), וכן מותר להם לעשות חזרות לקראת מסיבת יום העצמאות וכדומה (כי אינם מתענגים אלא שמים לב לנגן נכון. ועיין שערים מצוינים בהלכה שם שהתיר לשם לימוד).
שו"ת שאילת שלמה, הרב שלמה אבינר, חלק ו עמוד 74.
לכן כיוון שהם מותרים כל השנה ואפילו מצווה, אין לנו טעם מספיק לאסור אותם בבין המצרים, ואף על פי שכן משמע בשדי חמד (שדי חמד ו 465 א) וכן פסק לאסור הגאון רבי עובדיה יוסף (יחווה דעת ו לד) מכל מקום אין דבריהם מוכרחים, ומי שרוצה לשמוע שירי קודש מלווים במוסיקה בבין המצרים, אין לאסור אם עושה כן מתוך חרדת קודש למטרת עבודת ד'.
שו"ת בניין אריאל, הרב זלמן נחמיה גולדברג, חלק אורח חיים עמוד 63, 66.
לצורך מנוחת הנפש מותר תמיד לשמוע מוזיקה. יש אנשים ששמיעת מוזיקה עבורם היא דבר חיוני לצורך מנוחת הנפש, כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק חמישי) כו' מוזיקה זו שהיא חיונית לנפש אין לה כל קשר לריקודים ומחולות שנאסרו בימי בין המצרים, לפי המגן אברהם, והיא אינה אסורה בימים אלו[2].
[1] וכן פסק הרב יוסף קאפח על השאלה: "האם מותר לשמוע מוזיקה ובפרט בספירת העומר?" וענה: "מותר לשמוע מוזיקה מקלטת או מרדיו. דאינו כלי הניגון ממש. וכן מותר לשמוע שירי קודש. ובספירת העומר אין לחשוש כלל לשום דבר" (שאלה 47 מתוך שו"ת שפרסם הרב משה צוריאל).
[2] וכן כתב הרב דב אהרון בריזמן בשו"ת שלמי חובה, חלק אורח חיים סימן עח. ונראה לעניות דעתי, שכשם שידוע שלקשיים כלכליים יש השלכות על שלום בית ושלום החברה (השווה: "אמר רבי יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה". ילקוט שמעוני תהילים רמז תתפח. וכן כתובות [נט ב] 'הבטלה מביאה' כו'), כך ידוע כיום בעוסקים בתורת הנפש כי לשמיעת מוזיקה יש השלכה חיובית על מידת הרוגע של האדם ונוחיותו לבריות באופן תת-מודע, כך שדווקא בימים אלו של ספירות העומר וימי בין המצרים שיש להרבות אהבה ואחווה וריעות, איסור שמיעת מוזיקה אפילו מ'כלי שני' כדיסק או רדיו וכדומה עלול להביא באופן תת-מודע לתוצאה ההפוכה, ברמות מסוימות. ואפשר להשתמש בסברת הרב הרצל יהודה הנקין לעניין קול באישה ערווה, שכשם 'שהיום אין מהרהרים כל כך' (גליון 'קול מהיכל' חוברת ח, אלול תשנ"ח עמוד 145), כך המוזיקה, שנפוצה וזמינה כל כך בימינו לכל דורש ומבקש, שלא כמו בזמנים עברו, כבר לא מרגשת את האדם ומשמחת אותו כפעם, והחוש יעיד על כך. ואחר כך מצאתי שכן כתב הרב אליעזר מלמד (מאמר על מנהגי שלושת השבועות) "ואמנם, כשהחלו לייצר את מכשירי הרדיו והטייפ הראשונים, הייתה שמחה בשמיעת הניגונים דרכם, אולם כיום שהכול רגילים לשומעם, אין בזה כל שמחה, וממילא אין איסור לשומעם בשלושת השבועות".
להלן המקורות:
גילוח הזקן בימי הספירה
ילקוט שמ"ש, פסקי הרב שלום משאש, עמוד קט.
הרבה חסידים ואנשי מעשה אין מגלחים זקנם בימי הספירה (תבואות שמ"ש חלק אורח חיים סימן נו דף קח)(כתב מרן (סימן תצג סעיף ב) שנוהגים שלא להסתפר בימי הספירה עד ל"ג בעומר, ופשט מנהג זה אצל הרבה חסידים ואנשי מעשה).
שו"ת שאילת שלמה, הרב שלמה אבינר, חלק א עמוד 341-339.
שאלה: האם מותר להתגלח בימי הספירה?
תשובה: ההוראה הפשוטה היא שאין להתגלח. מכל מקום, אין למחות במי שמתגלח מפני שיש לו צער להיות מנוול, ולכל הפחות במי שמתגלח לכבוד שבת. כו' ועיין לשון הגאון רבי עובדיה יוסף, בהליכות עולם קול סיני עמוד 89: "והחרדים לדבר ד' נזהרים בזה גם בגילוח זקן". ועיין שו"ת רדב"ז חלק א סימן תרפז שהיו קהילות שנהגו להתגלח לכבוד שבת. וכן פסק בכל בו על אבלות חלק ב עמוד 130 להתיר לגלח לכבוד שבת. עיין ברכי יוסף (סימן תצג) שהתיר אם יש צער גדול[1].
שו"ת דברי בניהו, הרב בניהו דיין, חלק יג סימן לט עמוד שעב.
כו' כיוון שאין האיסור מצד הדין אלא מצד מנהג, ומנהג זה לא נתפשט בכל גבולות ישראל ולכן במקום שיכול לפגוע דבר זה בשלום בית נראה דיש להתיר, דלא גרע מהפסד ממוני שהתירו הפוסקים.
[1] וכך גם אמר הרב שלמה ז. מן ההר ז"ל (ההר הטוב הזה, עמוד 362-363) כי אדרבא, בימות הספירה ובין המצרים יש להצריך לאדם להתגלח בערבי שבתות אם הוא רגיל להתגלח כל יום, משום שאין להראות אבלות בפרהסיא בשבת (על פי שולחן ערוך אורח חיים תצג ב. תקנא א ומשנה ברורה ס"ק ו). ומסופר כי 'פעם נשאל על ידי אחד מן הבחורים, אם נכון הדבר, שהוא מקל בעניין גילוח בספירה. תשובתו הייתה - אני אינני מקל באבלות בספירה, אני מחמיר בכבוד שבת'.