פורום בית המדרש (עמוד 189)

היום השמיני של חנוכה מכונה "זאת חנוכה" ונרמז בפסוק- "זאת חנוכת המזבח". אנו לומדים שכל אחד ואחד מהנשיאים התנדב להביא משלו למשכן, למזבח. שמעתי מהרבי הברכת שלום זצ"ל שאמר: המילה "זאת" מורה על אמונה. "חנוכת", מלשון חינוך,  דהיינו שהחינוך של האדם, צריך להיות חינוך של אמונה. ובשביל מה האדם צריך את האמונה? בכדי שיוכל לזבוח עצמו לה'. למה הדבר דומה? הדבר דומה לאיש מלחמה ותיק. אחד שכבר היה בהרבה מלחמות. אדם רגיל, נורמלי, כששומע שיש מלחמה רוצה מיד לברוח ולא להכנס היכן שיורים וכדומה, אבל אחד שכבר היה בכמה מלחמות, הוא דוקא נהנה מזה, הוא מתגעגע לימים שהיה נמצא בתוך ההפצצות. נמשל: אדם רגיל מן השורה, כשהוא מתקרב למצב שהוא צריך לוותר ולהקריב את עצמו, הוא בורח כמטחווי קשת, אבל אדם שהוא "סוס מלחמה" דוקא מעונין שיכניסו אותו למצב כזה. 
רבנו בעל הסולם זצוק"ל כותב באגרת בספר פרי חכם אגרות שאם האדם היה יודע את גדלות ה', היה מוכן שיקצצו שבע פעמים ביום את בהונות ידיו ובהונות רגליו למען ה'. אז באמת אם כבוד ה' מגולה, אז אין בכך רבותא לכאורה. אבל בזמן שאדם צריך ללכת באמונה והגוף שלו שואל אותו בכל פעם מחדש על מהות עבדות ה', ובכל פעם שאדם אומר את המושג "ה'" זה נראה לו בכלל כדבר שאינו קיים, אדם כזה בכל פעם צריך להתחיל מחדש, ועבודת הזביחה קשה לו.
וזה ענין "זאת חנוכת המזבח", כלומר שהאדם צריך לחנוך את עצמו בבסיס של אמונה, ותכלית הדבר: שיהיה מוכן לזבוח את עצמו. רש"י אומר: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו היום קיבלתם מהר סיני" אבל אלה שהולכים בדרך האמונה שלא עמ"נ לקבל פרס לא צריכים להתאמץ שיהיו בעיניהם כחדשים, כי באמת כל יום האדם מחדש מתחיל לחשוב: מי אומר שיש בורא לעולם? ומחדש חושב: מה הבורא רוצה ממני? והתשובה שצריך לתת לעצמו: רבינו הק' בעה"ס אומר שיש בורא לעולם מתוך השגתו, וג"כ אומר לנו שהבורא הזה רוצה מאיתנו שנגיע לאהבתו. וכל מה שרבנו בעל הסולם אמר כבר כתוב בתורה, אלא שהוא גילה לנו איך דברי התורה שייכים גם אלינו, וגילה לנו משמעויות בתורה שמדברות אל המצבים שלנו בפרט.

ומדוע הוא כך שצריך בכל יום להתחיל מחדש? מפני שאם אדם הולך בדרך של השפעה אז הגוף לא מוכן לקבל על עצמו עול מלכות שמים. ולכן בכל יום האדם צריך להתחיל מחדש, "בראשית ברא אלוקים", כל יום. משא"כ אלו שעבודתם עמ"נ לקבל שכר, אינם צריכים לחדש עבודתם כלל. האדמו"ר רבי יעקב יצחק מפסשיחא היה מכונה "היהודי הקדוש" מפני שבכל יום היה צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים מחדש, ולהתחיל יהדותו מחדש, ז"א לא שהוא מתחיל היום מהמקום שהפסיק אתמול, אלא הוא צריך להתחיל היום כאילו אף פעם בחיים לא התחיל. מדוע? זה שייך רק למי שהולך בדרך ההשפעה. מי שהולך בדרך החיצונית, אז באמת אין לו שייכות לזה, ובאמת לא מבין למה צריך לדבר כ"כ הרבה על אמונה, הרי ידוע שיש הקב"ה שברא את העולם, וצריך לקיים את מצוותיו, ובזה מסתכם הכל.
נמצא, בכל יום אדם צריך לחנוך את עצמו באמונה חדשה, בבורא, בהשגחתו על הנבראים בבחי' "רצונו להטיב לנבראיו", ברצונו מן הנבראים שיתקנו את עצמם בבחי' אהבה ויראה. וע"י האמונה הזו הוא באמת יכול לזבוח את רצונותיו האיגואיסטיים כקרבן לה'.

המוסג "חזרה בתשובה" שגור בפי כולנו, אם יש תשובה זה אומר שחייבת להיות שאלה. מהי השאלה? 

והרי מה , ע"פ כל התופסים את התורה היינו הוראות התורה בחיצוניות אזי פשוט יקומו כל המתים יחד והמשיח יבוא על חמור לבן ואז יהיה קצת צפוף אבל שמח ,     נשמע ונראה מאד מוזר  .לכן הבורא יתברך חס וחומל עלינו שבדור שלנו שהחיצוניות כל כך שולטת הגיע צדיק "בעל הסולם " [שהתעברה בו נשמת הארי" זצוק"ל] ופתח לנו את מחיצת הברזל המצויה ביננו לבין חכמת הקבלה ,אשר התאפשרה לו זו הזכות משמיים להוריד זו החכמה [ ספרים הקדמות וכו]  עד כדי כך שכל אדם בינוני יוכל להבינה   ולפרש  התורה בפנימיות ובכך לפסוע בדרך ישרה להגיע לדביקות בבורא .         " חייבים להבין שכל דברי התורה מולבשת בשפה חיצונית היינו גשמית ולכן עלינו להסיר זה הלבוש [הקליפה] ולגלות הפרי עיי כך שנוכל לתרגם את השפה החיצונית לפנימית ועיי כך ללמוד הוראות נכונות  איך להגיע לתיקון הנפש לדביקות בבורא ועיי כך תהיה תחיית המתים היינו שימוש ברצון לקבל הכי גדול של הנברא [בחינה ד} בע"מ להשפיע  וזהו פירוש להחיות את המת וודאי שלא מדובר במושג גשמי לעולם חולף והרי התורה ניצחית ומדברת על עולם ניצחי   לעוד פרטים כנסו ותגלו את האמת -http://www.hasulam.co.il/index2.php?id=3794&lang=HEB.

בס"ד

 

כדי שגם כאן ירוויחו, מצורפים שני דברי תורה. הראשון קצר, השני פחות..

שכל אחד יקרה מה שנוח לו..

שבת שלום!

 

 

דבר תורה קצר

בתחילת הפרשה אנו קוראים על בריחת יעקב מביתו אל לבן דודו. כשהוא מגיע לחרן – ארץ מגורי לבן התורה מספרת לנו שהוא הגיע אל בארה של העיר, וראה את כל הרועים מקובצים סביבה, אפילו שעוד לא הגיע הערב, יושבים הרועים ומחכים. יעקב מתפלא, מדוע הרועים מחכים ליד הבאר בכזו שעה מוקדמת? ואם הם כבר מחכים, מדוע הם אינם שואבים מים מהבאר? בתשובה עונים לו הרועים שהאבן המכסה את הבאר, אבן כבידה היא. וצריכים אנשים רבים כדי להרימה, אז הם מחכים לכל שאר הרועים.

יעקב כועס על גזל הזמן שנעשה למעסיקיהם של הרועים, ועל סבלם של הבהמות, והוא מרים לבדו את מכסה הבאר.

מדוע התורה מספרת לנו מקרה זה? אלא, שמיעקב עומד לצאת עם ישראל. מספרת לנו התורה מי זה יעקב אבינו. יעקב הוא אחד – שאינו סובל חוסר צדק. יעקב הוא אחד שמוכן להתאמץ קשות כדי להביא לאמת ויושר. יעקב איננו רק "איש תם יושב אהלים", הוא יודע להתערב במציאות כשצריך.

מפרשה זו נלמד גם אנו. לא די בצדיקות כלפי בורא עולם, צדקתו של האדם צריכה לבוא לידי ביטוי גם בייחסו לשאר בני האדם.

שבת שלום!

 

 

דבר תורה מקיף

בפרשה אותה נקרא השבת בעז"ה, מספרת לנו התורה על "סולם יעקב". יעקב אבינו בורח מפני עשו אחיו אל לבן- אחי אימו. הוא יוצא מבאר שבע- מקום מגוריו לכיוון חרן. בלילה, מתגלה ליעקב בשנתו מחזה מדהים המכונה "סולם יעקב". יעקב רואה בחלומו סולם המוצב על הארץ, וראשו מגיע עד לשמיים, ומלאכים עולים ויורדים בסולם.

לעיתים, לחלומות ישנה משמעות. ידוע לנו שדרך חלומות דיבר בורא עולם אל חלק מהנביאים. וישנם מצבים בהם הקב"ה מעביר מסר ע"י חלום גם לאדם פשוט.

מפרשים רבים ביארו את החלום אותו יעקב חולם והעניקו לו משמעות ותוכן. ואנו כאן נביא בעז"ה כיוון נוסף להסברת העניין.

יעקב אבינו נמצא בפרשת דרכים מיוחדת במינה. הוא בורח מביתו מפחד מנקמתו של אחיו החפץ במותו, וזאת לאחר שהיה צריך להתחכם כדי להשיג את הברכות מאביו – יצחק. יעקב עוזב את ביתו ומשפחתו ופניו אל העתיד הלא ידוע – בחרן, בנכר. לראשונה בחייו יוצא יעקב את ארץ ישראל – הארץ שהובטחה לו כממשיך דרכם של אברהם ויצחק ועוזב אותה לשנים ארוכות, בלי לדעת מתי יחזור הביתה. יעקב עומד לפני שנים ארוכות ללא קשר לביתו, אף במשמעותם הרוחנית של הדברים. אין נבואה בחו"ל (למעט מקרים נדירים ומיוחדים) והוא הולך לשהות בין אנשים רמאים העובדים לפסלים. יעקב ניצב לקראת תקופה בה יעבוד קשה לפרנסתו ולא יזכה לקבל שכר הולם. יחליפו את הנשים שהבטיחו לו, וגם כשהוא יזכה לקבל אותם הוא יחכה שנים רבות לפרי בטן מרחל.

חייו של יעקב באופן כללי לא היו קלים. המריבות בין בניו, מכירתו של יוסף כשיעקב בטוח שהוא נטרף, הירידה למצרים וכו' וכו' – ליעקב היו חיים קשים...

וכאן, יעקב ניצב בלילה הראשון לפני "חייו העצמאיים". לילה ראשון מחוץ לביתם של הוריו הקדושים יצחק ורבקה, ורגע לפני התחלת המסע הארוך ביותר העומד לפניו – חייו.

ברגע זה, שולח לו בורא עולם מסר חשוב מאין כמותו – את מחזה הסולם. דרך חלום זה משדר לו ה' שלושה עקרונות חשובים מאין כמותם, כדי שייקח אותם צידה לדרכו. לחייו.

א. הסולם מוצב על הקרקע וראשו מגיע השמיימה. במקומות רבים הובא סולם זה כרומז על חייו של האדם. תפקידו של האדם הוא להיות סולם מוצב ארצה, להיות מונח בקרקע ולהתעסק בענייני העולם. אולם ראשו- מקומו בשמיים. תפקידנו הוא לקשר בין שני העולמות. הרוחני והגשמי. להוריד את הרעיונות ה"גדולים" וליישמם במציאות, ואת ה"דברים הקטנים" לקשר למציאות הרוחנית.

 

ב. "מלאכים אלוקים עולים ויורדים בו". לאדם יש בחייו עליות וירידות, זמנים של הצלחה וזמנים בהם הוא מצליח פחות... ככה החיים בנויים. אומר ה' ליעקב בחלום – גם מלאכים עולים ויורדים בסולם. אין מה לפחד מירידות ועליות, להיפך – זו דרך חיים טבעית ובריאה. (בעז"ה בלי נדר בהזדמנות נרחיב יותר בנושא). החיים בנויים מעליות וירידות. רוחנית, נפשית ופיזית. החוכמה היא להמשיך להתקדם בכל המצבים, להישאר על הסולם, לא להרפות ממנו..

 

ג. כשיעקב מתעורר מחלומו, הוא אומר נפעם: "אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי.. אין זה כי אם בית אלוקים, וזה שער השמיים". ה' מעביר ליעקב מסר בחלום. גם מקום סתמי – יכול להיות בית אלוקים. גם שינה רגילה – באפשרותה להיות שער השמיים. "בכל מקום אשר תזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך" אומר בורא עולם במקום אחר.  ביכולת האדם להכניס את ה' לכל מקום בחייו. גם יהודי שנאלץ לצאת מהארץ – יכול למצוא את ה' בכל מקום בו הוא נמצא. שער השמיים נקבע גם על פי מעשינו ורצונותינו, ואנו יכולים לעבוד את ה', להתקרב אליו ולהתקשר איתו מכל מקום.

 

כמו יעקב, לקחים אלו חשובים אף לחיינו אנו. הידיעה שתפקידו של האדם לקשר בין העולמות – הכרחית היא אף עבורנו. ההשלמה עם הירידות בדרכנו – נותנת לנו עוצמה ומעניקה לנו כוח. הזכירה שביכולתנו להכניס את ה' לכל מקום בחיינו – מועילה היא מאין-כמוה. לפעמים, אנחנו מחפשים את ה' בדברים הגדולים. מפרשיה זו אנו למדים כי את ה' ניתן למצוא בכל מקום בחיינו. בכל מקום פיזי, בכל מקום רוחני ובכל מקום נפשי שאנחנו נמצאים בו. כל מקום יכול להיות שער השמיים ובית אלוקים, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה – הדבר תלוי אך ורק בנו.