פורום בראש צעיר (עמוד 120)

 בע"ה.

מי שיכול להגיד לשלמות א"י,וכו' שיגיד,אפילו אחד כול פעם כשניכנסים לפורום..

יצחק תדביק את זה אם אתה רוצה.. יש פה הרבה תפילות..בע"ה!

1. תפילה ט וּבְכֵן תְּחָנֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְתַעַזְרֵנוּ לְהַעֲלוֹת תְּפִלָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר וְהַשֵּׁבֶט הַשַּׁיָּךְ לְשׁרֶשׁ נִשְׁמָתֵנוּ, אֲשֶׁר מִשָּם נֶחְצַבְנוּ, כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה תְּפִלָּתֵנוּ דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הַהוּא הַשַּׁיָּךְ לִתְפִלָּתֵנוּ הַשָּׁמַיְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, עַד שֶׁתַּעֲלֶה תְּפִלָּתֵנוּ לִמְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְיִהְיֶה כּחַ לִתְפִלָּתֵנוּ לְעוֹרֵר אֶת הַמַּזָּל הָעֶלְיוֹן הַשַּׁיָּךְ לְשַׁעַר וָשֵׁבֶט שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ, וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ טוֹבָה וּבְרָכָה, לְבָרֵךְ אֶת כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה וּלְהַצְלִיחַ אֶת מַעֲשֵׂי יָדֵנוּ

2. כ' רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת חֲלִישׁוּת כּחֵנוּ בָּעֵת הַזּאת, שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם כּחַ לְשַׁבֵּר הַמּוֹנְעִים וְהַמְּעַכְּבִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּשׁוּם דֶּרֶךְ מִכָּל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְפָנֶיךָ, כִּי אִם בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל לְבַד בָּטָחְנוּ וְעַל חַסְדְּךָ אָנוּ נִשְׁעָנִים, שֶׁתּוֹשִׁיעֵנוּ בְּגדֶל רַחֲמֶיךָ וַחֲנִינוֹתֶיךָ וּבְעצֶם חֶמְלָתְךָ, וּבִזְכוּת וְכחַ צַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁכְּבָר זָכוּ לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְעָבְרוּ בְּשָׁלוֹם וּבָאוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתָם וְכחָם לְבַד נִשְׁעָנְתִּי, וּבְחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי, שֶׁתְּחָנֵּנִי גַּם כֵּן לִנְסעַ וְלָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מְהֵרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְּדַאי וְהָגוּן לְהַזְכִּיר בְּפִי שֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה, וַאֲנִי רָחוֹק מְאד מְאד מִקְּדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הָרִחוּק אַף עַל פִּי כֵן אַתָּה מְקָרֵב רְחוֹקִים, חוּס וַחֲמל עָלַי, חוּס וַחֲמל עָלַי, חוּס וְחָנֵּנִי בְּמַתְּנַת חִנָּם, שֶׁאֶזְכֶּה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְהֵרָה לְמַעַן אֶזְכֶּה לִכְנס בְּדַרְכֵי הַקְּדֻשָּׁהבֶּאֱמֶת וְאֶזְכֶּה לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לַדַּרְגָּא בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בֶּאֱמֶת חִישׁ קַל מְהֵרָה, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם וְלא אֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלא אֶכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא וְ"אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזּאת, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן" תִּיקַר נָא נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה בְּעֵינֶיךָ, וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי בְּרַחֲמִים, וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּמְהִירוּת גָּדוֹל מִיָּד וְאֶזְכֶּה לִדְרךְ וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל עֲפַר אַדְמַת הַקּדֶשׁ, וְלִרְצוֹת אֶת אֲבָנֶיהָ וּלְנַשֵּׁק רִגְבוֹתֶיהָ .

3. מד-מו יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבתֵינוּ אֱלהֵי אַבְרָהָם אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקב שֶׁתְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְתַעַזְרֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ תָמִיד שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבְיִרְאָה וּבְאַהֲבָה וּבְמַחֲשָׁבָה זַכָּה וּנְכוֹנָה וְתַצִּילֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּתְזַכֵּנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתֵנוּ תָמִיד עַל אַדְמַת קדֶשׁ שֶׁנִּזְכֶּה לְקַדֵּשׁ הַמָּקוֹם שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עָלָיו לְהִתְפַּלֵּל בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּתְעוֹרֵר אֶת לְבָבִי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא, עַד אֲשֶׁר יִתְעוֹרְרוּ יָדַי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְאֶזְכֶּה לְהָרִים יָדַי לַיהוָה וּלְהַכּוֹת כַּף אֶל כַּף בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, בְּשִׂמְחָה רַבָּה וּבְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא לְשִׁמְךָ לְבַד בֶּאֱמֶת וְעַל יְדֵי הַמְחָאַת כַּף אֶל כַּף אֶזְכֶּה שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ כחַ יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֵם כ"ח [כָּף-חֵית] פִּרְקִין דְּיָדַיִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם כ"ח [כָּף-חֵית] אָתְוָן שֶׁל מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְטַהֵר וּלְזַכֵּךְ אֶת אֲוִיר הַמָּקוֹם שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בּוֹ בִּבְחִינַת 'אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים', שֶׁהוּא אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ, לְגָרֵשׁ אֲוִיר הַטָּמֵא שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ וּלְהַמְשִׁיךְ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עָלָיו לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי הַכּל שֶׁלְּךָ וּבְכחֲךָ בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בכ"ח [בְּכָף- חֵית] פִּרְקִין דְּיָדַיִם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם כ"ח [כָּף-חֵית] אָתְוָן דְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם" וּכְתִיב: "בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" וּבִרְצוֹנְךָ הַטּוֹב נָתַתָּ כחַ לְיִשְׂרָאֵל עַמְּךָ לִכְבּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיַּד הַשִּׁבְעָה עַמְמִין, וּלְטַהֵר אֶת הָאָרֶץ לְגָרֵשׁ מִשָּׁם אֲוִיר הַטָּמֵא שֶׁל הָעַמִּים, וּלְהַמְשִׁיךְ לְשָׁם אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ, לְקַדֵּשׁ הָאָרֶץ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּזַכֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וּתְאַמְּצֵנוּ, וְתִתֶּן לָנוּ כּחַ וּגְבוּרָה מֵאִתְּךָ,
שֶׁנִּזְכֶּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁנַּעֲמד שָׁם לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ,
לְטַהֵר אֶת הַמָּקוֹם הַהוּא עַל יְדֵי מְחָאַת כַּפַּיִם לְעוֹרֵר עַל יְדֵי זֶה כּחַ מַעֲשֶׂיךָ וּלְהַמְשִׁיךְ לְשָׁם אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְגָרֵשׁ מִשָּׁם אֲוִיר הַטָּמֵא שֶׁל חוּץ לָאֶרֶץ וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְזַכֵּךְ אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וּלְטַהֲרָה מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וּמִכָּל הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּכְפִירוּת מִכֻּלָּם תַּצִּילֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיך הַגְּדוֹלִים:

4. תרד [4] רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם "אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה, אִנָּצְלָה מִשּׂוֹנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם" אָנָּא יְהוָה חוּס וְרַחֵם עָלַי, חוּסָה עָלַי כְּרב רַחֲמֶיךָ, הַצִּילֵנִי נָא, מַלְּטֵנִי נָא, פְּדֵנִי נָא, חָנֵּנִי נָא, אֲהָהּ יְהוָה הַצֵּל הַצֵּל, "שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי", כִּי בִתְהוֹמוֹת וּבִלְבּוּלִים כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר גָּבְרוּ מְאד עַל הָאָרֶץ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, אֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל, כִּי אִם עָלֶיךָ לְבַד נִשְׁעָנְתִּי כְּשֵׁם שֶׁהִצַּלְתָּ אֶת אֲוִיר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִמֵּי הַמַּבּוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶרֶץ לא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם", כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּזַכֵּנִי שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם שֶׁאֶתְפַּלֵּל עָלָיו קָדוֹשׁ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְתַעֲבִיר וּתְסַלֵּק מִשָּׁם מֵי הַמַּבּוּל מַיִם הַזֵּדוֹנִים, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַמְבַלְבְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה וְלא יִהְיֶה כחַ לְשׁוּם בִּלְבּוּל וְלא לְשׁוּם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּכְפִירוֹת לְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָּתִי חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם בִּלְבּוּל שֶׁבָּעוֹלָם וְתִהְיֶה תְפִלָּתִי זַכָּה וּנְכוֹנָה צַחָה וּנְקִיָּה וְתַעֲלֶה לְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְתִתְפָּאֵר וְתִתְנַשֵּׂא עִם תְּפִלּוֹתֵינוּ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וְיִהְיֶה לְךָ שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מִתְּפִלּוֹתֵינוּ וּתְחִנּוֹתֵינוּ וּבַקָּשָׁתֵינוּ וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד יְהוָה, וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלהָיִךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ " שְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ וְאֶנְקוֹתֵינוּ וְאַנְחוֹתֵינוּ מֵעִמְקֵי עֲמָקִים וְאַל תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מֵאִתָּנוּ וְאַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ מִשַּׁוְעָתֵנוּ וְצַעֲקָתֵנוּ "אַל תַּעַזְבֵנִי יְהוָה, אֱלהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי, חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי יְהוָה תְּשׁוּעָתִי":

5. תפילה מו וְזַכֵּנוּ לִקְבּעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתֵנוּ, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה אֱלהֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרֵנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה בִּזְכוּתוֹ לְקַדֵּשׁ הַמָּקוֹם שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עָלָיו לְהִתְפַּלֵּל בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה מחֵנוּ וְשִׂכְלֵנוּ צַח וָזַךְ כַּכֶּסֶף הַטָּהוֹר בְּלִי שׁוּם תַּעֲרבֶת סִיג וּפְסלֶת וּבְלִי שׁוּם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּל הַדַּעַת כְּלָל כִּי בְיָדְךָ כּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכּל "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כּחַ יְהוָה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמר" חַזְּקֵנוּ וְאַמְּצֵנוּ בְּכחֲךָ הַגָּדוֹל, שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר עַל מַלְכוּת אֱדוֹם הָרְשָׁעָה וּתְמַהֵר וְתָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ וְנִזְכֶּה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִישׁ קַל מְהֵרָה בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע וְתָבִיא לָנוּ אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם לְחַבֵּר אֶת הָאהֶל לִהְיוֹת אֶחָד, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן:

6. תפילה נה תרעד "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי,
עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֱלהֵי אַבְרָהָם אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקב, עֲשֵׂה לְמַעַן זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ,
וְזַכֵּנִי לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִישׁ קַל מְהֵרָה וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ וְזַכֵּנוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם עַכְשָׁו בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, אֲשֶׁר בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא תַּחַת יַד הַסִּטְרָא אַחֲרָא,
אַף-עַל-פִּי-כֵן בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, תְּגַלֶּה קְדֻשָּׁתָהּ הָעֲצוּמָה גַּם עַתָּה וְעַל-יְדֵי-זֶה נִזְכֶּה לְהַפִּיל אֶת אוֹיְבֵינוּ תַּחְתֵּנוּ, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ" וּזְכָר לָנוּ בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּר וְהָאָרֶץ אֶזְכּר", וְנֶאֱמַר: "וְאַף גַּם זאת, בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם, לא מְאַסְתִּים וְלא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלהֵיהֶם":

7. נה וּתְזַכֵּנוּ וְתַעַזְרֵנוּ לְבַטֵּל כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַחֶרְפּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִשּׂוֹנְאֵינוּ וְאוֹיְבֵינוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וְנִזְכֶּה עַל יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ לַהֲפךְ כָּל הַחֶרְפּוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת לְכָבוֹד וְנִזְכֶּה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה לְבַטֵּל עַצְמֵנוּ מִכּל וָכל וְלִכְנס וְלַעֲמד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּנְבַטֵּל אָז יֵשׁוּתֵנוּ לְגַמְרֵי עַד שֶׁלּא נִרְאֶה אָז שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא אֶת הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ נִרְאֶה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל-יְדֵי-זֶה לְשֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה לַהֲפךְ כָּל הַחֲרָפּוֹת לְכָבוֹד וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַמְחָרְפִים וְהַמְגַדְּפִים, לְצָרְפָם וּלְפָרְשָׁם שֶׁיִּתְהַוּוּ מֵהֶם אִמְרֵי כָבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד" וְתִהְיֶה תְּפִלָּתֵנוּ בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, עַד שֶׁיִּתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְתַּקְּנוּ עַל-יְדֵי הַפָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁשָּׂרַף משֶׁה רַבֵּנוּ בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁתִּזְכּוֹר בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ עַל-יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ, וְיִתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת עַל-יְדֵי תְּחִנּוֹתֵינוּוּתְפִלּוֹתֵינוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים וּמְחַלִּים פָּנֶיךָ תָּמִיד, וְעַל-יְדֵי זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ תִּזְכּר אֶת שְׁכִינַת עֻזֶּךָ וּתְגַלֶּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה

8. נה וּתְזַכֵּנוּ לִכְסף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִגְמר מַחֲשַׁבְתֵּנוּ וּלְהוֹצִיאָהּ מִכּחַ אֶל הַפּעַל לִנְסעַ וְלַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חִישׁ קַל מְהֵרָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים וְעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מֵרַע עַיִן שֶׁל שׂוֹנְאֵינוּ וְאוֹיְבֵינוּ וְרוֹדְפֵינוּ וְגַם נִרְאֶה בָהֶם מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים לִרְאוֹת בָּנוּ וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "קַוֵּה אֶל יְהוָה וּשְׁמר דַּרְכּוֹ, וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה בְּטַח בַּיהוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה":

9. נה וְתַעַזְרֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ וּתְזַכֵּנוּ בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת חִישׁ קַל מְהֵרָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת בִּכְלָל צַדִּיקִים עוֹשֵׂי טוֹב, וְנִזְכֶּה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָנוּ פְּנֵי יְהוָה עַל-יְדֵי קְדֻשַּת אֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מִקְרָא שֶׁכָּתוּב:
"דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד":

10. סא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זַכֵּנוּ לְתַקֵּן כָּל זֶה וְתֵן לָנוּ דַעַת שָׁלֵם שֶׁנִּזְכֶּה לֵידַע מִי הֵם הַשַּׁקְּרָנִים וְהַמַּנְהִיגִים שֶׁל שֶׁקֶר, וּלְהִתְרַחֵק מֵהֶם, וּמִי הֵם הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין בָּהֶם, וּלְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וְנִזְכֶּה שֶׁיִּהְיוּ נִסְמָכִים בָּעוֹלָם
מַנְהִיגִים וְרַבָּנִים הֲגוּנִים הָרְאוּיִם לְסָמְכָם, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְחַזֵּק כְּתַב יָדֵינוּ, וְלא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִלְמד כְּתָב וְלָשׁוֹן אַחֵר, כִּי אִם כְּתַב יִשְׂרָאֵל לְבַד, כְּתָב הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, אוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת, אוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת הַמֻּשְׁרָשִׁים בִּתְמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר בָּהֶם בָּרָאתָ כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם בִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, בְּחָכְמָתְךָ הַגְּדוֹלָה זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ וְעָזְרֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת הַשֵּׂכֶל בְּהַיָּדַיִם, וִיקַבְּלוּ יְדֵי הַכְּתִיבָה הֶאָרַת סוֹד הַחָכְמָה מִידֵי הַסְּמִיכָה, וְיִהְיֶה כָּל הַתּקֶף לִכְתַב יַד יִשְׂרָאֵל וְכָל הַמִּשְׁפָּטִים וְהָעֲסָקִים יִהְיוּ נַעֲשִׂים עַל-יְדֵי כְּתַב יִשְׂרָאֵל לְבַד וְיִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר כְּתַב יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אֲפִלּוּ כָּל מִשְׁפָּטָם וְהַנְהָגָתָם יִהְיֶה עַל- יְדֵי כְּתַב יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכֶּה "לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב" וּתְזַכֵּנוּ לְקַדֵּשׁ הָאֲוִיר עַל-יְדֵי כְּתִיבַת יָדֵינוּ, וְיִהְיוּ הָאוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת שֶׁל קְדֻשַּׁת כְּתַב יִשְׂרָאֵל נֶחֱקָקִים וְנִרְשָׁמִים בְּהָאֲוִיר, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְקַדֵּשׁ אֲוִיר הָעוֹלָם בִּקְדֻשַּׁת אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" וְיִהְיוּ כָּל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְתִשְׁמְרֵנוּ וְתַעַזְרֵנוּ שֶׁלּא יְגָרְשׁוּ אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹמֵנוּ לְעוֹלָם וּתְזַכֵּנוּ לְהוֹלִיד בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ וּלְתוֹרָתֶךָ וְתַעַזְרֵנוּ שֶׁתִּהְיֶה אֲכִילָתֵנוּ וְזִוּוּגֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהוֹלִיד גּוּפִים זַכִּים וּקְדוֹשִׁים, שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם רְאוּיִם לְקַבֵּל נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת, נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הַשָּׂגָה גְדוֹלָה, שֶׁיִּזְכּוּ לְהַשִּׂיג בָּעוֹלָם סוֹד הָעִבּוּר לָדַעַת סוֹד תַּהֲלוּכַת הַגַּלְגַּלִּים וְכָל הַדְּבָרִים וְהַשִּׁנּוּיִם הַבָּאִים עַל יָדָם כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב אֲשֶׁר אַתָּה מַנְהִיג אוֹתָם בְּרַחֲמִים עַל-יְדֵי הַנְּשָׁמוֹת וְהַשִּׂכְלִיִּים הַגְּבוֹהִים וִיקֻיַּם מְהֵרָה מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה":

11. עג וּתְזַכֵּנִי מְהֵרָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע, וּלְהִתְקָרֵב וּלְהִתְדַּבֵּק בַּצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וְתַחְמל עָלַי בְּחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה, וְאַל תַּעֲשֶׂה עִמִּי כַּחֲטָאַי וְאַל תְּדִינֵנִי כְּמִפְעָלַי
וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ, וְתִפְתַּח לִי שַׁעֲרֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְתַעַזְרֵנִי לִכְנוֹס לְתוֹךְ הָאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת, וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹכָהּ בִּכְלָלִיּוּת גָּדוֹל, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת נֶאֱכָל לְהָאֱמוּנָה וּלְהִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ, לְמַהוּת קְדֻשַּת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה, וּלְמַהוּת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְלא תָקִיא אוֹתִי הָאָרֶץ וְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר מִלְּפָנַי, וְאַף-עַל- פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְרָאוּי לִגַּע בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה, וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי הֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי מְאד, וְקִפַּחְתִּי אֶת קְדֻשָּׁתִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה, רַחֲמֶיךָ רַבִּים מְאד, זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי, שֶׁתּוּכַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לִסְבּל אוֹתִי בְּתוֹכָהּ, וּלְהַחֲזִיק אוֹתִי תָמִיד, עַד אֲשֶׁר אֶהְיֶה נֶאֱכָל וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת:

12. פד אָנָּא יְהוָה, רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, חַסְדָּן מָלֵא חֲסָדִים, טוֹב מָלֵא טוֹבוֹת, צַדִּיק מָלֵא צְדָקוֹת, מוֹשִׁיעַ מָלֵא יְשׁוּעוֹת, הֵטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ עִמִּי, וְתֵן לִי בְּרַחֲמִים וָחֶסֶד וּבְמַתְּנַת חִנָּם, שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֵינוּ, הָאָרֶץ אֲשֶׁר כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם לִהְיוֹת שָׁם וְרֻבָּם בָּאוּ לְשָׁם וְתִקְּנוּ שָׁם מַה שֶּתִּקְנוּ וּפָעֲלוּ שָׁם מַה שֶּׁפָעֲלוּ וְזָכוּ שָׁם לְמַה שֶּׁזָּכוּ, הַכּל עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא נְקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם אֲשֶׁר טָרַח וְיָגַע , אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה מְאד וְהִבִּיט וְרָאָה וְהֵבִין וְחָקַר וְחָקַק וְחָצַב וּמָדַד וְשָׁקַל וּמָנָה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזּאת
שֶׁהִיא יְסוֹד נְקֻדַּת הַקְּדֻשָּׁה יְסוֹד הָאֱמוּנָה וְהִבְטִיחוֹ לְהַנְחִיל אוֹתָהּ לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו לְדוֹרוֹתָם עַל כֵּן רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנִי בִּזְכוּתוֹ וְכחוֹ וּבִזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לָבוֹא לְשָׁם, שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנכִי הַנִּבְזֶה וְהַפָּחוּת בְּתַכְלִית שֶׁאֵין פְּחִיתוּת אַחֲרָיו, לְדַלֵּג וְלִקְפּץ מְהֵרָה עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַסִּכְסוּכִים הַמּוֹנְעִים מִלִּנְסעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְשַׁבֵּר הַכּל מְהֵרָה, וְלָבוֹא בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה

13. פד נָא אָבִי אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם רַחֵם עָלַי, רַחֵם עַל עָנִי וְאֶבְיוֹן כָּמנִי הַפּוֹרֵשׂ כַּפָּיו נֶגְדֶּךָ, מְבַקֵּשׁ וְשׁוֹאֵל צְדָקָה וּמַתְּנַת חִנָּם לְבַד, וְגַם זֶה אֵינִי זוֹכֶה לוֹמַר בֶּאֱמֶת, מֵעצֶם בִּלְבּוּל וַעֲכִירַת דַּעְתִּי, כַּאֲשֶׁר נִגְלָה לְפָנֶיךָ אֲדוֹן מָלֵא רַחֲמִים וְאַף עַל פִּי כֵן, אֲנִי מְצַפֶּה לִישׁוּעָתְךָ וְטוֹבָתְךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים וְצִדְקוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת, חוּס וְרַחֵם עָלַי וַהֲבִיאֵנִי לְשָׁלוֹם מְהֵרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְחַזֵּק וְאַמֵּץ דַּעְתִּי וּלְבָבִי שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲבר עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַבִּלְבּוּלִים וְעַל כָּל מְנִיעוֹת הַמּחַ, וְתַשְׁפִּיעַ לִי מָמוֹן בְּשֶׁפַע עַל הוֹצָאוֹת וְכָל הִצְטָרְכוּת הַדֶּרֶךְ וְאֶזְכֶּה לִנְסעַ בְּשָׁלוֹם וְלָבא בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שָׁלוֹם בְּגוּפִי וּבְתוֹרָתִי וּבְמָמוֹנִי, שָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע וְתַצִּילֵנִי מִכָּל מִינֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּמִכָּל מִינֵי פְגָמִים וְלא יַגִּיעַ לִי הֶזֵּק חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ הָרָחוֹק הַזֶּה בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, לא בְּגַשְׁמִיּוּת וְלא בְּרוּחָנִיּוּת וְאֵצֵא בְּשָׁלוֹם וְאָבוֹא בְּשָׁלוֹם, וְאֶזְכֶּה לִפְעל שָׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל צָרְכִּי, לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֵילֵךְ וְלַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב:

14. פד וּתְזַכֵּנִי עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְשַׁבֵּר מִדַּת הַכַּעַס בְּתַכְלִית וְאֶזְכֶּה לַאֲרִיכַת אַפַּיִם בְּכָל הַבְּחִינוֹת, שֶׁאֶזְכֶּה לִכְבּשׁ כַּעֲסִי תָמִיד וְלא אֶכְעוֹס וְלא אַקְפִּיד שׁוּם כַּעַס וְהַקְפָּדָה כְּלָל עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וְאֶזְכֶּה לַעֲבוֹד אוֹתְךָ ב ֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבִתְמִימוּת גָּדוֹל, וְלַעֲסק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה וּלְהַכְנִיס כָּל כּחִי וְכָל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי וְדַעְתִּי בְּתוֹךְ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה מְאד מְאד וְאֵדַע וְאַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי מְלא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ, וְאַתָּה עוֹמֵד עָלֵינוּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּהת וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ וּמַבִּיט וּמַאֲזִין וּמַקְשִׁיב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה וְאֵדַע לִפְנֵי מִי אֲנִי עוֹמֵד, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל-יְדֵי-זֶה יֻמְשַׁךְ עָלַי יִרְאָה וְאֵימָה גְדוֹלָה מִפָּנֶיךָ, וְאֶזְכֶּה לְכַוֵּן הֵיטֵב הֵיטֵב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה וְלא אַסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי כְּלָל מִשּׁוּם דִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה וְלא אַתְחִיל לְהַטּוֹת דַּעְתִּי כְּלָל מִכַּוָּנַת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה וְלא אֶחְשׁב חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם מַחֲשָׁבָה חִיצוֹנָה וְזָרָה כְּלָל בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, רַק אֶזְכֶּה לְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתִּי בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק אֲשֶׁר לא יִנָּתֵק וְלא יֵהָרֵס לְעוֹלָם

15. פו וְעָזְרֵנִי וְזַכֵּנִי אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל זֶרַע עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מְסִירַת נֶפֶשׁ בֶּאֱמֶת,
לִמְסר גּוּפֵנוּ וְנַפְשֵׁנוּ וּמְאדֵנוּ בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לִינק וְלִשְׁאב וּלְקַבֵּל חָכְמָה מֵחָכְמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּתְמַהֵר הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט, וְתָבִיא אוֹתָנוּ מְהֵרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֶרֶץ הַחַיִּים, מְקוֹם הָאֱמוּנָה, כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה כִּי כְבָר הִגִּיעַ הָעֵת וְהָעוֹנָה שֶׁתּוֹשִׁיעַ לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם לא עַכְשָׁו אֵימָתַי כִּי כְבָר אָרַךְ עָלֵינוּ הַגָּלוּת מְאד מְאד בְּגוּף וָנֶפֶשׁ בְּגַשְׁמִי וְרוּחָנִי בִּכְלָל וּבִפְרָט, רַחֵם נָא קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן סְלַח וּמְחַל עֲווֹנָם, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן בְּרִיתֶךָ, הַבִּיטָה וַעֲנֵנוּ בְּעֵת צָרָה, כִּי לְךָ יְהוָה הַיְשׁוּעָה אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מֵאֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לְעוֹלָם לא כַּחֲטָאֵינוּ תַעֲשֶׂה לָנוּ וְלא כַעֲווֹנוֹתֵינוּ תִגְמל עָלֵינוּ אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ פְּתַח לָנוּ שַׁעַר בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר כִּי כְבָר עָבְרוּ הַרְבֵּה מִיָּמֵינוּ וּשְׁנוֹתֵינוּ, וַעֲדַיִן שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה נְעוּלִים וּסְגוּרִים בְּפָנֵינוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וּפְשָׁעֵינוּ הָעֲצוּמִים יְעוֹרְרוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲנִינוֹתֶיךָ עַל עָלוּב כָּמוֹנִי, הָעוֹמֵד אֵצֶל הַפֶּתַח זֶה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה, וְצַוֵּה לְמַלְאָכֶיךָ לִפְתּחַ לִי שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וּלְהַכְנִיסֵנִי בָּהֶם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, "עַד אֲשֶׁר לא תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ" וְכוּ'
הַיּוֹם יִפְנֶה הַשֶּׁמֶשׁ יָבא וִיפְנֶה נָבוֹאָה שְׁעָרֶיךָ "אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי, הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מֵהַר עֲנֵנִי יְהוָה שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי, בֶּאֱמוּנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי הוֹרֵינִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּארַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, כִּי אַתָּה אֱלהֵי יִשְׁעִי, אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגאֲלִי":

16. קה וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי לִכְסף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלַי קְדֻשַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשְׁגָּחָתְךָ תָּמִיד, וְתוֹצִיאֵנִי מִטִּבְעִיּוּת לְגַמְרֵי, שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע בָּעוֹלָם כְּלָל רַק הַכּל בְּהַשְׁגָּחָתְךָ לְבַד כִּי גַם הַטֶּבַע בְּעַצְמָהּ מִתְנַהֶגֶת בְּהַשְׁגָּחָתְךָ תָמִיד וְאַתָּה מְשַׁנֶּה הַטֶּבַע בְּכָל עֵת עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁעוֹשִׂין חֲדָשׁוֹת וְנִפְלָאוֹת בְּכָל דּוֹר כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ:

17. קה וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁיֻּמְשַׁךְ עָלַי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, כְּלָלִיּוּת כָּל הָעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה עַל יְדֵי קְדֻשַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשְׁגָּחָתְךָ הַפְּרָטִיִּית אֲשֶׁר אַתָּה מַשְׁגִּיחַ בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל עֵת וָרֶגַע בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וְאַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי וְעִם כָּל הָעוֹלָם בְּכָל עֵת וָרֶגַע נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין מִסְפָּר, כָּאָמוּר "לְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ",
וְהַכּל בְּכחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים, אֲשֶׁר כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים הָאֲמִתִּיִּים נַעֲשִׂים עַל יְדֵיהֶם תָּמִיד סַיְּעֵנִי וְאַמְּצֵנִי וְחַזְּקֵנִי בֶּאֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָמִיד הַנִּמְשֶׁכֶת עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע מִמִּי לְסַפֵּר וְאֵיךְ לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, בְּאפֶן שֶׁתִּטָּהֵר מַחֲשַׁבְתִּי עַל יְדֵי זֶה וְאֶזְכֶּה לָצֵאת מֵעַתָּה מִכָּל מִינֵי בִלְבּוּל הַדַּעַת, וּמִכָּל מִינֵי עִרְבּוּב הַדַּעַת, וּמִכָּל מִינֵי הִרְהוּרִים רָעִים וְרַעְיוֹנִים פְּגוּמִים וּמַחֲשָׁבוֹת חוּץ, לְטַהֵר מַחֲשַׁבְתִּי מִכֻּלָּם, וְלִזְכּוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת זַכּוֹת וּנְכוֹנוֹת וּתְסַיְּעֵנִי וְתַעַזְרֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה בְּכָל עֵת לַעֲלוֹת לְעוֹלָם הַמַּחֲשָׁבָה דִּקְדֻשָּׁה, לַחְשׁב מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּבִגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּבִגְדֻלַּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין אֲמִתִּיִּים בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְאַל יְבַהֲלוּנִי רַעְיוֹנַי, וְלא יִהְיֶה כּחַ לְשׁוּם מַחֲשָׁבָה זָרָה וְחִיצוֹנָה שֶׁבָּעוֹלָם לְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי וּמַחֲשַׁבְתִּי כְּלָל, וְאֶזְכֶּה לִשְׁתּק אָז לְגַמְרֵי בָּעֵת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲלוֹת לְעוֹלָם הַמַּחֲשָׁבָה, לַחֲרשׁ וְלִשְׁתּק לְגַמְרֵי לִבְלִי לְדַבֵּר אָז אֲפִלּוּ דִבּוּר דִּקְדֻשָּׁה, כִּי הוּא גַם כֵּן מְבַלְבֵּל אֶת הַמַּחֲשָׁבָה וְתִגְעוֹר בְּכָל הַמַּסְטִינִים וְהַמְּקַטְרְגִים הַחֲפֵצִים לִמְנעַ אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם מִלַּעֲלוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וְתִתֵּן בִּי כחַ לְגָרֵשׁ כָּל הַבִּלְבּוּלִים מִמֶּנִּי, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְדַבֵּק בְּךָ וּבְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָּמִיד, בְּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת זַכּוֹת וְצַחוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב וְתַצִּילֵנִי וְתִפְדֵּנִי מִכָּל הַצָּרוֹת וּמִכָּל מִינֵי יִסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם, וְתַמְתִּיק וּתְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל (וּבִפְרָט מפלוני בן פלונית וְכוּ')

18. קז וּתְזַכֵּנִי לְהַמְשִׁיךְ עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּתְבַטֵּל אֲחִיזַת הַמַּחֲלקֶת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלא תִהְיֶה נִקְרֵאת בְּשֵׁם אֶרֶץ כְּנַעַן, רַק בְּשֵׁם אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְתַמְשִׁיךְ שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה גְדוֹלָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְכָל הָאֲרָצוֹת, וּתְבָרֵךְ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים אֱלהֵינוּ" וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן כּחַ בְּכָל יְבוּל הָאָרֶץ לְרַפְּאוֹת אֶת כָּל תַּחֲלוּאֵי וּמַכְאוֹבֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט בְּחדֶשׁ אִיָּר הוּא יֶרַח זִיו שֶׁבּוֹ פּוֹרְחִים וְחוֹנְטִים כָּל יְבוּל הָאָרֶץ רַחֵם עָלֵינוּ שֶׁלּא נִצְטָרֵךְ לַעֲסק חַס וְשָׁלוֹם עִם שׁוּם דָּאקְטוֹרִים וְרוֹפְאִים שֶׁבָּעוֹלָם, רַק תְּבָרֵךְ אֶת כָּל יְבוּל הָאָרֶץ, וְתַשְׁפִּיעַ בָּהֶם כּחַ לְרַפְּאוֹת כָּל תַּחֲלוּאֵי וּמַכְאוֹבֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְתַעֲלֶה מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ (וּבִפְרָט וכו'), כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה וְאֵין לָנוּ שׁוּם סְמִיכָה עַל שׁוּם רְפוּאָה שֶׁל הָרוֹפְאִים וְהַדָּאקְטוֹרִים, כִּי אִם עָלֶיךָ לְבַד, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת רְפָאֵינוּ יְהוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם, וְכָל שׂוֹנְאֵינוּ יִפְּלוּ תַחְתֵּינוּ, וְיִכָּלְמוּ וְיֵבוֹשׁוּ, יֵבשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ יִסּוֹגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי יֵבשׁוּ יִכְלוּ שׂוֹטְנֵי נַפְשִׁי יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי "יֵבשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאד כָּל אוֹיְבָי יָשׁוּבוּ יֵבשׁוּ רָגַע"

19. ב-ח וּתְבִיאֵנוּ מְהֵרָה חוּשָׁה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ הַטּוֹבָה וְהַקְּדוֹשָׁה וְתַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָתְךָ הַשְּׁלֵמָה עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּתְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמְךָ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְנַהֶגֶת עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" וְתַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָתְךָ הַשְּׁלֵמָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְיִתְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, וְיִתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד בְּלִי שׁוּם הַנְהָגָה עַל פִּי דֶרֶךְ הַטֶּבַע כְּלָל וְתַעֲשֶׂה נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת מֵחָדָשׁ בְּעוֹלָמֶךָ "אֲשֶׁר לא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם" וְיִתְעוֹרֵר שִׁיר חָדָשׁ בָּעוֹלָם, שִׁיר שֶׁל נִפְלָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ" וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ וְנִזְכֶּה לָשִׁיר וּלְזַמֵּר וּלְרַנֵּן וּלְנַגֵּן לְפָנֶיךָ נִגּוּנִים וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת חֲדָשׁוֹת, שִׁירִים שֶׁל נִפְלָאוֹת שֶׁלּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְעַנֵּג עַל יְהוָה, וְלִשְׁמעַ קוֹל הַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא שִׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע הַכָּלוּל בְּשִׁמְךָ הַמְיֻחָד שֶׁיִּתְנַגֵּן עַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין כְּמִנְיַן חֶסֶ"ד, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה":

20. ב-כט רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, אֱלוֹהַּ כָּל הַבְּרִיּוֹת, מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר אַתָּה יוֹדֵעַ מַעֲלַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּקְדֻשָּׁתָהּ הָעוֹלָה עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית וְאָנכִי הַבָּזוּי וְהַנִּמְאָס אֲשֶׁר הִרְבֵּיתִי לִפְשׁעַ נֶגְדְּךָ, וּפָגַמְתִּי וְקִלְקַלְתִּי הַרְבֵּה מְאד, עַד אֲשֶׁר עַל יְדֵי רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָעֲצוּמִים, וּבִפְרָט עַל יְדֵי כָּל מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי בִּפְגַם הַבְּרִית מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עַל יְדֵי כָּל זֶה טָרַפְתִּי אֶת דַּעְתִּי וּפָגַמְתִּי אֶת מחִי, וַאֲפִלּוּ מְעַט הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאֲרָה מִדַּעְתִּי הִיא גַּם כֵּן מְבֻלְבֶּלֶת וַעֲכוּרָה מְאד אַךְ עִם כָּל זֶה גַּם זאת הָרְשִׁימוּ הַמְּעוּטָה שֶׁל אֲמִתַּת דַּעְתִּי, רוֹאָה מֵרָחוֹק וּמֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים מִבֵּין זִכָּרוֹן דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר חוֹנַנְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עַד אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִין מֵרָחוֹק גּדֶל עצֶם מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְרָאִינוּ בְּסִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי תְּלוּיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

21. ב-כט וְהִנֵּה עַתָּה, אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְכַמָּה סִבּוֹת סִבַּבְתָּ עִמִּי, וּבְכַמָּה גִּלְגּוּלִים גִּלְגַּלְתָּ עִמִּי כְּדֵי לְקָרְבֵנִי אֵלֶיךָ וּלְהַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וַעֲדַיִן לא עָלְתָה בְּיָדִי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי, וְלא דַי שֶׁלּא זָכִיתִי לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אַף גַּם פָּגַמְתִּי הַרְבֵּה מְאד בְּכָל עֵת וְעַתָּה אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה, אֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה שׁוּם דֶּרֶךְ בֵּית מָנוֹס מִמֶּנִּי, וְלא שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה, כִּי אִם עוֹד רוּחִי מְקַשְׁקֵשׁ בְּקִרְבִּי, עוֹד קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק בִּי, וּמְעוֹרְרֵנִי וּמְזָרְזֵנִי בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לִנְסעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוּלַי אֶזְכֶּה לָשׁוּב מִכְּסִילָתִי וּמִמַּעֲשַׂי הַפְּגוּמִים, אוּלַי אֶזְכֶּה לְהַתְחִיל לִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים, אוּלַי יָחוֹס אוּלַי יְרַחֵם וְאַתָּה יוֹדֵעַ עצֶם רִבּוּי הַסְּפֵקוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בָזֶה בְּלִי שִׁעוּר וְזֶה עִקָּר הַמְּנִיעָה שֶׁלִּי, בְּצֵרוּף שַׁאֲרֵי מְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן וְרִחוּק הַדֶּרֶךְ וְשַׁאֲרֵי מְנִיעוֹת רַבּוֹת אֲבָל בֶּאֱמֶת אֲנִי מוֹדֶה לְפָנֶיךָ בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, שֶׁעִקַּר הַמְּנִיעָה הִיא מְנִיעַת הַמּחַ מֵחֲמַת כַּמָּה סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים, שֶׁמְּבַלְבְּלִין אֶת דַּעְתִּי וּמוֹנְעִים אוֹתִי מִלְּהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק לַעֲסוֹק בָּזֶה לְהָכִין לִי הַדֶּרֶךְ לִנְסעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאַף עַל פִּי כֵן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אַתָּה מְרַמֵּז לִי בְּכָל עֵת לְהִשְׁתּוֹקֵק לָזֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר לא אוּכַל לָנוּחַ וְלִשְׁקט מִלִּכְסף לָזֶה לֵילֵךְ וְלָבא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי יָדַעְתִּי כִּי רַחֲמֶיךָ לא כָלִים, כֻּלֵּי הַאי וְאוּלַי תְזַכֵּנִי לָבא לְשָׁם בְּשָׁלוֹם, וּלְהַמְשִׁיךְ עָלַי שָׁם קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְחַכֵּם מֵעַתָּה וּלְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכַי, וּלְבַעֵר הָרָע מִקִּרְבִּי, וּלְבַטֵּל הָרוּחַ שְׁטוּת מִמֶּנִּי, וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר לָזֶה לְבַד כָּלְתָה נַפְשִׁי, כִּי זֶה כַּמָּה נִכְסוֹף נִכְסַפְתִּי לָשׁוּב אֵלֶיךָ, וּכְבָר גִּלִּיתָ לָנוּ גדֶל רַחֲמֶיךָ וְעצֶם חֲנִינוּתֶיךָ בְּכָל עֵת, וְרַב טוּבְךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֲשֶׁר אַתָּה צוֹפֶה לָרָשָׁע וְחָפֵץ בְּהִצָּדְקוֹ, כִּי לא תַחְפּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה, וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ, "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא" עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נָפֶשׁ:

22. ב-כט רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זְכָר נָא הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁקִּבַּלְתָּ מִכָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּמִכְּלַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ הַקָּדוֹשׁ, וְכָל הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים אֲשֶׁר אַתָּה מְקַבֵּל עֲדַיִן מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ וּמֵהַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים הַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְזַכֵּנִי גַּם כֵּן, שֶׁיִּהְיֶה לִי חֵלֶק בְּהַהִתְפָּאֲרוּת הַזּאת, שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת, עַד אֲשֶׁר תִּתְפָּאֵר עִמִּי הַשְּכִינָה תָמִיד בְּכָל עֵת כִּי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בָּחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְאַתָּה מִתְפָּאֵר בָּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְזאת הַהִתְפָּאֲרוּת עוֹלָה לְכֶתֶר וַעֲטָרָה עַל ראשְׁךָ בִּבְחִינַת תְּפִלִּין, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי הַהִתְפָּאֲרוּת בּוֹקֵעַ בָּעֵינַיִם, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין עֵינֵי הַשְׁגָּחָתְךָ עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִשָּׁם מְקַבֶּלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קְדֻשָּׁתָהּ הַגְּדוֹלָה, כִּי עַל יְדֵי זֶה אֲוִירָהּ מַחְכִּים, עַל יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁכִין שָׁם תָּמִיד עֵינֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם עֵינֵי הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" עַל כֵּן רַחֵם עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְזַכֵּנִי שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָנוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לִכְסף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד בֶּאֱמֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה עַל זֶה לְפָנֶיךָ מָלֵא רַחֲמִים, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִישׁ קַל מְהֵרָה:

23. ב-כט וְזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, שֶׁנִּזְכֶּה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, לִנְסעַ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת נִמְנֶה גַם כֵּן בֵּין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים וְהַתְּמִימִים הַמִּתְאַסְּפִים וּמִתְקַבְּצִים לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה כִּי אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מַעֲלַת הַקִּבּוּץ שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ כַּמָּה וְכַמָּה הִתְפָּאֲרוּת וְשַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים אֲשֶׁר אַתָּה מְקַבֵּל בְּכָל ראשׁ הַשָּׁנָה וְראשׁ הַשָּׁנָה מֵהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ נִכְלָלִים גַּם כֵּן בְּהַהִתְפָּאֲרוּת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים הָאֵלֶּה, וְאַל יִמְנָעֵנוּ מִזֶּה שׁוּם מוֹנֵעַ, וְאַל יְעַכְּבֵנוּ שׁוּם עִכּוּב, וְאַל יַטְרִידֵנוּ שׁוּם טִרְדָּא בָּעוֹלָם רַק נִזְכֶּה תָמִיד בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, לֵילֵךְ וְלָבא וּלְהִתְאַסֵּף אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, הַמִּתְאַסְּפִים וּמִתְקַבְּצִים אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים בְּכָל ראשׁ הַשָּׁנָה וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה שֶׁתִּתְפָּאֵר בָּנוּ תָמִיד, וְתַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד וּתְזַכֵּנוּ וְתַעַזְרֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהִסְתַּכֵּל עַל פְּאֵר יפִי הַדְרַת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, אֲשֶׁר הֵם כְּלִילַת יפִי כִּי הֵם כְּלוּלִים מִכָּל הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אַתָּה מְקַבֵּל עַל יָדָם, עַל יְדֵי שֶׁהֵם עוֹסְקִים תָּמִיד לְקָרְבָם אֵלֶיךָ זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהִסְתַּכֵּל עַל פְּנֵיהֶם תָּמִיד בֶּאֱמֶת, וּבִפְרָט בִּימֵי ראשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאָז הוּא עִקָּר הַהִתְפָּאֲרוּת, וְאָז פְּנֵיהֶם מְאִירוֹת מְאד בְּאוֹר כְּלַל הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל כָּל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַמִּתְקַבְּצִים אֲלֵיהֶם:

24. ב-כט אָנָּא יְהוָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, זַכֵּנוּ לְהִסְתַּכֵּל עַל פְּאֵר הַדְרַת פְּנֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים בֶּאֱמֶת, בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה
לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ גַּם כֵּן הֶאָרָה נִפְלָאָה מֵהַהִתְפָּאֲרוּת הַזּאת, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה שֶׁיֻּמְשַׁךְ עָלֵינוּ תָמִיד קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין הַנּוֹרָאִים
וּפְאֵר קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין יִהְיוּ בּוֹקְעִים בְּעֵינֵינוּ
עַד שֶׁנִּזְכֶּה גַּם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנַחְנוּ נִסְתַּכֵּל וְנַבִּיט שָׁם, שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַמָּקוֹם הַהוּא בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
עַד אֲשֶׁר כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִטַּעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ,
יַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּתְוָּעֵד עִמָּנוּ יַחַד,
עַד אֲשֶׁר יַכִּיר אוֹתָנוּ וְיֵדַע וְיַבְחִין שֶׁאֲנַחְנוּ זָכִינוּ לִהְיוֹת אֵצֶל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה:

25. ב-כט וְעָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּלְתַקֵּן מְהֵרָה כָּל מַה שֶּׁפָּגַמְנוּ לְפָנֶיךָ בְּעֵינֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר הִרְבִּינוּ לִפְשׁעַ בָּזֶה, שֶׁהִסְתַּכַּלְנוּ בְעֵינֵינוּ חוּץ מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּה, וּבָאנוּ עַל יְדֵי זֶה לַחֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים הַרְבֵּה מְאד,
וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂינוּ אוֹי לָנוּ כִּי חָטָאנוּ, שֶׁפָּגַמְנוּ בְּעֵינַיִם קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ, הַנִּמְשָׁכִין מֵעֵינֵי יְהוָה, שֶׁיְּכוֹלִים לִזְכּוֹת לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם עַל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַצַּדִּיקִים, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל יְדֵי זֶה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּבִּיטִים שָׁם וּבְרב אִוַּלְתֵּנוּ לָקַחְנוּ עֵינַיִם קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים כָּאֵלּוּ,
וְהִסְתַּכַּלְנוּ בָּהֶם בַּמֶּה שֶׁהִסְתַּכַּלְנוּ עַד אֲשֶׁר בָּאנוּ לְמַה שֶּׁבָּאנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים
מָלֵא רַחֲמִים לַמְּדֵנוּ הַדֶּרֶךְ לְתַקֵּן כָּל זֶה, וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ
וְלִמְצא צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַשַּׁיָּכִים לְשׁרֶשׁ נִשְׁמוֹתֵינוּ, וְלֵילֵךְ וְלִנְסעַ אֲלֵיהֶם תָּמִיד, וּבִפְרָט עַל ראשׁ הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא עִקָּר זְמַן הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, זַכֵּנוּ שֶׁנִּהְיֶה נִמְנִין גַּם כֵּן בִּכְלַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים הַמִּתְאַסְּפִים אֲלֵיהֶם וְנִזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ
בֶּאֱמֶת וְנִזְכֶּה לְהִסְתַּכֵּל עַל פְּנֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, וּלְתַקֵּן עַל יְדֵי זֶה כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְנוּ בְּעֵינֵינוּ
מִנְּעוּרֵינוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְתַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר קְדֻשַּׁת הַהִתְפָּאֲרוּת הַכָּלוּל בִּפְנֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּסְתַּכֵּל שָׁם,
עַד אֲשֶׁר יִתְקַדְּשׁוּ כָּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

26. ב-כט מָלֵא רַחֲמִים רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, חוּסָה עָלֵינוּ כְּרב רַחֲמֶיךָ זַכֵּנוּ שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבֵּנוּ אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת,
וְנִזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ וְלֵידַע הֵיטֵב נוֹרָאוֹת מְתִיקוּת הַטַּעַם הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּפְלָא שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכֶּה מֵעַתָּה לִכְסף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וְלִבְער וּלְהִתְלַהֵב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְאַפּוּשֵׁי בְּרַחֲמֵי טוּבָא, לְהַרְבּוֹת בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לְפָנֶיךָ, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִפְעל בַּקָּשָׁתֵנוּ בְּרַחֲמִים אֶצְלְךָ, שֶׁנִּזְכֶּה לָבא מְהֵרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע עָזְרֵנוּ אֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה בְּרַחֲמִים, וְזַכֵּנוּ לָבוֹא מְהֵרָה לְכָל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנו ּ כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי":

27. ב-לד וְעַתָּה אֲשֶׁר בָּאתִי לְפָנֶיךָ, לָשֵׂאת ראשִׁי וּפְנִימִיּוּת דַּעְתִּי וּצְפוּן לִבִּי לְצַפּוֹת לְרַחֲמֶיךָ מָלֵא רַחֲמִים, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה, מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דוֹמֶה לָךְ מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה, אָבִי שֶׁבַּשָּמַיִם, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, עָזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְזַכֵּנִי לְמחִין דִּקְדֻשָּׁה לְמחִין זַכִּים וּטְהוֹרִים, לְמחִין יִשְׂרְאֵלִיִּים לְמחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַצִּילֵנִי מִמּחִין פְּגוּמִים, מִמּחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ חָנֵּנִי מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וְדַעַת דִּקְדֻשָּׁה, וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לֵילֵךְ וְלִנְסעַ וְלָבא מְהֵרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
לְאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, לָאָרֶץ הַחַיִּים, אֲשֶׁר שָׁם עִקָּר הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל
וְהַמּחַ וְהַחָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה הַעֲלֵנִי מְהֵרָה מִחוּץ לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֲשֵׂה עִמִּי פְּלָאוֹת כְּנָאֶה לְךָ וְלַאֲבוֹתֵינוּ וּלְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים,
לא כְמַעֲשַׂי הָרָעִים, כִּי אַתָּה עשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ,
לא כְרָעוֹתַי תִּגְמְלֵנִי:

28. ב-לד זַכֵּנִי וְעָזְרֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה בְּחַיַּי לְתַקֵּן פְּגַם הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בִּכְבוֹדְךָ הַרְבֵּה מְאד עַל יְדֵי תַאֲוֹתַי הָרָעוֹת, אֲשֶׁר בָּאתִי עַל יָדָם לְכָל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים, שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ מִנְּעוּרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּל חֵטְא וְעָוֹן וּפְגָם פָּגַמְתִּי הַרְבֵּה בִּכְבוֹדְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה נִפְגַּם מחִי בִּבְחִינַת מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ, וְנִתְרַחַקְתִּי מִקְּדֻשַּׁת הַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנִּתְרַחַקְתִּי בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים:

29. ב-לד עַל כֵּן בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וְלִקְרא אֶל יְהוָה אֵל עוֹלָם, "אֶקְרָא לֵאלהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גּמֵר עָלָי,
יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שׁוֹאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ"
וְיַעַזְרֵנִי וְיוֹשִׁיעֵנִי וִיחַזֵּק אֶת לְבָבִי שֶׁאֶזְכֶּה לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ
וְלִכְסף בֶּאֱמֶת לָזֶה, לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְהֵרָה וְאֶזְכֶּה לַעֲסק בְּכָל הָעֲסָקִים הַצְּרִיכִים לְעִנְיַן נְסִיעָה זאת, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לָבוֹא מְהֵרָה לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ הַחַיִּים, אֶרֶץ צְבִי לְכָל הָאֲרָצוֹת, אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה דוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד, אֶרֶץ אֲשֶׁר משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִתְפַּלֵּל תקט"ו [חֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה] תְפִלּוֹת לָבוֹא לְשָׁם וְתַעַזְרֵנִי וּתְזַכֵּנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי
לְהַמְשִׁיךְ עָלַי שָׁם הַמּחִין הַקְּדוֹשִׁים,
מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת וְתַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְתִהְיֶה בְּעֶזְרִי וְתוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְתַקֵּן בְּחַיַּי מְהֵרָה פְּגַם הַכָּבוֹד, וִיתֻקְּנוּ כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְתִּי בִּכְבוֹדְךָ הַגָּדוֹל מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לְגַדֵּל כְּבוֹדְךָ בָּעוֹלָם, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתֶיךָ וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתֶךָ, וְלא אַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי כִּי לְכַךְ נוֹצָרְתִּי:

30. ב-לד וּבְכֵן תְּרַחֵם עָלַי וְתוֹשִׁיעֵנִי וּתְזַכֵּנִי לִתֵּן צְדָקָה הַרְבֵּה וּבִפְרָט לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶזְכֶּה לַעֲסק תָּמִיד בִּצְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים וּבִפְרָט בִּצְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵן לְפַזֵּר מִשֶּלִּי יוֹתֵר מִכּחִי לִשְׁלחַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהֵן לַעֲסק הַרְבֵּה בֶּאֱמֶת לְקַבֵּץ עַל יַד נְדָבוֹת הַרְבֵּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
לְהַחֲזִיק יְדֵי עֲנִיִּים הֲגוּנִים הַדָּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעֵרם וּבְחסֶר כּל,
וּבְבֵיתָם אֵין לֶחֶם וְשִׂמְלָה:

31. ב-לד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל דָּחְקָם וְצָרָתָם, אֲשֶׁר הֵמָּה מַמָּשׁ נְפוּחֵי רָעָב, "צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם, יָבֵשׁ הָיָה כָּעֵץ" מָלֵא רַחֲמִים חוֹמֵל דַּלִּים, רַחֵם עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לַעֲסק הַרְבֵּה בְּצִדְקוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה וּמַחֲשָׁבָה זָרָה שֶׁל כְּבוֹד עַצְמֵנוּ כְּלָל וְתַעֲזר לָנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַחֲזִיק יְדֵי הָאֶבְיוֹנִים הָאֻמְלָלִים, הָעֲנִיִּים הַהֲגוּנִים הַדָּרִים עַל אַדְמַת הַקּדֶשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִפְתָּח שְׁבִילִין דְּלִבֵּנוּ לְקַבֵּל שַׁלְהוּבִין דִּרְחִימוּתָא דִקְדֻשָּׁה, לִבְער וּלְהִתְלַהֵב וּלְהִשְׁתּוֹקֵק אֵלֶיךָ בְּאַהֲבָה גְדוֹלָה וּבְחֵשֶׁק נִמְרָץ וְאֶזְכֶּה עַל יְדֵי הַצְּדָקָה לַעֲשׂוֹת כְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת הַנּעַם הָעֶלְיוֹן בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ הַנְּעִימוּת וְהַמְּתִיקוּת הַנִּפְלָא שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ אֶצְלִי כָּל הַתַּאֲוֹת, בִּפְרָט תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל וְאַהֲבַת נָשִׁים, הַכּל יִתְבַּטֵּל מִמֶּנִּי עַל יְדֵי הָאַהֲבָה דִקְדֻשָּׁה שֶׁתְּזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הַנִּמְשֶׁכֶת מִנּעַם הָעֶלְיוֹן "וִיהִי נעַם יְהוָה אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ":

32. ב-לד וּתְזַכֵּנוּ אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּצְאוּ מֵאִתָּנוּ דוֹרוֹת רַבִּים, וְיִתְרַבּוּ עַמְּךָ "יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לא יִמַּד וְלא יִסָּפֵר" מֵרב וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְתָגֵן בַּעֲדֵנוּ וְתִשְׁמְרֵנו וּתְזַכֵּנוּ שֶׁיִהְיֶה זִוּוּגֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה וְתִהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ, שֶׁלּא יִהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת זִוּוּגֵנוּ מֵאַהֲבוֹת רָעוֹת מֵאַהֲבוֹת הַנְּפוּלִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק כָּל הִתְעוֹרְרוּת זִוּוּגֵנוּ יִהְיֶה נִמְשָׁךְ מֵהַשְׁפָּעַת הַנּעַם הָעֶלְיוֹן, מֵהָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה הַנִּמְשֶׁכֶת מִשָּׁם עַל יְדֵי הַכְּלִי שֶׁל צְדָקָה וְיִהְיֶה זִוּוּגֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה וּבִצְנִיעוּת גָּדוֹל, בַּעֲנָוָה בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּרֶתֶת וְזִיעַ וְלא נְכַוֵּן בִּשְׁבִיל הֲנָאַת גּוּפֵנוּ כְּלָל, רַק כָּל כַּוָּנָתֵנוּ יִהְיֶה לְשִׁמְךָ וְלִכְבוֹדְךָ כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוֹתֶיךָ,
כְּדֵי לְהוֹלִיד בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְיִרְאָתֶךָ, לְמַעַן יְגַדְּלוּ כְּבוֹדְךָ בָּעוֹלָם וְנִזְכֶּה שֶׁכָּל בָּנֵינוּ וְכָל דּוֹרוֹתֵינוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ, וְיַעֲשׂוּ רְצוֹנְךָ תָמִיד, וִיגַדְּלוּ וִיפַרְסְמוּ כְבוֹדְךָ בָּעוֹלָם, וְיַשְׁלִימוּ כַּוָנַת הַבְּרִיאָה אֲשֶׁר הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי לְגַלּוֹת כְּבוֹדְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וְעַל יְדֵי כָל זֶה נִזְכֶּה לְמחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים נעַם, וּלְתַקֵּן כָּל הַמּחִין שֶׁל חוּץ לְאֶרֶץ שֶׁנִּקְרָאִים חוֹבְלִים וְיֻכְלְלוּ הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ בְּתוֹךְ הַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּאפֶן שֶׁיִּתְתַּקְּנוּ עַל יְדֵי זֶה, עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַמּחִין בִּבְחִינוֹת מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִמְשָׁךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם:

33. ב-לד וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תָּשִׂים שָׁלוֹם עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, וּתְבַטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת מִן הָעוֹלָם וְתַעֲלֶה אֶת הַכָּבוֹד מִגָּלוּתוֹ, וְלא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחַר הַכָּבוֹד, רַק כָּל אֶחָד יִבְרַח מִן הַכָּבוֹד, וִיכַבֵּד כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל , וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ, אֲנַחְנוּ וְכָל חֶבְרָתֵנוּ, וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁווֹת דַּעְתֵּנוּ יַחַד וְתִתֶּן לָנוּ לֵב אֶחָד
וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתְךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְתַעֲזר וְתָגֵן וְתוֹשִׁיעַ לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלּא יִהְיֶה שׁוּם כּחַ לְהַמּחִין הַפְּגוּמִים שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ לְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם אֶת הַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְהַכְנִיס מַחֲלקֶת גַּם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְרַבָּא תְּזַכֵּנוּ וְתַעַזְרֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁהַמּחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל יִתְגַּבְּרוּ וְיִתְחַזְּקוּ וִיתַקְּנוּ בִּשְׁלֵמוּת אֶת הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ, בְּאפֶן שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ לְמחִין שֶׁל אֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל וְיִתְבַּטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת מִן הָעוֹלָם, וְיִתְרַבֶּה שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בֵּין כָּל אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, וּבִפְרָט בֵּין הַחֲבֵרִים הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ:

34. ב-לד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל הַהִתְגַּבְּרוּת וְהַהִתְגָּרוּת שֶׁמִּתְגַּבְּרִין וּמִתְגָּרִין בְּכָל עֵת
לְקַלְקֵל הַשָּלוֹם בֵּין הַחֲבֵרִים וְהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וּבִפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בְּעוּקְבָא דִמְשִׁיחָא וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ כַּמָּה וְכַמָּה מַזִּיק לָנוּ הַמַּחֲלקֶת וְהַסִּכְסוּכִים שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ בֵּין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם, וּבִפְרָט הַמַּחֲלקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת לֵב, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים שׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לְתַקֵּן זאת כִּי אִם עָלֶיךָ לְבַד אָנוּ נִשְׁעָנִים, שֶׁתַּמְשִׁיךְ שָׁלוֹם מִמְּקוֹר הַשָּׁלוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִמּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

35. ב-לד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם ! רַחֲמָן אֲמִתִּי, רַחֵם נָא עַל עֲנִיֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַהֲגוּנִים וְהַכְּשֵׁרִים וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁלחַ לָהֶם דֵּי סִפּוּקָם בְּכָבוֹד, וְלא יִהְיֶה שׁוּם כּחַ לְהַמַּחֲלקֶת שֶׁבָּעוֹלָם
לִמְנעַ וּלְבַלְבֵּל הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם רַחֵם עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲסק בִּצְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְהַחֲזִיק יְדֵי הָאֶבְיוֹנִים וְהַדַּלִּים וְהָעֲנִיִּים הַהֲגוּנִים הַדָּרִים שָׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, לִשְׁלחַ לָהֶם דֵּי מַחְסוֹרָם אֲשֶׁר יֶחְסַר לָהֶם
וְכָל כַּוָּנוֹתֵינוּ וְעִסְקֵנוּ בָּזֶה יִהְיֶה לְשֵׁם שָׁמַיִם לְבַד, בְּלִי שׁוּם כַּוָּנָה שֶׁל כְּבוֹד עַצְמֵנוּ כְּלָל, עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל יְדֵי הַצְּדָקָה לַעֲשׂוֹת כְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת הַנּעַם הָעֶלְיוֹן בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַבֶּה וְיִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ כְּבוֹדְךָ בָּעוֹלָם
וְעַל יְדֵי זֶה יִתְתַּקְּנוּ כָּל הַמּחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ וְיִתְהַפְּכוּ לְמחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם בֵּין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ וְיוּכְלוּ כָּל הַמּחִין וְהַדֵּעוֹת לְהַשְׁווֹת עַצְמָן יַחַד לְעָבְדְךָ בֶּאֱמֶת בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבָה וְתִפְרס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַעֲלֵנוּ מְהֵרָה בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְשָׁם נָשִׁיר וּנְרַנֵּן וּנְנַגֵּן לְפָנֶיךָ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, וּנְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ תָמִיד בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת, וּבְשִׁירֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל וּנְגַדֵּל וּנְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ וּכְבוֹדְךָ תָּמִיד וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו" וְנִזְכֶּה תָמִיד לְהַרְגִּישׁ הַנְּעִימוּת וְהַמְּתִיקוּת אֲשֶׁר בְּדִבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנפֶת צוּפִים" וְנֶאֱמַר: "צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם" וְנֶאֱמַר: "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, תּוֹדִיעֵנִי ארַח חַיִּים, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלהִים אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְּבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן":

36. ב-לט עַל כֵּן רַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְזַכֵּנוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַמְקַיְּמִים אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּתוֹרָתָם וּקְדֻשָּׁתָם וּבְדַרְכֵי פְּשִׁיטוּתָם הַנִּפְלָאִים, שֶׁנִּזְכֶּה בְּכחָם וּזְכוּתָם לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשָּה וְחַיּוּת וְכָל טוֹב בְּכָל עֵת, מֵהָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם הַפָּתוּחַ וְעוֹמֵד לִפְנֵיהֶם אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה הֵם מְחַיִּין אֶת עַצְמָם בְּעֵת שֶׁבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה, וּבָזֶה הֵם מְחַיִּין אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵן בַּעֲלֵי תוֹרָה בְּעֵת שֶׁבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה, וְהֵן אַנְשֵׁי הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ הַמֻּנָּחִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וַאֲפִלּוּ אֻמִּין דְּעַלְמָא, כֻּלָּם הֵם מְחַיִּין עַל יְדֵי דַּרְכֵיהֶם הַנִּפְלָאִים, שֶׁעוֹשִים עַצְמָם לִפְעָמִים כַּאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לְגַמְרֵי,
וּמַמְשִׁיכִים חַיּוּת וְשֶׁפַע טוֹב מִקִּיּוּם הָעוֹלָם קדֶם מַתַּן תּוֹרָה
שֶׁהָיָה מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם בְּחֶסֶד חִנָּם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת, שֶׁהוּא הַדֶּרֶךְ לִכְבּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

בע"ה.-

ארץ ישראל ומצוות התשובה-

חלק א', חלק ב', חלק ג', למאמרים,

מאמר חשוב, מקיף, יסודי ומעניין.

בבקשה תגיבו על המאמר גם באתר וגם כאן בפורום, ותפיצו את המאמר בכל דרך אפשרית! 

בעזרת ה' נעשה ונצליח!

בחנוכה הקרוב נמשיך את רוח האמונה והגבורה של עם ישראל!

בחנוכה הקרוב נמשיך ונחזק את הקשר של עם ישראל לארץ ישראל!

בחנוכה הקרוב נמשיך את רוח האמונה והגבורה מתוך בטחון בה' כדרכם של חשמונאים!

בחנוכה מקימים

ישובים חדשים

בחג הסוכות עלו חמישה גרעיני התיישבות חדשים ביהודה ושומרון:

שלום,

לא נתקלתי בתמונות לא צנועות באתרים שפרסמתי, אבל מכיוון שהם מכילים חומר רב, אולי יש משהו שלא  הייתי מודע אליו.

מקווה שזה בסדר אם אפרסם כאן את המאמרים עצמם (האתרים מהם נלקחו מתירים העתקה של חומריהם שלא למטרות רווח).

[נ.ב. שכחתי את סיסמתי, לכן נרשמתי מחדש]

-דניאל

 צער בעלי-חיים: רצוי מול מצוי

היי,
רצינו לספר לכם שהשלמנו את רכישת
אתר ה הכרויות www.zoogy.co.il

נשמח לשתף פעולה עם גופים רלוונטים בתחום.

תרגישו חופשי ליצור קשר.

באתר רשומים מעל ל 100,000 גולשים
והאתר כבר פועל 3 שנים.

טל
info @ zoogy.co.il

האם היטלר היה צמחוני?

מאת: יריב גלבוע

טענה נפוצה בפיהם של אלה שאינם צמחונים היא ש"היטלר היה צמחוני", או ש"הנאצים היו חובבי חיות וצמחונים". יש המייחסים לנאצים גם הימנעות מניסויים בבעלי חיים. מכאן עלינו לכאורה להסיק, שכדי להיבדל מהנאצים ומדרכיהם, יש להימנע מצמחונות ולחייב ניסויים בבעלי חיים. המהדרים שיפנימו משנה זו אולי אף יטרחו להתעלל בחיות או למצער יימנעו מלהושיט להן עזרה. שיטת הסקה זו (הגעה למסקנה על סמך מידע נתון) היא מגוחכת ואף המסקנות הנובעות ממנה מגוחכות, אפילו אם הטענות נכונות מבחינה היסטורית. למרות הטריביאליות של הכשל בשיטת ההסקה אסביר בפירוט מה לקוי בה, מכיוון שרבים מעלים טענות כאלה, כולל אנשים שנחשבים לאינטליגנטיים, כגון פרופסורים לביולוגיה המבצעים ניסויים בבעלי חיים, שמפאת כבודם לא אנקוב בשמם.

במאמר זה אתייחס לחוסר תקפותם של טיעונים מסוג זה. יתר על כן, אראה שהטיעונים עצמם שקריים: היטלר לא היה צמחוני, הנאצים לא היו חובבי בעלי-חיים ובתקופת המשטר הנאצי נערכו ניסויים בבעלי חיים.

לוגיקה מופרכת של טיעונים

נניח לרגע, רק לצורך הדיון, שהיטלר היה צמחוני. ידוע על היטלר שהוא לא עישן מעולם. אנו כמובן רוצים להתרחק מדרכו של היטלר ולכן נאכל בשר, כי הוא לא אכל בשר, נעשן סיגריות, כי הוא לא עישן סיגריות, נימנע מתה, קפה ועוגות קצפת, כי הוא צרך אותם. כמו כן לא נתגייס לצה"ל, כי היטלר התנדב לשרת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, ואפילו נחתוך את אפנו, כי להיטלר היה אף. טוב ורע יכולים להתקיים בצוותא אצל אותו אדם, אפילו אם הוא סמל הרוע. המסקנה: ישנן סוגיות רבות שהיטלר אינו יכול לשמש בהן כאסמכתא כלשהי, וצריך לדון בהן לגופן.

שורה שלמה של רוצחים "מהמעלה הראשונה", לפני היטלר ולאחריו, היו אוכלי בשר, כסטלין (שגרם למותם של כ-30 מיליון בני אדם במחנות העבודה המיוחדים [גולאגים]); כמונגולי ג'ינגיס חאן, מגדולי הכובשים בהיסטוריה, שלעתים טבח את המנוצחים עד האחרון שבהם, כדי להטיל את אימתו על אויביו, והחריב כליל מספר ערים גדולות; וגם סדאם חוסיין שנודע במעשי אכזריותו. במצעד הרשעה של רבי טבחים אלו היטלר הוא לכאורה הצמחוני היחיד. מנהיג המדינה היחיד שהוא צמחוני, יותר נכון טבעוני, הוא ד"ר ייאנז דרנובסק, נשיא הרפובליקה הסלובנית מסוף שנת 2002 . יותר מפורסם ממנו הוא המנהיג ההודי המנוח מוהנדס גנדי (1948-1869). גנדי לא היה ראש מדינה, אך נחשב לסמל לאי אלימות. הוא דגל בהימנעות משימוש בכוח פיסי ובאלימות ("אהימסה"= אי פגיעה), חי בצנעה, נהג לטוות בכישור חצי שעה כל יום, פעל בהצלחה להפסקת זנות ושימוש בסמים ובאלכוהול ורבים רואים אותו כמי ששחרר את הודו מהכיבוש הבריטי. גם אנשי שם שלא כיהנו כמנהיגים מדיניים היו צמחונים, כפיתגורס, ניוטון, מונטיין, שלי, ליאונרדו דה-וינצ'י, ז'אן ז'ק רוסו, ג'ורג' ברנרד שאו, ליב טולסטוי ויצחק בשביס-זינגר, סופר היידיש האמריקני, חתן פרס נובל לספרות.

טיעונים שמשתמשים בהיטלר הם לעתים קרובות דמגוגיים. אילו המשטר הנאצי היה מבצע ניסויים בבעלי חיים (כפי שבפועל היה ואוכיח בהמשך) לא היו נמנעים מניסויים בבעלי חיים כל אותם פרופסורים ישראלים מכובדים ששמחים לספר ש"הנאצים לא עשו ניסויים בבעלי חיים". הם גם לא יעברו לתזונה צמחונית אף אם יקבלו הוכחות ניצחות (כפי שיש) לכך שהיטלר לא היה צמחוני.

אירווינג מ. קופי הקדיש בספר,ו "מבוא ללוגיקה", מקום נרחב ל"הטעיות של רלוונטיות", ומנה 13 כאלה. דוגמה לכזו הטעיה: החלת חוק כללי על מקרה מיוחד, למשל: מי שהורג אדם חייב למות, לכן גם תליין שתלה אדם חייב למות. ההטעיה שנוקטים אלה הטוענים שהיטלר היה צמחוני היא "Argumentun ad Hominem", בעברית - "טיעון מכוון אל האיש". לדוגמא: "דבריך מוטעים כי אתה קומוניסט". אירווינג מ. קופי כתב: "כשיש עמדה של גינוי כלפי אדם היא עלולה להשפיע מעבר לשדה הריגושי בלבד, לעבור את גבולותיו ולהיעשות לאי-הסכמה עם דבריו של האדם. אולם קשר זה הוא רק פסיכולוגי ולא הגיוני. אף האנשים המושחתים ביותר עשויים לומר לפעמים את האמת או לטעון נכונה".[1]

המשמעות העמוקה של הטענה

כאשר אדם אומר בוויכוח "היטלר היה צמחוני" הוא אינו מעוניין בדיאלוג אמיתי אלא מנסה לעצור את השיחה, לקבל תשומת לב, ולטעון בעקיפין שאוהבי חיות הם שונאי אדם, שדאגה לחיות מפחיתה את הדאגה לאדם, ושמסירות לחיות צריכה להיות במידה המתאימה.

גם טענות אלה אינן מבוססות. זהו כמובן היקש שגוי ושטחי שאוהבי חיות הם שונאי בני אדם, ומבוסס על הכללה חפוזה מדוגמה (מוטעית) של איש אחד. אלה המעלים את הטענות שדאגה לחיות מפחיתה מהדאגה לבני אדם ושבני אדם חשובים יותר מבעלי חיים מסיקים שיש להימנע מלעזור לבעלי חיים, כל זמן שמצויים בני אדם שזקוקים לעזרה - מצב שלעולם לא יתקיים. אגב, אנשים כאלה בדרך כלל אינם פעילים בארגוני צדקה או עזרה לבני אדם. עלינו להודות, שממילא הכספים והמאמצים הפרטיים והציבוריים המושקעים למען בעלי חיים בכל החברות האנושיות בטלים בשישים לעומת אלה המושקעים בבני אדם.

מעבר לכך ישנה הנחה נסתרת, מסוכנת ואכזרית, שהאינטרס הקטן ביותר של בני אדם חשוב יותר מאינטרס כלשהו של חיות. הנחה זו, שהאחר נחות ושאותה נחיתות מצדיקה את ניצולו, התבטאה בצורות רבות לאורך ההיסטוריה, למשל בקרב סוחרי העבדים, סוחרי הנשים (כולל בישראל של היום), וכמובן הנאצים, שרצחו - מלבד היהודים והצוענים - אלפי מפגרים, חולי רוח ונכים גרמניים באמצעות גז, במבצע מאורגן שיזם היטלר, ששם הקוד שלו היה T4

המאמינים בעליונות האינטרסים האנושיים על אינטרסים של בעלי חיים יטענו, שבני אדם שונים מבעלי חיים ועליונים מהם, וזה מצדיק ניצול. ניתן להשיבם, שטענה זו מצדיקה ניצול ודיכוי של אוכלוסיות חלשות בחברה האנושית, כתינוקות ומפגרים. הם יענו, שגבול הדיכוי חייב להיות לפי המין הביולוגי, כלומר, אסור לנצל בני אדם, אך מותר לנצל בעלי חיים. על כך ניתן להשיב, שהסבר זה מצדיק שחייזרים חזקים יותר מבני אדם יוכלו מבחינה מוסרית לעשות במין האנושי כרצונם. אולי הם ישיבו, שאכן בטבע החזק שולט, ועל כך יש לשאול אותם, מדוע בכל זאת נחשבים אלימות או שוד למגונים בחברה האנושית.

מי שונא את מי?

לכאורה היו הנאצים אוהבי חיות ששנאו בני אדם. מכאן ניתן לכאורה להסיק שאוהבי חיות הם שונאי אדם. ייכבדו נא הטוענים כך ויביאו מחקר מדעי של ממש המוכיח זאת, במקום הכללה חפוזה אנקדוטלית מאיזה צמחוני או מאכיל חתולים לא סימפטי שהם מכירים, אם בכלל. יהיו שיטענו שמעשיהן של קבוצות נגד ניסויים בבעלי חיים, המטרידות אנשים הקשורים לתעשיית הניסויים ופוגעות ברכושם, מלמדים על שנאת אדם. אך מדובר פה בפעולות נגד רכוש שאינן גורמות נזק פיסי לבני אדם, והן מכוונות למניעת התעללות בקנה מידה עצום בבעלי חיים. ב-13.10.04 פורסמה כתבת עמוד ב"ידיעות אחרונות" על קבוצות קיצוניות של מתנגדים לניסויים בבעלי חיים בבריטניה. לא סופר שם על נזק שנגרם לבני אדם, אלא רק על הטרדות ופגיעה ברכוש.[2]

אלימות כלפי חיות אינה מלמדת על חיבה כלפי בני אדם אלא להפך. קיימות ראיות מוצקות רבות הקושרות אלימות לבעלי חיים לאלימות לבני אדם, ואביא רק שלושה מקורות:

1. סמל ממשטרת ויניפג במניטובה שבקנדה בשם ג'ים מקאיזק (Jim McIsaac) ביצע מחקר בשנת 1999, ומצא ש-68% מתוך 63 בני אדם, שהורשעו בבית משפט בהתעללות בבעלי חיים, הורשעו גם באלימות כלפי בני אדם (ממכות ועד רצח), או באיומים באלימות כלפי בני אדם.[3] אותו סמל קבע: "זה הכל עניין של כוח ושליטה, כמו עם בני אדם. החיבור בין שני סוגי האלימות הוא אמיתי". המסקנה: רוב אלה ששולחים ידם בבעלי חיים עושים זאת גם לבני אדם.

2. שני חוקרים אמריקניים ציינו במאמר בכתב עת מדעי ש-152 עבריינים דיווחו על 373 התעללויות בבעלי חיים. 25% מקרב אלה מהפושעים שהואשמו בעבירות של אלימות חמורה דיווחו על 5 או יותר מקרי התעללות שביצעו בילדותם בבעלי חיים, בהשוואה לשיעור של 6% בלבד מקרב אלה שהואשמו באלימות קלה או בעבירות שלא הייתה בהן אלימות.[4] המסקנה: ככל שאדם אלים יותר כלפי בני אדם הוא גם אלים יותר כלפי בעלי חיים.

3. קתרין מילר(Catherine Miller), פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת פסיפיק שבמדינת אורגון בארה"ב, פרסמה בכתב עת מדעי סקירה על ילדים עם בעיות התנהגות, ושם ציינה שמספר מחקרים מצאו קשר משמעותי בין התעללות של ילדים בבעלי חיים לבין אלימות כלפי בני אדם.[5]

המסקנה: התנהגות אלימה אינה מפרידה בין בני אדם לבין בעלי חיים ואינה נעצרת אצל בעלי חיים. בחברה המערבית, שונאי חיות כקבוצה הם שונאי אדם יותר מאלה שאינם שונאי חיות. לדעתי, נכון להכליל זאת גם על אלה ששנאת החיות שלהם אינה מתבטאת באלימות של ממש כלפי בעלי חיים. כדי להוכיח זאת לא הייתי צריך ללכת רחוק ולהביא מחקרים אלה. אי אפשר לפצל פילוסופיה, רגש או חמלה. אלה שחשים חמלה ואמפטיה כלפי בני אדם יחושו כך לרוב גם כלפי בעלי חיים, ואלה שחשים חמלה ואמפטיה כלפי בעלי חיים יחושו כך לרוב גם כלפי בני אדם.

מיתוס צמחוניותו של היטלר

האמור בסדרה זו מסתמך על ספרים שונים העוסקים בביוגרפיה של היטלר ובמלחמת העולם השנייה, כפי שהם רשומים בספרו של ההיסטוריון וחוקר השואה Charles Patterson, בשם "Eternal Treblinka" (כל יום הוא טרבלינקה), שיצא בניו-יורק בשנת 2002. ספר זה חוקר את הקשר בין יחסם של בני האדם לבעלי חיים לבין השואה.

שיצא בניו-יורק בשנת 2002. ספר זה חוקר את הקשר בין יחסם של בני האדם לבעלי חיים לבין השואה.

היטלר אכל מוצרים המופקים מבעלי חיים, כגבינה, חמאה וחלב, אך נהג להימנע מבשר במשך תקופות מסוימות מטעמים בריאותיים, כדי להרגיע את "קיבתו העצבנית". הוא סבל מקשיי עיכול ומהתקפות של כאבי בטן,שהציקו לו מאז בגרותו.[6] כמו כן סבל מהזעת יתר ומגודש גזים במעיים (נפיחות).[7] עוד בשנת 1911, כשחי בוינה, כתב במכתב אישי, שהוא מרגיש יותר טוב לאחר שניסה לרפא קלקול קיבה בדיאטה של פירות וירקות. [8] הוא נוכח לדעת, שכשהקטין את צריכת הבשר פחתה כמות הזיעה והיו פחות כתמי זיעה בבגדיו התחתוניים, כנ"ל לגבי נפיחותיו. לפי עדות של מכר של היטלר, בשנת 1932 במסע בחירות ישב היטלר מדוכדך ואכל מרק ירקות. היטלר ביקש לקבל ממכרו תמיכה לדעה, שהדיאטה הצמחית יכולה לרפא את כאבי הבטן, עודף הזיעה והדכדוך.[9] הוא השתכנע שאכילת ירקות הקטינה את ריח נפיחותיו, שהביך אותו והציק לו מאוד בחברת אנשים.[10] היטלר חשש מאוד מסרטן - המחלה שממנה מתה אמו - וסבר (בצדק רב, כפי שאנו יודעים היום) ש"אכילת בשר וזיהום גורמים לסרטן".[11]

יחד עם זאת, למרות שידע שבשר אינו בריא עבורו, היטלר מעולם לא ויתר על מאכלי הבשר האהובים עליו, ובמיוחד לא התנזר מנקניק בווארי, כופתות כבד ובשר ציד צלוי וממולא.[12]

השפית Dione Lucas הייתה האישה האנגלית הראשונה שסיימה בהצלחה לימודי טבחות גבוהים ברשת היוקרתית של מכללות הבישול הצרפתיות Le Cordon Bleu. לפני מלחמת העולם השנייה עבדה כשפית של בית מלון בהמבורג ו"זכתה" להכין מזון גם להיטלר. לאחר עבודתה במלון פתחה בניו יורק מסעדה ובית ספר לבישול והייתה האישה הראשונה שהופיעה בתכניות בישול בטלוויזיה בארה"ב. היא פרסמה מספר ספרי בישול. מסתבר שפעמים רבות הכינה להיטלר גוזלים ממולאים, כפי שכתבה באחד מספרי המתכונים שלה: "אינני מתכוונת לקלקל את תאבונכם לגוזלים ממולאים [גוזלי יונים בני ארבעה שבועות] אך ודאי תהיו מעוניינים לדעת שזו הייתה המנה המועדפת על מר היטלר, שהיה סועד בבית המלון לעתים קרובות. בכל זאת הבה לא נימנע ממתכון משובח".[13]

Payne Robert, אחד הביוגרפים של היטלר, כתב שמאכלי הבשר שהיטלר נהג לאכול היו בעיקר נקניקים, ושהוא לא אכל דגים, אך אהב קוויאר, זלל ממתקים ופירות מסוכרים וכילה כמויות גדולות של עוגות קצפת. כמו כן שתה תה וקפה. Payne אף כתב שהמיתוס שהיטלר היה צמחוני נוצר בגלל שר התעמולה, ג'וזף גבלס, שרצה לפאר את הסגפנות לכאורה של היטלר,כדי להדגיש את מסירותו המוחלטת למדינה ולאנשיו ואת התבדלותו לטובה מאנשים רגילים. גבלס היה אחראי לפרסום, שהיטלר לא מעשן, לא שותה, לא אוכל בשר ולא מתעסק עם נשים. רק הטענה הראשונה (שאינו מעשן) הייתה נכונה.[14]

בשלב מתקדם של המלחמה עבר היטלר במצוות רופאו, Theodor Morell, לדיאטה שכללה כמויות קטנות של קותלי חזיר, חמאה, שומן חזיר וחלבון ביצה.[15]

נמצאנו למדים, שהיטלר דגל בצמחונות מטעמים בריאותיים, ואף כך לא טרח להקפיד על תפריט צמחוני. הוא היה צמחוני בין ארוחת בשר לארוחת בשר, בדומה לבדיחה הידועה על ההוא שצם ביום כיפור בין הארוחות. גם אם נמתח את ההגדרה של צמחוני עד קצה גבול היכולת לא יוכל היטלר להיכלל בה. מי שממעט באכילת בשר או נמנע מאכילתו לתקופות מה מטעמי בריאות, או להוט אחר אכילת יונים ממולאות וצלויות, אינו יכול להיחשב כצמחוני.

בתלמוד נמצא הסבר של רבי יוחנן לפסוק מספר משלי "מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך" (משלי ג 33):

מאי דכתיב "מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך?" מארת ה' בבית רשע - זה פקח בן רמליהו, שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה. "ונוה צדיקים יברך" - זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה (בבלי, סנהדרין צד ע"ב)". דברי חז"ל אלה, שחלקם הראשון עוסק בפקח בן רמליהו[16], כה תואמים גם לחובב הגוזלים ורב המרצחים אדולף היטלר, עד שבחרתי להביאם פה.

היטלר - אויב הצמחונות המוסרית

ב-23.3.1933, חמישים ושלושה ימים לאחר שהיטלר מונה לקנצלר, העביר בית המחוקקים הגרמני (הרייכסטג) את "חוק ייפוי הכוח", שנתן להיטלר את הסמכות לחוקק בעצמו חוקים מבלי להיזקק לפרלמנט. לו האמין היטלר באידיאולוגיה צמחונית או בזכויות בעלי חיים, היה יכול לצוות בהינף קולמוס, שגרמניה ואחרי כן כל הארצות הכבושות תהיינה צמחוניות למהדרין ואף לאסור על ציד ודיג. אך האמת היא, שהיטלר שטם צמחונות אידיאולוגית וצמחונים מוסריים: בשנת 1933 ציווה על פירוק כל האגודות הצמחוניות, אסר את מנהיגיהן וסגר את כתב העת הצמחוני הנפוץ ביותר בגרמניה, Vegetarian Warte, שמרכזו היה בפרנקפורט. מנהיגי האגודות הצמחוניות נרדפו ונאלצו לעזוב את גרמניה או לרדת למחתרת. במשך המלחמה אסרה גרמניה על קיום כל האגודות הצמחוניות בשטחים שכבשה.[17] נאסר קיום מפגשי צמחונים, והללו נאלצו להיפגש בסתר. חברי האגודות הצמחוניות היו צפויים לחיפושים בבתיהם, והגסטפו החרים אפילו ספרי מתכונים צמחוניים.[18]

היטלר לא צידד בצמחונות מוסרית אלא להפך. הוא קבע ש"בטבע שולט חוק המאבק" (להבדיל מחוק ה"אהימסה" של גנדי). חמלה ונועם הליכות היו לתועבה בעיניו. הוא האמין שהכוח הוא הצדק ושהחזקים ראויים לנחול את הארץ. היטלר בז לפילוסופיית אי-האלימות של הצמחונות ולעג לגנדי. הוא רצה שהצעירים הגרמניים יהיו אכזריים אלימים, נטולי מורא וסמכותיים. פעם אמר: "מי שאין לו כוח מאבד את הזכות לחיים".

היטלר לא נהג לחוס על בעלי חיים. מאז מלחמת העולם הראשונה נהג להחזיק מפעם לפעם כלבים מסוגים שונים. עובדה זו אינה מלמדת בהכרח שהיה חובב חיות, כשם שצייד שמחזיק כלבים איננו חובב חיות. הוא נשא לעתים קרובות שוט כלבים ולפעמים הכה בו באכזריות את כלביו (הוא לא החזיק בו זמנית יותר מכלב אחד). בשנת 1926 הכה את כלבו באכזריות לעיניה של מימי רייטר, נערה בת 16 שהתעניינה בו ואותה ניסה להרשים. אותה נערה העידה: "הוא הצליף בכלבו כמו משוגע עם שוט הרכיבה שלו באחזו בכלב בחוזקה בקולר. הוא נהיה נלהב מאוד... לא יכולתי להאמין שאדם זה יכול להכות כך חיה ללא רחם - חיה שלפני רגע אמר שאינו יכול לחיות בלעדיה".[19] הוא החזיק בבונקר שלו בברלין כלבה מסוג "רועה גרמני" בשם בלונדי. ב-29.4.1945, יום לפני שהתאבד, הרעיל את הכלבה כדי לוודא שגלולות הציאניד שנתן לו הימלר יעילות. כשפינה הצבא הגרמני את חצי האי קרים התברר ש-30000 סוסים עומדים ליפול לידי הרוסים. היטלר ציווה מיד לשחוט את הסוסים.

מיתוס צמחוניותם של הנאצים

הצבא הגרמני וה-SS לא הלכו בדרכיו לכאורה של מנהיגו הנערץ ולא אימצו תפריט צמחוני. בעיר דרזדן היה מרכז אספקת הבשר של הצבא הגרמני. חיות משק מהארצות הכבושות היו נשלחות לדרזדן, נשחטות, נחתכות, מבושלות ונשלחות כבשר לצבא הגרמני. רק משטח קורסק שברוסיה נשלחו 280,000 פרות, 250,000 חזירים, ו-420,000 כבשים.[20] קצב השחיטה היה כה גדול עד שהביאו אנשים מהמדינות הכבושות כאסירי עבודה.

ממכתבים של מפקדי SS ומפקדי מחנות ריכוז עולה הרושם שאחת ההנאות הגדולות שלהם הייתה אכילת חיות. במכתב שכתב לאישתו קארל קרצ'מר, מפקד גדוד 4A ב-SS בדרגת אוברשטורמפיהרר, בתאריך 27.9.1942 הוא התלונן על הכל פרט לאוכל. לאחר תלונות על "המלחמה היהודית" שהוא צריך להילחם בה ועל מצב רוחו הקודר, הנובע גם מהנשים והילדים הרבים המתים שהוא רואה, משתנה נימת מכתבו והוא כותב: "ישנם יותר מ-200 [ברווזים] שמגעגעים פה וגם פרות, חזירים, תרנגולים ותרנגולי הודו. אנו חיים כמו נסיכים. היום, יום ראשון, אכלנו אווז צלוי (רבע לכל אחד). בערב נאכל יונים".[21]

לאחר מספר שבועות כתב קרצ'מר לאישתו כיצד מתוגמלים אנשיו לאחר עבודת הבוקר (ירייה באנשים): "יש תמיד אוכל טוב לצהריים - הרבה בשר והרבה שומן. יש לנו אספקת בשר משלנו: חזירים, כבשים, עגלים ופרות".[22]

אונטרשורמפיהרר יוהנס פאול קרמר, שהוצב כרופא במחנה אושוויץ בסתיו 1942, כתב ביומנו, שלמרות שהמחנה היה גרוע מאוד כפי שתואר לו, היו הטבות, שהיו הארוחות הטובות של אנשי ה-SS ואספקה קבועה של גופות בני אדם למחקריו על הרעבה. ב-31.8.1942 כתב ביומנו: "האוכל בחדר האוכל של הקצינים היה מצוין. הערב אכלנו כבד אווז כבוש". יומיים לאחר מכן כתב: "ב-3 בבוקר הייתי פעם ראשונה ב'זונדראקשן' (הריגה סיטונית של יהודים). התופת של דנטה נראה כמעט כקומדיה בהשוואה לזה. לא סתם קוראים לאושוויץ מחנה השמדה!". ב-6.9.1942 כתב: "היום יום ראשון, ארוחת צהריים מצוינת: מרק עגבניות, חצי עוף עם תפודים וכרוב אדום, קינוח וגלידה נפלאה".[23] במחנה אושוויץ היה בית מטבחיים לחיות לאספקת בשר לאנשי הסגל.

פרנץ שטנגל, מפקד מחנה טרבלינקה, אמר לגיתה סרני בריאיון שבדרך כלל הם אכלו בכל יום בצהריים בשר, תפוחי אדמה וירקות טריים.[24]

הכשרתם של חלק מקציני ה-SS כללה הרג טקסי של כלבי רועה גרמני (כלבי זאב) לאחר 12 שבועות שבהם גידלו אותם פרחי קצינים אלה. על פרח הקצונה היה להרוג אישית את הכלב באמצעות שבירת צווארו לנגד עיניו של מפקדו. הסיבה לנוהל זה הייתה ההנחה שזה יביא לרוח של עבודת צוות, משמעת וציות לפיהרר.[25]

הרמן גרינג, נשיא הרייכסטג ומפקד חיל האוויר הגרמני, השני בחשיבותו להיטלר ויורשו המיועד (לפני שהיטלר הדיחו לקראת סוף המלחמה), היה חובב ציד נלהב שאף בנה ארמון ציד לזכר אישתו. מהאמור עד כאן נמצאנו למדים שהנאצים לא התנזרו מבשר ומסוגים שונים של אכזריות לבעלי חיים אלא להפך.

ניסויים בבעלי חיים בגרמניה הנאצית

היטלר מונה לקנצלר גרמניה ב-30.1.1933. ב-24.11.1933 נחקק חוק (שכמובן לא היטלר ניסח אותו), שהכיל בין השאר גם הגבלות על ביצוע ניסויים בבעלי חיים. התגלגל לידי צילום עמוד מספר 42 מכתב העת הרפואי הבריטי הנודע THE LANCET, מתאריך 6.1.1934, שבו תורגם הסעיף מהחוק, שעוסק בהסדרת ניסויים בבעלי חיים (סעיף 3) ונכתב בו כך:

"כל הניסויים בבעלי חיים הגורמים כאב חזק או פציעה אסורים אלא אם כן הותרו במפורש מכוח קיומם של שלושה סעיפים:

(1) שר הפנים רשאי בהמלצת הרשויות המתאימות להתיר למוסדות מדעיים או למעבדות לבצע ניסויים מדעיים בבעלי-חיים חיים (living animals), אם ברשותו של המנהל המדעי נמצא הציוד הטכני הדרוש וההסדרים הנאותים לביצוע הניסוי והתחייבות להשגחה טובה על החיה. שר הפנים רשאי להסמיך רשויות אחרות למתן ההיתר.

(2) ...ניסויים למטרות מחקר יבוצעו רק אם הם עשויים להביא לתוצאה שטרם בוססה במדע או אם הם מבוצעים כדי לפתור בעיה בלתי פתורה... ניסויים למטרות הוראה מותרים רק אם חומר עזר לימודי אחר אינו מספק.

(3) הגבלות אלה אינן חלות על ניסויים בחיות למטרות ייצור תרכיבים, קביעת מחלה באדם או בחיות, או השגת ובחינת נסיובים וחיסונים..."

חוק זה מתיר למעשה ניסויים בבעלי חיים בכל תחום שהוא, אפילו למטרות הדגמה והוראה. חוק דומה לזה קיים בישראל ובארצות רבות אחרות בימינו אנו. למעשה אין מדינה בעולם שאוסרת על ניסויים בבעלי חיים. החוק הישראלי - חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) התשנ"ד-1994 - קובע בסעיף 9: לא יינתן היתר לעריכת ניסויים בבעל חיים אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות. מבין אנשי הוועדות שקובעות מהן "דרכים חילופיות סבירות" יש רוב מוחלט לנסיינים ובעלי אינטרסים בניסויים ולכן אין ניסויים שאינם מאושרים.

ב-1931 חוקק משטר ווימר בגרמניה חוק שקבע שניסויים בבני אדם יתבצעו רק אם קדמו להם ניסויים בבעלי חיים. הנאצים לא שינו חוק זה והוא נותר בתוקף. הרופאים הנאצים ערכו ניסויים הן בבעלי חיים והן בבני אדם. לדוגמא, ב-15.5.1941 כתב ד'"ר קארל רשר (Karl Rascher), רופא מחיל האוויר הגרמני, מכתב להימלר וביקשו שיעמיד לרשותו שניים-שלושה "פושעים מקצועיים" מאסירי המחנות כדי לנסות ציוד צניחה. רשר הסביר שניסויים בבני אדם "חיוניים", שכן "אי אפשר לערוך מחקר זה על קופים, כפי שניסו עד עתה, כי קופים מספקים תנאי ניסוי שונים לחלוטין." הימלר נענה לבקשתו של רשר. מכתב זה מצוי בפרוטוקולים של משפטי נירנברג. בספרו על ניסויים בבעלי חיים כתב ג'ון ויויאן (John Vyvyan) שכל הניסויים בבני אדם בגרמניה הנאצית היו בהמשך או במקביל לניסויים בבני אדם וזה צוין במפורש בתיאורי ניסויים אלה שפורסמו בספרות המדעית. בנוסף כתב ויויאן שבמחנות הריכוז בוכנוולד ואושוויץ בוצעו בו-זמנית ניסויים בבני אדם ובבעלי חיים כחלקים מאותה תכנית מחקר.[26]

ניסויים בבעלי חיים בגרמניה הנאצית בוצעו כמובן גם ללא קשר לניסויים בבני אדם. בספרו של רוברט פרוקטור "המלחמה הנאצית בסרטן"[27](ע' 99) מתואר כיצד הצליחו נסיינים נאצים לגרום לסרטן ריאות ניסויי ל-25% מהעכברים שגודלו בפיר של מכרה, כדי להראות שבמכרות יש חומרים שגורמים לסרטן הריאות. ב-1943 תכננו השלטונות הגרמניים הקמת "חוות גידולים", שבה תגודלנה חיות שתשמשנה במחקר הסרטן (ע' 261).

סוף דבר

במאמרי זה הפרכתי את הטענות שלנאצים ולהיטלר בראשם היה יחס טוב באופן מיוחד כלפי בעלי חיים. תפיסת עולם המאמינה בנחיתות של אחרים ובכך שנחיתות מצדיקה ניצול פוגעת בהכרח בבני אדם ובבעלי חיים כאחד.

1. אירוינג מ. קופי: "מבוא ללוגיקה", ע' 81-82, מהדורה שלישית, הוצאת יחדיו, תל-אביב, 1977.
2. מודי קרייטמן: "יצאו מהכלובים", "ידיעות אחרונות", ע' 11, 13.10.04.
3. http://www.fact.on.ca/news/news9912/ts99120b.htm
4. Kellert and Felthous "Childhood Cruelty Toward Animals Among Criminals and Non-Criminals", Human Relations Volume 38, No. 12, PP. 1113 - 1129, 1985.
5. Quoted in http://www.cfhs.ca/Programs/HumaneEducation/ViolenceLink/ccbackgrounder4.htm
6. Miller C: Childhood animal cruelty and interpersonal violence. Clin Psychol Rev. 2001 Jul;21(5):735-49.
7. Redlich, Fritz, Hitler: Diagnosis of a Destructive Prophet. pp 66-67, New-York: Oxford University Press, 1999.
8. Kressel, Neil J. Mass Hate: The Global Rise of Genocide and Terror. p 133, New-York: Perseus Books, 1996.
9. Colin Spencer, The Heretic's Feast: A History of Vegetarianism. p 306, London: Fourth Estate, 1990.
10. Waite, Robert G. L. The Psychopatic God Adolf Hitler. p 47, New-York: Basic Books, 1977.
11. Waite, p 27.
12. Kapleau, Philip. ToCherrish All Life: A Buddhist Case for Becoming Vegetarian, second edition. p 103, Rochester, NY: The Zen Center, 1986.
13. Redlich, p 78.
14. Dione Lucas, The Gourmet Cooking School Cookbook: Classic Recipes, Menus, and Methods as Taught in the Classes of the Gourmet Cooking School. p 89, New York: Bernard Geis Associates, 1964.
15. Robert Payne. The Life and Death of Adolf Hitler.p 346, New York: Praeger, 1973.
16. Redlich, p 249.
17. פקח בן רמליהו היה אחד ממלכי ישראל שעשה הרע בעיני ה' ואף מסופר עליו שהרג מאה ועשרים אלף מבני יהודה ביום אחד (דברי הימים ב', כ"ח, פסוק 6).
18. Spencer, p 308-9.
19. Rynn Berry, Hitler: Neither Vegetarian Nor Animal Lover. P 59, New York, Pythagorean Publishers, 2004.
20. Waite, p 192.
21. Sax, Boria. Animals in the Third Reich: Pets, Scapegoats, and the Holocaust, p 146-7, New-York: Continuum, 2000.
22. Klee, Ernst, Willi Dressen, and Volker Riess, eds. "The Good Old Days": The Holocaust as Seen by Its Perpetrators and Bystanders, pp 164-5, New-York: Free Press, 1991.
23. Klee, p 167.
24. Klee, p 257-261.
25. Sereny, Gitta. Into That Darkness: An Examination of Conscience, pp 168-170, New-York: Vintage, 1983.
26. Sax, p 169.
27. John Vyvyan. The Dark Face of Science, p 159, Micah Publications, 1989.
28. Robert Proctor, The Nazi Waron Cancer. Princeton University Press, 1999.

היחס לבעלי חיים בתורה

מאת: יונתן טיקוצקי ואריאל לביא.

פתח דבר

את היסוד ליחס הראוי לבעלי-חיים עפ"י התורה ניתן למצוא בציווי האלמותי: 'לא תרצח'.[1] לציווי זה לא הושמו שום מגבלות, באדם או בחיה, ואולי ניתן להניח שהכוונה הייתה לאסור גם רצח של בעלי-חיים. הנחה זו מתחזקת כאשר מביטים בתהליך ההיסטורי שמפרטת התורה. האידיאל התורני הנו חברה צמחונית אשר איננה ניזונה כלל מן החי (כולל ביצים וחלב), כפי שאנו רואים בעשרת הדורות מאדם הראשון ועד נח, אשר צוו כך: 'הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע, לכם יהיה לאכלה'.[2] ברור לנו כי הקב"ה לא היה מצווה את האדם הראשון לאכול מזונות העשויים להזיק לגופו, או מונע ממנו מזונות הנחוצים לו, ומכאן שהמזונות אשר פורטו בפסוק הנ"ל הנם תמצית התזונה הראויה והמושלמת לאדם: פירות וירקות חיים, טריים, אורגניים ובלתי-מעובדים.

רק עשרה דורות מאוחר יותר, ולאחר המבול, כאשר התברר כי המין האנושי איננו מסוגל לעמוד באידיאל שהוצב מולו הונמכה גם הדרישה עצמה: 'כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל'.[3] אמר רב, מגדולי אמוראי בבל: 'אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה... וכשבאו בני נח התיר להם'.[4] ירידה זו נמשכה לאורך הדורות עד שכיום ישנם עמים שלמים אשר כמעט כל תזונתם מבוססת על עולם החי, שומן וכימיקלים. התוצאות ניכרות בהשמנה המופרזת ובריבוי המחלות והמוות בטרם-עת הנובעים מכך.

אם כך, מדוע הותרה אכילת הבשר ולא נאסרה מלכתחילה, גם עבור נח וצאצאיו? כנראה שבעניין זה נאלצה התורה להשלים עם המציאות, כפי שנעשה במקרים רבים אחרים. אך הונחו בתוכה היסודות אשר ברבות הימים עתיד להיעשות בהם שימוש בכדי לשנות מהלכים, כאשר מתברר כי הם אינם תואמים את רוח התורה עצמה. הם ניתנו בצורתם ההיא מכיוון שהדור שחי בעת חקיקתם לא היה מסוגל לקבל את הדברים בשלמותם, ולכן הוצבו סייגים שונים אשר לאורך הדורות צומצמו עוד ועוד עד כדי ביטול המעשים הבלתי-ראויים עצמם. דוגמא בולטת ל'התחשבות' התורה במצב האנושי הנה מצוות 'יפת תואר', בה הותר לבני ישראל לשאת שבויות מלחמה תחת הגבלות רבות, וחכמים אומרים כי מצוה זו 'דיברה כנגד יצר הרע' (ולמותר לציין שהיא בטלה ברבות הימים). כמו-כן בולט העניין בדיני הנפשות, אשר שוכללו בימי בית-שני בצורה כזו שהפכה את ההוצאה להורג לדבר נדיר ביותר (סנהדרין שהייתה מוציאה אדם להורג פעם בשבעים שנים הייתה נקראת 'קטלנית'), ובריבוי הנשים (אשר במקור הותר בכדי למנוע ניאוף) אשר בוטל על-ידי רבנו גרשם מאור הגולה להלכה לפני למעלה מאלף שנים, ולמעשה הוא נעלם כבר זמן רב קודם לכן. ר' יוסף אלבו מבאר את ההיתר שניתן בדיעבד לאכילת בשר בכך ש'לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כמו שהתיר להם יפת תואר על זה הדרך'.[5] הרב קוק מוסיף בעניין זה התוויה מוסרית כללית:
אין ספק בדבר, שאלו היה איסור הריגת בעלי חיים מפורסם פרסום דתי ומוסרי, מצד הרגש הטהור של הצדק האלהי, הראוי להתפשט על כל היצורים… לעת עתה, שאין המצב המוסרי מתוקן כלל, ורוח הטומאה טרם עבר מן הארץ, אין ספק שהיה הדבר גורם תקלות רבות. התאוה הבהמית לאכול בשר, כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה.[6]

צער בעלי-חיים

לפני שנעסוק במורכבות היחס לבעלי-החיים בהתחשב בעבודת הקורבנות ובהיתר לאוכלם נדגיש כי אלו שני ההיתרים היחידים אשר ישנם, על-פי התורה, לפגוע בבעלי-חיים. אין לפגוע בבעלי-חיים בשום מצב ומתוקף שום סיבה אחרת, ולמעשה הדרישה ההלכתית הנה הפוכה: יש להקפיד שלא לגרום צער לבעלי-חיים ולטפל בהם כראוי. לדוגמא: ביום השבת מצווה היהודי לתת מנוחה אפילו לבהמותיו, וכן כאשר חוזר אדם לביתו הוא מצווה לדאוג לחיות הבית לפני שהוא דואג לעצמו; דוגמא בולטת נוספת נמצאת במצוות 'פריקה וטעינה', המופיעה בפרשת 'משפטים'.

אם כך, מהי מהות הרדייה המוזכרת בתורה: 'ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ'?[7] ניתן להסביר זאת עפ"י הרב קוק: 'אין ספק לכל איש משכיל והוגה דעות שהרדייה האמורה בתורה אינה מכוונת לרדייה של מושל עריץ, המתעמר בעמו ובעבדיו רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות ליבו'.[8] בימינו ניתן להתבונן ברב עובדיה יוסף, למשל, אשר פסק להלכה כי 'אין ספק שעצם עריכת מלחמת שוורים הוא בניגוד לרוח התורה הקדושה, שהיא תרבות אנשים חטאים ואכזריים. וכן אסור לעסוק בציד חיות ועופות לשעשוע והנאה'.[9]

כאן המקום לציין שבעיה מרכזית שניתן לזהות מבחינה תורנית בתעשיית הבשר הנה בעצם אופן הגידול של בעלי-החיים. אופן הגידול של בעלי-החיים במשק התעשייתי המודרני הנו אכזרי ביותר והוא עושה שימוש בכלים טכנולוגיים רבי-עוצמה בכדי להפיק את המירב מבעלי-החיים שברשותו, תוך צמצום התשומות כלל האפשר, כאשר לרוב הדבר כרוך בסבל לבעלי-החיים עצמם. יתכן ומדובר במעבר על הלכות צער בעלי-חיים ממש, אך לא כאן המקום והכתפיים לפסוק בעניין.

תזונת האדם

כפי שראינו בפרשת 'תצוה', התורה נועדה לתת הכוונה למעשי האדם כך שהם יגלו את מלכות ה' בעולם, ושבכדי להביא להגשמת מלכות זו יש צורך בפעולות גשמיות ורוחניות רבות. למעשה מדובר בתהליך בלתי-פוסק של התקדשות בכל תחומי החיים, הן הפרטיים והן הכלליים. כדי להשיג מדרגה זו יש ליצור דעת מבוררת, ולזכך את הכלים הגשמיים כדי שיוכלו לקבל אור רוחני. היהדות איננה שואפת לביטול הגוף ככלי חסר-חשיבות אלא לקידושו ובכך להופכו לכלי ראוי להשראת השכינה בתוכו. מצד שני יש להדגיש כי תיקון הגוף איננו עומד לבדו אלא כחלק ממארג שלם של זיכוך רוחני וחברתי. אחד הדברים הראשונים אשר יש לבחון בעניין זה הנו את חשיבות תיקון התזונה כחלק מתיקון האדם.

ידוע עוד מימי הגמרא כי בריאות האדם תלויה במידה רבה, אם לא מוחלטת, בטיב המזון ובאיכות עיכולו. הגמרא עצמה מציעה שורות של עצות לבחירת המזון הראוי (רבות מהן מרוכזות במסכת ברכות) ורבים מחכמי ישראל לדורותיהם ניסו לברר מהי התזונה הראויה לאדם, כולל הרמב"ם. מבחינה רוחנית לכל מזון ישנה איכות מסוימת, וכאשר האדם ניזון ממנו הוא סופג לתוכו גם את אותה איכות. על-כן מצווה התורה להימנע ממאכלים מסוימים כדי לא להידבק באיכויות השליליות הטמונות בהם. מצד אחד דברים אלו אינם מושאים למחקר מדעי, והדרך היחידה לגלותם הנה גילויים על-ידי בוראם עצמו, כפי שנתגלה לעם-ישראל במעמד הר סיני. אך מצד שני, ישנם דברים אשר ניתן להבין את טעמיהם בכוח השכל. לענייננו ניתן לומר שאדם אשר תזונתו מבוססת על סבל של יצורים חיים אחרים, אשר בפירוש מסוגלים לחוש סבל ולהביע צער, עשוי להטמיע בתוך נפשו קהות רגשית לסבלו של הזולת. קהות זו איננה נעלמת ברגע שהוא נתקל בסבל אנושי, אלא היא מקרינה על כל תחומי חייו. לא נרחיק לכת ונאמר שאכזריות המין האנושי הקיימת כיום נובעת כל-כולה מאכילת הבשר, אבל אין ספק שלדבר יש חלק בכך. ישאל השואל, אם כך, כיצד ניתן להסביר את קיומם של המוני אנשים סבלניים ונוחים לבריות אשר עדיין ניזונים מבשר? ובכן, בימינו נוצר מצב ייחודי בו התעשייה בכללותה, ותעשיית המזון בפרט, עברה תהליך של ביזור במסגרת 'חלוקת העבודה'. כל מוצר הנמכר בחנויות הנו תולדה של תהליכים רבים אשר נעשו במקומות שונים, ולעתים מוצר אחד מורכב מחלקים שיוצרו במספר מדינות שונות ברחבי העולם והורכבו לכדי מוצר מוגמר במדינה נוספת. ישנו כיום ניכור כמעט מוחלט בין הצרכן לבין היצרן, וגם בינו לבין חומרי-הגלם. 'חומרי-הגלם' של תעשיית המזון מן החי הנם בעלי-חיים ובשונה מתקופות קדומות יותר, בהן בעלי-החיים גודלו במשק הסמוך לבית, כיום בעלי-החיים מגודלים במשקים תעשייתיים הרחוקים מעינו ומלבו של הצרכן. הצרכן התמים איננו מודע לסבל הנגרם לבעלי-החיים בשביל שהוא יוכל לאכול שניצל, ולמעשה בתודעתו (ברובד העמוק, לא הרציונלי) הבשר פשוט גדל על המדפים בסופרמרקט. כך נוצר מצב שבו חלק מהאנשים יכולים להמשיך לאכול בשר מבלי שהדבר ישפיע כלל על נפשם באופן מודע, מה גם שחברות המזון משקיעות מאמצים רבים בכדי להסוות את הסבל שהן גורמות לבעלי-החיים ע"י כך שהן מציגות אותם כיצורים שמחים ומאושרים על עטיפות המזון (לעולם לא תראו תרנגולת זועקת מכאבים על עטיפת חבילת השניצלים, היא תמיד תחייך בשמחה). סביר להניח שאילו חברות המזון היו מחוייבות להראות תמונות מתהליך ייצור המזון על עטיפות המוצר המוגמר (כשם שחברות הטבק מחויבות להדביק אזהרה מפני מוות בטרם-עת על חבילות הסיגריות) היו רווחיהן יורדים בצורה דרסטית.

כך נוצר תהליך פרדוכסלי, שבו ככל שתהליך הגידול של בעלי-החיים נעשה אכזרי וקשה יותר כך הוא רחוק מעיני מרבית הבריות ואינו משפיע על חייהן. זאת בניגוד לחברה הקדומה בה תהליך הגידול היה נעים הרבה יותר ולמעשה עיקר הסבל נגרם לחיה רק בעת השחיטה, ואז גם היה הדבר קרוב לעיניו וללבו של האדם. ש"י עגנון מספר בסיפורו 'דמעות' על יהודי אחד ששאל את חברו האם הוא פגש פעם את הבעל-שם-טוב. ענה לו החבר שהוא מעולם לא פגש אותו, אבל הוא מכיר גוי אחד שפגש אותו. מעשה שהיה כך היה: אותו חבר הגיע לעיירה שבה עבד הבעל-שם-טוב כשוחט ובודק לפני שהתגלה והחל להפיץ את תורת החסידות. אותו חבר עבד שם כשוחט מאוחר יותר, והוא מספר כי באחד הימים עמד והשחיז את סכינו, והרטיב אותה במים בכדי להיטיב את ההשחזה. עמד לידו הגוי שהשגיח על השחיטה של בהמתו ונענע בראשו לאות אכזבה. 'מה העניין?' שאל אותו חבר. ענה לו הגוי: 'הבעל-שם היה מרטיב את האבן בדמעותיו'.

בצער שהביע הבעל-שם-טוב על שחיטת החיה הוא מצטרף לשורה ארוכה ומכובדת של רבנים והוגים יהודיים[10] אשר דיברו כנגד אכילת הבשר לאורך הדורות. נביא דוגמא נוספת מדבריו של רבי יוסף אלבו אשר כתב: 'מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות, חמה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש'.[11] עוד נביא מדבריו של דון יצחק אברבנאל, אשר בפרשנויותיו נעזרנו בתחילת ספר 'בראשית':
אמר הקב"ה למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות. אבל הצאן והבקר תרנגולים תורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה אין בהם אכזריות ולא רשע, ולכן ייעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה 'אריה כבקר יאכל תבן' (ישעיהו יא:ז).[12]

מלבד ההשלכות הגופניות והרוחניות הישירות שיש לתזונה הבשרית הלקויה על האדם, יש לעניין זה גם השלכות סביבתיות חמורות. ההתמקדות בכמות המזון, במקום באיכותו, במטרה לייצר רווחים גדולים ככל האפשר הביאה לשימוש מסיבי בחומרי הדברה ודישון כימיים אשר מרעילים הן את מזוננו והן את סביבתנו. לכאורה מדובר על גידול צמחים בלבד אבל יש לשים לב למשוואה הפשוטה האומרת שעל כל שבעה ק"ג של תבואה, אשר יכלה לשמש למאכל אדם, ניתן לייצר בקושי ק"ג אחד של בשר למאכל אדם (פי שבע קלוריות). מכאן שגידול הבקר מביא לייצור חקלאי מופרז נוסף, אשר כדי לספקו מבוראים בכל שנה אלפי דונמים של יערות גשם בדרום-אמריקה (כדי ליצור שטחי-מרעה). לגידול הבקר ישנן השלכות חמורות גם בתחום זיהום המים, האוויר ואפקט החממה עקב הפרשות הבהמות המסיביות. האדמה כורעת תחת הנטל ואין איש מקשיב לחוכמה הנצחית הטמונה בתזונה הטבעית אשר יועדה לנו כבני-אדם.

משמעות הקורבנות

נותרה לנו עוד שאלה אחת והיא שאלת הקורבנות - מדוע הותרו קורבנות כה רבים, מה משמעותם ומה יהיה עתידם. אין אפשרות לפסוק כאן באופן חד-משמעי, אלא להציג מספר רעיונות אשר יכולים לסייע בביאור העניין. עצם התרת הקורבנות מן החי באה מאותו מקום ממנו באה התרת אכילת החיות, וגם באופן דומה - מלאכת הקורבנות הותרה רק תחת מספר עצום של סייגים והגבלות ובמקום פולחן מרכזי בלבד. יש לזכור כי עם ישראל שיצא ממצרים היה משועבד במשך למעלה ממאתיים שנים לעם עובד אלילים והוא ספג רבים ממנהגיו. היה זה בלתי ריאלי לדרוש מן העם לחדול מכל פעילות פולחנית דומה, שכן הוא לא היה עומד במשימה ונופל שוב ושוב לעבודה זרה, ולראיה: הוא אכן נפל בחטא העגל.

כך מסביר ספר הזהר את הטעם להקרבת השור: '[קרבן] שור, הוא על מה שחטאו בעגל, דהיינו לתיקון הפגם'.[13] אך גם לעניין הקורבנות מן החי ישנם תחליפים מבחינה הלכתית, וישנן דעות הגורסות בפירוש שבבית-המקדש השלישי, אשר יקום במהרה בימינו בע"ה, לא יהיו עוד קורבנות מן החי אלא רק מן הצומח.

מקורות:

1. שמות כ:יב, וכן גם בדברים ה:טז.
2. בראשית א:כט.
3. בראשית ט:ג.
4. סנהדרין נט ע"ב.
5. ספר העיקרים, מאמר שלישי פרק טו. במילים 'יפת תואר' מתכוון הרב להיתר לשאת אשה שבוית-מלחמה, תחת מגבלות רבות, אשר איננו תקף עוד בימינו.
6. 'חזון הצמחונות והשלום', עמ' יד.
7. בראשית א:כח.
8. "חזון הצמחונות והשלום", אפיקים בנגב, ב'.
9. הרב עובדיה יוסף, ילקוט יוסף, קיצור שולחן-ערוך סימן קעח, הלכה ו.
10. בין האנשים המפורסמים של אותו שליט אזרחי. בין הבולטים שבחכמי אומות-העולם אשר הטיפו כנגד אכילת הבשר ניתן למצוא את פיתגורס, מרקוס אורליוס (המוזכר גם בגמרא בשם 'אנטונינוס' כאחד הקיסרים שהיטיבו עם עם-ישראל), שייקספיר, ג'ון סטיוארט מיל, ליאונרדו דה-וינצ'י ולב טולסטוי (אשר ממנו שאב א. ד. גורדון השראה רבה, ולאחר שהכריע להפוך לצמחוני הפסיק להניח תפילין אך נשאר דתי).
11. ספר העיקרים, מאמר שלישי פרק טו.
12. פירוש אברבנאל לשמות טז:ד.
13. שם, סימן לב.

לרפואת  מנחם סעדיה בן גילה דינה!!!!

סכה"כ פרק 1 מי שיכול יותר יבורך!!!!

ולרפואת של עמ"י ולסיכול אנאפוליס ימ"ש!!!