פורום נסיונות פעילים (עמוד 1030)

אבל ברביעית יצביעו למקלות ואבנים.

(https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1146332#12181018)

באותו ערב כשהם חוזרים מהחתונה מוריה עייפה ונכנסת מיד לישון. יוסף משתהה קצת, לוקח גמרא, פותח את המקרר, סוגר, מתיישב בשולחן, פותח את הגמרא וסוגר חזרה. הוא לא זוכר איפה הוא. הוא נאנח והולך לחדר, מחפש את המזרון המיותר שלהם, נשכב עליו ותוהה לעצמו מה עובר עליו. ארבע שעות אחר כך כשהוא מתעורר ובראשו מהדהדת הקריאה, מה עם שמע, הוא הולך ליטול ידיים ומתפלל ביחידות. הוא מקפל את הטלית, מסיט את השרוול לעבר תפילין-של-יד שלו והולך לקחת את נעמי, שהתעוררה והתחילה לבכות.
נעמי בוכה ובוכה ויוסף לא יודע מה לעשות. איפה המוצץ שלה? הוא נזכר שתמיד יש אחד בעגלה. מחפש למעלה, בסל למטה, הנה הוא. למה הוא בתוך טיטול? הוא מושיט לה והיא זורקת אותו. נפל מתחת לארון. איך יוציא אותו כשהיא בידיו? מוריה התעוררה וקוראת לו, יוסף, בוקר טוב. תתן לה בקבוק, יש במקרר, תוסיף לו מים רתוחים. היא מתהפכת לצד השני ונרדמת מיד. כל כך מוקדם? מוריה מתעוררת עוד לפניו בדרך כלל. טוב. ילך להביא לנעמי בקבוק, מגיע למוריה לישון. היא עובדת קשה כ"כ במהלך היום, ועוד בהריון מתקדם.
נעמי גומעת את המים בשקיקה ועיניה הגדולות מביטות ביוסף. את צמאה, הוא לוחש לעצמו. את צמאת ומצאת. מה איתי?
**
ההורים של מוריה באים בערב, והדבר מכביד מעט על מוריה שלא מרגישה טוב ועל יוסף שמנסה להתמודד עם לסדר את הבית ולהשגיח על נעמי וגם ללמוד קצת, כי הוא לא הגיע היום לישיבה. הוא מסדר את הסלון, שוטף את הכלים, וכשהוא באמצע לקרוא שמו"ת ההורים של מוריה דופקים בדלת בעדינות.
שלום עליכם, יאיר, שירה, מה שלומכם. שלום שלום, מה, רב יוסף, אתה לומד זבחים? בעיון? ויוסף קולט פתאום שהוא השאיר את הספרים בחוץ. בסדר ערב, הוא ממהר להישיב, בבוקר ובצהריים סנהדרין. בהפסקה חגיגה. ויאיר מהנהן ואומר, שכוייח, שכוייח, ושואל, איפה מוריה?
בחדר, עונה יוסף, היא לא ממש מרגישה טוב. אבל היא בסדר. שירה ויאיר מחליפים מבטים, ויאיר אומר, תשמע, יוסף, רציתי לדבר איתך. שירה נעמדת והולכת לחדר השינה שלהם, יוסף מתכווץ קצת. כשבחרו את הארונות לחדר, שירה דברה הרבה על כמה שחשוב לה שחדר השינה יהיה מסודר. זה משפיע על כל הבית, טענה. כשאדם יודע שהחדר שלו מסודר הוא מתנהג אחרת, זה משפיע עליו. עכשיו המזרון שלו עדיין בחוץ מהבוקר והוא לא סדר את הנטלה ועל השולחן המחשב פתוח. לא נעים.
תראה, חשבנו, פותח יאיר, קצת בהססנות, גם קצת בנחישות. אנחנו מעריכים את הלימוד שלך. מאוד. יוסף מחוויר מעט ויאיר שם לב, וממהר להגיד, אנחנו לא עומדים לבקש ממך לעזוב את הישיבה. חלילה. פשוט, אממ, דברתי עם מוריה, היא אמרה ש אתה קצת מרגיש לפעמים שאין בזה מספיק תכלית, מספיק למעיישה.
(יוסף תוהה לרגע למה מוריה אמרה, ואז נזכר שהיא בקשה להתייעץ עם אבא שלה, והוא הסכים. לא חשב שיקרה מזה משהו בפועל)
יוסף מהנהן קלות, וחש צורך להסביר את עצמו, ואומר, זה לא שאין בזה תכלית, קודם כל הדרך עצמה היא תכלית, כמו שאומר הרב על עץ פרי עושה פרי-עץ פרי זה הדרך, רק בטיול יש ערך בדרך בעולם חסר שכזה, לכן הליכה בגן עדן נקראת טיול, ו, מה יותר גן עדן מלזכות לשבת וללמוד תורה כל היום, פשוט, קשה לי קצת, שבסוף, אני לא יודע, אני לא יודע.
ויאיר מקשיב ואומר, זהו, בנוגע לזה, חשבנו, אולי, שמענו שפותחים מחזור חדש בכולל רבנות, בישיבה, יכול להיות שכדאי לנסות, אתה מוכשר לזה, ויוסף תוהה מה בין יאיר לרב אפרים שפנה אליו אתמול וביקש ממנו להצטרף, הכולל צריך אנשים חריפים כמוך, טען, והוסיף ודיבר על מאמרי הרב בשבח לימוד ההלכה ובאיך רואים את הלימוד מתגלה בחיים, וחזר ואמר, רב יוסף, צריכים אותך. ויאיר אומר וחוזר, רב יוסף, צריכים אותך.
(יוסף שותק)

יואי איזה חניכות מתוקות, היה לי כיף ככ איתן.
והמתנה יואו פשוט גוש מתיקות!!(:

ועכשיו השבעה, וצריך להתארגן.. זה אומר שאני לא ישנה גם היום נורמלי, וגם מחר יש חתונה ואני חייבת חייבת ללכת.

זה לימוד תורה לשם שמים

כמה שלומדים זה לא מספיק ותמיד רוצים עוד

תודה אבא שבחרת בנו מכל העמים וזיכתה אותנו בתורתך הקדושה!!!

הסוף נראה..?

מה מצבב אנשים????

@סתרי המדרגה זה היה במצעד השירים?

ואגב
אני זוכר שהיה שיר או שניים שהכרתי לך
בעיקרון זה הלם מוחלט אבל זה קרה ואני לא זוכר איזה

 

 

לארוצהעודשבועכשיו.

ממורמריםפהכדילהשתתףאיתי?

 

בחילה וכאבי בטן.

קודם על רקע בט"ל ימ"ש כי אבא שלי לא נהנה לשמוע את זמירותיי עליהם.

ובפייסבוק על רקע יצחק תשובה והגז, אז אני לא עונה לאף אחד כי אין לי כוח.

ברכות לאוהבי החיים

 

 

(מחפש פואנטה)

(לא מוצא)

(מתייאש)

(פפף)

ובהצלחה לכל האריאלנקיות תרתי משמע

שלום שלום לכל היהודים שכאן.
אני אעלה פה מידי פעם קטעים על אנשים שונים שיצא לי להכיר מקרוב, אנשים שבדרך כלל אין בנו מקום להסתכל עליהם מהצד בלי דיעות קדומות וסרטים בראש
אני אשמח ממש לתגובות, פחות על הכתיבה יותר על הנושא
תודה לכם, אני אשתדל שזה יהיה קצרצר ונעים לקריאה
להלן הקטע הראשון, תהנו ותנו למוח שלכם קצת לחשוב על זה, טוב?


היא הולכת דבוקה לקירות, שלא יראו אותה. שלא יראו.
לא כל כך קשה להסתיר אחת כמוה. עור ועצמות. וצמות.
תמיד צמות, ארוכות, בהירות. הדוקות. דקות.
ושאל שחור. היא אוהבת את השאל, הוא המגן שלה, הוא הצניעות שלה, הוא ההסתר. הוא הגילוי הפנימי שלה. הוא סמל הנשיות שלה.
מילים מנוגדות, סותרות.
היא לא שמה לב, היא רק אוהבת. אוהבת לעשות מה שאבאל'ה רוצה ממנה, אוהבת להיות בת מלך. פנימה.
אמצע תמוז וחם נורא.
היא רטובה, רטובה מים של קדושה. ים של צניעות.
מי זוכר בכלל שאנשים בעולם הזה קוראים לזה זיעה. היא רטובה, רטובה מוויתור, מהבלגה, מכבישת הרצון.
הם אומרים שהיא חסרת דיעה, שאין לה מושג, שהיא חילול הקודש ושהיא חולה בנפש.
והיא, היא רק רטובה.
ואולי זה נכון, ואולי.

אבל נראה לי שאם יאספו אחת לאחת את זיעותיה ואת ערימות הבגדים שעליה וישימו על כף מאזניים, אף דבר שישימו בכף שכנגד לא יוכל להכריע.
לא יוכל להכריע.
טיפות של קדושה.