פורום נסיונות פעילים (עמוד 1059)

 

 

 

זוכרים? בואו נחזיר עטרה ליושנה!
מוזמנים לקחת על עצמכם לקרוא ובעז"ה נסיים ספר:

א-י
יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ
צא-ק
קא-קיב
קיג-קיח
קיט-קכא
קכב-קל
קלא-קמ
קמא-קנ ויהי רצון

שבת שלום!

ככל שתרצו פחות משהו
כך יגדל הסיכוי שתקבלו אותו
תנסו, זה עובד

קצת משעבר עלי השבוע


האמת שהפעם חשבתי שזה אמיתי, אבל כמו תמיד, לא יכול להיות יותר מידי טוב בלי איזה עוקץ.
הייתי על הקרשים. אני שונא את זה שאני נותן אמון מהר מדי ונסחף עם הרגש. ישבתי עם עצמי וכוס קפה ואמרתי לילד הזה הרגיש שבתוכי. נשמה, תרגע. תבוא מישהי אחרת. יהיה טוב.
הילד הזה לא הקשיב לי ולמרות השעה התעטפתי במעיל ויצאתי לקור. חייבים לחמם קצת תילד הזה.
כשאני הולך המחשבות שלי מגבירות הילוך ואז אני עסוק בלנסות לדרוס אותם ולא שם לב לאן הן לוקחות אותי.
הגענו ביחד לאיזה פארק. אני והמחשבות.
וחיכו לנו שם כמה ערסים שקיבלו אותי בקריאות רבינוו שמחתי שמישהו מציל אותי מהמחשבות והסברתי שאני עדיין לא רבינו רק תלמיד שלו.
קישקשנו קצת, ישר ראיתי שהחבר'ה לא לגמרי איתנו גם מהעיניים וגם מהריח שנדף מהסיגריות שלהם שהיה לא תמים בעליל.
הייתה שם בחורה אחת שנראיתה בת לא יותר מחמש עשרה. היו לה עיניים עדינות כאילו מישהו תלש אותה מאיזה סמינר בית יעקב, בירור מהיר העלה שזה אכן מה שקרה. בכלל, כולם שם היו מבתים דתיים.
חזרתי הביתה מזועזע. שכחתי כבר מהבחורה ההיא שוואלה כנראה באמת לא התאימה לי, שכחתי מהלב השבור שלי והייתי רק מזועזע נורא. מזועזע.
לא מהירוק ששלט בפארק ההוא. לא מהיותר מדי בקבוקים שהיו מנותצים שם על הגדרות. אחרי הכל כולנו היינו בגיל הזה שלוקחים שאכטה פה ושם ומתמסטלים. אפילו לא מהבלונדיני הזה שהציג את עצמו כנתי שאבא שלו רמ בישיבה מפורסמת וחייכתי אליו בסלחנות הזאת שמחייכים לחילוני עם קעקועים שמצהיר שסבאשלו היה רב ובסוף כשהתחלנו לדבר קצת בלימוד התברר לי שיש מולי ממש אלישע בן אבויה. לא הזדעזעתי מזה. למרות שזה נורא.
הייתי מזועזע מהעיזבון.
הם היו ע ז ו ב י ם והם לא האמינו שאיזה אחד עם פרצוף ופאות של רבינו מסתכל עליהם ומאמין להם ואוהב אותם.
והייתי מזועזע שבדורינו, דור של אחרי התגלות הבעשט עוד יש יהודים שמרגישים לא שווים. פשוט לא שווים.
חייבים להתעורר רבותיי, בואו ניקח אחריות. על האחים, על החברים, על הילדים, על התלמידים.
לא על איפה הם מסתובבים. לא עם מי ולא מתי. לא מה הם שמים בנרגילה ולא מה הם עושים אחרי שלוש בלילה.
ניקח אחריות ע ל י ה ם.
על איך הם מרגישים. על כמה הם נאהבים. על הלב שלהם. אחים ואחיות שלי, לפעמים הזמן הזה של הכאב שלנו, הוא בדיוק הרגע לצאת מעצמנו ולראות את המסביב, לא צריך להיות רבינו בשביל זה. רק לפתוח את העיניים ואת הלב ולאהוב. בלי תנאים, בלי סיבות.
פשוט לאהוב, את האחר.

ופתאום נהיה לי חשק לבקר

מה שלומכם וזה?

- נערך -

- נערך -

משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי משעמם לי

הוא אדם

הוא א-דם.

אני א-דם, לא עשויה מדם.

יש בי נחלים שזורמים בתוכי

נחלים, שאם ייפתחו

יציפו את העולם כולו

 

אני א-דם,

הנשמה שלי מתנפחת,

והדם שבעורקים שלי בטל בשישים.

 

הנשמה שלי מנופחת ממש,

כמו בלון-

 

בום!

מתפוצצת

והעולם מוצף עכשיו במים

נחלים ברחובות.

את כל הרגשות שלי מכרתי,

וכולם יכולים עכשיו לראות

אין בגוף שלי נשמה עוד-

היא התפוצצה.

עכשיו רק דם זורם בי,

ואני שוב אדם

אני רק אדם,

לא א-דם.

 

אני רק אדם.

וזהו.

 

אני אדם, שבטל בשישים.

 

- הודעה מועמדת לעריכה -

כתוב/י תכנית המגרילה עשרה מספרים שלמים בתחום שבין 1 ל- 100 (כולל). אין להגדיר עשרה משתנים שונים עבור הגרלת עשרה המספרים.

על התכנית להדפיס את רצף המספרים המוגרלים על המסך.

לאחר מכן, על התכנית לבצע בדיקה האם המספרים ממויינים(מסודרים) בסדר לא יורד או לא,

ולהדפיס הודעה מתאימה באופן הבא:

עבור מספרים ממויינים, על התכנית להדפיס את ההודעה: sorted list

עבור מספרים לא ממויינים, על התכנית להדפיס את ההודעה: not sorted list

 

 

אבל הרי למספרים אקריים יש פונקציית רנד שמופעלת על הזמן הנוכחי, ואם מריצים אותה פעם אחת מיד אחרי השנייה- נקבל אותו מספר...

פתרונות?

אני רוצה שיהיו יותר שעות ביום, ואז אני אוכל גם לישון יותר וגם לעשות יותר.