פורום נסיונות פעילים (עמוד 1062)

פשוט יומיים בלי לעשות כלום,
כדי שהמח שלי יתאזן

להפיח בו אקורדים ראשונים של בית. לערוך את השולחן, את הקניות. בכל מאודי רציתי לעשות ביתנו שלם.
כשנשאתי את בני רפאל ברחמי, חלושה הייתי. מזגי היה רע. ניסיתי לשבת אל מול החלון, אך סערת השוקקים שמלמטה דקרה אותי בכפות רגליי, כך שמיד קמתי, עטיתי מעיל ודידיתי אל מחוץ לדלת.
אמי העייפה ישבה בחדרי ושמרה על התינוקת. בת שבעה חודשים הייתה בתי הגדולה כשיצאתי מן הבית אל הרוח הנודדת.
עלי סתו אחרונים הראו לי מהו הגבול, עד היכן מגעת החצר הקטנה. לא נעניתי לקריאותיהם. קריאותיו של אף יצור, שקטות או רועשות, אין בכוחן להביאני לידי החלטה. הייתי זקוקה לשקט.
בין השוקקים עברתי. אולי לטפתי מספר תפוחים. אולי הרחתי ריח תבשיל מנחם. אולי כך קיויתי. ולא הבטתי אחור.
לא עבר זמן רב מדי לפני שתש כוחי ושבתי אל הבית ללא רוח של חיים. לא היה תענוג בטיול הקצר שחטפתי עבור עצמי.
לא הספקתי להעביר מבטי על חדר המגורים וכבר התרוממה אמי מן הספה, נתנה בידי את התינוקת ויצאה החוצה. לא הייתה קריאה בהליכתה. הבנתי בעצמי.

מה מרגיע אתכם?

לחילופין, איך משתיקים מחשבות

אעעאעאע טאטעע

ללכת למכולת בשביל זה או שזה לא שווה את זה?

היתה לי עכשיו טרמפיסטית ממש חודרנית, אז שיקרתי בכל הפרטים שנתתי לה.

מי היה מאמין

יום מתיש..ברוך השם.
עייף לי ממש אבל היה טוב.

הממ מחר...אבאלה,תעשה שיהיה טוב...

(מתחשק לי לא ללכת מחר)

זה למה קמתי באמצע הלילה.

@גיטרה אדומה

ד"ש ממני.

זה מחר!
ריגושים!
אבל גם לחץ כי לא הכל מוכןןן

נחמד

בעיקרון התמחיתי בלעמוד באוטובוס בלי להיתקל במי שעומד מאחוריי ומצדדיי, ואז נסעתי בקו 15 אחרי שהחליפו אותו לחשמלי וזה כבר לא עבד. ההאצה והבלימה שלו פסיכיות, ולא בקטע טוב

😑