פורום נסיונות פעילים (עמוד 111)

מעניין איך זה דרך המחשב

בטח שלא לאחר

גבוה מאוד

כנראה הייתי צריכה לצאת בשלוש

להסתכל במראה ולהבין שהכל בראש


איפה אחותי שכל הזמן תוהה איך השיער הקצר הזה לא מתנפח

אימא קוראת לזה "נחת רוח"
אני קוראת לזה "אין טעם לכעוס על דברים חסרי היגיון סתם"

דוגמא טרייה מהיום
נכתבה כאן בדקות האחרונות וצונזרה בשל מידע על גבול הסודי
שהתוצאה שלו היא שאני יוצאת הבייתה בשעה כזאת אחרי שחצי מהיום חשבתי שישלחו אותי לסגור שבת בבסיס רנדומלי אי שם ולפני כמה דקות עידכנו אותי שאני בכלל צריכה לצאת ומה איך אני לא מעודכנת וכולי

כמה שנים אתם פה?

בני כמה אתם? (מעל 20/מעל 18/מעל 15/מעל 12/מתחת ל12)

עשיתם הפסקה מתישהו?אם כן,לכמה זמן?

ובאיזה פורומים אתם פעילים?

ובגלל שתמיד שואלים את זהה 🙈 משהו חשוב שבאלכם להוסיף✨

יום טוב/לילה טוב😁

סידרתי את הבית... מחכה לאורחת 🥳

השנים היפות
אני רוצה לחזור הביתה

אני לא זוכר מתי לאחרונה לקח לי כל כך הרבה זמן
לקרוא ספר, מצד שני אולי זה קשור לזה שהוא
היה בספריה של השירותים🤔

כשהתחלתי לקרוא את הספר הייתי מורה
ולכן הוא כל כך שבה את ליבי, מאז הספקתי
לעשות הסבה לעבודה כגנן בגן ילדים, ואז להתפטר
מעבודתי.

את מיכאל שיינפלד אני משער שאין צורך להציג
יש לו ספרים רבים ואיכותיים ודווקא בגלל זה
כל כך התאכזבתי מהספר הזה.

העלילה הבסיסית מעולה, הספר מתחיל
ונהנה לאט ומצוין אבל בשלב מסויים נהיה משעמם ומרוח.
הדיאלוגים האינסופים מייאשים, ייסורי הנפש
של הגיבור שבהתחלה גרמו לי להשאב הפכו
למייגעים מאוד עד הסוף.

והסוף פשוט אכזב ברמות.

בקצרה הספר מדבר על איתן המורה הנערץ
ואבא לבן חמוד בשם מתן שחייו משתנים
כשתלמיד דופק לו בדלת באמצע הלילה
ומבקש ממנו לאמץ אותו כבן.

וזהו בגדול. משם העלילה סוחבת אותנו
במשנה צורות, מדברת יל יחסי אבא ובן
נקודות ההשקה בינהם ונקודות המחלוקת.

בעיני הוא ספר שמרוב רצון להעביר את המסר
העלילה ונעימות הקריאה הרציפה בואו די הלכו לאיבוד.

עבורי הוא היה מייגע ומאכזב במיוחד
דווקא כאחד שמכיר את האיכויות של שיינפלד.

אנשים שלא טורחים להעיר את חבריהם לחדר בבוקר, זה לא כיף😑

 

וחצבת אותו בנצח (נו, זה מה שרצית כל הזמן)
אני מכיר אותך מדאם לא מאתמול (זה היה מהר מאוד)

אם אני הייתי אחראית במקום הזה,
היו כועסים עליי שלא הכל מושלם
איזו חוצפה יש לאנשים 😑

כמה לא צפוי