פורום נסיונות פעילים (עמוד 112)

מבחינתי, אחרי הישיבה הרבה דברים לא יכולים לחזור ולהיות כשהיו. והדבר שהכי קשה לי איתו אחרי הישיבה זה פורים/

כמובן, מדובר בחוויה אישית שמורכבת מכל מיני גורמים – איך פורים היה בבית שלי, איך פורים היה בישיבה, מה מבנה הנפש שלי, איזה "סוגי פורים" עומדים השנה על הפרק וכו'. בכל מקרה, פורים מכניס אותי ללחץ. החוויה שלו מורכבת מהמון בחינות – השתייה, החברים, וכו'. זה חג שיכול להיות בבחינת "איגרא רמא" ובבחינת "בירא עמיקתא", ואני מרגיש כמו אדם שעומד על פסי רכבת והרכבת צופרת באזהרה שהיא מתקרבת ואני נכנס למצב "פְרִיז" והלם ואני לא יודע מה לעשות.

כמובן, כל זה זוהי הסתכלות מעט ילדותית. גם אם יהיה פורים גרוע, מה קרה? הרי זה לא סוף העולם. אבל משום מה הציפיות שלי מפורים הם גבוהות מאוד. יש לי רצון "להשתחרר" (ולשתות) ואני לא רוצה שזה ילך לאיבוד. (כרגע החשש הוא לא מאיבוד שליטה, אלא מאיפוק יתר). אני לא רוצה להתיימר ולדבר על "חוויה רוחנית" . אבל החוויה של פורים היא חזקה מאוד ומשמעותית לי מאוד.

יש לי קצת מחשבה להרפות מהחוויה ולנסות ליצור "כלים" שיגרמו לי להרגיש את החג באופן משמעותי, כמו התבודדות (היו שנים שכך נהגתי בישיבה) או לימוד תורה. שהרגשת המשמעות תנבע מתוך הבנה שׂכלית.

אגב, מתברר שאני לא יחיד בחוויה הזו. מוזמנים לחפש בגוגל "פורום איך חוגגים פורים מחוץ לישיבה".

העבודת אלילים האהובה עליי

ריק ריידן היה הסופר האהוב עלי, ואגב אהבתי יותר את הסדרה פירמידה - ככה שאם אתם רוצים לכפור אבל רק קצת אז תתלכלכו עליה

אבל אני קורא עכשיו את מגנס צ׳ייס והספרים האלה (כמו כל הספרים שלו) נוטפים אנטישמיות.

לא זוכרת אנטישמיות בספרים שקראתי, ממש משפטים נגד יהודים?

אולי אפשר לקרוא לזה יותר כפירה, אבל סה"כ זה מיתולוגיות והיסטוריה של תרבויות. ובעין זו קראתי את זה

פרסי אומר בים המפלצות ״מה יכול להיות יותר גרוע מברית?״ (ברית מילה) 

רק יהודים ומוסלמים עושים ברית. ריירדן הציג עמדה תומכת במוסלמים במגנס צ׳ייס, ולכן נשאר רק היהודים.

דבר שני, לאבא המרושע והשמרן של הארת׳ קוראים אלדרמן שזה ללא ספק שם יהודי, הוא מוצג בתור אלף מוזר, חייזרי, גזעני, רודף בצע, שמרן ועוד תכונות המיוחסות ליהודים ארותודוקסיים. קיימת גם השוואה בין החוקים הנוקשים שהוא כתב לבן שלו ללוחות הברית. 

דבר שלישי. ריירדן דאג בספריו לייצוג הולם של שחורים, להטב״ים, בעלי מוגבלוית, מקסיקנים ועוד, אבל אף אחד מהדמויות שלו היא יהודיה. 

כל מה שפירטתי כאן הוא רק חלק מכמות האנטישמיות שיש בספרים האלו.

מקווה שהסברתי את עצמי. 

בברכה, מנ-דוס.

בשבילנו זה בזיון ולא כבוד. 

זה שהוא שם דמויות שחורות ולהטב״יות זה כבוד להם, וזה שהוא לא עשה דמות ממוצא יהודי זה מעיד על אנטישמיות

אם כי יתכן גם שבתור תיאולוג הוא מבין שזה לא שייך לשים יהודי במקום הזה.

יש גם כמה מקומות שבהם הוא רומז שהכוח של היהודים גדול יותר משל כל האחרים.

(לא שאני מנסה להגן על הספר או בעד לקרוא אותו. אני עצמי קראתי לפני הרבה שנים ואני לא חושב שהוא הדרך האידאלית לגדילה בתורה ויראת שמים. רק מציין עובדתית.)

לא אתם לא אמיתיים...