שיחשב לי כאילו.
ככל הידוע לי (וכמובן שאני בור ועמרץ אז תניחו שאני טועה) דוד הוא הדמות הכי ידועה בחוסר השינה שלה.
כלומר, היו עוד צדיקים ששמענו עליהם שלא ישנו מדי פעם, אבל לכאורה מה שהגמרא מספרת על דוד זה תמידי.
הושענא רבה זה היום של דוד המלך, ולא יושנים.
גם שבועות, זה היום של דוד המלך ולא יושנים.
שנזכה.
התהלכתי לי בבית יחפה, פתאום הרגשתי כאב עז בכף הרגל, אני מעיפה מבט, ומה אני קולטת??
(עכשיו תגידו 'מה?' בסקרנות)
אני קולטת נעץ שטוח, תקוע לי לכל ארכו ברגל. מה עשיתי?
(עכשיו תשאלו 'מה?' בסקרנות מרובה)
לא נלחצתי, לא צרחתי, לא בכיתי. בקור רוח מטורף שלפתי את הנעץ , משכתי אותו חזקק.
ואז נזכרתי שאסור להוציא גוף זר מהגוף.
זה נכון?
למה שיהיה אסור?
אם יש חשש גדול לאיבוד נוזלים (שכשתוציאי יצא המון דם אז אולי)
אבל לא נראה לי שזה המצב.
בקיצור ישר כח.
ב. לרקוד אפשר תמיד.
ג. ודאי שיש זמן ללמוד וזמן לרקוד אבל במובן הטכני ולא בתור משפט מופשט.
ד. אני שונא את סגנון המשפט הזה. משפט ליטאי קלאסי מעצבן.
ב. גם על על לימוד תורה לפעמים. צריך את זה (לפחות אני) לא פעם...
ג. ודאי. אני מסכים שהוא היה צריך לרקוד בזמן הזה. התעצבנתי על החלק השני של המשפט...
אם אני רוקד במקום ללמוד, זה במקום לימוד. אבל ריקוד של עבודת ה' חשוב ומועיל בהחלט ולכן לפעמים זה עדיף.
ודאי שיש הבדל. אף אחד לא אמר שלא.
לא העברתי ביקורת על אף אחד. אמרתי שלי זה היה נשמע ככה...
יש לי הרבה מה לכתוב אבל בגלל שיש לי ככ הרבה אז אני לא כותב...לא יודע מאיפה להתחיל.היום זה כבר שונה מפעם.סוףפריקה
למה בח'?
בהחלט.
הבנתי
שאלה רטורית
הכל טוב 
ותודה 
כי ככה?
