התהלכתי לי בבית יחפה, פתאום הרגשתי כאב עז בכף הרגל, אני מעיפה מבט, ומה אני קולטת??
(עכשיו תגידו 'מה?' בסקרנות)
אני קולטת נעץ שטוח, תקוע לי לכל ארכו ברגל. מה עשיתי?
(עכשיו תשאלו 'מה?' בסקרנות מרובה)
לא נלחצתי, לא צרחתי, לא בכיתי. בקור רוח מטורף שלפתי את הנעץ , משכתי אותו חזקק.
ואז נזכרתי שאסור להוציא גוף זר מהגוף.
זה נכון?
למה שיהיה אסור?
אם יש חשש גדול לאיבוד נוזלים (שכשתוציאי יצא המון דם אז אולי)
אבל לא נראה לי שזה המצב.
בקיצור ישר כח.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
