איכ. אני ממש מגעילה את עצמי כשאני נזכרת בזה. בע.*אור קטן*
אממדוס בדם
לשמור סודות גדולים זה לא כל כך בריא פסיכולוגית, אתה כל הזמן מרגיש שזה משא עליך וחושב על זה כל הזמן, (ברוך ד' לא מניסיון אלא מסרטון מדע,)
כדאי למצוא מישהו ולפרוק עליו הכל, לפרטים, ואולי גם שיהפך לשותף למידע, זא לעדכן אותו, זה ממש מועיל.
תצאי מהסרט שאת חייה בו.רוקמת חלום
סיימתי!ליידי מאדם מיס
עכשיו צריך לספור הכל,
ואנחנו לא נכה את עצמנו בפרצוף כי זה ממש לא מגיע לו.
לא לא אני לא מאמינה!!😫בועות סבון
אבא ואמא החליטו שיש כלל חדש בבית,בגללי: אין מחשב אחרי שתים עשרה בלילה😮😥😥😥😥😥😥
תיאלצו לראות אותי פחות
לאלאלאלאאאאא
ואוודוס בדם
יכול להיות,הלוואיבועות סבון
איזה מעצבןפעם הייתי ניקית
קשה רצחזיויק
😔😔Reminder
את יכולה לקשור קשריםהשאלה.
אבל מי יענה לי?בועות סבון
את לא באמת לבד,השאלה.
אל תפחדי שאת לבד, כי את לא. זו יכולה להיות הזדמנות לפתח תקשורת בחושים עדינים יותר.
זה לא מפחיד להיות לבד,בועות סבון
זה פשוט לפעמים קצת משעמם🤷♀️
כן, מבחינה הזו התכוונתיהשאלה.
מאוד משעמם..משקפתאחרונה
נרמסתי.*אור קטן*
הלוואי והייתי יכולה לשמור מרחק
אבל יש דברים שכוחות ביולוגיים עושים.
כי בטיבט תפילה יקרא לכל העמים 
נושם ובועט
צריך רק פרה להתפלל אליהחצילוש
*אור קטן*
בדיוק באתי לכתוב...כיפת ברזל-סרוגה
🤦♀️אנייייאחרונה
דיברתי עם חתן תנך פלוני והוא אמר לי שהוא התחיל לומר קרבנותעברי אנכי
שאלתי אותו למה והוא אמר ככה
מישהו שעולה להר הבית כזה באטרף הטיף לאבא שלו (שהוא תח) וכו
והם דיברו ודיברו
בסוף אבא שלו אמר לו "אם באמת המקדש חשוב לך והכל.. תגיד.. אתה אומר קרבנות?"
ופה הדיון נגמר.
איזה גברר אבא שלו!!!!!
אז יאללה כולם לומר קרבנות ולא להתחיל את התפילה מהאמצע שלה!!!
ולפי הקבלה
זה פשוט חובה. חובה. זה כמו לבנות בניין מקומה 4 ולא מההתחלה.
רגע, הקווניק?בתוך בני ישראל
כןעברי אנכי
והוא לא קוניק
הוא הדבר האחרון ולא קווניק
הוא פשוט לא גושניק.
אבל קו? מה לו ולרב טאו? כלום!!!
אבא שלו אמר לו ככה:
אם תרצה ללמוד בגוש, זה מוזר לי.. אבל אני אקבל אתזה
ואם תרצה ללמוד בהר המר, אתה לא תיכנס הביתה
כן, הוא ספר ליבתוך בני ישראל
זכיתי להתווכח איתו על הנושא הזה רבות, הי'ה נחמד, הוא אדם שיודע להציג את הטיעונים שלו כמו שצריך, מורא מקדש צריכים לגייס אותו
גם ב"א לא קווניקיםעברי אנכי
הם הרבה יותר דומים למרכז
חבל על הזמן
גם ככה אפחד לא יקשיב לו
נכון?
כולם עוורים והדיונים האלה גורמים סתם למריבות והתנשאויות.
סבלתי מהם בעצמי כמה פעמים.
נו נובתוך בני ישראל
תלמדו תורה בלי לריב. תמיד זה חייב להיגרר ודעותעברי אנכי
ולא תמיד זה תורה נטו
אתם רוצים ללמוד תורה,
אשה כשרה לבנות סוכה?
ומה ההבדל בין זה לתפילין אם יש.
לא רבים, מתדייניםבתוך בני ישראל
אל תדוני עם קווניקעברי אנכי
לא צריך השקפה בשביל ללמוד מסכת סוכה.
בטח שכן. זה הבסיסבתוך בני ישראל
ואם יעני חשוב לך ה נושא של גאולהעברי אנכי
(למרות שזה לא הדבר היחיד שצריך ללמוד)
שמעתי שאלה היום
סוכת עורו של ליותן.
בפשט זה גם הסכך
איך?
זה סכך כשר?
בדיוק מקודם הרב דבר על זהבתוך בני ישראל
הוא בכלל לא קווניק!הר ומדבר
מאיפה את מכירה אותו?
אני לאבתוך בני ישראלאחרונה
את האמת שזה שהצטרף לאחרונה לא ממש קווניקחצילוש
גם זה שלפניו לא ככ.הר ומדבר
חח בוא נסכים שלא להסכיםחצילוש
אני מאוד משועשעתחצילוש
מה אומרת?
נתפשר על זה שהוא לא ממש קווניקהר ומדבר
(כנראה את לא מכירה קווניקים אמיתיים)
קו מקווקו לא רצוףחצילוש
קו עקום שמתחיל להתיישרהר ומדבר
אני לא יודע מה הולכים לעשות לו בישיבה שם 
הזוי לגמרי מה שהלך פה.
חחח ניתוח מענייןחצילוש
מקומה 2 אתה מתכוון...חסוי מאוד
הרי מברוך שאמר כולם אומרים.. כלומר את עולמות יצירה, בריאה ואצילות...
קודם כל הפסוקים של הודו הארי בעצמו הסתפקעברי אנכי
אם להכניס אותם לפני או אחרי ברוך שאמר, בסוף החליט לפני. דהיינו שהם עדיין שייכים לעשיה.
(נוסח אשכנז לא עובד לפי הקבלה. יש דברים שכן.. בכ"ז. ודאי שהכל מושתת ובנוי על זה. אבל יש שם הרבה סתירות)
גם בתוך עולם העשיה יש כל מיני דברים שצריכים לעשות
יש תשובה ברב פעלים שאומר שמי שאיחר. וחס ושלום הגיע בהודו, שלא יתחיל בהודו.
יקרא אנחנו חייבים להודות לך וכו'. שמע ישראל וכו' בשכמלו. יהי רצון. פיטום הקטורת. פסוקים נבחרים מ'הודו' ו'אל נקמות' וימשיך מה' מלך על הסדר.
אני זוכר שהיה ויכוח בתיכונית בין חבר שלי לר"מ הספרדיחסוי מאוד
והחבר הוציא לר"מ משנ"ב שצריך לדלג, ואז הרב הודה לו.
וכל פעם שאני נזכר בזה אני מתעצבן כי זה בעצם מחלוקת, ובאופן כללי הספרדים יותר חששו לבלבול העולמות.
גם במקובלים זה מחלוקתעברי אנכי
כף החיים כותב שלא ידלג אף פעם. כי אתה לא יודע על מה אתה מדלג
בן איש חי שגם פוסק לפי הקבלה כותב שלא, ועדיף תפילה במניין (או נץ וכיוצ"ב) ולכן תדלג ותאמר את הקטעים העיקריים.
ברור שאומרים קורבנות, מה השאלה?פה לקצת
כמו שצריך 
עברי אנכי
מה, בנות גם צריכות?🤷♀️בועות סבון
מה, יש אנשים שלא אומרים את זה
,,,,,,,,
קורבנות? מאז ומתמיד אומרים את זה כל תפילה...שיח סוד
לא? לפחות אצלנו. לפחות מה שנקרא קורבנות פה.
בטח יצאתי מוזרה.
קרבנות זה מה שמופיע בסידור לפני 'הודו' וכו'עברי אנכי
אמורים לומר. אבל מלא אנשים לא אומרים..
האופק!ליידי מאדם מיס
מי שינה לי תצלצול??🤔בועות סבון
(מחשיש קצת.)*אור קטן*אחרונה
אין לי את זה בקואורדינציה.ליידי מאדם מיס
זה פשוט לא נגמר, מה אעשה?!ליידי מאדם מיס
ביי ביי,היו שלוםבועות סבון
היי שלום גם את!ליידי מאדם מיסאחרונה
דיברנו,היה מוזרבועות סבון
מן שיחות כאלה של להתעצבן על סטיגמות וכזה
לי ברמה האישית נמאס.קיש תפוא
אני אתחיל את הגיגי כעת,בועות סבון
כיוון שהשעה הזאת,שעכשיו תתחיל להיות השעה השנואה עליי,עוד מעט מגיעה,ואני איאלץ ללכת
האופק עדיין לא נראה.ליידי מאדם מיס
סידרתי תחדר משו מיוחד,באמתבועות סבון
לאיודעת איך זה קרה
לא שהייתה לי ברירה,כן|מכחיש|
זה היה מן התקף צרחות כזה,שאחים שלי יפרקו תפליימוביל הזה שכבר שבוע מחורר לי תכפות רגליים
ושאני יסדר תבלגן שעל המיטה,
וואו אפילו המיטה שלי מסודרת..
שאיפה: לשמור על זה ככה עד מוצש.
טוב נו,גם רק עד כניסת שבת זה מצוין
ואין יותר נדרי ואסרי קפיץ
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעתו
עוד יחונן את עפרה בתם תשרי
לקום, ולראות את השמיים, עוברים בין ורוד לכחול, והעננים שמכסים אותם, מלאים במים, שזה חיים. מלאים בתקווה.
ולתת לזמן להישרף. קוביה הונגרית, מסל"ש, פלאפון, ועוד זמן. ועוד זמן. ועוד זמן.
בערב חג הבנתי כמה אני לא רוצה שככה החיים שלי יראו, כמה אני כבר רחוקה מכל זה. כן. הכי מגוחך בעולם להחליט כזה דבר רגע לפני יו"כ. אבל סופית, לפחות מול עצמי, אני יודעת מה הכיוון. וזו התחלה טובה.
טרמפ תוך דקה. הדבר היחיד שהיה טוב ביום הזה.
לחזור, להחליף חולצה ולהתקפל בתוך ערימת השמיכות, מתחת לפוך, ולמי אכפת כמה חם בחוץ? לטבוע בתוך השמיכות העבות, ולנסות להתכווץ, להיות כמה שיותר קטנה ולתפוס כמה שפחות מקום. ולתת לזה להרגיע אותך, קצת קצת.
ושוב. לתת לזמן לעבור, בלי לשים לב. נשרף לו עוד יום. רק בשלב הזה, עם דמעות. שגורמות לו להישרף לאט מדי. ועדין, מהיר מדי. רע לי מהבלגן הזה, נמאס לי ממנו. ועכשיו עוד שבועיים בלי סיכוי אפילו לדעת מה ואיך זה קרה. פשוט רע. שיגמר כבר הסיפור הזה. הוא יותר מדי זמן.
(ויש במוצאי חג מפגש כיתה, ומצאתי את עצמי מתלבטת אם ללכת רק כי אין לי כוח שישאלו מה קורה איתי ואיך הולך.)
ולשבת על החלון, הכי קרוב שיש לשמיים. ארבע קומות מתחתי הסוכה כבר חצי עומדת, החלונות של הבניין ליד סגורים. זה מעניין. אף פעם לא ראיתי אותם ככה, מכוניות נוסעות על הכביש הראשי, נראות כמו פסי אור. ולכתוב הכל, רק כדי להפסיק לחשוב. אוף. לא. תפסיקי עכשיו!
טוב הפסקתי.
וכבר פחות חם, וההבטחה הזו ברוח, לזה שעוד ירד כאן גשם שוב, שהחיים עוד יתחדשו מתישהו, היא מה שגורם לזה להיות אפשרי. זה יקרה, יום אחד.
אולי.
לא בכל שנה יורד הגשם בתם תשרי.
