פורום נסיונות פעילים (עמוד 1355)

Just because it's over doesn't mean it's really over
And if I think it over, maybe you'll be comin' over again
And I'll have to get over you all over again
Just because it's over doesn't mean it's really over
And if I think it over, maybe you'll be comin' over again
And I'll have to get over you all over again

אעאע ממש נהניתי היום בזומבה, וגם הייתי ממש גאה בעצמי כי סימנתי את ה14 קילו.
ואנחנו מתארחים בשבת אצל סבא וסבתא אז לא צריך לעשות כלום, והחדר כבר מסודר.
ויש לי ספר לשבת

וזהו, החיים יפים

מי מביא לי אפרוח?

 (מבדק כמה סביבתיים יש כאן..)

אוהבים או לא?

אם כן- איזה?

הוא ישב על הדשא הלח.
חולם על מטוס מגניב וגדול שיכול לטוס עד השמיים ועד השם אפילו. הוא גם מצליח לדמיין כדור חדש וצבעוני וגדול כזה שאין אפילו ליונתן, המלך של הגן.
אמא הבטיחה שתקנה לו מכונית על שלט ליום הולדת, הוא מחכה. ואפילו קצת שמח.

הוא המשיך לשבת שם. מדמיין, בוהה באויר קריר ושקוף; כמעט כמו החלומות שלו.
והיי פתאום עובר לידו ילד בגיל שלו. משחק בכדור חדש וצבעוני וגדול, כזה ששמור עמוק באוצר החלומות הישן שלו.
הוא לא חשב יותר מידי; ניגש לילד. ביקש לחלוק משחק משותף. "אבא שלי אומר תמיד שאני אלוף העולם בכדורגל, אתה יודע?" ניסה לשדל.
"אני משחק כבר עם אבא שלי, הוא תכף מגיע". התנצל בגאווה לא מוסתרת של ילדים בני חמש והצביע על דמות מתקרבת.
"אה. טוב". הלך לו. חזר לכר הירוק והקר. לחלומות שלו. הורודים. פעם פעם גם הוא יכל להצביע על אבא שלו. הגדול, החזק. האהוב. אבא כזה שבונה איתו מטוסים מנייר ומטיס  לשמיים. אבא שמניף אותו גבוה גבוה וזה מפיל לו את הלב אבל מחבק אותו בו זמנית
וכשהלב שלו מחובק כלום לא מפחיד אותו, אפילו לא השכן הזקן והעצבני שגר בניין ממול.

הוא מעז לחלום שוב על אבא.
לא, לא על אבא הזה שכועס על אמא וצועק כמעט כמו השכן ההוא.הוא לא מתגעגע לחיוך העצוב של אמא, אחרי שאבא הרג לה את הלב, ואת החיים. הוא לא רוצה שאבא יציע לו לשחק בכדור כשברקע מתנגן בכי עצוב וחנוק. של אמא.

הוא לא מבין איך אבא צורח בחדר ואחרי שניה מניף אותו באויר כאילו לא קרה כלום. כאילו הלב שלו לא נפל לרגע כי לא היה מי שיחבק אותו.
פעם הגננת סיפרה להם שמשה רבינו הפך את המקל לנחש, כשבא לפרעה וביקש שישחרר את עמ"י.
אולי משה רבינו עושה עדיין קסמים והופך גם את העיניים של אבא; פעם זורחות מאושר ופעם בוערות מכעס. פעם עוטפות באהבה ופעם נוטפות אדישות, אפילו שנאה, ככה הרגיש פעם; אבא ואמא צרחו אחד על השניה ואז הוא ביקש מאבא ללכת לרועי, אבא לא הסכים ואמר שכבר מאוחר ואי אפשר. הוא זוכר שהתחיל לבכות כי רועי מאד מחכה לו בטח ויש לו משחק חדש להראות לו. הוא התעקש שהוא רוצה ללכת ושהוא ילך לבד ולא אכפת לו מכלום.
פתאום אבא התעצבן כל כך, והעיניים שלו בערו. משנאה.
הוא כ"כ נבהל שהבכי נעצר ברגע
ניגב במהירות שאריות של דמעות, ושל אמון.
הבטיח לעצמו לנצור את הבכי לנצח.
בבוקר אבא לקח אותו לגן ואפילו קנה לו שוקו ולחמנייה. בערב הניף אותו באויר ונתן לו חיבוקון לפני השינה.
זה היה חיבוק אחרון. בבוקר אבא נעלם. אמא אמרה שהוא הלך בינתיים, אולי יחזור ואולי לא. אבל הכל יהיה בסדר, מתוק. אל תדאג. היא אמרה. הוא חייך חיוך מתוק שאמא אוהבת. מנסה להרגיע עיניים דואגות.
הוא היה קצת שמח וקצת עצוב, פחד שאבא יחזור, וחיכה לו כל כך.

"אוריקי בוא, הולכים הביתה". אמא חזרה
הושיטה לו יד, ואהבה.
הוא קם, משאיר על הדשא לב שנפל
כי לא היה מי שיחבק אותו

טאטעעעע עד מתי??

זה נחשב שאני אוכלת סושי?

מה זה אומר?

נראה לי חצי שנה לא הייתי כאן מהמחשב.

כבר שכחתי איך זה נראה

היא מניחה לי אותם בסלון בחדר במטבח

לא מוצא אותם!!

@שעות של אמת.
היא עברה את כלללל הבגרויות!

תמיד האמנתי בך
אל תשכחי מי גידל אותך

 

"אנו מזמינים לשבת את כל אלו שצריכים כוחות חדשים,
כל אלו שנשבר להם מהעולם של ששת ימי המעשה,
הצריכים את עולם השבת לתקן להם את הנשמה מחדש.
אנו מזמינים לשבת את כל אלו שעד עכשיו הרגישו את סבל החיים,
ובוכים להרגיש את השמחה, את העונג,
להרגיש את הנפלא והנשגב.
לחיות בעולם שנברא ע"י הקב"ה.
אנו מזמינים לשבת, את כל אלו שנתעייפו מהליכה איטית בדרכם הרוחנית,
סנטימטר אחר סנטימטר,
את כל אלו שהסתובבו בגיא העצבות,
ורוצים להרגיש את השמחה, העונג והפלא הנשגב,
להיות בעולם שנברא על ידי הקב"ה".
(ר' שלמה קרליבך)

אני שונאת לקום מכאבים ושהכדור לא באמת משפיע כמו שהוא צריך
כואב לי הראש מבכי
ומה יום שישי מהה

@תכלית הכוסף

@מתנחלת גאה!

@הר ומדבר

 

 

שבת של קודש וטוב ורוגע. אמן.

קבעת את עצמך בתוך תבנית, אוקי נחמד אבל מה זה עוזר לך עם עכשיו את נחנקת בה?

שתשתוק כבר

כבר חצי שעה היא ככה, מה עשיתי?