פורום נסיונות פעילים (עמוד 1355)

למי שטורח לעדכן אותי גם בדברים חיוביים. דברים יפים שעשיתי ששמתם לב אליהם, דברים שהתייחסתי אליהם וטופלו או נפתרו, ובכלל.

 

יש פה הרבה אנשים כאלה. לא נתייג את כולם.

טעטע.. מאיפה כל הלחץ הזה בזמן האחרון? כל הרצון העז לסדר?

עוד שבת עברה ואליה עדיין לא בא.

@Admin

השם של קישור של פורום נגמר בF ואז מספר הפורום נכון ? לדוגמא:https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f12

 

ויש בזה היגיון של לשים F בגלל שזה התחלה של פורום

 

אבל אם זה ההיגיון אז למה הקישור של פורום

כתוב ככה שהוא נגמר ב  T ואז מספר השרשור?: לדוגמאשרשור הכרות התשע"ט! - נסיונות פעילים

 

מה הקשר בין שרשור לT

 

לפני רגע הייתי בת 11

אבל התגעגעתי לבגדים החורפים. בהחלט.

רק לא רינת ויויו
בבקשה

פעם ראשונה שהכנתי שבת לבד לבד.

אמא טסה ואני הפגנתי כישורים באוכל.

גאד זה מתיש.

כל אח קיבל סלט מיוחד שהוא רוצה.

ואורז

ודגים

ומוקפץ

וסלמון

ועוף

ושניצלים.

----

עוגת גבינה

ושוקולד.

.

היא רק צריכה לשטוף את הבית ואז הכל יהיה מוכן לכבוד שאבעס קויידש. .

אתמול הפעלנו מלא ניגונים שמחים וסידרנו את כל הבית ועכשיו הכל מבריק..

.

אני אוהבת איך שאני נראת.

.

הוא מתוק ככ ויאללה שיצליח.

רצינו לצאת למעיין היום,נראה אם יצליח לנו בסוף.

החלטנו היום להכניס שבת רבע שעה לפני.

 

"יהודי רוצה להיות קדוש בשאבעס קויידש."

גיט שאבעס.)

והפעם נספר לכם עוד סיפור! נמאס לכם מסיפורים? למי אכפת! והיום ט"ו באב! אפשר להיות קיטשיים ואפילו למצוא לזה סיבה הגיוניתת

אז בקיצור (תדמיינו פה מלא מלל, אבל בחייאת, השעה אחרי חצות ואני בלי טיפת כוח מיותרת כרגע) יש פה עלמה מיוחדת במינה (אבל לא קוראים לה עלמה. חבל. יכל להיות מגניב) שחוגגת יומולדת באחד התאריכים הכי יפים שיש (תחשבו על זה! בעלה יוכל להציע לה נישואין גם ביומולדת שלה וגם בט''ו באב. אין קיטש יותר מזה) ומכיוון שהעלמה הזאת גם יפה ומהממת ועם לב זהב אני חושבת שמגיע לה לגמרי שתאחלו לה מזל טוב.

@אופק., מזל טוב ילדה מקסימה שכמוך! אם אתם מכירים אותה, קדימה לשלוח מזלטובים. ואם אתם לא מכירים אותה, חבל. אבל עדיין תשלחו

Just because it's over doesn't mean it's really over
And if I think it over, maybe you'll be comin' over again
And I'll have to get over you all over again
Just because it's over doesn't mean it's really over
And if I think it over, maybe you'll be comin' over again
And I'll have to get over you all over again

אעאע ממש נהניתי היום בזומבה, וגם הייתי ממש גאה בעצמי כי סימנתי את ה14 קילו.
ואנחנו מתארחים בשבת אצל סבא וסבתא אז לא צריך לעשות כלום, והחדר כבר מסודר.
ויש לי ספר לשבת

וזהו, החיים יפים

מי מביא לי אפרוח?

 (מבדק כמה סביבתיים יש כאן..)

אוהבים או לא?

אם כן- איזה?

הוא ישב על הדשא הלח.
חולם על מטוס מגניב וגדול שיכול לטוס עד השמיים ועד השם אפילו. הוא גם מצליח לדמיין כדור חדש וצבעוני וגדול כזה שאין אפילו ליונתן, המלך של הגן.
אמא הבטיחה שתקנה לו מכונית על שלט ליום הולדת, הוא מחכה. ואפילו קצת שמח.

הוא המשיך לשבת שם. מדמיין, בוהה באויר קריר ושקוף; כמעט כמו החלומות שלו.
והיי פתאום עובר לידו ילד בגיל שלו. משחק בכדור חדש וצבעוני וגדול, כזה ששמור עמוק באוצר החלומות הישן שלו.
הוא לא חשב יותר מידי; ניגש לילד. ביקש לחלוק משחק משותף. "אבא שלי אומר תמיד שאני אלוף העולם בכדורגל, אתה יודע?" ניסה לשדל.
"אני משחק כבר עם אבא שלי, הוא תכף מגיע". התנצל בגאווה לא מוסתרת של ילדים בני חמש והצביע על דמות מתקרבת.
"אה. טוב". הלך לו. חזר לכר הירוק והקר. לחלומות שלו. הורודים. פעם פעם גם הוא יכל להצביע על אבא שלו. הגדול, החזק. האהוב. אבא כזה שבונה איתו מטוסים מנייר ומטיס  לשמיים. אבא שמניף אותו גבוה גבוה וזה מפיל לו את הלב אבל מחבק אותו בו זמנית
וכשהלב שלו מחובק כלום לא מפחיד אותו, אפילו לא השכן הזקן והעצבני שגר בניין ממול.

הוא מעז לחלום שוב על אבא.
לא, לא על אבא הזה שכועס על אמא וצועק כמעט כמו השכן ההוא.הוא לא מתגעגע לחיוך העצוב של אמא, אחרי שאבא הרג לה את הלב, ואת החיים. הוא לא רוצה שאבא יציע לו לשחק בכדור כשברקע מתנגן בכי עצוב וחנוק. של אמא.

הוא לא מבין איך אבא צורח בחדר ואחרי שניה מניף אותו באויר כאילו לא קרה כלום. כאילו הלב שלו לא נפל לרגע כי לא היה מי שיחבק אותו.
פעם הגננת סיפרה להם שמשה רבינו הפך את המקל לנחש, כשבא לפרעה וביקש שישחרר את עמ"י.
אולי משה רבינו עושה עדיין קסמים והופך גם את העיניים של אבא; פעם זורחות מאושר ופעם בוערות מכעס. פעם עוטפות באהבה ופעם נוטפות אדישות, אפילו שנאה, ככה הרגיש פעם; אבא ואמא צרחו אחד על השניה ואז הוא ביקש מאבא ללכת לרועי, אבא לא הסכים ואמר שכבר מאוחר ואי אפשר. הוא זוכר שהתחיל לבכות כי רועי מאד מחכה לו בטח ויש לו משחק חדש להראות לו. הוא התעקש שהוא רוצה ללכת ושהוא ילך לבד ולא אכפת לו מכלום.
פתאום אבא התעצבן כל כך, והעיניים שלו בערו. משנאה.
הוא כ"כ נבהל שהבכי נעצר ברגע
ניגב במהירות שאריות של דמעות, ושל אמון.
הבטיח לעצמו לנצור את הבכי לנצח.
בבוקר אבא לקח אותו לגן ואפילו קנה לו שוקו ולחמנייה. בערב הניף אותו באויר ונתן לו חיבוקון לפני השינה.
זה היה חיבוק אחרון. בבוקר אבא נעלם. אמא אמרה שהוא הלך בינתיים, אולי יחזור ואולי לא. אבל הכל יהיה בסדר, מתוק. אל תדאג. היא אמרה. הוא חייך חיוך מתוק שאמא אוהבת. מנסה להרגיע עיניים דואגות.
הוא היה קצת שמח וקצת עצוב, פחד שאבא יחזור, וחיכה לו כל כך.

"אוריקי בוא, הולכים הביתה". אמא חזרה
הושיטה לו יד, ואהבה.
הוא קם, משאיר על הדשא לב שנפל
כי לא היה מי שיחבק אותו