פורום נסיונות פעילים (עמוד 1387)

חוברת מדהימה. ואז פתאום צדה את עיני שורה בפרק א' פס' ח' במגילת איכה (שכתוב בה פירוש באותיות קטנות אחרי כל משפט): "חטא חטאה ירושלים על כן לנידה היתה נעה ונדה בגלות כל מכבדיה הגויים שכבדו אותה הזילוה עכשיו מזלזלים בה כי ראו ערוותה קלונה וחרפתה גם היא נאנחה ותשב אחור נרתעה לאחוריה".

סליחה על ההשוואה, אבל ישר קפץ לי בראש הפורום. גלות. זה לא שהמקום הזה לא טוב, בכללי אינטרנט זה פשוט ממכר ותרבות גויים.

תאמת, השבת חיכיתי לו. חיכיתי וחיכיתי, וזה לא קרא . הוא לא הגיע, אנחנו עדיין לא ראויים. "דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו הוא עצמו החריבו". כי בעצם ברגע שנהייה ראויים - הוא יבנה, ואם הוא לא סימן שאנחנו עדיין נגועים במה שגרם לחורבן - שנאת חינם. אבל עדיין יש תקווה, הוא יגיע בסוף. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, אז יאמרו בגוים - הגדיל ה' לעשות עם אלה"!

איזו השלכה טיפשית.

עפרה יחוננווו

"וטיטוס שב אל הבירה והחליט להסתער ממחרת היום כעלות השחר על ההיכל בראש כל חילו ולכובשו. אולם האלוהים כבר גזר מימים ראשונים לתת את היכלו למאכלת אש, והנה בא יום הדין לקץ העיתים, אשר בו נשרף גם בית המקדש הראשון בידי מלך בבל. ומידי היהודים יצאה האש לראשונה ומעימם היתה הסיבה. כי אחרי שוב טיטוס ממקום המלחמה, שאפו המורדים רוח מעט ויצאו עוד פעם להכות ברומאים. שומרי ההיכל התנגחו עם השונאים המכבים את הבעירה, בחצר בית ה' הפנימית, ואלה הניסו את היהודים ורדפו אחריהם על ההיכל.
משם עברו הרומאים אל האולם הנשאר בחצר בית ה' החיצונה, ושמה נמלטו מבני העם נשים וילדים ורעב רב כששת אלפים נפש. ואנשי הצבא לא חיכו עד אשר יוציא הקיסר את משפט השרידים ושרי החיילים יתנו להם פקודה, כי אם מיהרו אל האולם בחמת נקם, ושלחו אש. הקופצים מתוך האש ניפצו את עצמותיהם ומתו, והנשארים נשרפו חיים איש לא ניצל מהם. ואחד מאנשי הצבא לא חיכה לפקודת המצביא ולא נבהל מהמעשה הנורא אשר אמר לעשות, כאילו ציווה למלא את הדבר מפי הגבורה, ותפס בידו לפיד בוער מתוך האש, ואחד מחברי האיש הרים אותו למעלה, והוא שלח את האש אל חלון הזהב, אשר בקרבתו היה המבוא מצד צפון אל הלשכות הסובבות את ההיכל.
וכאשר התלקחה הלהבה, הרימו היהודים קול צעקה נוראה, בהכירם את גודל האסון, ומיהרו מכל העברים לעצור בעד האש ולא חסו על חייהם ולא חמלו על כוחותיהם, בראות עינם באובדן מקדשם ובית-חייהם, אשר למענו שמרו את נפשותיהם...
מי האיש אשר לא ירבה להמר על חורבן הבית הזה, הוא הנפלא מכל הבניינים, אשר ראו עינינו ואשר שמעו מהם אזנינו, והנעלה מכולם בגודלו ובהדרו ובתפארתו לכל חלקיו וגם במהלל כבוד קדושתו?"

אני כבר רואה את השלב הבא בדרך. 

השיחה הזו עשתה לי טוב.

קצרה, אבל הנקודות שהרב אמר לי היו חשובות.

בעז"ה, זמן הבא אעבור לשלב הזה.

זה המקום להודות על התקופה האחרונה (חודש+),

שבה צמחתי וגדלתי בדרכים שלא חשבתי עליהן.

הגעתי להחלטות ותובנות עמוקות וחשובות.

ב"ה הלימוד היה טוב. 

ובעז"ה בין-הזמנים הקרוב ינוצל היטב, 

בטיולים, עבודה ומשפחה. בעז"ה גם לימוד יומי קבוע. 

וחניכת הקלרינט, ונגינה. 

אבל כל זה אחרי תקופת האבל על דביר מקדשנו.

אני רוצה גם לעלות להר סוף סוף. 

לראות במו-עיניי את החרבות, שהלב יישבר. 

לקרוע, להפנים עד לשד עצמותיי את הכאב.

לשאוב משם געגוע.

כדי שאחר-כך, בזמן שיבוא, אוכל לבנות את חורבותיה.

האם את עוד מאמינה לי,

כשאני שר לך שלא אשכחך?

ציון.

למרות שת'כלס זו ירושלים בכלל.

ציון, העיר והמדינה בנויה היא.

ירושלים, הדביר, לב הקודש עודנו חרב.

ואנו כלל איננו יודעים מה חסר. 

חלקנו כלל אינו מעוניין שייבנה (כן, גם אלו עם פיסת הבד על הראש).

חלקנו עסוקים בלהתפלל לשריד, קיר אילם שמסתיר מעינינו את העיקר.

אייכה?

איה היכל ואיה דביר?

איה ארון?

איה מנורה, שולחן ומזבח זהב?

איה מזבח נחושת וכיור?

איה קטורת ואיה קרבן?

איה אפר ודשן?

איה נסכים ובזכים?

איה כהן גדול ואיה שעירים?

איה כסא דוד ויושבו?

איה שירת לויים ומשמרם?

איה לשכת עצים ואיה סנהדרין?

ועם כל זה

הרגש העולה אינו אלא טיפה מן הים

מעט מן המעט מכאבו של עם

ששכח אלוה עשהו.

שמנו, עבינו כשינו. 

בקושי הלל אומרים.

בדרשה של הרב ערב שבת - מהר נרדמים.

עזובת'ך בית מקדש, תעביר ת'סטייק.

גם ככה האו"ם לא ייתן, (הקב"ה לא יכול עליהם)

אפילו טראמפ ירום הודו יסרב בנימוס.

רק תן לשים ת'ראש על דיונה,

אל תבלבל לי ת'מוח באידאלים רחוקים.

בטח, התיישבות זה חשוב. 

אני אפילו גר ביהודה ושומרון. 

אבל מה אני צריך סנהדרין?

שיסקול אותי אם נסעתי בשבת? 

חוקים חשוכים, פרימיטיבים. 

אנחנו כבר לא שם. 

האחר הוא אני, זה הכי קל אחי.

תן לנשים להתמודד עם עצמן, 

רק גבר מבין גבר אחר.

הרבנים, אלה מסוכנים אלה. 

זה עשה ככה, וההוא הטריד את ההיא, 

אי-אפשר לסמוך עליהם. 

תן לי רב שכונה\עיר חמוד כזה,

שיניח לי לנפשי ולא ייכנס לי לצלחת.

רב בית כנסת? השתגעת?

האחרון רק צעק והשינה הלכה לה.

ומה אתה חופר אחי?

תשעת הימים, גם ככה קשה.

חלאס עם הווקאלית, יש רב שמתיר.

כן ההוא מהיישוב ליד, בלי הזקן.

אה, ואת הסיום תעשה מחר, כן?

נכון זה על הבוקר אבל בשר אחי.

גם יין תביא, נעקוץ על הדרך.

אתה עדיין מדבר? 

לך לישון כבר

גם ככה זה לא משנה

מחר נקום לעוד סטייק וחזה.

"בימים שבן דוד בא - האמת תהיה נעדרת, וחוצפא יסגא, ובית הועד יהיה לזנות, ופני הדור כפני הכלב". (ציטוט לא מדויק, מוזמנים לחפש בעצמכם. מסכת סוכה אאל"ט.)

ובנימה אופטימית זו -

לילה טוב למי ששרד (או דילג) עד לכאן.

|קד|

קישור- http://www.breslev-midot.com/av05.asp