פורום נסיונות פעילים (עמוד 1462)

אם כל דבר תגיד לי נכון

אז לא יהיה לי על מה לדבר איתך

בלי לחשוב בלי לחכות
אני רוצה שתהי איתי
כמו שאת חולמת להיות

וכשהרוח מגיעה
תפסי אותי חזק
כדי שלא ניפול
הידיים מתעייפות
מלהחזיק ולקוות

אולי תשירי את השיר
שיפתח לי את הלב האטום
מתחת למונית בכביש
שוכבים מחובקים ומחכים לבום
ומחשבות על לעזוב
להשאיר הכל לא לקחת כלום
אני רוצה שאת תראי דרכי
להיות שקוף במחשבות
ללא מילים את תשמעי אותי
בלי אזעקות בלי לפחד לחיותאני רוצה שתאהבי אותי
בלי לחשוב בלי לחכות
אני רוצה שתהי איתי
כמו שאת חולמת להיות

אין מזלגות אז מוציא מזלג אחד,"נאכל בו כולנו".

סתוםם,קח כפיותת

להביא מחליפה?

כל זה כי אין מילה טובה, כל זה כי יש כאן

לב סדוק.

(עריכת הנהלה: פרסומות יש לתאם עם הנהלת הערוץ.)

br />נשמח לראותכם, (אברהם)


@מתיישב בנשמה
@המקדש השלישי בדרך

@בוער לארץ ישראל
@נער גבעות מצוי
@אריאל יוסף

רק לאחים הגדולים.

זה מוזר,בדרך כלל אין לי כוח להכין מידי מושקע ועוד לאחרים אבל היום אני ממש במוזה.

הכנתי שקשוקה מטורפת וסלט ושוקו טעים.

בנתיים הם יושבים בסלון ומריצים בדיחות עד שהכל יהיה מוכן.

 

 

חשתי צורך לתייגך-@ריעות.

עובדת ועובדת ומנסה לשחרר.
זה כואב לשחר.
זה לאבד משהו במובן מסויים.
לכל אדם יש לב.
לכל אדם יש רצונות.
לכל אדם יש עוד לבבות שעלייהם הוא מתפרק ומתרפק.
לכל אדם.
גם לי.
הלב שלי רוצה לחזור להתרפק גם.
להתרפק על עצמו.
להקשיב לעצמו.
לנשום את הדפיקות שנעשות מיום ליום רגועות.
לנשום.
להרגע.
לדאוג לעולם אבל לדאוג קודם לעצמי.
.
לו רק יכולנו
היינו פותחים הלב,
מאזינים דפיקה דפיקה
נותנים מעט מן ההקשבה
.
לעצמנו.
.

אבא ראה שכתבתי-וזכני להיות בבחינת זושא.
הוא חייך.
הוא אמר לי-
גיטרה,תהיי זושא.
תפסיקי קצת להיות משה רבינו.
תפסיקי להנהיג את כל העולם על כתפייך.
תפסיקי לדאוג לכולם.
אפשר להסתדר גם בלי ידייך.
שחררי.
תרפי.
תקשיבי לאור הפנימי שבך.
תנגני,כי ככה.כי את רוצה.
תשירי,תציירי,תלחיני.
כי זה מה שהלב שלך רוצה.
הלב רוצה חסידות.
הלב רוצה חופש.
הלב רוצה את טאטע.
הלב רוצה לדבר שתיקות.
הלב רוצה לב.
.
וכן.
הייתה בגרות במתמטיקה.
איך עוברים את הגהינום הזה.
ובבוקר,כשכולן למדו טריגו,אני ציירתי.
ציירתי את הלב.
ציירתי אלוקים.

שיחררתי.
היה לי קשה רצח.
בכיתי לאבא בפלאפון.
לא היה לי מושג איך אני עוברת אותה.זה היה נשמע מידי הזוי לשחרר ולצייר.
אבל אבא אמר לי לא ללמוד.הוא אמר להקשיב ללב.והלב רצה לצייר אז פשוט ציירתי.
הקווים הראשונים ששורטטו על הדף היו מלאים בלחץ.הסוף יצא מדהים.משוחרר.אוהב.אוהב את טאטע.אוהב את הלב.אוהב קדושה ונוגע בה.
.
שיחררתי.
וקשה לשחרר.
זה לא קל בכלל.
לא קל לדעת שמחפשים את עזרתך אבל את משחררת ולא מגיעה.
לא קל לשחרר כשנראה לך שהעולם יקרוס אם לא תעצרי אותו בכפות ידייך.
לא קל לשחרר ולאהוב את אבאלה ולסמוך עליו תמיד .
לא קל.
אבל.
לשחרר.

יוצאים למסע.
חופשה נעימה ללב שלי.

אין לי כוח להיום, יאיי.
ולא מצאתי מחליפה.

אולי בפשטות כזו. שהלב כבר מאס מלשמוע

מועכת את הסיגריה חזק, שאיפה אל תוך הפה נשיפה חזקה החוצה ואדי פיח ועשן צורבים בעיניים
לילה כוכבים שקט בתחנת דלק באמצע כביש ארוך שמתפתל מעבר לאופק מעורפל וענני מחנק שנותנים דחיפה לנשום

בואי, הוא אומר. הסיגריה מתפרקת על הרצפה לאט כשעקב הנעל מועך אותה ביסודיות, שאף פינה לא תישאר מקופחת
בואי, והאוטו מתניע כשהשיעול שלו מרעים. מפר את השקט העדין שעוטף אותנו

כביש חשוך ומכונית קטנה בלי אורות והגה שחורק בכל פנייה. שתיקה קלילה וכבדה בו זמנית והמבט נעוץ קדימה. כמו מבקש בקשה אילמת, תתחיל אתה לדבר
תתחילי את

נשימות הופכות מהירות יותר לרגע כשהרוח צולפת בחלון, רוח לילה קיצית שבולעת אותנו אליה בברכה

לרגע אני חוששת שהאוטו יתפרק ומביטה לשמאל, הידיים שלו חזקות על ההגה. ואם נתפרק על האספלט באמצע תשעים קמש, מעניין אם הידיים האלו יספיקו לתפוס גם אותי

ההגה מנגן לאט עם כל פניה והשתיקה עדיין עומדת במקומה
הוא חונה בחריקה מול כמה סלעים והר גבוה שמיתמר אל תוך השמיים, או ככה לפחות אפשר לחשוב בלילה. בנקודה מסוימת בשמיים מעלינו נפרשת דובה גדולה והוא נשכב על האדמה החשופה מלאת האבנים
הוא מעביר עלי מבט לרגע, נוגע לא נוגע. בקשה אילמת, אולי. או הדמיון שלי שיוצא מהקופסא
מתיישבת לידו ומחליקה על האדמה לאט, רגביה מקמרים את גבי ואני נשענת עליהם בדממה. מבט נעוץ למעלה, באותו מתווה הכוכבים

אולי הוא מסתכל עליי, אולי לא. שידבר כבר, שיוציא מילה. שישתעל ברעם של עשן סיגריות כדי להפר את הדממה

נוגע לא נוגע, ככה הולך ונע במהירות, מבטים חטופים לצד שמאל, מבטים ארוכים אל השמיים השחורים בזמן שעיניים מלטפות לרגע את פניי

הרים גבוהים מסביבנו מתגבשים כשהחושך הופך לבן בית ואני מרגישה כל כך קטנה פתאום. ואיך אפשר לדבר מול הגודל המטורף הזה, איך אפשר ללמד מילים להביע תחושה. הגוף שלי נרפה לאט והיד שלי זזה לכיוונו, מלטפת ברכות סלעים


ובנקודת זמן אחת בחושך ההוא ירח מסיט את מבטו אלינו. עין פוגשת עין ואישון ננעץ באישון, אישון הלילה
נשימות מחליקות על גבי שתיקה, מרפרפות לרגע על העור הרך, מלטפות ריס שנפל ולוחשות משאלה

יש כוכב אחד שצופה עלינו, אני נשבעת באותו חושך
אני נשברת על אדמה מצולקת כשזרועות עוטפות אותי
בנשימות ופעימות של מאה עשרים קמש שמאיימות לשבור לי ולפרק את בית החזה


היו לילות, אני אותם זוכרת
כי איך אפשר שלא.

קלללל שעגבניה!

גם לא יודעים להגיד כן

 

רק מתעצבנים על סיטואציה

מאיפה הוא מגיע?

(בלי שהיא ידעה את זה בכלל)

 

ואז ראיתי משהו שמסביר שצדקתי.