פורום נסיונות פעילים (עמוד 1608)

לעשות לה המתת חסד?

כמה נחמד לי ללכת לישון מאוחר ולהרוס לעצמי את מה שבניתי.

כמה נחמד שיש את מחר.

כמה נחמד להתפזר.

כמה נחמד לשמוע עוד אנשים ערים בזמן שהם אמורים לישון.

לא לנסות להבין.

צריך לחכות שהמים ירתחו ולהכניס אליהם את הפסטה ולחכות שיגמור להתבשל.

ללמוד שואה ונאורות, בערך 80 עמודים, וכשנגמור ללכת לישון.

(רמז: אני לא אלך לישון, כי 80 עמודים יגמרו בבוקר.)

שני דברים טובים שעשיתם היום?
(אפשר גם לכם וגם לאחרים)

לעשות רצונך

ביקשת שאהיה הכוכב שלך,
כזה שינצנץ בחושך עמוק, באפילה כבדה
שיחייך בין דמעות עגולות ומלוחות
ילטף לב פועם, שותת דם.

רצית שאהיה לך לכוכב מהבהב
שאשמור לך אור, ושמש. ואוויר
שאאיר נפש כבויה, על סף-מוות
שאקשור אותך ללבי, קרוב קרוב.

והייתי לך
הייתי לכוכב ולשמש ולאוויר
חיבקתי נשמה כואבת, מיוסרת
הארתי עיניים עצובות, דוממות
הערתי חיים.





עכשיו אני סתם כוכב;
כוכב נופל.

לא הבנתי כל מילה אבל הבנתי ממש את רוב מה שנאמר

לא שמתי לב. תכננתי לשים לב

את מתעוררת,
את פוקחת את העניים.בוקר
הפעם האחרונה שהסתכלת על השמיים הם התחילו לקבל גוון מעט אדמדם של זריחה. שנאת את עצמך שגם הפעם,
הגיע ארבע לפנות בוקר והמחוגים תקתקו והזכירו לך את כל האנשים שהבטחת להם שהלילה, הלילה בטוח תלכי לישון. תרדמי, ואם תתעוררי מסיוט תתקשרי אליהם. חארטה.
מי מתקשר שיש לו סיוט? מה אני ילדה בגן? כנראה שכן. רק שבגן המפלצות היו דמיוניות בחלומות, והיה לי מיטה רחבת ידיים בחדר של ההורים להשתקע בתוכה בתוך חיבוק חם. והיום, היום המפלצות הם בצורת אנשים. והם צורחים עלי ונוגעים בי ולא מרפים. חרא, הם פשוט לא מרפים. ומתעלקים עלי. ונוגעים בי. בעיקר נוגעים. עד שאני לא יכולה לנשום וצרחות יוצאות לי מהפה. לילה אחד הצרחות היו אמיתיות, ואבא בא להעיר אותי. הייתי שטופת זיעה. הבטחתי לו שזה כלום. חד פעמי.
אבל עכשיו את מתעוררת בלילות חשוכים עם הלהבה בתוכך שמלכחת הכל. ואת לבד. לבד בתוך הלילה השחור הזה שלא עוזב אותך לשניה.
יש איזו שגרה בתנועות שלך. בכל חלק בך
אפילו בחוסר שינה יש שגרה שגורמת לך לשנוא הכל יותר
אנשים לא מבינים רעידות באמצע הלילה ודמעות שלא נותנות לחיות.
בהחלטה של רגע את יוצאת החוצה
שואלת את עצמך
לאן עכשיו
כאילו אין דברים תכופים יותר מהלב
והלב מבקש שקט
האוטובוס הראשון שנקרא אלייך נוסע דווקא לירושלים
הנפילות הכי גדולות שלך צורחות משם ואת עולה בכל זאת
כאילו אם לא תהי שם לא תשמעי את הצרחות
נסיעות זה טוב את משננת
נסיעות זה זמן לנשום, להסתכל על אנשים ונופים.
לספר ספורים, לדעת קצת עולם שהוא לא אני
הלוואי ידעתי אותי
את פתאום מהממת בלחש.
פעם ניסית להבין איך אנשים תופסים אותך
רצית שכמוך, יביטו בך באוטובוס ויספרו עליך סיפור יפה
אבל היום אין כמעט הבטה על אנשים, אין כמעט הבטה
כולם שקועים בעצמם ואת כמוהם בסוף
ואת כל כך מתעבת את האזור שנקלעת אליו,
אזור המשותקים. האנשים שלמדו שקט בתור מקצוע. את מתעבת את זה שאת הופכת להיות אט אט חלק מהאנושות.
אחרי הכל, אהבת להיות חייזר שנחת אי שם ממאדים.
אהבת את המבטים המוזרים שתוקעים בך, ולאט לאט.
לאט לאט, שיט.
את הופכת להיות. כמוהם. ואת לא שמת לב אפילו
את יורדת בתחנה הראשונה שאת רואה, זה אפילו לא אזור ירושלים אז את יורדת בתחנה נטושה ליד יישוב נידח. לכו תסבירו לאנשים מה אתם רוצים לראות או להרגיש. אני רוצה שקט
שקט כמו שהיה לך פעם, שהלכת איתו למעיין הנטוש שבקצה העולם שמאלה. שתקתם במשך שעתיים שלמות. והלב שלך למד להבדיל בין השתיקה החונקת שאת מתעבת, לשקט שהלב שלך מוקיר.
זה מזכיר לך אותו. כל השקט הזה.
ואת חושבת,
את חושבת שאת לאט לאט לומדת להכיר את עצמך בכל רבד שפגשת מתישהו בתוכך

ראיתי היום את דמבו החדש והוא גרוע ברמות שלא חשבתי שאפשריות. ומנהל הקרקס הזה היה לי מוכר באופן מטריד עד שנזכרתי שהוא אורח באיזה פרק נידח של פרנדס ואז היה משו מטריד בלגלות כמה פרנדס חלק מהחיים שלי
וסתם ככה לא כיף לי (אחרת למה אני פה). לא אוהבת סופים, לא אוהבת חברויות מסובכות ושאנשים מתעקשים לסבך אותן עוד יותר ע"י דיבורים על זה כל הזמן. די, צריך לדעת להרפות. אם חברות לא עושה לי טוב אז לא חייב. זה לא סותר אתהאבה והערכה שיש לי לבנאדם, פשוט משהו בחיבור שלנו פחות עובד. בבקשה תביני שזה לא משהו רע ובאמת שפשוט אין לי כח לדבר על זה שוב. חברות. זה בין הדברים היחידים שהבחירה שלנו בהן היא מוחלטת, אל תיקחי ממני את זכות הבחירה הזאת, בבקשה
וזה באסה כי זה לא כיף להיות בצד הפוגע, בכלל לא כיף. ואני בכלל לא רוצה לפגוע כי למה זה טוב. וכל השבוע אני רק בוכה על הפגיעה הזאת. זה לאפיר שאת שמה אותי במצב הזה. לא רוצה לא רוצה לא רוצה לא רוצה לא רוצה
(בסוף אני מעדיפה לאבד אותך מאשר לאבד את עצמי)
איכס אני יוצאת כזאת רעה אבל די, אני מרגישה בכיתה ו עם כל הפיכסה הזאת. עוד מעט גם לא תזמיני אותי לבת מצווה
(וכן, גם אני נפגעתי אז, ברמה הכי עמוקה שיש. ואפילו לא התנצלת, לא הראת שאת מצטערת. שם החלטתי שכבר נמאס לי)
ובעניין אחר
בעע עזבו
למה אני כותבת כאן בכלל
אנימחכה לתשובה מחבצול עוד מעט כבר חודש. זה מתיש אותי נפשית ברמות. לא באמת נתתי לזה מקום עד עכשיו אבל כבר דייייייייי! עוד מעט זה חודש
קיץ עושה לי רע, אגב. לידיעה כללית
השבת הייתה השבת לפני אחרונה ואיך אני עומדת לעזוב את המקום הזה.
ה' תן לי כוחות לשנה הבאה, שהיא בכלל עוד שבועיים
לנשום עמוק. אללה ירושלים

ה' הוא טוב גמור, והוא בונה לנו מקדש כל יום מחדש. השאלה אם אנחנו מצליחים לראות אותו, רוצים בכלל לראות אותו

אני ישנה מלא, ובפלאפון עושה סודוקו כל היום
ואם אני לא מתחתנת לא יהיה לי עם מי לטוס וזה יהיה נורא נורא נןרא חבל. העולם כולו יפסיד אותי
אני חוזרת לגור בבית עם מטרה וכוונות באמת טובות. הלוואי שאני אזכור אותם ושה'יעזור לי שיהיה בסדר בסה"כ
יהיה בסדר. יהיה בסדר.
עוד שבועיים

מן עצבות שכזו
היו שלום ותודה על הפילים