את מתעוררת,
את פוקחת את העניים.בוקר
הפעם האחרונה שהסתכלת על השמיים הם התחילו לקבל גוון מעט אדמדם של זריחה. שנאת את עצמך שגם הפעם,
הגיע ארבע לפנות בוקר והמחוגים תקתקו והזכירו לך את כל האנשים שהבטחת להם שהלילה, הלילה בטוח תלכי לישון. תרדמי, ואם תתעוררי מסיוט תתקשרי אליהם. חארטה.
מי מתקשר שיש לו סיוט? מה אני ילדה בגן? כנראה שכן. רק שבגן המפלצות היו דמיוניות בחלומות, והיה לי מיטה רחבת ידיים בחדר של ההורים להשתקע בתוכה בתוך חיבוק חם. והיום, היום המפלצות הם בצורת אנשים. והם צורחים עלי ונוגעים בי ולא מרפים. חרא, הם פשוט לא מרפים. ומתעלקים עלי. ונוגעים בי. בעיקר נוגעים. עד שאני לא יכולה לנשום וצרחות יוצאות לי מהפה. לילה אחד הצרחות היו אמיתיות, ואבא בא להעיר אותי. הייתי שטופת זיעה. הבטחתי לו שזה כלום. חד פעמי.
אבל עכשיו את מתעוררת בלילות חשוכים עם הלהבה בתוכך שמלכחת הכל. ואת לבד. לבד בתוך הלילה השחור הזה שלא עוזב אותך לשניה.
יש איזו שגרה בתנועות שלך. בכל חלק בך
אפילו בחוסר שינה יש שגרה שגורמת לך לשנוא הכל יותר
אנשים לא מבינים רעידות באמצע הלילה ודמעות שלא נותנות לחיות.
בהחלטה של רגע את יוצאת החוצה
שואלת את עצמך
לאן עכשיו
כאילו אין דברים תכופים יותר מהלב
והלב מבקש שקט
האוטובוס הראשון שנקרא אלייך נוסע דווקא לירושלים
הנפילות הכי גדולות שלך צורחות משם ואת עולה בכל זאת
כאילו אם לא תהי שם לא תשמעי את הצרחות
נסיעות זה טוב את משננת
נסיעות זה זמן לנשום, להסתכל על אנשים ונופים.
לספר ספורים, לדעת קצת עולם שהוא לא אני
הלוואי ידעתי אותי
את פתאום מהממת בלחש.
פעם ניסית להבין איך אנשים תופסים אותך
רצית שכמוך, יביטו בך באוטובוס ויספרו עליך סיפור יפה
אבל היום אין כמעט הבטה על אנשים, אין כמעט הבטה
כולם שקועים בעצמם ואת כמוהם בסוף
ואת כל כך מתעבת את האזור שנקלעת אליו,
אזור המשותקים. האנשים שלמדו שקט בתור מקצוע. את מתעבת את זה שאת הופכת להיות אט אט חלק מהאנושות.
אחרי הכל, אהבת להיות חייזר שנחת אי שם ממאדים.
אהבת את המבטים המוזרים שתוקעים בך, ולאט לאט.
לאט לאט, שיט.
את הופכת להיות. כמוהם. ואת לא שמת לב אפילו
את יורדת בתחנה הראשונה שאת רואה, זה אפילו לא אזור ירושלים אז את יורדת בתחנה נטושה ליד יישוב נידח. לכו תסבירו לאנשים מה אתם רוצים לראות או להרגיש. אני רוצה שקט
שקט כמו שהיה לך פעם, שהלכת איתו למעיין הנטוש שבקצה העולם שמאלה. שתקתם במשך שעתיים שלמות. והלב שלך למד להבדיל בין השתיקה החונקת שאת מתעבת, לשקט שהלב שלך מוקיר.
זה מזכיר לך אותו. כל השקט הזה.
ואת חושבת,
את חושבת שאת לאט לאט לומדת להכיר את עצמך בכל רבד שפגשת מתישהו בתוכך

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם