נניח להיגמל מטיטול או לזכור להכין שיעורי בית במשך שלושה שבועות רצופים, אימא הייתה לוקחת בריסטול גדול, יוצרת טבלה ושמה מדבקה על כל יום שהצלחנו, עד שהיינו מגיעים למספר מדבקות קבוע מראש ומקבלים פרס? וככה כולנו נגמלנו ממוצץ וסידרנו את החדר לפני שממש הייתה לנו דעת משלנו.

אז אני צריכה כזה אבל לא טבלה עם מדבקות ובלי פרס כי אין לי כסף לפרס. אני צריכה משהו מול העיניים שיראה לי את ההתקדמות שלי (במשהו ספציפי), או משהו שידרבן אותי להמשיך הלאה.

רעיונות?

^^ צריכה את רעיונותיכםריעות.

אין לי,אבל שיהיה לך בהצלחה.רק בשמחה.

תודהריעות.

תבטיחי לעצמך איזה משהוReminder

שאת יכולה להרשות לעצמך
אחרי כל שלב של התקדמות

אין כזה.ריעות.

כבר השגתי את כל הדברים שאפשר להשיג בלי כסף.

יש לי, אכתוב לך מאוחר יותר בעז''הבוז

תודה

ריעות.אחרונה

איזה חמוד זה לבקש מהרב אישור ללכת להתפלל אצל צדיק🙈מנדול

חמוד שכמוני⁦

️⁩

אי ר' שמעון..מנדול

(סתם פורקת בשבילי.אפשר לקרוא ולהגיב בטאקט.)גיטרה אדומה

את מכירה את זה שאת עמוסה מבפנים אבל השכל אומר לשתוק?מוח שליט על הלב.דבר כזה הסתיים הרגע.
אבא.
לאה.
-
אמא.
-
אנחנו.

הוא מתגייס בשני.החלטנו שעושים איחוד משפחה.
נסענו לאבא ואליה.
אמא התלבטה ובסוף הצטרפה.
היא אמרה שלא ניכנס לבית שלו.נגיע ונחכה בחוץ ונלך יחד למקום שם בשביל לחגוג.
.
הגענו.אבא בחיוך כזה ענקק מזמין את אמא להיכנס לבית.
הלב שלי התכווץ.הרגע היא אמרה שלא רוצה בכלל להיכנס.
.
"תראי את הנוף...את השמיים.הר מירון.רשבי.."
אבא דיי.זה כואב אתה לא שם לב?
היא הסתירה כאב בעיניים.הנהנה בסוג של הראת התעניינות.
אני לא סובלת כאילו מפגשים.למה זרמתי עם הרעיון המטופש הזה.
מזל שהייתה רוח והעיפה את השיער על העיניים שלי.
לא ראו דמעות.
ואז הלכנו לזה שם.אני רק מתפללת שיעבור בזורם,שיהיה חלק.
הגענו.
קצת צחוקים וזה...כולם צחקו.
חוץ מאמא ומימני.
אמא חייכה.
אני סתמתי.
זה היה מוזר.
התיישבתי מאחוריה בצד.התעסקתי בלהרים את הגרביים.
לא יכולתי לראות את ההצגה שהולכת מולי.
נ***,אולי תעברי למקום אחר?שנוכל לראות אותך!.חיוך ענק..ממ טוב אבא.
עברתי.
ראיתי פתאום את כולם.
אלוהים.
ואז האוכל.וכן היה נחמד.
לא אשקר שנפתח קצת.
והיו שם גיטרות.
לקחתי אחת וניגנתי בצד.
כולם קראו לי לנגן לידם וזה..
אז קמתי.החלטתי לנגן להם את השיר שלי שכתבתי והלחנתי.
הם שמעו והיו בשוק.
לא ידעו שאני כותבת בכלל..ועוד מלחינה פשיי.
הם התרגשו.
ואז הייתה המצגת.
תמונות מאז שהוא קטן,מבצועים במלחמת לבנון השנייה,במוצבים בחרמון.
ילד חבדי בן שמונה.עם ארגז סופגניות וטילים עפים מעליו.
אחח שליח של הרבי.
ואז לפני הישיבה...ושנה אצל הרבי ושליחות בגווטמאלה ושביל ישראל ועכשיו צבא.
.
וזהו.נגמר.
סופסוף.
אחח טאטע היה לי קשה מידי.
עדיין צובט לי בלב.)

או סתם בכל עונה אחרתפועל במה

כשהיית חוזרת עם
בחור אחר הביתה
יד ביד

אוווףףףחסוי מאוד

שונא לקום מאוחר ולפספס תפילה במניין

במיוחד כשמדובר בתפילת יום חג