#*#*~₪&משתלמת
@#**#¢^°£~•משתלמת
למה?פיצוחית
כי ככה...משתלמת
@*₪₪#"';:**#משתלמת
*@#"##₪@*"^€¢¢משתלמת
##@##*"**₪@משתלמת
##@*₪***@משתלמת
##*@₪%%£%משתלמת
אני מקווה שכל זה לא נכתב בגללי..גיטרה אדומהאחרונה
הממ הממ אל תהרגי אותי |מתחנן|גיטרה אדומה
את יודעת מה הנס שלך?שוליינית
סתם סתם בקטנה. אני אמצא חדש.
גם אם היית בבצפר,אני לא הייתי.אהיה במיטה
גיטרה אדומה
וחוצמיזה שלא כדאי להרוג אותי בכזה יום.מספיק יש אנשים שזוכרים אותם כבר היום.
אה אז אחלה!נשארנו חברות?הכל בא למקומו בשלום?!
מי לומד למדעים?שוליינית
בלנדר
אני.סתם.בתכנון..גיטרה אדומהאחרונה
מיקסר
מים רבים לא יוכלו לכבותאופק.
ונהרות לא ישטפוה
(אולי הישיבה בבכי
בלי מישהו להניח עליו ראש
בלי מישהו לשיר עמו את מילות האבל
היא ידיעת השכול)
מסתבר שבלנדסטון לא נתפס באשגיטרה אדומה
מצ׳וגעת אחת,,,,,,,,אחרונה
..אליה2
אולי בכל זאת
אתה תמיד יכול להגיד שנתת יותר אבל איכשהו המעשים שלך מתגמדים לעומת ההספד שיכל להיות עליך
אני אחת כזאת שלא רגישה בדרך כלל אבל יום השואה הזה שיתק אותי, לחץ עליי כבר כל כך שלא יכולתי וברחתי לציניות ולשחור, אבל בדיחות שואה לא עוזרות, הן רק חונקות אותי יותר
אז לגמרי יכולתי לשחרר נשיפה ארוכה כזאת כשהיום הזה נגמר, כי שואה זו תקופה שחורה וחונקת שלך תמצא בה את הטוב
וזיכרון זה לזכור, לזכור ולהמשיך לזכור ולאהוב לזכור ולחיות
יום הזיכרון מחיה אותי לגמרי ככה, מזכיר לי איפה אני חיה ולמה שווה כל כך לחיות כאן ואפילו למות כאן, קידוש החיים על ידי המוות
אני מפחדת נורא מחוסר אונים ובשואה היה חוסר אונים מזעזע וכאן זה ההפך, כאן זו יוזמה כאן יש לנו דרך לפעול כאן אנחנו חייבים לפעול ויודעים לפעול ומצליחים לפעול
אז אולי זה מוזר, אבל יום הזיכרון יותר משחרר אותי מיום השואה, יום הזיכרון בא לפני יום העצמאות כדי להכין אותנו לכל זה
בסוף כולנו ניפגש שם למעלה נכון
זאת הנחמה שלי, של בעצם מוות זה גוף דומם ונשמה שהולכת לטייל אבל משהו נשאר למטה
מה זה בכלל כמה עשרות שנים בשביל נצח שבשבילו נלחמת
וזה תמיד גורם לי לחשוב, האם כדאי לכתוב צוואה שתהיה, שאם יקרה משהו ישאר להם משהו ממני
זה בדיוק מה שעלה לי היוםעיגול שחוראחרונה
חזרתי לאכול מצה עם שוקולד.גיטרה אדומה
רק ניגון.בתוך בני ישראל
אתם יודעים מה הבעיה בי?שוליינית
וגם שאני חושבת יותר מדי על עצמי.
...משתלמת
...גיטרה אדומה
...משתלמת
...גיטרה אדומה
...משתלמת
אני יותר מאשמח שתתקשרי.
...גיטרה אדומה
...משתלמת
...גיטרה אדומה
...משתלמת
...גיטרה אדומהאחרונה
וואו הוא מתגייס בשני.אבא אמא והיא באותו.מ.גיטרה אדומה
..שוליינית
ירייה.
דם.
עוד מודעה בשחור לבן נתלית על הלוח.
קדיש.
דמעות.
מי כאן?מהזה שקט בשבילכם?גיטרה אדומה
אני. חוסר רעש?קיבוצניקית
אכן
מה יוצר לך את השקט?החוסר רעש בעצמו?גיטרה אדומה
נראליקיבוצניקית
וואלה.גיטרה אדומה
זמן לעצמי.פשוט אמת.
וואו שנים לא היה לי זמן לעצמי.גיטרה אדומה
(ישמצב שאת בירושליים מחר?)
תמצאי בתוך העומס. חייב למצוא!פשוט אמת.
ולא חייב הרבה זמן.
(ומחר לא. בכללי אני לאיודעת מתי יצא לי בזמן הקרוב..)
ממ..צודקת בהחלט.אני צריכה למצוא באמת זמןגיטרה אדומהאחרונה
תלוי מתי,,,,,,,,
לקרוא הודעות שלי בפורום מלפני שנה וחצי
סביון
אפשר רק קצת לכתוב?גיטרה אדומה
טיפה **** **** .
כבר טוב ברוך השם.נקווה לגלוי יותר.
זה יום מוזר מאודיחידי
הכאב הוא ממשי, לא לאומי או משהו כזה. תראו, אנשים בוכים בכל מקום, ומי בוכה על דברים שבעליונים. אנשים בוכים כי הם עמוק בתוך התהום. אבל לממשות יש ימים משלה והא לנו יום של אומה.
אז יש איזו אחדותיות.
ושוב מילים כמו אחדותיות. לא זה מה שביקשנו.
רחמים רחמים רחמים עלי השם בבקשההשאלה.
היי.דיבור איתו.גיטרה אדומה
עולות מנפשי אנרגיות שמתכתבות איתוהשאלה.
יופי.וגם דיבור פשוט.גיטרה אדומה
לא יאמן.
מאמינההשאלה.
אשרייך.בהצלוחה
גיטרה אדומהאחרונה
מקווה שיהיה הצילו ברחמיםהשאלה.
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה 2019 התשעטענבל
בס"ד
טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, כיכר רבין תל אביב.
פתאום הבנתי מה גורם לי להרגיש הכי יום הזיכרון, מה גורם לי לבכות בטקס.
היה חייל אחד, קראו לו איל שחם. מספרים עליו שתמיד היה מנהיג אבל עם שיקול דעת. כשהתגייס לצבא, מספרת משפחתו, הוא התגייס לשריון כי שם הוא ידע שהוא יתקדם הכי מהר. בשריון הוא שירת בסיני, בשארם, אבל הוא הרגיש שזה לא קרבי מספיק וביקש שיעלו אותו לרמת הגולן. הצבא הסכים ואיל עלה לגולן והיה מ"פ בשריון. השנה הייתה 1973 כשאיל חוזר הביתה ואומר לאביו שיגיד למשה דיין, שר הביטחון דאז, שיעלה מילואים לרמה. איל מתריע שהכוחות שפרושים על הגדר הם רבים מספור, שלא נוכל להם במידה והם יפתיעו. כמובן שלא מאמינים לו, וביום כיפור הם הפתיעו. איל נהרג ביום השני למלחמה.
ההבנה שהכתה בי ברגע שמיעת הסיפור הייתה "רגע, הוא לחם במלחמת יום כיפור". איל הוביל כוח תקיפה קטן והצליח להדוף טנקים סורים. אם איל לא היה שם, אולי היישוב שבו גדלתי לא היה נולד, אולי איל הוא זה שגרם לי להיוולד בין שדותיה הירוקים [לרוב] של רמת הגולן. הרגע שבו הכתה בי ההבנה הזאת שבר אותי. איל ליטרלי הציל לי את הבית עוד לפני שהוא היה. איל מת על הגנת בתים רבים שעוד לא נולדו. שם נשברתי.
ברגעים כאלו, רגעים של הבנות, פתאום הכל היכה בי חזק- הם ממש שמרו עלינו. תמיד זה היה לי כל כך רחוק, זה גם תמיד ריגש אבל עדיין היה כל כך רחוק, ופתאום זה קרוב, זה הבית שלי, בזכותו נולדתי וגדלתי בחבל הארץ היפה הזה ובזכותו יש לי בית לנסוע אליו אי שם בצפון הרחוק.
היו כמובן עוד רגעים שריגשו, היו הבנות קטנות כמו ההבנה שחלק מהנופלים צעירים ממני במעט שנים או בני גילי, או משפחה דרוזית שדוד ואחיין שנקרא על שמו נהרגו שניהם בהפרש של כמה שנים והמשפחה עדיין שומרת אמונים לישראל, אלו הבנות מזעזעות, אבל הבית, הבית הוא זה ששבר אותי.
אז תודה לך איל, תודה שהיית אמיץ מספיק ושכנגד כל הסיכויים המשכת והדפת, תודה על הבית שנתת לי.
יהי זכרו וזכר כל הנופלים ברוך.
[מועתק מהפייסבוק שלי]
קראתי גם שםיחידיאחרונה
גם אצלנו זה ככה, אז והיום. אז אודים מוצלים וכאלה שלא שנשחטו מול הבית-שלא-היה כדי שאנחנו -
והיום כדי כלום.
זהו.שעות של אמת.
הי.מתי חזרת?גיטרה אדומהאחרונה
מי רוצה לשמוע סיפור?רצה לאש
היה היתה אישה צעירה
ובבטן של האישה הצעירה התפתחה עוברית מדהימה. באמת מדהימה.
ובבטן של העוברית המדהימה
התפתח בלון.
וכשנולדה הילדה, אף אחד לא ראה באולטרסאונד שבבטן שלה יש בלון.
קטן. נורמטיבי. בהתחלה
והילדה הלכה וגדלה, ואיתה מעיין הדמעות שלה (ואולי גם הבלון שלה?)
עד שיום אחד הילדה החליטה שזה לא בוגר לבכות. אז היא הפסיקה
נסו לדמיין ילדה בת תשע שהיתה בוכה פעמיים ביום ופתאום היא מרשה לעצמה לבכות פעמיים בשנה. בעצם, אפס פעמים בשנה.
והדמעות הכלואות השקו את הבלון שלה. שמיום ליום הלך וגדל
כשהילדה התפכחה זה כבר היה מאוחר מידי. כדי להצליח לבכות היא היתה צריכה להתאמץ. והיא התאמצה.
אבל הדמעות סרבו להשמע לה. הגוף שלה כבר לא ידע לזלוג
הגוף שלה ידע רק לבלוע
והיא בלעה את הכאב. אל תוך הבטן
והבלון התנפח
התנפח
התנפח
התנפח
אבל לא התפוצץ. לא נקרע.
רק הבטן שלה התפוצצה מצרחות חנוקות
הלב שלה נקרע מכאב
(רק נקרע, לא נקרא
ולכן אף אחד לא עזר
היא ידעה רק לכתוב
אבל כולם ידעו רק לשמוע)
מתישהו היא ניסתה לקרוע את הבלון עם סכינים
שחתכו רק את העור שלה והשאירו צלקות
ולא חתכו את הבלון
אבל כן גרמו לאמא ואבא ועוד כמה אנשים להכיר בקיומו של בלון.
וכן גרמו לעיניים היבשות שלה לדמוע
המשך יבוא, אמן בקרוב.
(ספויילר. משפט אחרון מפרק סיום:
'שלום, שלום בלון שחור'
)
סביון
..מחכה.
..שתיקות~
הם אכלו עבדו ונשמו עם בלון בבטן
עד שיום אחד, החליט מישהו שחייב לעשות משהו עם מצוקת הבלונים.
הם פתחו במבצע חיבוקים
שילחצו טיפה על הבלון ויגרמו לו להוציא את אווירו לאט, לאט.
אז, עד שהמבצע יגיע גם למחוזותייך, חיבוק. חזקחזק ובאמתבאמת.
גאד, תודה לךרצה לאש
איזה יפה כתבת
אם אותה ילדת בלון צריכה משהו, אני כאן בשבילה.עברי אנכי
משה
לימדו אותי פעם, שכשיש סתימה, צריך לטפל בזה בניתוח. ואצל מישהו שמבין קצת יותר.
בזהירות.
|לב|דשא סינטטי
..מדבר הלב.
לב.
את מדהימה.לעבדך באמת!
היי, תודה לכולכםרצה לאש
(רק להגיד שבסוף בסוף לומדים לבכות.משיח נאו בפומ!
ממני ש..
כבר יחסית יודעת, האמתרצה לאש
רק שכרגע יש עדיין את הנזקים מהשנים שלא בכיתי..
תודה לך
וואו.גלים.
וואו זה מדהיםReminder
באמת ריגש אותי
זמרת מיוחדת
וואו. אין מילים.
אךך. כואב.להיות בשמחה!!!
שיהיה לילדה רק טוב.
אוי.
גיטרה אדומהאחרונה
(אני פה אם צריך משהו💙)
