פורום נסיונות פעילים (עמוד 1906)

אני נהנה מהקטע העמוק מבינהם.

ואפשר לראות קטע עמוק בשניהם.

ודאי שיש יוצאי דופן. כמו למשל:

יש שירים שהוא מסתכל על העיניים היפות שלה

ויש ששרו על השינוי האדיר שהיא חוללה בו, ועל זה שנעים לו איתה

כל שיר שנכתב בין גבר לאשה הוא גם בין קוב"ה לשכינתיה כמובן, בסוד דכורא ונוקבא.

כמסופר על אחד הצדיקים שכשאלו אותו מדוע הוא מכבד את אשתו עד כדי כך ענה "מה השאלה? הרי זו השכינה!"
כיון שהשכינה מופיעה בעולם הזה דרך דמות האשה והקב"ה דרך דמות הגבר.

כגון:

יש אחת שמחכה לי
היא תאיר לי את פני
היא תצבע לי את הקשת
ותדליק לי את חיי.

אבל החתימה שלך אומרת האחרת ואנשים עשויים להתבלבל.

יוצא לך לבקש תגובות חסרות טקט? 

נשמע מעניין

בא"י אמ"ה שלא עשני אשה

הנשמות בגורל חייהן, מחולקות הן לפועלות ולנפעלות, לרושמות את החיים ואת הויתם בכל מכמניהם, ולנרשמות מהם. וזהו ההבדל העצמי, שיש בין נפש האיש, הפועל, החוקק, הכובש והמדביר, ובין נפש האשה, הנרשמת, הנפעלת, הנחקקת והנכבשת והמתדברת, בהנהגתו של האיש. וכמה מדות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה, של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומרחיב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, ע"פ עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו, הנעלה מנפש האשה, הנחשבת כחומר לגבי צורה, לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה, מכל איש ואיש, שלא עשני אשה.

נשים אומרות: בא"י אמ"ה שעשני כרצונו

עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלהית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלהים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, וע"כ מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב: שעשני כרצונו.

סידור עולת ראיה 

סידור עולת ראיה (זה של הרב זצ"ל)