פורום נסיונות פעילים (עמוד 1928)

ש3 מתוך ה5 היו שלי.

אני אוהב
נמצא איתי כאן
אבל את לא

שבכלל זה לא כדאי לי
אבל מה היא מבינה
אני עוד שניה נוגע

אהובתי
בהמשך חיי
העצובים

שאין
אמת גדולה
מה
בקצה של
העולם

לא מגניב 'תי
חקר הלילה

זה מנגנון השמדה עצמית

לא הבנתי תשאלה השניה.


אבל האמונה אמורה להיות התשובה אם הבנתי תשאלה הראשונה.

האמונה זו ההוכחה שיש דברים מחוץ להבנה שלנו ולחשיבה.

מה יש בה?
(מה לדוגמה אין בה, אם היא קיימת? צבעים. יש אורכי גל שהתודעה קולטת כצבעים)

לא הבנתי אותך ככ

אז זה פיפטי פיפטי.

הכל.

כן, העולם הזה הוא רק קצה השלשלת.

בחלקם מציאות מקבילה לשלנו רק עליונה יותר, פחות חומרית. קשורה אלינו.

ישויות ומהויות שדרכן הקב"ה מנהיג את העולם, והן מושפעות ממעשינו.

איך אתה יכול לדעת שהוא קיים מחוץ לתודעה שלך?

אני לא יכול לדעת, אני מאמין שכן.

 

שלילת הקיום של העולם מחוץ לתודעה מובילה בהכרח לשלילת המוסריות, ולחוסר מטרה. הכל דמיון ולכן לא משנה מה אעשה.

לכן כל המידע שמגיע לתודעה שלי דרך החושים, הנפש והנשמה (לא בדיוק מידע, אבל עדיין) מביא אותי לפעול על פי ההנחה שזה נכון עוד יוכח אחרת.

 

זה בנוסף לאמונה, שאינה ידע או רגש אלא תחושת אמת פנימית, שיש למציאות הזו שאני רואה מבעד לעיני משמעות, ואף למה שאיני רואה יש משמעות, בין במציאות הזו ובין בעולמות מקבילים. 

הוא באמת לא חושב שיש עולם מחוץ לתודעה אגב, כמו שאר הפילוסופים שדגלו באידיאליזם.

א. הטענה הראשונה היא לא טענה לוגית, היא העדפה רגשית. אתה לא יכול לטעון שמשהו קיים בגלל שאם הוא לא קיים החיים לא שווים דבר.
ב. לא מסכים גם עם ההיסק. אם הכל נחווה דרך התודעה - כל ההגדרות האונטולוגיות הישנות מתבטלות, ודברים נחשבים ל"אמיתיים" גם אם הם לא קיימים מחוץ לתודעה. זה כבר לא משנה. לכן גם הוגים אידיאליסטים יכולים להאמין במוסר. גם אם הכל קיים בתודעה, ודאי שיש משמעות ומטרה, לפחות כמו בעולם ריאליסטי. הכל פשוט קורה בשדה אחר; בתודעה ולא במרחבי החלל והזמן.
ג. עד קופרניקוס לאנשים הייתה תחושת אמת פנימית שהשמש והכוכבים מסתובבים סביבם. היום אנחנו יודעים שזה לא נכון.
יש משמעות לאיטואיציה, אבל ללוגיקה הרבה יותר.
ובוודאי שיש משמעות גם בעולם כזה, כמו שאמרתי

א. זו לא הייתה טענה.

שאלת איך אני יודע - עניתי שאני לא יודע אלא מאמין שכן ונוטה לכך גם מבחינה אידאולוגית ורגשית.

 

ב. לא חושב שאני מסכים. הרי אם זו תודעה של אדם אחד, אז כולה תלויה בו ולא בשום מאפיין חיצוני. לכן הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו במחשבה שאין זה משנה, הרי הכל רק בתודעה שלו בכ"מ.

דומה לרעיון של משחק - אדם יכול לעשות הכל כי אין זה אמיתי. ללא השלכה מוסרית או פרקטית.

 

ג. לא דיברתי על אינטואציה אלא על אמונה. אני מקווה שאני לא צריך להסביר לך מה זה

לוגיקה זה נחמד מאוד, אבל השכל האנושי מוגבל ולכן יש דברים שהלוגיקה האנושית אינה מסוגלת להסבירם. זה מוביל לגישות שונות כגון "מה שלא מובן בשכל לא אמיתי" או "אין לזה הסבר אז זה אקראי".

כמובן שאשמח להבין את הלוגיקה מאחורי הדברים, אבל אין זה התנאי הבסיסי שלי. 

 

בנושא הזה תוכל לבנות תיאוריות שלמות שיהיו לוגיות ונפלאות, אבל מכיוון שאין דרך להפריך או להוכיח אותן אז תועלתן מוגבלת.

 

ב. 1. אני לא חושב שאני בעל התודעה היחיד (למרות שכמובן אין דרך להוכיח את זה. אפשר רק לומר שאינטואיטיבית, לא נראה סביר שתודעה בודדת תייצר כל כך הרבה דברים מורכבים, כמו שמשה רט טוען).
2. זה לא משחק. זה פשוט שדה אחר של התרחשות. לא עוד עולם חיצוני, אלא עולם תודעתי, שמתהווה כל הזמן ע"י תודעה קולקטיבית. כמו חלום של הרבה אנשים ביחד. האידיאליזם לא טוען שהמציאות היא אשליה, הוא פשוט טוען שהמציאות מתקיימת בתוך התודעה. אם אגרום למישהו סבל - הוא ירגיש אותו גם בתפיסת עולם אידיאליסטית, כי סבל הוא תחושה שקיימת בתודעה. לכן בוודאי שיש תוקף לחוק המוסרי, לתורה וכו'.

ג. אמונה זה מושג מעורפל. הרבה פעמים היא מזוהה כחלק מהאינטילגנציה האינטואיטיבית כדבר שהוא נראה סביר יותר אבל אי אפשר להוכיח את הממשות שלו.

אמונה התחילה כדבר שמגיעים אליו בעזרת הלוגיקה. ככה אברהם הגיע לאמונה בקב"ה (מנהיג לבירה וכו'). ובכלל, מכריעים לטובת משהו כי הוא לוגי יותר.

זו לא תיאוריה מופרכת מומצאת. היא הכי הגיונית שיש. לא מרבים ישויות שלא לצורך - זה כלל לוגי (התער של אוקהם), ואין שום סיבה להאמין במציאות שמתקיימת מחוץ לתודעה. בתיאוריית הקוונטים כבר גילו שהתצפית משפיעה על המציאות ממש. התודעה מכוננת את הכל, בקיצור.

לא הבנתי על מה אתה מדבר...

הטקסט היה מה הכוונה??

איך אצלכם?

עד בלי די בעזה"י

די ברור שכן.
כל הדברים שאנחנו שמים לב אליהם אבל לא יכולים להבין, וכל מה שמעבר לזה...

לא חייב לענות אם אין לך כוח לדיון הכה חשוב בשעת לילה מאוחרת זו

שלנו...

לא לגמרי הבנתי אותך, מקווה שבערך

כי התיאורים קיימים רק בתודעה. ואנחנו מדברים על המציאות שמחוץ לתודעה.

פשוט לסגור את הפה. לשמור את ההישגים שלך לעצמך.

שלא ידעו מי אתה.

שיראו אותך כאדם רגיל. שלא ידעו. מה אכפת לך.

למרות שכולם יצחקו, או שזה יהיה נחמד. שתוק.

 

זה קשה.

אולסוו.

 

 

 

 

 

 

 

לספר לכולם על כל החומרות והמנהגים שלו

ורק אחרי שאבא שלו נפטר הוא התחיל לדבר,

 

כמה תעניות וסיגופים ותפילות ומה לא.

די.אסור לקנא.....

ודוגמא אישית מותרת.

 

תחפשי על הרב סלמן מוצפי. פשוט חסיד ופרוש. מדהים.

קרה לי אתמול דוגמא

דיברתי בהודעות. דווקא עם מישהי שאת מכירה

ו.. באיזשהו שלב די קטעתי את השיחה (אפשר לומר סיננתי? לאיודע)

כי אם הייתי עונה הייתי מתגאה.

 

יש הבדל. נכון. יש ענווה פסולה שהיא לא ענווה.

אבל

להכניס לעצמי. לא כולם צריכים לדעת אם אני עושה דברים יותר טוב ממה שהם חושבים

לא ממזמן מישהו גילה עליי על משו כזה שעשיתי והייתי ממש מבואס

אבל זה היה מוזר כזה וחסר טעם

לכן בכלל לא עניתי

כי השיחה כבר הייתה נגמרת

לכן זה לא סינון

ולכן אני לא אדם שמסנן

אני לא חושבת שצריך לחנוק את ההשגים של עצמך.
בוא נגיד ככה, אני מכירה יותר מידי אנשים שהערך העצמי שלהם נורא ירוד אז להפחית בערך של המעשים שלך עלול להוביל לזה וזה גורם לדברים ככ גרועים

מסכימה איתך שיש הבדלבין ללכת ולספר לכל העולם שזה מה שעשית, אבל אני לא חושבת שאם ישאלו צריך להתחמק או להסתיר. (את רוב הדברים, כן? אני מדברת בהכללה)
עשית משהו שהתאמצת והשקעת בשבילו, תהיה גאה בזה. ומותר לך לרצות שאחרים יהיו גאים בך. זה לא אומר שצריך לנקר עיניים לכל השאר, אבל זה לא אומר שצריך להסתיר

לא מראה לאחרים.

לא צריך אותם בכלל.

יש דברים שביני לבין הקב"ה. זהו.

 

אבל יש דברים שאני מסכים איתך שלהסתיר סתם חונק

זה בדיוק ההבדל

רוב ההשגים שלי הם לא בדברים שמול הקב"ה דוקא אז אנחנו שונים פה

אבל לפעמים דוקא לספר ולקבל חיזוק עוזר ומדרבן הרבה יותר להמשיך

אבל זה מאוד תלוי מצב

 

את מבינה שלמשל.. אתן דוגמא קלאסית?

 

אני פעם שמעתי אדם אחד אומר לרב מסויים "תודה הרב. בזכותך שבת ראשונה ששמרתי בחיים"

יפה. מקובל עליי

 

לעומת זאת מי שאומר לחבר שלו "אני אף פעם לא פספסתי ספירת העומר"

נשמע לי מיותר לחלוטין. למעט אם יש סיבה שלשמה הוא אומר את זה.

 

 

נו

ההבדל ברור

תודה

לא רואה בעיה בלהגיד שהצלחתי לספור ספירת העומר. היה קשה לך ועשית את זה והתגברת אז למען השם מותר לך להנות מזה ולספר את זה
חוץ מזה שדוקא הדוגמא הזו שהבאת יכולה להיות דוגמא קלאסית לקנאת סופרים

אז זה פשוט משתנה בין כל מקרה למקרה

לפי המצב המקרה והרגשות שלו.

 

תודה על הדיוק.

כאילו שזה היה בזכותך.

לפני שמספרים צריך לזכור מי באמת הפעיל אותך לזה,ואם הוא רוצה שתספר.

 

 

 

_נטו אידאל,באמת כל דבר קטן כל השכונה כבר שומעת ממני_

התמונות עצובות, ומי זה? אני אף פעם לא שמעתי על הילד הזה

איפה שגר אודי דודי (לשעבר?)

תודה רבה, אני יסתכל עליו עכשיו בגוגל,
כי ניראלי שזה קרה מלפני הרבה שנים...

היתכוונתי לעשות גוגל על הילד, לא על השיר

נקום עוד 50 דק'

הסמילי בסוף חייך אותי

אין לי כח לישון

אל תדאגו לא קמתי עכשיו.

הידד לי

אם זה גלאקסי s10 אני בשימחה יקח לך אותו מהיד