פורום נסיונות פעילים (עמוד 2053)

מסוימים (שאת מוצאם לא אזכיר )הם לא מצפים ממני לכלום בגלל שאני דתייה ואני לא מצפה מהם לכלום וזה חוץ מזה שיש לי אופי מזרחי שמזכיר אותם בישירות.

ובכלל משפחה מהממת.

איזה משמח!

לא פלא שלאנשים אחרים אין כוח. אני אדם שצריך להשקיע בו, זה מעייף. באמת איך אני עדיין סובלת את עצמי.
מצד שני אני גם שווה לאללה בכל מיני דברים. זה נחמד. בסופו של דבר אני אחלה.

בגדים, נעליים, איפור ועוד כל מיני כאלה (הכי גרוע זה ניקיונות ובישולים), ואני? כל מה שאני מבקשת זה מישהו לראות איתו את מאור קנדיל בקטע ה"משהו קטן, משהו קטן" וזהו, שאלוקים יברך אותו על כל דקה של חיוך שלי.

.

הקדוש ברוך הוא, איזו

שאוכל פשוט להיות
מה שאני

יש מילים שכאשר קוראים אותן,
הן מעוררות משהו עמוק בפנים.

ויש כתיבה כזו,
שעושה בלב כבתוך שלה.

- - - - -

יצא לי לקרוא במהלך השנים כמה וכמה קטעים שאנשים כתבו.
חלק מהם נגעו בי, חלק גרמו לי לחייך.
חלק פשוט רצו מול העיניים בלי להישאר.
וחלק נכנסו עמוק ללב,
קנו שם מקום.

הפורום הזה הוא כלי.
אפשר להראות דרכו רבדים עמוקים בנפש,
כאשר הם באים לידי ביטוי בכתיבה.

תמיד היה לי קושי בקריאת שרשורים כאלה.
כשאני כותב לעיתים נדירות אני מסוגל להגיע עמוק פנימה,
וגם כשכן זה נשאר ברמזים ודימויים.

לכן, לקרוא כתיבה שכזו משאירה חותם.
אני רוצה להכיר, לדעת מה עומד מאחורי כל הכאב הזה.
במיוחד כשאני קורא דברים שאני חי בעצמי.

טאטעע

נפגשנו היום ודיברנו בין השאר על הפסוק שנכתוב בהזמנה.. קיצור הוא אמר בצחוק איזה פסוק אחד עם מצרים, ואז הייתה לי הברקה גאונית ואמרתי לו: "בוא נכתוב בהזמנה את הפסוק: "וגר זאב עם כבש..."
ה' ישמור.. ושנינו נשפכנו מצחוק
אגב ישלנו ברוך ה' טרי מהערב- תאריך לחתונה הקדושה
@כבתחילה

"הלידה שלי ארכה 48 שעות"
"מה? זה כלום, אצלנו מקלפים גמבות לליל הסדר"