פורום נסיונות פעילים (עמוד 2817)

אולי אם נברח מהכל,

נמצא את עצמנו.

בין כל הבלאגן

@ל@להיות בשמחה!!!

נהרים וימים זורמים הם מאליהם עד האין סוף רחוק רחוק.

קול נבל נשמע באוויר מקרב סוחף לבבות נפתחים מרקדים.

צעקה גדולה חרישית קוראת מקרבך יערות חסרי שחר סביבתך.

פוסעת אל האופק מרחפת אל על נוסקת לשמי שמיים.

שמלתך תלויה על כתפייך מתוקים הם חלומותייך תפורים היטב.

שתולים כוכבים בערוגות החצר מטפסים עולים הרקיעה.

ויש פקקים בעיר בדרך לים
תמיד אמרת שזה עולם משוגע
תמיד אמרת שזה עולם משוגע

כל יום יש לי כמה עליות, והיום קלטתי שאני לא מתנשפת.

האולפנא תמיד הייתי מתנשפת כל עלייה

כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בסוף זו רק השתיקה,
כשהוא רחוק את לבד

לא ידעתי

בגלל שכבר 3 שבועות יש שביתת מרצים בכירים (כן, אני יודעת, חפרתי על זה)

אז משבוע הבא החליטו שתהיה גם שביתת סטודנטים, שלא נבוא גם לקורסים שעדיין יש.

קיצור הכיתה שלי נגד שביתת סטודנטים ואנחנו נבוא ללמוד בכל זאת. אתם חייבים לראות את ההתכתבות וההקלטות בקבוצה בווצאפ,

לא תמצאו בחיים כזאת רמת חנניות אבל זה מגניב.

לא מצליח לאכול ולישון

מכרנו אותם.

4וחצי שנים שלא ישכחו,

שזכיתי לקבל משהו שאין לאף אחד כמעט

ובמיוחד השנתיים האחרונות,

לבדוק שכל יום הם אוכלים, שמילאו מים.

לרדת לבנות בגשם, בברד.

האחריות הזאת שבנתה לי עוד קומה בנפש.

אני זוכר את היום הראשון שיצאתי למרעה,

שבת שאחרי ל"ג בעומר, ראיתי אותו איתם בחוץ מעל המחסן.

פעם ראשונה שפגשתי את החבר הכי טוב שלי

ואת המרעה האחרון אתמול בגשם שגם עשינו ביחד,

תקופה טובה שלא תחזור כי כבר אין כח לסחוב את זה.

היה טוב וטוב שהיה

 

אני כבר מתגעגע אליהם

 

השמש יוקדת השמש עולה

מביאים תגאולה

אבל ברוחנו עוד חיים

הייתה אמורה להיות לי בתקופה הזו שגרה עמוסה מבחינת תואר, קודש, תחביב, ניסיון וכו'...

פשוט, סדר יום ושבוע מובנה ומלא.

ודבר כזה מספק אותי, אני אוהבת שגרה עם ימים מלאים שבה אני מרגישה שאני עושה משהו ומתקדמת לעבר מטרה.

אבל:

-מבחינת התואר-השביתה המעצבנת הזאת, מלא שעות תקועות ריקות וחצאי ימים פנויים שאין לי מה לעשות בהם. אם הם רצו לבטל את הסמסטר אז שיבטלו וזהו, ככה אולי אוכל לעבוד 3 חודשים ואז אולי סופסוף להתחיל רישיון, כי ההזדמנות הבאה שלי לעבוד זה רק אחרי התואר לגמרי.

-מבחינת קודש- היו סיבוכים, אז זה רק 4 שעות שבועיות, למרות שבהן אני מרגישה שאני הכי מתמלאת.

-מבחינת תחביב- היה חלום והוא התבטל ואין מה לעשות עם זה, באמת שאין.

-מבחינת ניסיון- משו שם נתקע בתקשורת ובינתיים חסום.

אני מרגישה בזבוז זמן עצום, אני מתבטלת, זה מנוון אותי. זה משגע.

מילא היה לי עם מי להיות, לדבר או לעשות משהו. אבל אין. גם לבד אין לי מה לעשות.

כאילו, הדבר היחיד שיש לי לעשות זה להיות כאן ולחפור לכם, וגם כאן לא מדברים איתי כל כך.

 

@אנשים_שאני_רוצה_שיקראו

#תחושה_שהייתי_צריכה_לכתוב_את_זה_בפורום_אחר

 

~סופריקה~