פורום נסיונות פעילים (עמוד 2844)

@גיבעוננח אתה מגיב? אני רוצה לסיים ולהעביר להסטוריה

(ככה אני עושה עם בנים, כדי שלא סתם יימשך דיון.. לא משו אישי)

שהאוויר יבש והבגדים נדבקים לגוף.
איזה באסה.

איך אפשר להגיד לילד בן 12 שהתחיל בית ספר חדש שהחבר ההוא, מהספסל השלישי שהיה נראה לו נחמד ושעזר לו בשיעורים בתורה אתמול לא יראה אותו עוד פעם? תגידו לי איך אפשר להגיד לילדה בת 11 שחברה שלה לא חוזרת? לכו תסבירו לילדה בת 9 שכל החיים שלה יציבים שהחברה הכי טובה שלה לא תתן לה חיבוק יותר. לא תדבר איתה אף פעם. איך אפשר להגיד בכמה דקות לילדה בת 7 שזאת שתמיד מכבדת אותה בקורנפלקס ומשחקת איתה חבל בהפסקות לעולם לא תעשה את זה שוב? ותגידו לי איך זה הגיוני לספר לילד בגן חובה שהחבר שלו שמשחק איתו קבוע בכדור בחצר ושמעכשיו המקום לידו במפגש יהיה ריק? והזאתי במעון שאי אפשר להסביר לה כי היא לא תבין, אבל באמת כל היום היא תסתובב בין המשחקים והחדרים ותחפש את אביגיל שאתמול שיחקה איתה וקפצה איתה על המזרון בעיניים בורקות יד ביד אפילו שהמטפלת לא מרשה.
ויריב שלא ישב בעבודה יותר מול המחשב עם כוס קפה, והילדים בחינוך המיוחד שיחכו לשושנה שתבוא כמו כל בוקר ותתן חיבוק ואת הנשמה.
ואיך בכלל זה הגיוני שמשפחה שלמה נמחקת פתאום בבום טראח?
ושהבית התוסס שתמיד היה מלא ילדים וריח של תבשילים וקולות שמחה ובכי וכלים בכיור וארונות מלאים בגדים והמון דפים של ציורים על המקרר וכמה מגנטים עם תמונות של ילדים בהפנניג ההוא, ואת ההורים בחופשה, והתיקים של הילדים שזרוקים על הרצפה ובחדר המשחק החדש שהם לא הספיקו לפתוח בכלל והדלת שקצת חורקת והפרחים בגינה שהילדים שתלו וטיפחו בעצמם, והמיטות שעליהם זרוקות פיג'מות צבעוניות, וקול של אמא שקוראת לארוחת ערב ואבא שמספר סיפור לפני השינה וטפיפות רגליים על המדרגות---
נגמר. הבית עומד בדממת מוות, עם שמונה נרות נשמה שמספרות את הטרגדיה הנוראית שארתה. ושמונה אלונקות עם גופות בגדלים שונים עטופות בטליתות עומדות בחוץ ומאות אנשים שמשתנקים מבכי מסביבם.
בשניה אחת הכל נמחק! הקולות שלהם לא ישמעו יותר וחיים שלמים של משפחה שלמה נעצרו לפתע. צרחות של ילדים ברכב שמתהפך, ואבא שמנסה לסובב את ההגה חזרה ובכי של התינוקת וחבטות וצילצולים באוזניים ואמא שלא הספיקה לחלק בכלל את ההפתעה שהיא קנתה לנסיעה, והמון דם ורכב שמחץ תחתו שמונה נפשות מאוחדות שעלו בסערה השמימה באותו יום בהיר שהפך לשחור.

נכתב בדמעות לזכר משפחת עטר.
יהי זכרם ברוך.

אחריך אני כבר אבחר במישהו שאפשר לחיות איתו עד גיל שלושים וחמש לפחות. אדם כזה שיוכל לגדל את שלושת הילדים שלנו לבד או עם אישה חדשה במשך שלושה ימים בשבוע. אחריך אני אבחר באדם עם יציבות כלכלית, כזה שבא ממשפחה טובה.
אבל רגע אחד לפניו, אני בוחרת לטעות איתך.
לשלוח הודעות בשתיים בלילה כדי להתחרט בבוקר על זה שחשפתי בפניך כמה אני מביכה כשאני שיכורה. להצטלם כמו שלא אצטלם לעולם בפני אף אחד אחר. לעקוב אחריך בכל רשת חברתית אפשרית, לראות אותך מתוייג עם עשרים בנות ולדעת שאתה שייך לכל אחת מהן.
אני בוחרת לטעות איתך חצי שנה, רק עד גיל עשרים. עוד חצי שנה אני אחסום אותך בפייסבוק ואמחק את המספר שלך. אתה לא תשמע ממני יותר, כי אני בדיוק אתחיל לצאת עם גבר שכעבור שנה וחודשיים יציע לי להתחתן איתו.
אנחנו נגור בקרית אונו או בירוחם, אני אלמד לבשל קציצות.
אבל עד אז- אני בוחרת לטעות איתך.
זה לא שיש לך כסף לבזבז עליי, זה לא שאתה יפה בצורה קיצונית, זה לא שטיילור סוויפט שמעה עליך.
אתה פשוט יודע לשלוח לי הודעת 'בוקר טוב' עם סמיילי מחייך בכל בוקר.
אתה תהיה הטעות האחרונה שלי. ואולי בגיל ארבעים נמצא את עצמנו שוב רומזים רמיזות באתרים נידחים ברחבי האינטרנט, רק כדי לגלות שבכלל לא היינו טעות.

כינוס השלוחים העולמי,

קרוב ל6,000 שלוחים בתמונה המסורתית בחזית 770, ושירת אני מאמין עוצמתית.

וואו. וואו. וואו. אין על הרעבע שלנו!!!

כמה השפעה לכל פינה, כמה אורות, כמה קדושה.
זכיתי. זכיתי להיות חסידה של הרעבע. 

זה השעמום!

היי בואו אלינו, יש כאן קור מחבק כזה שנותן לאנשים לנשום
מנקה, הוא מנקה אותך מתי תביני

את רצה רחוק מידי, מהר בשביל כולנו, להגיע למטרה שאין לה סוף או תכלית או כלום, ואין לה התחלה
שיא, לאכול במשך שבוע שלם קובית שוקולד וזהו, אבל
העיקר שנשאר טעם מתוק ואז לאשפוז, לאן הגעת

יפה פה ונקי, והשמיים היו מלאים כוכבים בלי אורות גבוהים שסנוורו ומחקו את הצורות
הרים כאלה וישוב רחוק ואורות כאלה קטנים, כאילו בא ילד ושפך שקית של נצנצים כסופים על גבעה
ומעיל ושירים וניגונים, והרבה סמלים ומשפטים רצים באוויר וטוב עם אנשים שאוהבים,
ובתוך כל זה הרגשה של בפנים שאי אפשר להשתחרר ממנה ואנשים לא מבינים, עמוק, אוכל אותך ואתה תוהה אם אפשר לצאת מזה וכמה מטומטם אתה שזה לא מפסיק להשפיע
(ילדה מוזרה שאת)

אבל שורתסיכום כזאת היה כיף וטוב וזה סך הכל קטע אופטימי, אני מקווה

וכבר אין מה להגיד יותר?

יושב לידי אחד באוטובוס, סטודנט למשהו שאין לי מושג מהו, אבל נראה רציני. קיצר, הוא הניח את הספר לימודים שלו (שהיה נראה משהו במתמטיקה) הדליק את הטלפון, והתחיל לראות איזה סרט מצוייר של ילדים בצהרון...
מה הלו"ז?

אוףף היום היה לי 2 מבחנים מחר 1 וברבעי 1 הם מזה לא מתחשביםםםםםםםםםםםםם

ללכת ממש ממש מהר ברחוב מלא אנשים ולתמרן ביניהם במיומנות מרשימה