הפעולה הדתית בעיקרה חוויית סבל היא. כשהאדם מזדמן עם הא-ל לפונדק אחד הוא נתבע על ידי הא-ל להקרבה עצמית, המתבטאת במאבק עם יצריו הפרימיטיביים, בשבירת הרצון, בקבלת 'משא' טרנסצנדנטלי, בוויתור על חמדת בשר מוגזמת, בהסתייגות לפרקים מן הנעים והערב, ובהתמכרות אל המר המוזר, בהתנגשותו עם משטר חילוני ובכמיהותיו אל עולם פרדוקסלי שאינו מובן לאחרים. הקרב את קרבנך! זהו הצו העיקרי הניתן לאיש הדת. בחירי האומה, מאותה שעה שגילו את האל, התעסקו בפעולת הקרבה מתמידה. הקב"ה אומר לו לאברהם: 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק' וגו' (בראשית כ"ב, ב). כלומר, אני תובע ממך את הקרבן הגדול ביותר. אני רוצה את בנך שהוא יחידך וגם אהובך. אל תשלה את עצמך, כי לאחר שתשמע בקולי ותעלה את בנך לעולה, אתן לך בן אחר במקום יצחק. כשיצחק יישחט על גבי המזבח - תישאר גלמוד וערירי. שום בן לא ייוולד לך. הוויתך תתקפל בבדידות שאין כמותה. אני רוצה את יחידך שאין לו תמורה. כמו כן אל תחשוב, כי יעלה בידך לשכוח את יצחק ולהסיח את דעתך ממנו. כל ימיך תהרהר בו. אני מעוניין בבנך אשר אהבת ותאהב לעולם. לילות של נדודי שינה תבלה ותחטט בפצעיך הנפשיים. מתוך שנתך תקרא ליצחק, וכשתיקץ תמצא את אוהלך שומם ועזוב. חייך ייהפכו לשרשרת ארוכה של ייסורי נפש. ובכל זאת אני תובע את הקרבן הזה.

מובן שסופה של החוויה, ששורשה סבל וחרדה, הוא גיל עולמים. בשעה שהסיר אברהם את בנו מעל המזבח על פי פקודתו של המלאך, נהפך הסבל לשמחת עולם, והחרדה - לאושר נצחי. תחילתה של פעולת הדת היא הקרבת העצמוּת, וסופה - מציאת העצמוּת. ברם, אי אפשר לו לאדם למצוא את עצמו מבלי שיקריב את עצמו עובר למציאה... (דברי השקפה, עמ' 255-254).

מה המקור?שפיות

הרב סולו' כנראהענבל

כתוב בסוף...דברי השקפה 254מאיר.אחרונה

חורף, אנשים. תקראושפיות

קר מאוד. יורד גשם. הוא לא מצליף בנו, אתם יודעים. רק מחבק. אם רק היינו יודעים לחקות את התנועה העדינה-אכזרית שלו, המתמסרת. עיניים גדולות אל אופק ישר, קולטות רגליים עטופות מגפיים ולפעמים, אם אתם ממש חסרי מזל, עטויות סנדלים. אז שותקים, אתם יודעים, מנסים למצוא מילים בתוך הקור הגדול הזה. הלוואי נהיה כבר בבית, אחרי מקלחת, מוגנים. בחורף העולם צועק לנו ילדים תחזרו הביתה מה אתם מחפשים בחוץ מה לעזאזל. לכו לאמא שלכם, היא מחכה בבית, מכינה מרק סמיך וחושבת איפה הילדים שלי. אם תצליחו להתגבר על מחסומים שיצרתם, תוכלו פשוט לזנק את הזרועות שלה ולקבור את הגוף הגדל, הצומח שלכם בחיקה. מחפשים ביטחון אצל אחרים, נו באמת. רוצו לאמא. קר לכם ברגליים ואתם רק רוצים להתעטף כלכך עטוף שלא תראו מאיפה אתם מתחילים, לקבור ראש בברכיים ולחכות שהברקים יגמרו. אולי אז, כשיהיה לכם סוף סוף חם, תוכלו לשיר שיר לגשם.

אתם יודעים, כן, להכין תה חם עד כוויה, להצטנף אליו בחיבוק חסר תקדים של חי-דומם ולזמזם מנגינה לשמיים הכואבים.

אולי תצליחו להזכר אז באנשים שאהבתם, בהרגשה הזאת של גוף נצמד לגוף ונפש בוכה אל נפש. אחרי שהעיניים ישרפו לכם תנסו להבין מה בדיוק בחורף גורם לכם להתגעגע לכל דבר שגרם לכם להתחמם מבפנים. ואז תרצו ליפול לידיים שלה ואחר כך או אולי שנים לפני, להשבר עמוק בתוכו. עם כל הקלישאה, של שיער רטוב נדבק למצח ואש פנימית. אתם יודעים, קר מאוד. וכולכם, כולל אני, כמעט בוכים מרוב אהבה

..יחידי

"אולי תצליחו להזכר אז באנשים שאהבתם, בהרגשה הזאת של גוף נצמד לגוף ונפש בוכה אל נפש. אחרי שהעיניים ישרפו לכם תנסו להבין מה בדיוק בחורף גורם לכם להתגעגע לכל דבר שגרם לכם להתחמם מבפנים. ואז תרצו ליפול לידיים שלה ואחר כך או אולי שנים לפני, להשבר עמוק בתוכו".

באמת תודה

תודה לךשפיות

..אליה2

(אני ככ אוהבת את איך שאת כותבת
מדויק כזה וחד וברור
תודה)

תודה רבה❤שפיות

אני חסרת מילים.מתנחלת גאה!

זה מדויק

זה היה פשוט מדהים הרגעהאש בוערת

את יכולה להמשיך את זה? <צ>
פשוט נכון.

תמיד אנחנו מהחסרי מזל האלהיש לי סיכוי

זה מקסים כפרה💜

לא יודעת איךשפיותאחרונה