איך יהיה מחר.
יהיה מוזר בטוח.
כלומר,
בלי *****. לא נראה לי היא תבוא.
חבל, יהיה משעמם בלעדיה.
ואני ו***** צריכות לעשות את הדבר ההוא. ואז אולי גם נדבר. באלי לשאול אותה משהו.
ואולי אולי אולי זה יקרה.
אני לא יודעת.
אני צריכה לזכור מה אמרתי אתמול,
ולבצע גם.
ממילים למעשים.
פתאום אני לא כל כך בטוחה.
אבל הרי התבודדות זה מילים מריבונו של עולם, לא ממני.
בהתבודדות,
התובנות שעולות הן מהשם יתברך. ישיר. ממנו ולא ממני.
אז מה אני מפקפקת?
אני צריכה לזכור שזה מהשם יתברך.
ולבצע.
יאו אבא תעזור לי.
הספקתי היום הרבה.
יפה לי.
איכשהו,
עם כל הכאבים.
הראש שלי מתפוצץ.
תכלס אני צריכה לישון היום כמה שיותר מוקדם.
נקווה שיצא לפועל באמת.
מצחיק,
היום ראיתי אותה.
היא אמרה משפט ששימח אותי ממש.
היא אמרה שתמיד היא מתמוגגת (אוי, מילים שלה) כשהיא קוראת את זה.
וואי זה שימח.
וגם כשמגיבים לי על זה אני שמחה ממש.
יאו.
אני שמחה שהחלטתי לעשות את זה.
בעזרת השם יתברך אני אמשיך. בלי נדר.
עד מתי?
לא יודעת.
כמה שיותר.
טאטע.
תהיה אתי.
תתן לי להרגיש ולראות שאתה אתי ועמי ואצלי.
שהכל פה בהשגחה מדוייקת ממך,
והכל טוב ולטובה.
ושהגאולה תבוא. בקרוב ממש ממש. אמן.
בבקשה.
לילה טוב עולם
.