אני מקכיבה לי פלייליסט חדש. יוני גנוט, המדרגות, כרם זלת, אהרן רזאל, שולי רנד, ישי ריבו קצת, אביתר בנאי, אודהליה ברלין. מי עוד? השירים האלו עושים לי כל כך הרבה יותר טוב משאר השירים.
רמת החרדה שלי ירדה פלאים, עד כדי כך שלא הרגשתי אותה היום. בכלל, אפילו לא לרגע.
מחר ירושלים! כל כך כיף. ונראה את דודות שלי השוות ובני הדודים המתוקים והיפים שלי.
אתמול שירה באה, לתת לי מתנה ליומולדת. היא חברה טובה שלי והיא קנתה לי מחברת יפהפייה ועט נובע, שזה סוג העט האהוב עליי.
אני צריכה כבר לשלוח את תיק העבודות שלי! למה זה לוקח לי כל כך הרבה זמן? העתק הדבק לקורות חיים שכבר יש לי, מחיקה של שיר אחד ויאללה שליחה.
הייתי רוצה חיבוק מאימא.
אני אוהבת את ההורים שלי ואת האחים שלי ואת החברות שלי וכל העולם הזה מלא בעצם באנשים טובים.
יאו אתם יודעים מה בא לי? חוצות היוצר!
ואולי להתנדב באיזה מעון לילדים על הרצף. הם מתוקים כל כך, ילדים. והם אוהבים אותי. כשבדקתי את התקן ההוא בירושלים של המרכז המשלב, הילדים ממש הרימו אליי ידיים ונתנו לי יד וישבו לידי וזה היה כל כך מחמם לב.
לפעמים אני תוהה מה אנשים מסביבי חושבים. אבל אני לא יכולה לשאול אותם כי זו שאלה מביכה. הממ.
תשאלו אותי שאלות בווצאפ ותנו לי להתנסח עם עצמי שעות בהקלטה. זה כיף לי, באמת.
אני אוהבת אותך אבא. תודה על הכול. אתה כל כך טוב אליי, ומה אני לעומתך. מה שמזכיר לי שיר נהדר של המדרגות (שואף זה אלבום מושלם, לא פחות. חפשו ביוטיוב), אבל זה כבר לפעם אחרת.
ערב נעים.


)






) ופטישים כחולבן ועלהאש 


