פורום נסיונות פעילים (עמוד 4510)

אש אדירה השתוללה, מתרוממת מקצה הצוק.
שרשרת הרים מכוסים עצים נמתחה סביב.
הרוח פרצה מן התהום,
מתערבלת,
גורמת ללשונות האש להתפרע,
להשיב מלחמה נגדה.

אני עומד על מצוק,
שן סלע שמזדקרת מתוך ההר.
הרוחות פרעו את שערי.
ממצמץ ומתבונן סביב
ריח העשן מכה בנחיריים
חש סחרור קל
שולי הבגדים נמרטו בצליפות חוזרות ונשנות

הכל ייגמר
לא חשוב מי אני
לא חשוב מה עשיתי וכמה אני עושה

לוקח צעד קדימה
שוקע באדמה הבוצית
מרים את המבט
האש הולכת וגדלה
מתפרסת למלא רוחב העיין
מחליפה את השמיים התכולים

הכל הבהב בצבעים עזים של כתום ואדום
דמעות ניגרות על לחיי
אני אקפוץ לתוך האש הזו
אני אשרף
אני אמות על קידוש ה'
אני אחדול מלהתקיים
מעשי האפלים, ייגנזו לנצח

הדמעות גוברות
החזה רוטט
בכי של כאב ממלא אותי
אני לא רוצה לחטוא עוד
אני לא רוצה להזיק עוד
אני לא רוצה להציק עוד

אני אפיל עצמי לאש
למען קדושת ה'
למען התורה והמצוות שכן עשיתי

הלב מגביר את קצב פעימותיו
מוסיף לצעוד קדימה
ניחוח חרוך עולה באפי
מבחין שקצוות שערותיי מתמוססים

הרגליים ניתקות משפת האבן החלקלקה
צולל כלפי מטה
עיניי פעורות
השיניים חשוקות בכוח
הראש מופנה קדימה
כמו חץ
לכיוון מדורת האיתנים

אני עושה את זה למען קדושת השם
חולף בי הרהור בזק
חום אופף אותי
חש מחנק
מתחיל לצעוק

לרגע חש את התודעה נמחקת
כאשר עוטפות אותי לשונות האש כליל
החום נעשה בלתי נסבל
הצעקות גוברות
רואה את המציאות מהבהבת סביבי בכתום ואדום
לא לא
אני צורח
אנחנו נפרדים
השיער נמס בכל הגוף בתוך רגעים
ניחוח נורא של חריכה ממלא אותי
הבגדים מתלקחים
האש עוברת אל שכבת העור החיצונית
שמתייבשת במהירות

חש את גופי מתכווץ
חושב על עשרת הרוגי מלכות
משאיר את העיניים פקוחות
השמיים מרקדים מעלי בצבעים תלושים מהמציאות

האש משמיעה רחש טורפני
נופל על ברכיי.

צעקותי הפכו נואשות
שרשרת ההרים המקיפים אותי בזוועה
מחזירים אלי את כל צעקותי בהדהוד מעורר חלחלה

להבות מרקדות על גופי
שכבת העור החיצונית מיטגנת במהירות
כאב נורא, מסמא.
מאבד את ההכרה
נפול
זרוק על האדמה הלוהטת
גהינום של אש
דקות
שכבת העור החיצונית נקלפת
האש עוברת אל השכבה הפנימית העבה יותר

רוחות מתפרעות בעמק
מלבות את האש
השכבה העבה מתכווצת
הכאב המחודש מחזיר לי את ההכרה
מתכוון לצרוח
ושוב מאבד את ההכרה
השכבה העמוקה נחלקת
נקרעת
השומן הצהבהב שתחתיה
מתחיל לדלוף החוצה

כמו דמעות, מכל הגוף
הגוף בוכה
אני בוכה בתוך תודעתי
לעומת הגוף הכלה והנפסד
אני נותר עדיין
מקדיש את רגעי האחרונים למות על קדושת הבורא

המציאות מחשיכה
אור גדול
פתאומי
מבזיק מולי
מסנוור עד דמעות.





מקווה בשבילכם שלא הייתם עד כאן.

חניכה מתוקה שלי-

יש לך בכלל מושג מה המבט המזלזל שלך עשה לי?!

איך כמה מילים שלך הרסו לי את השבת

איך זה שהלכת לרכל עליי עם שבט אחר העלה לי דמעות ממש

ואיך זה שצעקת עליי שאני סתם דוסית מעפנה-גרם לי כבר ממש להתייפח

 

אהובה. נכון. אני מדריכה שלך ואולי אני חייבת להיות הכי שווה ושפיצית בעינייך ולשעשע אותך ולפנק אותך בלי סוף-

אבל אני גם בנאדם..שנפגע...וזה שאני מדריכה שלך זה לא מתיר לך להשפיל אותי כל פעןלה

 

 

 

אוהבת אותך. באמת אוהבת...למרות הכל...אני..

אבל אין עם מי

אין לי כח להסתובב ולחפש

המלים גונבות את המשמעות

האהבה הגדולה לא מצליחה להיכנס לאותיות והן מורידות אותה

הגעגוע שאי אפשר להסביר

גם אני לא מבינה עד כמה

 

עם כל הכאב והקושי והשברים

ביטחון ואמונה 

גם אם ביחד וגם אם לא

הטוב ינצח

אני בטוחה.

מה עשיתי
איך ייתכן
למה לא כיבדתי את דעתו
הרי הוא יודע מה הוא אומר
ואני
מה אני
מעריצים אותי על ידיעותיי
למדתי בחיי שותים מלאים

דמעות מחלחלות ודולפות אל גרוני

מה אני שונה מתקליטור תורני?
מה אני שונה אם אני לא מסוגל לקיים את מה שאני לומד?

הידיים רעדו כשפרקתי את גלילת רצועת התפילין של יד.
נושק לטוטפת השחורה, המבהיקה
הדמעות נותרות עליה,
מפעפעות בין החריצים.

גורר את עצמי אחורנית,
מתיישב על הרצפה,
גבי כנגד הקיר.
ממקם את הסידור פתוח בחיקי,
נושם עמוקות,
מנסה להבהיר את מחשבותי.
לא מצליח.
הכל היה שחור משחור.
לא היה לי מוצא.

רצועת התפילין התפתלה כנחש,
אספתי אותה
כופל אותה.
מחזיק בה בשתי ידי.
כורך אותה באיטיות.
בוכה,
הפעם האחרונה שאני משתמש בתפילין.
הפעם האחרונה שאני נוגע ברצועות הללו,
באות הזה.

כריכה נוספת,
מתחיל לחוש מחנק.

מה אני עושה?
האם יסלחו לי?

כריכה נוספת.
ורידים החלו לבלוט ברחבי פני.
משתעל.
מזיע.
בוכה.
ועוד כריכה.
משאיר את הליפופים עדיין רופפים.
משאיר לרגע האחרון את המשיכה האחרונה.

משאיר קצה אחד בחוץ,
משתלשל,
אני אמשוך בו.
אחרי שאלחש את שמע ישראל.
אחרי שאעשה וידוי.
הרצועות יתהדקו ברגע אחד.
יגאלו אותי מחיי הרכרוכיים והמלאים בהערכה עצמית מחליאה.

כריכות רצועת התפילין מעיקות על עורקי הדם והאוויר.
עיניים בולטות.
מאבד את צלילותי.
הצוואר הולך ומאדים.

היה עצוב בבית

ודודים שלי היו והילדים שלהם שיגעו לי תמוח באמת שאין לי ראש אליהם עכשיו

לא הוצאתי מילה חוץ מבסדש כשאבא ביקש ממני לזמן

היה עצוב.

בלילה הייתי עצוב ועד שנרדמתי...קראתי אותו כמה פעמים ודמעות כל פעם..

אכלתי וישנתי.

זה טוב שבת.

להירגע קצת ולחשוב.

ולא קיבלתי הודעת שבוע טוב.

בעצם כן. אלחנן. צדיק שהוא. כ"כ אכפת לו ממני.

אבל זה לא זה...

איך אפשר להפתיע אותכם במשו מפנק כזה?
כאילו איזה דברים אתן אוהבות לקבל ושימושיים לכן?

@כל הבנות.

@אח..

חבר אתה חסר!

מממ... - נסיונות פעילים

כוס ענקית של שוקו שווה,

להתכרבל בפוף עם בקבוק חם

וסרט טוב.

ושלא תכאב לי הבטן אחרי השוקו ושלא יכאב הגרון.

 

 

באלי לראות סרט טוב. רעיונות מישו?

מזלם שזה היה בהרים ובאיזור לא מיושב.

רעידה בעוצמה דומה הייתה בתקופה האחרונה באיזור יותר מיושב במקסיקו ולכן גם היו נזקים והרוגים.

אבא עוזר ושומר.

כל השבת שתקתי

הלב כואב ומתגעגע

אבל יש בו רוגע 

ושלווה לא מוסברת

שמה שלא יהיה 

יהיה טוב

 

ואם אתמול אמרנו שמחר יהיה טוב

בוא נזכור שהיום זה המחר של אתמול

 

בהצלחה

 

וסימן טוב