פורום נסיונות פעילים (עמוד 4587)

אני מתה.

תבוא @המקדש השלישי בדרך

ביום רביעי
ט"ו בשבט (31.1)
בשעה 17:00

🌺 כנס 🌺
*המצוות התלויות בארץ ובמקדש*

עם:
*הרב ישראל אריאל שליט"א*
ראש ישיבת המקדש ומכון המקדש
על
_חשיבות לימוד סדר טהרות_

*הרב עזריה אריאל שליט"א*
ראש כולל 'בית הבחירה'
על
_מתקדמים למקדש בטהרה_

*פרופ' הלל וייס*
ראש עמותת 'המקדש בציון',
על
_עשיית ואכילת יין, שמן ולחם בטהרה_
_- בתמונות, סרטים ובטעימה_

באודיטוריום של מכון המקדש.
רח' משגב לדך 40
העיר העתיקה, ירושלים

הכניסה חופשית לגברים ולנשים!
הישיבה בהפרדה

שמתי לב לתופעה מוזרה,
מסתובבים פה המון ניקים שלא שינו את החתימות שלהם מאז ה"חתונה"

זה מוזר לי בעיניים.
אולי הגיע הזמן לשנות?

חייבת רעיונות לפרויקטים שעושים עם נוער של ז' ח' ביישוב

@ארטיקית עוד מנפלאות החדר של יעל

שכמה שאני אהיה איתה כל יום.

ונצחק . ונבכה . ונחבק .

אני אתגעגע אליה ברגע שהיא תלך .

פוף .

אחותי 

שתינו נלחמות להחזיק את החיים 

להתפייס עם הסופות 

לדבר עם אלוהים

ופתוח תעניים יש דברים יפים לראות 

אין שמיים יש שמיים 

ואנחנו נשארות

ואינ לשתינו מושג לאן מכניסות את עצמנו

אין סיכוי ללמוד למבחן של מחר.

אבל מסיבת פרידה מאחות (נשמע נורא של ממש) יכולה להתפרס קצת יותר.

בבקשה.
זמי אני?

הסרט רץ ונעצר ברגעים שגורמים לי לצביטות חזקות בלב, ולנו לאושר ענק וצבעוני וצבוע היטב. שחור ושחור ושחור. כולם מסתכלים עלי לכיוון השני, זה ברור. כל תמונה יפה יותר מהשניה- הוא אומר וגורם לי להבין כמה השוני שלנו מכוער. תמונות זוהרות בעור שלי. על מי אנחנו עובדים כשאנחנו אומרים שאלו היו ימים טובים בזמן שהן מאיימות עלי ומזכירות לך ולנו את השבר.
מביטים ומקשיבים והורסים את מה שנבנה בלי טיפת רחמים
עובדים על עצמנו חיבור פנימי אמיתי. כזה שמרגש את אמא וגורם לי לבכות נהר. כל התבונה שקצת נשארה לך נשפכת עכשיו וזולגת לי בין האצבעות. אני נהיית יפה יותר, חשבתי. החכמה שלו נכנסת אלי וגורמת לי לחשוב קצת מעבר. היעד הבא זה פיצוץ יפה וגדול בשמים של כוכבים גדולים שאנחנו בנינו ממש בידינו ונבננו ממש בזכותם. במובן העמוק, אם את מבינים, אלים.
אנחנו אוהבים. אוהבים עם קביים ומיליון כוויות ברגליים ועם ורופא שמת כבר מזמן ושוכב בצד הדרך עם התבונה שזלגה אז.
הגענו.
אני מסתכלת והוא כאילו עוטף אותי במלא קשרים. אני חושבת והוא מאיים לקשור אליו ולהטביע את המחשבות. הוא משחק בי, הים הזה
אני מרגישה לידו כלום. חלמתי לקחת אותו איתי בקטן, שיהיה לי תמיד בכיס. סתם, שאוכל לדבר איתו ושתהיה מוזה ונתפתל בתוך עצמנו. וגם לדבר איתי מידי פעם
נו, ככה זה עובד. היום צריך לראות את עצמך כדי להצליח לדבר. לא במראה, כן? אנחנו אנשים לא יפים. אז היום זה ים, מחר זה ציור מחרתיים גיטרה ואחכ אנאערף מה. רק לברוח מעצמנו ולשחק אותה מודעות עצמית. מה חשוב בכלל

זה מוזר כמה מהר זה עבר .

הקול הכי רועש זה השתיקה .

היא שוברת חומות .

היא הורגת אנשים חסרי אונים בשדה הקרב .

 

(אני רק רציתי להעלם .

ליום . יומיים .

אז עשיתי את זה .

ואף אחד לא ידע .

קל .)

 

הצרחות אז סגרו על החדר הצר 

הבכי שנגרם אחרי הסיוטים 

היא היתה שם כמו שלא היתה בחיים.

אז זה קרה .

זה חזר . רודף אותי בלילות .

 

(שטויות .

געגועי .

אני רק רוצה להיות אני לפני שנה .

אני בלי דאגות מיותרות על הראש

אבל אני שלל לפני שנה היא בכלל לא אני .

ואני לפני שנה לא הכירה את 

אביה . אילה . שרה . הודיה . תמר . ניתאי 

ונראה לי שזה שווה קצת להיות אני העכשווית 

השתנתי .

אבל גם האנשים שלי השתנו )

מה עם פסיק

@אנחנו יחד נבנה
לנהוג זה כיף!

מה אומרת עליי העובדה שהאדם שאני הכי מקנא בו זה יוסף של שנה שעברה?

 

פספוס.

 

לעזאזל.

שמישו יכחיד אותי.