יום שני אחד שהוא מספיק אפרורי בשביל להקרא חורף, אבל נטול גשמים בשביל לשמוח בהם, ילדה אחת קמה קצת מאוחר מדיי. היא התארגנה בזריזות מרשימה כיוון שאסור לה לאחר, אחרי הכל היא בוגרת ואחראית |טון מגחך|. הילדה הגיעה בדקותיים איחור, היישר ללמד את החבורה העליזה שנקראת "סיירת רמי-אצה". אחר כך היא שקעה בהכנות קדחתניות לפרוייקט הבא עליה לטובה ממש עוד שבוע ויום |טון של "שיגיע כבר"| לפתע הגיעה השעה 16:30 והיא קלטה שמרוב שהייתה שקועה, היא באיחור של חצי שעה! מייד היא שמרה הכל, ארזה את חפציה ויצאה בחופזה תוך שהיא שוכחת לכבות את המחשב באלגנטיות. הילדה יצאה לאוטובוס ומשם לרכבת ומשם לאוטובוס נוסף ומשם לרכבת הקלה ובסוף היא הגיעה. היא ירדה מהעיריה לכיוון העיר העתיקה, פסעה לאיטה ברובע הארמני והנוצרי, עברה ליד קבר דוד המלך, שער ציון ומשם היישר אל הכותל, להתפלל קצת. בכותל הייתה אישה מבוגרת בלי שיניים שהעיפה מלא פתקים מהכותל בכוונה והם היו רטובים מהגשם (או סתם מהלחות 
) |טון מהורהר| הייתה לה שקית ענקית של פופקורן והיא ביקשה צדקה והילדה סירבה בנימוס כי לא היה עליה כסף קטן |טון מאוכזב|. משם המשיכה הילדה לעבר הרובע היהודי, היא רצתה לעלות למרפסת אבל היא קבעה עם חברות בקרדו והשעה כבר התאחרה מעט. הן נפגשו בששון ובשמחה, 2 חברות המשיכו בדרכן והילדה וחברה נוספת המשיכו לעבר רחוב יפו. בגלל שהחברה של הילדה היא בחורה רצינית ומסודרת הן ניגשו לחנות כלשהי לקנות צ'צ'קסים לחניכות של החברה (הלא היא הבחורה הרצינית והמסודרת, למישהו יש שידוך?) |טון של רצינות תהומית שמחפה על חיוכונצ'יק| משם הן הלכו לסעוד את לבבן הרעב כי הן בנות שירות מסכנות שלא אכלו היום כלום חוץ מאיזה לחם בשעה שהיא לא בוצר אבל גם לא בוקר ולא צהריים והיא בעצם סתם "בין לבין". תוך כדי הלעיסה הן השלימו פערים של חודש או יותר, או לפחות ניסו |טון משועשע כי ברור שהן לא הצליחו לספר הכל|. משם הן הלכו לשוק שכבר היה סגור בחלקו אבל מה שהן רצו לקנות היה פתוח בסייעתא דשמיא וכו'. משם, בריצה קלה ויחפה כמובן (כי הרגליים כבר כאבו מרוב נעליים) היישר לעבר המרכזית. בשבח והודיה להשי"ת הן הספיקו את האוטובוס האחרון בקמצוץ השניה, נפרדו זו מזו בחיבוק אמיץ ופנו לכיוונים שונים למדיי |טון מזיל דמעת פרידה|. כעת הילדה באוטובוס וכותבת לכם את כל הסיפור היפה הזה, כדי לדעת שהיא בעצם ממש גדולה אפילו שאין לה כח ללהיות גדולה כי זה נורא מתיש להגיע ב00:00 לדירה, להדליק את הדוד (או הבוילר, שוין סבתא) להכין אוכל למחר, לשטוף כלים, להתקלח, לצחצח, להתפג'ם ולישון.
) |טון מהורהר| הייתה לה שקית ענקית של פופקורן והיא ביקשה צדקה והילדה סירבה בנימוס כי לא היה עליה כסף קטן |טון מאוכזב|. משם המשיכה הילדה לעבר הרובע היהודי, היא רצתה לעלות למרפסת אבל היא קבעה עם חברות בקרדו והשעה כבר התאחרה מעט. הן נפגשו בששון ובשמחה, 2 חברות המשיכו בדרכן והילדה וחברה נוספת המשיכו לעבר רחוב יפו. בגלל שהחברה של הילדה היא בחורה רצינית ומסודרת הן ניגשו לחנות כלשהי לקנות צ'צ'קסים לחניכות של החברה (הלא היא הבחורה הרצינית והמסודרת, למישהו יש שידוך?) |טון של רצינות תהומית שמחפה על חיוכונצ'יק| משם הן הלכו לסעוד את לבבן הרעב כי הן בנות שירות מסכנות שלא אכלו היום כלום חוץ מאיזה לחם בשעה שהיא לא בוצר אבל גם לא בוקר ולא צהריים והיא בעצם סתם "בין לבין". תוך כדי הלעיסה הן השלימו פערים של חודש או יותר, או לפחות ניסו |טון משועשע כי ברור שהן לא הצליחו לספר הכל|. משם הן הלכו לשוק שכבר היה סגור בחלקו אבל מה שהן רצו לקנות היה פתוח בסייעתא דשמיא וכו'. משם, בריצה קלה ויחפה כמובן (כי הרגליים כבר כאבו מרוב נעליים) היישר לעבר המרכזית. בשבח והודיה להשי"ת הן הספיקו את האוטובוס האחרון בקמצוץ השניה, נפרדו זו מזו בחיבוק אמיץ ופנו לכיוונים שונים למדיי |טון מזיל דמעת פרידה|. כעת הילדה באוטובוס וכותבת לכם את כל הסיפור היפה הזה, כדי לדעת שהיא בעצם ממש גדולה אפילו שאין לה כח ללהיות גדולה כי זה נורא מתיש להגיע ב00:00 לדירה, להדליק את הדוד (או הבוילר, שוין סבתא) להכין אוכל למחר, לשטוף כלים, להתקלח, לצחצח, להתפג'ם ולישון.