אנימאגוס.לעשות רצונך!אחרונהאנחנו נראה לי הישיבה עם הבוגרים הכי מגוונים. חוץ מדתל"שים יש לנו הכל, למרות שיש איזה דתל"ש אחד.
כשחבר'ה בשיעור ה' מדברים חופשי עם שישיסטים כל השבת זה קורה רק בישיבה שלנו.
@ghgh אח שלך הרהמורניק כ-ב-ד!
פגשתי את אחים של @אהבת ישראל!! (קראתי בתורה במנחה ואח שלך עלה
) ו@אקונה מטטה.
דיברת איתו?
היה בוגר שאמר שהוא מתחיל להרגיש זקן כששישיסט בא אליו ושואל אותו מי הוא.
ומה הוא ענה לך?
והוא התפלא שזיהיתי, אמרתי לו שהוא דומה לאבא שלו. חוץ מזה בקושי, היו בוגרים שאני בכלל לא הכרתי שדיברתי איתם פוול.
עמירםוהחברותא שלי הוא אח שלו ואבא שלי מכיר את אבא שלו
הם מכירים?
אקונה מטטה
אהבת ישראל!!כל כך קלאסי ומתאים זה משו.
והי, זה בהחלט אחד הדברים שיכולים לקרות רק אצלכם. (בעצם לא יודעת אם רק כי אני לא מכירה עוד מלא ישיבות ככה. בעצם בכלל לא, אבל נגיד)
ותדע לך שנראה לי שראית אותו יותר ממני. נראלי ראיתי אותו איזה 4 שעות במצטבר(חמישי-שישי) כי יצאתי מהבית לפניו
לפחות מסרת ד"ש?
וואי קורות השבת שלי
נ.ב
רוב התמונות באתר של הישיבה כבר לא של החברים של אח שלך. אני אחראי עליו עכשיו. והולכים לצאת עוד שירים. ואני אחראי גם על היוטיוב של הישיבה.
עמירםוכמעט כל הסרטון תדמית של הישיבה זה אני מצלם. ומסדר את כל הרשת של המחשבים בישיבה, לפחות ככה אני עובד על המחשב של הבית מהישיבה והפוך.
שכל אחד עף על עצמו בדברים אחרים
אהבת ישראל!!דווקא לא. לרוב אני שפויה
וזה היה ציני |משועשע|
אם תסתכל בתמונות של הבוגרים תראה. אבל לא בטוח שתזהה בכלל.
והי, גם הוא אחראי על איזה משהו באתר אבל זה כבר לא קשור אליכם
טוב מגניב לך
אני מבינה במחשבים בתחומים אחרים
נפש חיה.אחרונהיוםשישי זה
לפתוח תמיד את הבוקר
בשעון מעורר.
4 וחצי זה כבר בוקר אפילו
שעדיין חשוך בחוץ:
מספר לא רציונלי, אני
זורקים את שמיכת
ההגיון הכבדה שקיבלתי
במתנה מהמציאות
ליומהולדת 18 (יום נישואין, אולי.
שלנו)
להתנער, להתנער לפני ש
נקבל רגליים קרות
ושוב נברח אל מתחת
לשמיכה.
הרגש מחכה לי
בחוץ:
צאי לשטוף פנים, צאי לריצה
בואי נלך
לקראת כלה. לקראת כלה.
(אחריות לוקחים,
שבת מקבלים.
השבת לעולם אינה
מחזרת על הפתחים)
אין הגיון בכל זה.
לחזור מאוחר יותר
לכסות, לכסות הכל
בשמיכה עבה של רציונל
מוצק, מדעי, כבד
שלא נקפא
מסופת האיןהגיון
מחר, מחר בבוקר צריך
להעיף את שמיכת ההגיון
הרקומה בחוטי מציאות,
כמה דקות כמו תמיד
ללכת בי לאיבוד
(בי האישה, בי הבית)
להתלבש, לשרוך מהר את הנעליים
שלא אקבל רגליים קרות.
לערבב טורקי קטן לעצמי ולרגש,
לשבת מולו,
לשתות.
(לשבת, כלומר - להניח כף רגל בנעל עבודה על ברך במכנסי עבודה. להעביר את קצה החצאית מתחת, לכסות את הברך בכל מצב.
מולו, כלומר - השולחן בינינו, הוא סופר לי את הריסים ומחכה שאחזיר לו מבט, אני בוהה בבוץ של הקפה. להימנע מקשר עין.)
לדבר על זה עם נעמה, אולי:
זה דייט ראשון, אני קצת לחוצה,
האמת שמלא אנשים אמרו לי שאני
פשוט חייבת להכיר אותו.
ביררתי עליו המון,
אפילו ביקשתי תמונה.
הוא נראה לי קצת מפחיד, את
מבינה?
נעמה בטח תגיד: אין רגש מפחיד,
יש רגש שמפחיד לו
ובודד
ועזוב.
רגש בסיכון.
נעמה בטח לא תגיד: בגללך.
לעשות רצונך!
לעשות רצונך!בלילה.
בלילה פתאום זה אחרת..
חשכה עוטפת את הכל, ובין רגע הזמן כמו עוצר מלכת
הילדים כבר נמים בנחת, כולם סיימו לעבוד.
הרגעים היפים מתגלים במעצור הרגעי הזה של מרוצת החיים,
ופתאום יש זמן למחשבות לחלוף ולהגיע מאליהן
והראש משתדל להיות פנוי.
ופתאום. פתאום בדיוק שהכל נרגע...
אתה כל כך חסר לי
והגעגוע מציף בחשכה ולא נותן לישון,
והמחשבות, והדאגה..
בתוך התקווה שאתה בסדר שם.
כי בעצם למה לא?
ונקודות קטנות שמזכירות אותך, והראש שלא מפסיק לחשוב
ובעצם.. הכל בסדר.
אין למה לבכות..
זה לא העצבות.
פשוט הגעגוע
אין לי אויר אין לי אויר
אבל עשה טובה שיפסק ל5 דק שאספיק להגיע חאוטבוס בשלום ושהוא יגיע וזהו. שיהיה שעתיים של גשם.
טוב?
שיח סודומה שירד השנה זה בכלל לא מספיק, עדיין השנה שנת בצורת, אלא אם כן יקרה נס.
"אני רוצה למות רק בשביל לחיות את מה שבאמת נועדתי להיות,
לא רוצה לחיות בשביל למות ואז לגלות שחייתי בטעות"(בוצרררר)
