פורום נסיונות פעילים (עמוד 4907)

פעם מחוברת פעם לא.

לכבוד שבת.
נתקעתי עם הרגל בשפיץ של הקיר (האווצ' הגדול מכולם)
ופלופ. ירדה לי חצי ציפורן.

עוד פעם לא?
לא. לא. לא. לא. לא יכולה. ידעתי שזה יגיע מתישהו.

מכירים את הרגע הזה, שאתם תופסים את עצמכם בידיים, ומחליטים להשתנות?

אבל להשתנות באמת.

 

אתם מחליטים שזהו;

מהיום, נהיה טובים יותר,

נדבר יפה יותר להורים,

נהיה אדיבים יותר לסביבה,

מהיום, נשתנה. באמת.

 

אבל אז- כשאתם משתדלים כ"כ, אף אחד לא מעריך את המאמץ.

נכון, פלטתם מילה לא במקום, ומיד נזכרתם שבעצם החלטתם להשתנות..

אבל אופס! מאוחר מידי. המילה נאמרה ומיד אתם זוכים לשמוע משפט כמו זה:

"אין. אתה מומחה בלפגוע, לא יעזור כלום."

 

זהו זה. כנראה שלעולם לא אצליח להשתנות. כך נולדתי וכך אשאר-

זו המחשבה הראשונית שחולפת לנו בראש.

ובאמת, הרבה לא ינסו שוב.

קצת מובן למה..

 

אז אולי אנחנו, ניתן צ'אנס. לפחות ננסה.

 

נכון שהיא פגעה, נכון שהוא אמר, נכון. 

יכול להיות שבדיוק אתמול הוא תכנן לפתוח דף חדש, אבל נפל. בסדר, זה קורה לכולנו.

יכול להיות שהוא חשק שיניים המון זמן ונפלט לו בטעות.

יכול להיות שהוא השתדל נורא, אבל בדיוק היה נורא עצבני.

 

בואו ניתן הזדמנות שניה. 

בוא ניתן לשני לתקן.

לפחות כמו שהיינו רוצים שינהגו כלפינו.

 

#נכתב בעקבות משהו מאוד ספיציפי, אבל זה לא הכי משנה.

 

אלימות היא דבר נורא, כשאני רואה אנשים אלימים בא לי לפוצץ להם ת'צורה!

הקב"ה תעזור לי שאמצא את האוזניות שלי

ממש אבל.
ואיך אני יסביר לה אתזה?
היא חושבת שזה לא מעניין אותי.
אבל זה פשוט עושה לי בחילה.
ובאלי לבכות.
אוף.
למה בכלל?

זה לא הופך אותך למגניבה יותר.
דיייי עולם תתבגר בקצב שלי

אולי עוד אבקר פה בהמשך הלילה..

הנה.
קיבלת "מה שרצית".
זהו.
מספיק לך המסקנה הזאת?
את רוצה לנסות. לראות שאת יכולה.
אבל דווקא עכשיו זה לא יבוא.
ברור.

ואני רעבה.
ונמאס לי ללבוש כל שבוע אותם בגדים.

והיתה לה בחילה אחת וקנאה אחת וגם כעס אחד קטנטן.
בעצם, לא כזה קטנטן. היא כעסה קצת על הקנאה וקצת על הבחילה, ובעיקר על אלו שגרמו להן.

הילדה הזאת רצתה רק לנוח. למרות שהיא נחה הרבה מידי. אבל לצערה, הגיע יום שישי, וכידוע, בשישי אי אפשר לנוח.

אז הכעס הקטנטן ההוא גדל עוד קצת
והקנאה עוד קצת.
והבחילה. עוד הרבה.

בכלל, היא חשבה יותר מידי הבוקר, הילדה הזאת. אולי כדאי שעכשיו היא תפסיק ותתחיל לעשות דברים.




(בזמן האחרון המון אנשים מתנכרים לה. מלשון- נהיים מנוכרים, מלשון לא להכיר, מלשון היא מעט בודדה.

ואז היא מוצאת את עצמה מקבלת הודעות כאלה וכאלה. ואין לה מה לעשות חוץ מלבכות.
אבל לילדה הזו אין דמעות.
אז היא בוכה בלי.)

הילדה הזאת מתפללת שתיגמר השנה כבר. ומצד שני היא מפחדת פחד מוות משנה הבאה.

ואין לה כבר כוח, ודי.

מישו יודע מה היא רוצה?

לילה טוב

ערב שבת..
קבלת שבת.. ספרדית!!
אשכרה סניף שעושה את הרוב ספרדי!!
סעודת צוות..
פעולת חבא
פעולת חבב היה מטורף!!
מהתחומים שאני יותר אוהב
והייתי בהלם שאף אחד של מכיר אז בכלל יצא טוב..
בסוף הספקנו גם לישון...
בוקר..
תפילה, סעודה, קצת נחים..
צריך לחפש גוי שידליק את המזגן..
סוף סוף מוצאים!!
צעקתי מורלים..
גמרתי את הקול (אם אני לא גומר את הקול לא יצאתי ידי חובה)
מפקד..
מנסה לעשות משחק
גמרתי אותם עם המורלים..
עושים הצגה
מנסה עכשיו לעשות משחק
יותר טוב אבל לא תפסו..
מוותרים על משחק..
נותנים לבוגרים לעשות הצגות..
מנחה.. סדש..
מוצש..
מורלים..
מפקד אש.. (לא מספיק זרמתי)
ניסן נשאר להצגות אז נשארתי גם..
הצגות..
מסדרים וכו'
הולכים לסניף
נפרדים
יוצאים לישיבה..


עכשיו אני באוטובוס לישיבה, מותש, רעב, צמא, עייף ומזיע..
אבל די מרוצה..

כאילו היתה שבת טובה!!
אבל אני לא הייתי כזה משהו..
הייתי לבד..
פעם ראשונה..
לא מוכן..
התרעה של יום וחצי..
אם לא היו להם בוגרים כאלה מטורפים היתה יוצאת שבת ככה ככה..

בסוף היה כיף..
עכשיו צריך להחליט איפה אני שבת הבאה..


בציפייה לבניין אריאל
(נ.ב. איך פחדתי שבטעות במפקד אני אתחיל את ההמנון של בנע...
והיה מוזר ללבוש פתאום חולצה של אריאל ולחזור למקורות..)

זה לא אמור להזיז לי.

כשעצוב לי אז בורחת אל הים אל הים
לא מבינה הכל