פורום נסיונות פעילים (עמוד 4913)

חתונה של חייל בודד שסוג-של-אימצנו

הוא תחתן עם מישי מהיישוב

 

 

אהעעההה זה כל כך מגניב!!!

וההורים שלו יהיו בארץ אבל אני לא אבוא לחתונה.

 

בקרוב אצלכם

למה אין עוגות בבית הזה, לכל הרוחות.

*עשית= @שחר., אם מישהו יקרא את זה אי פעם ולא יבין שזה הלך הרוח פה.

 

*לא בטוח מה עדיף, חופרת אבל מתעניינת או לא חופרת אבל גם לא מתעניינת.

*גבר עם אינסטינקטים נכונים זה מדהים.

*יום חמישי זה יום נורא בהגזמה.

*בלי לקום ולעשות מעשה כלום לא יקרה.

*העולם לא הוגן, והכפיות טובה בו חוגגת.

*יש מוכרים עם טעם מוזיקלי טוב. נתפלא.

*חלומות לחוד זה ידוע וזה נחמד. אבל ראבק, תתגשמו גם.

*לכולם מותר לרצות צומי לפעמים. לכולם.

*יום יבוא והיקום יתמסטל.

*הלילות השתנו. פעם הם היו יפים יותר.

*להיות חזק זה באסה.

*יתושים זה זן של מעופפים שחייב להכחד.

*בעצם זו לא עקיצה. היתושים לא חייבים להכחד.

*שירים ישנים חדשים זה מרנין במיוחד.

*חופש נחמד בלימודים נטו.

 

ולמען המסורת:

*נתן גושן עדיין לא עידכן וכו'...

צריך לאגור כוחות למחר!!!אני גיד לכם תאמת חניכים זה עם סיוט!!!!!ואין לי טיפת כח למחר!!!!

לאמא על האוכל .
לאבא על העזרה .
לכל המשפחה שנתנה יד וגם לאלו שלא .

זה חשוב !
שבת שלום

די, תנשמי, יהיה לך טוב.

כל הזמן
ועוד היום...!!

אין חלב, אז בגללה שהיא קמה ב9 אני צריך לצאת מהבית שוב ולקנות.
אם זה היה כ"כ דחוף. שתגיד לי בבוקר מוקדם או אתמול בערב לקנות לה.

נמאס לי. אבל אני אעשה את זה

ידעתי ידעתי ידעתי
כי הנני בידך בידך בידך לבבבבבבדדדדדדד
כי הנני בידך בידך בידך לבבבבבדדדדדד
כחומר כחומר ביד ביד היוצר

ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות
וכל יושבי תבל יעמדו לימיני
להושעני ולסמוך נפשי
מבלעדייייייי עוזך ועזרתך
אין עזרה וישועה
אין עזרה וישועהההה

אתמול נרדמתי בלי לשים את הפלאפון במטען.
אני על 5%..

פתאום אתה תופס את משמעות החיים. ערך החיים.
הכל כלכך רגיל, שגרת חיים שלא מפסיקים להתלונן עליה. ופתאום, אתה רק רוצה ללמוד שיעור לשון.
אתה רק רוצה את אותה השגרה, שלפני חצי שעה לא גמרת להתלונן.
כי אתה מבין, אתה קולט את טעם החיים.
לעזאזל שברגע אחד, שניה אחת,
חומק לך הבן אדם הכי שמח, חייכן, בדחן, מצחיקן עולמי
מהחיים.
מהחיים. עלי אדמות.
לא מהחיים הספציפים שלך אלא מהחיים. על אמת.
והכל כלכך רגיל ופתאום לא.
זה להלחם עם הידיים כדי לשרוד את המחשבות, התחושות הפחד והכאב. הכל נהיה פסיפס אחד. פסיפס דוקר, מכאיב. מרגישה שאני נאבקת לא לטבוע בהמון הגלים המידי שוצפים, גועשים. גם לכם אבד חבר היום? השבוע?
ואתה עובר על אותם הפסים, נוסע באותן הרכבות
ומפחד. מבין.
מבין שבפסים האלו היא גמרה את חייה.
אתה תופס, שכאן, הכל היה דם ועצמות. כאן לפני ימים ספורים.
אז עם כל רכבת מהירות שחולפת- כולנו מחובקות.
ועם הרעש והבהוב האדום- כולנו אוטמות אזניים.
ופתאום, אתה תופס
שאין יותר
חיים שלמים ושמחים.
עכשיו זה
הספד שעוד מהדהד לי באוזן
משפחה אבלה
כאב כאב כאב
פחד פחד פחד
קבר
ומצבה; מילים של טהר ואהבה. ואתה יודע שהכל בעצם- עבר.

~`~ כתוב מחריד ומבולבל, גאד

אז אני רעבה. אחרי מנה חמה שוקולדים ומלפפונים שההזינו אותי (או היו אמורים להיות)=מ7 בבוקר

אחרי שעתיים בייביסיטר אצל שכנים אחרי 3 שעות על אחותי שלי(והם לא יותר קלות) 

אז בהתחלה לקחתי נראלי איזה 5 יוגורוט לשבוע. אבל זה לא ממש השביע גמרי(וכולם ישנים ואבא בתמונה אתם בטח זוכרים מה עושים?

חופרים במקפיא . יופי יש פיצות אישיות אמא עשתה קניה!! לוקחים 2 לטוסטר אובן. אוףףף אחת עם זיתים. 

אבל פסדר כבר פתחתי מפעילים הולכים קצת לחרכוש על המחשב. חוזרים לא נראה מספיק טוב. חוזרים למחשב.

פתאום מריחים ריח שרוף פףףף איככ זה שחור---- (ולא אומרים איכס על אוכל אבל שרוף זה לא אוכל)

טוב קצת לא נשרף. נאכל. נבדק איך יצא... נכווים פעמיים עד שעכשיו עדיין שורף היד כל הזה מתחת לפיצות נשרף גםטר (זהו גמור אי אפשר להכחיש יש הוכחות)

שמים בצלחת חדפ אחד על השני (נדבק כל הגבינה צהובה שכע נותרה) 

 

חוזרים למחשב מתחילים לכתוב את כל מגילת האוכל הזו. תוך כדי טועמים עד כמה שרוף ומגלים שאמא בטעות לקחה את הפיקנטי בפיצה השניה בלי הזיתים. אז גם שורף הלשון עוד מעט נבדוק תשניה.

 

 

 

מה אתם אכלת הערב??

היום בעז"ה עובדים על חידוש הכרטיס האישי. לא מבטיחה שהיום הוא יהיה מוכן, אבל היום אנחנו מתחילים. 

כמו כן, שימו לב לחתימה החדשה ולתמונה החדשה. אפשר להבין מהן מה הסדרה האהובה עליי. 

 

אני אדם מעצבן, זה ידוע. אבל לא באתי כדי לנסות להרשים את כולכם. מספיקים לי אנשים בודדים.

קמתי 8:30

איזה כיף לעבוד בבית ולהרוויח כסף

עבדתי עד 11:00

תפילה חפוזה.

ארוחת בוקר(קורנפלקס תלמה)

אמממ פה...היה ריק רצח.

ארוחת צהריים

מסע לחיפוש האופניים האבודים\גנובים

מנחה עוד יותר חפוזה

ארוחת ערב.

וכמובן נסיופ אהוב שלי.

 

הולך, עושה עקבות של שביל. יורד טרסה, עושה מדרגות, עולה ויורדדופקסוחבקודחמבריגתוקעמסמרים, עושה בית.

מנכש אדמה, עושה לו גינה.

בנאדם הולך על ההר, דרדרים שניכש מתאספים אחריו לערימה, מדליק אש, מניח פינג'אן.

בנאדם הולך על ההר, נהיה לו ישוב,

אבל הוא רק רצה

ללכת על ההר.

נהיה לו יישוב, מחליט: מטרה, מחליט: דרך, מחליט: חלום. מגשים.

בנאדם הולך ביישוב שהקים, שומע טרקטורים בין הבית לשדה, יורד לדבר, מוצא את עצמו חוסם ושלטים.

אומרים: כביש, אומרים: מגרשים, אומרים: יחידות דיור. לא אומרים: ארץ ישראל. 

מטפס, מטפס, מוכה, נגרר בשלוליות של גריז, בנאדם

נעצר.

בנאדם מורחק מביתו שלו, מגינה, מטרקטורים,

רק רצה

ללכת על ההר.

גרונו כבר הצטרד מלצעוק על הטרקטורים, ידיו עייפו מלאחוז בשלטים, צלעותיו שבורות, שריריו דואבים, רוחו הולכת ומצטמקת, דרכו נמוגה באובך כבד, חלומו נגנז, אין סימן לגשם.

בנאדם נאחז

בנוסטלגיה. 

 

(נוסטלגיה, כך אומרות הבריות, ניתנה לשוטים.

הבריות מורות עליו באצבע, נדות לבנאדם בראשן; עמלו ודמו שזרע כאן, ילדו הבכור, אויבים שגירש מן ההר ושדותיו---

אין די בנוסטלגיה כדי לעצור יחידות דיור.

לו רק היו שפתיו יכולות עוד לדובב, להסביר:

א-רץ  יש-ר  א-ל - - -

ודאי - משיבות הבריות - עיר גדולה, מליווון תושבים.)

מכירים אותם?

את הרגעים האלה שאתם חייבים לעצמכם?

שנותנים לכם חמצן להמשיך בכל בכוח?

שאתם צריכים אותם והם באים בדיוק בזמן?

אני אוהבת אותה-

את האהבה.

 

 

לגשת למבחנים
להצליח במבחנים
להגיש עבודות
להגיש ממ"נים
להיות מדריכה-לשעבר טובה
אוי ואבוי. לשמור על אחיינים שלי כל יום בערך מעכשיו.
לעזור לאבא ואמא בעבודה
ל
ל
ל
אוף

רציתי עוד חופש.

רציתי עוד פעם לא ללכת לשם.

יומיים וחצי לא הספיקו לי.

 

ואין לי כח לחתונה. גאד. חתונות. (שיהיה אווטינג. כבר לא אכפת לי.)

 

אעאעאעע