פורום נסיונות פעילים (עמוד 4913)

מזמן אנשים לא מיסקנו כאן מסקנות חכמות.


אז קדימה, שתפו אותנו בהגיגיכם!

ואני עוד בתממימותי שתיתי אתזה.

גועלללללללל

@נער מתבגרר
קפלותתת

*זורק זבל*

מה עדיף?

שילכו הידיים פעם אחת? 

או שילכו הרגליים פעמיים? 

 

#נקודה_למחשבה

#קרדיט_לי

#תאיר ניסתה לטגן שניצל

 

 

 

 

שורף לי

וזה בכלל לא מזיז לאף אחד

אני מקבלת חמש בלי סוף.
#אני שונאת בדקים אוטומטים.סופית.

יש אנשים שסובלים מטרשת נפוצה

ויש אנשים שסובלים מטפשת נעוצה

 

 

 

וסתם בוקר טוב לכם.

חתונה של חייל בודד שסוג-של-אימצנו

הוא תחתן עם מישי מהיישוב

 

 

אהעעההה זה כל כך מגניב!!!

וההורים שלו יהיו בארץ אבל אני לא אבוא לחתונה.

 

בקרוב אצלכם

למה אין עוגות בבית הזה, לכל הרוחות.

*עשית= @שחר., אם מישהו יקרא את זה אי פעם ולא יבין שזה הלך הרוח פה.

 

*לא בטוח מה עדיף, חופרת אבל מתעניינת או לא חופרת אבל גם לא מתעניינת.

*גבר עם אינסטינקטים נכונים זה מדהים.

*יום חמישי זה יום נורא בהגזמה.

*בלי לקום ולעשות מעשה כלום לא יקרה.

*העולם לא הוגן, והכפיות טובה בו חוגגת.

*יש מוכרים עם טעם מוזיקלי טוב. נתפלא.

*חלומות לחוד זה ידוע וזה נחמד. אבל ראבק, תתגשמו גם.

*לכולם מותר לרצות צומי לפעמים. לכולם.

*יום יבוא והיקום יתמסטל.

*הלילות השתנו. פעם הם היו יפים יותר.

*להיות חזק זה באסה.

*יתושים זה זן של מעופפים שחייב להכחד.

*בעצם זו לא עקיצה. היתושים לא חייבים להכחד.

*שירים ישנים חדשים זה מרנין במיוחד.

*חופש נחמד בלימודים נטו.

 

ולמען המסורת:

*נתן גושן עדיין לא עידכן וכו'...

צריך לאגור כוחות למחר!!!אני גיד לכם תאמת חניכים זה עם סיוט!!!!!ואין לי טיפת כח למחר!!!!

לאמא על האוכל .
לאבא על העזרה .
לכל המשפחה שנתנה יד וגם לאלו שלא .

זה חשוב !
שבת שלום

די, תנשמי, יהיה לך טוב.

כל הזמן
ועוד היום...!!

אין חלב, אז בגללה שהיא קמה ב9 אני צריך לצאת מהבית שוב ולקנות.
אם זה היה כ"כ דחוף. שתגיד לי בבוקר מוקדם או אתמול בערב לקנות לה.

נמאס לי. אבל אני אעשה את זה

ידעתי ידעתי ידעתי
כי הנני בידך בידך בידך לבבבבבבדדדדדדד
כי הנני בידך בידך בידך לבבבבבדדדדדד
כחומר כחומר ביד ביד היוצר

ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות
וכל יושבי תבל יעמדו לימיני
להושעני ולסמוך נפשי
מבלעדייייייי עוזך ועזרתך
אין עזרה וישועה
אין עזרה וישועהההה

אתמול נרדמתי בלי לשים את הפלאפון במטען.
אני על 5%..

פתאום אתה תופס את משמעות החיים. ערך החיים.
הכל כלכך רגיל, שגרת חיים שלא מפסיקים להתלונן עליה. ופתאום, אתה רק רוצה ללמוד שיעור לשון.
אתה רק רוצה את אותה השגרה, שלפני חצי שעה לא גמרת להתלונן.
כי אתה מבין, אתה קולט את טעם החיים.
לעזאזל שברגע אחד, שניה אחת,
חומק לך הבן אדם הכי שמח, חייכן, בדחן, מצחיקן עולמי
מהחיים.
מהחיים. עלי אדמות.
לא מהחיים הספציפים שלך אלא מהחיים. על אמת.
והכל כלכך רגיל ופתאום לא.
זה להלחם עם הידיים כדי לשרוד את המחשבות, התחושות הפחד והכאב. הכל נהיה פסיפס אחד. פסיפס דוקר, מכאיב. מרגישה שאני נאבקת לא לטבוע בהמון הגלים המידי שוצפים, גועשים. גם לכם אבד חבר היום? השבוע?
ואתה עובר על אותם הפסים, נוסע באותן הרכבות
ומפחד. מבין.
מבין שבפסים האלו היא גמרה את חייה.
אתה תופס, שכאן, הכל היה דם ועצמות. כאן לפני ימים ספורים.
אז עם כל רכבת מהירות שחולפת- כולנו מחובקות.
ועם הרעש והבהוב האדום- כולנו אוטמות אזניים.
ופתאום, אתה תופס
שאין יותר
חיים שלמים ושמחים.
עכשיו זה
הספד שעוד מהדהד לי באוזן
משפחה אבלה
כאב כאב כאב
פחד פחד פחד
קבר
ומצבה; מילים של טהר ואהבה. ואתה יודע שהכל בעצם- עבר.

~`~ כתוב מחריד ומבולבל, גאד