מעצבן קצת..
היה יום קורעעע באולפנה 
התבטלו 4 שעות, אולפנה מסטולה.
ודנו על כל מיני נושאים (נוער גבעות, בייני"שים, קידוש ה', קרליבך, אינטרנט רימון וכו..)
מבחןןן
עוד לימודים
השתחררתי
קונות מתנה ליום הולדת של חברה מחרר...
חוזרת לאולפנה
מדרשההה
למדנו הכוזרי והיה ממש משמעותי
ואזז
כל הבלחיות התכנסו, התחלנו לריב על מי תיקח את המטפחת שלי ותשים כיסוי ראש.
ולפתע **** המטורפת שפכה עלי כוס מים, מפה לשם יצא שעשינו מלחמת מים באולפנה והיה קורעע
וואו. היה יום ממש מצחיק וטוב ברוך הה!!
אני והאנייש מאניה, שזה טירוף, הבן אדם פשוט באורות בלי סיבה אמיתית. שיגעון של מצב רוח טוב מדי, הבן אדם נתקף בפרץ של עשיה ופעילות, יש לזה תוצאות ממש גרועות. (פגשתי אחד כזה שנכנס לרבאק של קניות וקנה תוך שלש שעות בגדים ב6000 שקל...)
לעומת זה יש דיפרסיה, שזה דיכאון. יעני ההפך ממאניה.
ויש מאניה דיפרסיה שהבן אדם מזגזג בין שניהם. הוא קם בבוקר באורות על, נכנס לאטרף של פעילות, והוא במצב רוח מרומם בלי פרופורציה (שזה כאמור דבר מאד לא טוב), ופתאום אחרי כמה זמן הוא שוקע בדיכאון... אחרי איזשהו זמן הוא יוצא מהדיפרסיה (דיכאון) ושוב נכנס למאניה (טירוף) וככה מזגזג כל הזמן
למי יש זמן אליהם?
וכח.. שלא נדבר על זה...
תתחשבו. אהמ.
בכל זאת צריך לעשות אתזה מתישהו..לעשות רצונך!זה היה כשעוד היה לי שכל
ילדות מותק: ילדות עם חברים.
חיקוי לשרשור של @משיחנאו
אבל דחוף יותררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!
תעזרו לי לארוז|מתחנן|
לא היתה לי שנייה אחת פנויה היוםם!!
ועכשיו נכנסתי לפה לפני שארזתי
Solomonאשכרה
אני לוקחת תיק ענק כזה כמו של בנות שירות (ליומיים)
לעשות רצונך!אחרונהכעע..
את כל השירים היפים הם לא בוחרים
יואווווו
אני הופכת לבלחית
ויש לי מחר טיול שנתי ועוד לא ארזתי,
ואני עכשיו שומרת על אחים שלי!!!!!!!!!!!!!
שקטטטטטטטטטטטטטט
לאן?
וואלה אז מגניב יהיה שקט ממך
תהני תהני
זהו היא כבר לא קשורה אליי בגדה בי בברחה לטיול(מיועל ל @אליה2 הכוונה ל @כמעט בלי ראש...)
*יהיה לי שקט ממך!!!
תודה תודה
חיחיחיחיחי
אליה2
לעשות רצונך!אחרונהנעעע, אוי ואבוי לך
לא רק למנהלים!
כי נראלי שאם מתייגים הרבה בהודעה אחת זה לא מתריע..
כתבתי מחקתי כתבתי מחקתי כתבתי.
מחקתי.
לא מגיע ולא קשור לאף אחד.
רק חייבת לציין: נואשות לצומי זה אומללות. אבל זה קורה לכולם.
בהצלחה לך איתם.
עם כולם אני אדע לזרום.
אני אדע לחבק, להביע אהבה.
ללחוש לאחיינים שלי כמה אני אוהבת אותם, לחבק אותם עד שנמאס להם כבר.
אני אוהבת לכתוב לחברה הודעה שאני אוהבת ומעריכה אותה.
אני משגעת אנשים עם הסיפורים שלי. אני אוהבת לספר אותם בדרמטיות; ככה אומרים לי.
הכל טוב ויפה, עד שזה מגיע למשפחה היותר קרובה;
ההורים שלי, אחים שלי, ואפילו אחיות הקטנות שלי.
שם הכל נעצר.
אמא מבקשת שאתן לה חיבוק, אבל אני מתרחקת.
למה את לא מספרת לי כלום?' זה המשפט הקבוע שלה.
למה לכולם מגיע ולי לא?" היא שואלת, כמעט נעלבת.
כי ככה. לא יודעת. זה באמת לא בכוונה, תביני.
גם אחי דיבר איתי עלזה. ולא, הוא לא הבין כלום.
כי גם לא הצלחתי להסביר את עצמי.
אין לי מילים שיוכלו לתאר את האהבה שלי למשפחה שלי,
ודווקא לכן זה כ"כ מפריע לי.
יש כאן כמה שדיברו על הנושא הזה לאחרונה, וחשוב לי לדעת אם זה רק אני.. ומה הגורם האפשרי לזה.
אשמח שתענו, תודה!
בכלל לא.
הללי~אחרונהאבל למה. למה זה קורה?
אופ. אני באמת לא מבינה.
