פורום נסיונות פעילים (עמוד 4953)

להקיא חומר שאתה לא יודע.

ואני לא יודעת לחפור במבחנים.

שהמורה תתפוצץ.

אני סתם עומד על צוק............

אני מבקשת ממורה שיחרור היא אומרת לי אין דרך פתאום צריך שמשהו יגיע דחוף לעיר שלי והיא צריכה את עזרתי ויש דרך ימח שמם של משרד החינוך

חברות שלי לחדר החליטו להעניש אותי חבלז (בגלל שלא עזרתי מספיק בנקיונות של יום חמישי ולא עשיתי תתורנות השבועית שלי-להוציא תשערות מהמקלחת) אני מגיעה באיחור לאולפנה ביום ראשון וכל היום מרגישה ליחשושים בחדר... אני הולכת לישון בסוף היום וקמה בבוקר מול שלוש פרצופים ששואלים בבת אחת "איך ישנת?!?" פה חשדתי האמת לא היה לי נח... כל הלילה הרגשתי כאילו אני שוקעת... מה מסתבר עשו לי השובבות האלו??-לקחו לי תקרש של המיטההה!! יענו ישנתי (מיטת קומותיים ל מ ע ל ה ) עם מזרון דקיק ושתי ברזלים מתחת... חחח איזה קורע זה היה... אחרי שעתיים כבר כל האולפנה ידעה מזה... כולן נהיו נחמדות מידי "****!!! איך ישנת הלילה?! ספרי לנו"!! אי אי אי צחוקיםם!!

?

ששוכחים שאני גר במרחק של מינימום 3 וחצי שעות מהבסיס.

גם כן יום סידורים... אני צריך לצאת מהבית ב11 וחצי בבוקר

חתכתי פלפל חריף
שטפתי ידיים
אחרי 10 דק שפשפתי את עיניי ומסתבר שהחריפות מהיד לא ירדה. כל העין שלי בוערת ושורפת
אעאעאעאעאע

הרבה זמן לא בכיתי ואני מרגישה שאני צכה לתת לעצב לצאת קצת כי המחשבות מציקות וחונקות אותי...אני רוצה לבכות... ויש לי היום יותר מתמיד על מה... לויודעת... לא יוצאות לי הדמעות!

ונפסיק להיות פתטיים וליפול שבי להזיות.

זה מתסכל.
ריקנות של לילה.

אין לי זכות שבעולם להיות מתוסכל ולהתלונן.
כי הכל טוב.
ויש מי שסובל.
וכואב.
באמת.

ויש מי שגם לברוח אין לו לאן.
ולכאוב אין לו עם מי.

מחר מתחילים מסכת מכות.
בעזרת ה' נצליח.

תהום של תהיות וספקות.

מתי *?
ומתי *?
ומתי *?

אני רוצה יותר מדי דברים.
לפחות חלק מהם מוצדקים.

(התחושה הזו של למה אני סתם כותב פה וגוזל את תשע עשרה השניות שיתבזבזו למי שיקרא את זה).

(ידעתי ש* לא טוב לי. אז מה).

ככה זה כשלא מרגישים טוב. יום הופך לליילה וליילה שןב ליום.

עליהן ועל כל הנלווה אליהן.

אני שונאת אותן.

ואנחנו לא מאורגנים ב$%^.

אני שומעת מה אתם אומרים.

וזה מעצבן אותי.

תרגעו כבר. כזו אני. ארר.

או שבועות 

 

 

בהצלחה לכם אנשים .

 

אתם יודעים ,אני אוהבת אנשים שיודעים להודות בחולשות .

יודעים להגיד טעיתי.

יודעים לבכות ולהצטער.

מראים את הצד החלש והפגיע לפעמים.

מראים רגישות ואמפתיה לסביבה .

יודעים לדבר , יודעים להקשיב . ויודעים לבכות בשבילך.

יודעים לעמוד על הדעה שלהם . ולהגיד אותה . גם אם זה קשה 

מתמודדים עם הפחדים , ולא מפחדים להראות את הפחד.

אני אוהבת אנשים . 

אני מאמינה שבכל בנאדם יש את הטוב שלו .

בכל בנאדם יש את האמת , הרגישות , הפחד , והאמפתיה .

לפעמים זה קבור בתוך לב של אבן .

אבל גם אבן אפשר לשחוק . 

אין כזה דבר בנאדם רע . וכל בנאדם חשוב , כל בנאדם גורם לזיק בלב .

לכל בנאדם יש חולשות .

כל בנאדם הוא בנאדם בסך הכל 

ויש בו הכל מהכל . 

ובסך הכל אני אוהבת טוב . 

וטוב יש בכולם . אפילו אם הם לא רוצים להראות אותו .

 

 

אני רוצה חיבוק.
ומישהו שיגיד לי שזה יהיה לי טוב בסוף. ושאני אוהב את זה.

 

סופסוף ראיתי אותן מהאוטובוס.

 

אותה, א"א היה שלא לזהות;

 

קוקו קצר וקופצני, הולכת ומדברת עם המון תנועות ידיים, נמצאת במרכז החבר'ה.

שמחתי בשבילה. באמת.

 

אבל, אז, ראיתי את היפה הקטנטנה שלי.

קטנה כ"כ. שהילקוט שלה אפילו יותר גדול ממנה.

היא השתרכה אחריהן, שקטה, עצובה.

 

אני יודעת ששתיכן הפכים.

את- קופצנית, נמצאת תמיד במרכז, מלאת בטחון.

ואת, את קצת ביישנית, נכנעת, עם עייני דבש מתוקות.

 

אפילו לא ירדתי לחבק אתכן, הייתי מרותקת לחלון.

 

וכן, אני יודעת שזה מטומטם שירדו לי דמעות.

ושספרתי לה היא לא הבינה ממה אני מתרגשת. 

"תדברי עם אמאשלה, היא תטפל בזה". טוב נו, את לא תביני.

 

אבל זו אחייניות שלי. וזה כאב לי

הלוואי שאני אראה אתכן מחר, ואפצה אתכן על היום. הלוואי.

 

לילה טוב בנתיים

 

 

 

 

(גחגוך| @כמעט בלי ראש...)