פורום נסיונות פעילים (עמוד 4991)

בוקר

מבחן במחשבת

פיכס. שעה חפרנו על תורת הנפש.

מגמות. זה נחמד. עושים דברים עם חימר.

אנגלית. ספרות אנגלית זה פיכס.

תנך. בסדר כזה.

פנימיה.

טיפה רואים סרט

אני נרדמת

מתעוררת

נרדמת

קמה ב8

מתעצבנת

מתוסכלת

בוכה

מדברת איתה קצת

שוב בוכה

מנסה מתמטיקה. לא הולך.

מתוסכלת

רואה שלא עשיתי כלום ממה שהייתי צריכה

עולה לעשות עבודה בלשון

זהו.

יום פיכס.

מתמטיקה- לא הצלחתי בכלל

אנגלית- נתחיל ונמשיך מחר

מישו?

זה דחוף..

לקום באולפנה 

חולה 

רועדת מקור 

ושתי סוודרים עלי

שיחה לאבא

עשרים דקות אני בדרך הביתה

להגיע הביתה

להיכנס למיטה

ספר ועוד אחד ועוד אחד 

ארבע שעות

להיות הפסיכולוגית של כולם

להסתיר את העובדה שאני חולה 

שאנשים ירגישו בנח

להירדם בשתיים

לקום בתשע

לדבר עם אמא ואבא (מה הייתי עושה בלעדיהם )

להרגיע את כולם . 

לקחת כדור 

לאכול מרק

להקיא מרק

לראות זה 

ואני אני פה

אני פה הרבה זמן

 

 

סיוט רע . אין לי כח להיות חולה

 

הנה טל. טל גר בישוב שקט, הוא אוהב לטייל, לנגן במפוחית ולשחק כדורסל. טל גבוה ורזה, יש לו ערימה של תלתלים שחורים שכמעט מעלימים כיפת חצי שקל, עיניים בחום כהה שבולעות את העולם בשקיקה ורגליים שאוהבות ללכת יחפות. יום אחד לטל נמאס מהשקט הזה שעוזר לו לשמוע את הרעש שהוא מרגיש, אז הוא החליט לקום וללכת. הוא תפס טרמפים והגיע לרכבת, ברכבת הוא קנה כרטיס לסבידור מרכז. סבידור מרכז זה הכי איבוד שיש, או ככה לפחות טל חשב. כשטל ירד מהרכבת, הוא הסתכל על כל היציאות למדינת תל אביב וחשב באיזו אחת הכי כדאי לו לבחור, האינסטינקט כמעט גרם לו לבחור ביציאה שבה היו הכי מעט אנשים אבל אז הוא נזכר לשם מה הוא בא ובחר דווקא ביציאה הכי עמוסה שיש. טל הלך על הגשר בפסיעות איטיות, הוא עשה הכל ההפך. בדרך כלל, הוא הולך מהר מאוד, יש אומרים אפילו מהר מדיי, והפעם? טל הולך לאט, בצעדים מדודים אל עבר הרעש שממתין לו במדינת תל אביב. טל מסתכל על הרחובות האינסופיים, עיניו סוקרות את המראות שנדמים משונים בעיניו, תמהיל אינספור ריחות מכה בנחיריו והכי חשוב - הרעש. מוזיקת רקע מחנויות ומסעדות, קולות צעדים, דינדון פעמון אופניים, מכוניות חורקות, אוטובוסים עמוסים לעייפה ואולי יותר מכל - פסיפס אנושי מרתק. טל מסתכל על כל האנשים, הוא מרגיש שלכולם יש ביחד רק הוא סוחב את הלבד הזה. הנה אדם שמדבר בנייד בקולניות, בטח יש מי שמקשיב לו. והזוג הזה שהולך שלובי ידיים עם חיוך מהסרטים, יש להם זה את זאת. אמא עם ילד קטן שהולך בדפוס מסויים על המדרכה שטל עדיין לא הצליח לפענח. נערה עם אוזניות וכלב. אישה בלבוש מחוייט יושבת במרפסת של מסעדה עם מחשב נייד. איש מקועקע ושרירי נשען על אופניו ומעשן בריכוז. ורק טל פשוט לבד. לאלף עזאזל. לבד. לבד. לבד. לבד. לבד. אבל טל נסע לכאן כדי לא לחשוב ולא להרגיש אז מה פתאום הלבד הזה מזדחל לו? מי נתן לו רשות להיכנס? טל מחיש את צעדיו לקצב הרגיל שלו, ואולי אפילו קצת יותר מהרגיל והוא כבר ממש כמעט רץ. לא להרגיש, לא לחשוב, לא להרגיש, לא לחשוב. ופתאום הרחוב הארוך והעצום נגמר ומבעד לסנדליו, טל מרגיש לטיפה של חול. טל מרים ראשו, ורואה כחול שקט ועמוק מנצנץ למולו. ולאוויר הזה יש טעם שהוא גם ריח, פשוט מלוח כזה. הוא שם לב שכנראה בשלב מסויים ההליכה הנמרצת נהפכה מכמעט ריצה לריצה של ממש, טל מסדיר את נשימותיו ומוחה זיעה ממצחו. טל מתקרב אל החוף בצעדים הססניים. הוא חולץ את סנדליו. החול חם. הוא מתקרב ודורך על החול הרטוב, מקפל את מכנסיו וצועד למים. גל מתנפץ עליו ורסיסי מי מלח פוגעים בו. טל טובל את ידיו במים ומעביר אותן בתלתליו הסבוכים, וחוזר אל החול החם. טל מתיישב ומרגיש תחתיו משהו קשה, הוא מסתכל ומגלה צדף ענק, הוא מצמיד את הצדף לאוזן ושומע את רחש הים ומשהו שם לוחש לו "אתה לא לבד". טל מחבק את הצדף ומכניס אותו לתיק, מסתבר שזה כל מה שטל היה צריך, כי בבת אחת הוא מחליט שהוא חוזר הבייתה. אז טל בכלל לא היה צריך איבוד של עיר, טל היה צריך צדף שילחש לו שהוא לא לבד.



מוקדש לשתיים שאני אוהבת -
@אנחנו יחד נבנה
@פיתה פיתה
(ולא רק כי אני אוהבת אתכן וכי בא לי שתקראו, אלא גם כי אני חושבת שבאמת תבינו)

וזה דבילי לחלוטין.

ומחשבים.

צרפת מרוקו ישראל יפן אנגליה וכדו

המשך גלישה מהנה

מחר יש לי גיחה, יומיים, מדהים.

ואני צריכה לעשות מלאהההה דבריםם

אז:

להתקלח

לאכול

להביא תיק ענק מהמחסן

שקש, אוהל וכו..

לארגן תיק

לישון

בוקר

לקום ב6

אוטובוס

אולפנה

ונצא לדרכנו

תתגעגעו אלי, הגיחה יומיים אז לא אהיה פה בעז"ה...

לילה טוב! תהיו חזקים |חי בסרט|

היא נמצאת באתר של בני עקיבא ואפשר להוריד בפידיאף, אבל אני במחשב מהישיבה והרימון לא נותן...

מה קשור יתושים עכשיו?

 

 

עוד נגלה ביחד את הארץ
יש עונה חדשה לכוכב הבא בא לי קצת קרןן

I had a feeling
My hands felt like two balloons
Now i have that feeling once again

I
Have become comfortably numb.

לא, אני מסרב.
זה תהליך שמנסה לקרות, ולא אתן לו.
אני כאן,
חושב, מרגיש
אחד שאכפת לו.

אני ואת ה
נשנה את העולם

יהיה לנו טוב
יהיה טוב, כן.

I'll sing out loud
Forever and ever
It's what I'll be