פורום נסיונות פעילים (עמוד 5035)

לחמניות זיתים

כיסוני בטטה

פרוסות חצילים בתנור עם רוטב אדום וגבינה

גבינה מתובלת

סלט גדול

עוגת טורט עם קצפת

 

שעות עבודה: בלתי נספרות באופן מגוחך

כל הכבוד ירא!!

כן את.
עם הצחוק המתגלגל
עם השטויות והצחוקים
עם הרצון לטוב
עם הרצון להצליח
בדיוק את
שאחרי דקה בוכה כמו תינוק
שחולמת חלומות מוזרים
ששופכת את עצמה לסובבים אותה
ואז נגעלת מעצמה ומקיאה את נפשה
אז את
את זכית. זכית
והלוואי שהזכות הזו תחכה לך.

(גיסתי, הרגע, בול פגיעה)

לבחור ירא שמים בעל מידות תרומיות,
תואר בסוציוביוכימיה מתקדמת,
ג'ישוק ורדבק,
היה מדריך בעזרה
(מדליק מדורה לבד!)
יודע לנגן שלוש שירים בגיטרה (של הראל טל)
1.67
בגרות בגלגול סיגריות
ובהעתקה במבחנים
שירת כאזרח ביחידת הת"ש
והמברך יבורך
שני ג' מרחשוון לסדר "אלה תולדות מתושלח פרץ"

אנשים הם דבר מורכב. צריך רק לדעת איך להגיע אליהם.

פעם זה היה לי כל כך קל.

אבל פתאום היום..

something I can live with

אני כל כך מוזרה. כל כך.

פחח.. רציתי לכתוב משהו פה. נראה לי שאעשה את זה בכלל??

משחקים לי ברגשות מדי. מדי מדי.

והרבה אני משחקת לעצמי בהם

נראה לי.

היום, במסגרת "ריעות מעסיקה את עצמה כדי לא להשתעמם" החלטתי להכין עוגה שווה. זה אומר שאני צריכה לנקות את המטבח טוב טוב ואז ללכת לקנות שמנת מתוקה. אני אכין עוגת טורט עם קצפת, שזה נחמד מאוד, אבל בא לי ממש לשדרג את העוגה. רעיונות? תותים\ כל פרי אחר לא בא בחשבון. וגם לא סוכריות וכאלה כי זה לא עוגת יומולדת. 

שביעיסטית אמיתית עם מבחנים ובגרויות.
שביעיסטית עסוקה ומתנשאת ומעצבנת.
אלוהים. איך זה קרה?


אני שונאת שדברים יוצאים לי משליטה.
ודיברנו מראש, ואמרנו.
אמרנו שאם אני מגיעה אני לא מגיעה כמו כל אחת. שיהיה דברים שלא, אני לא אעשה.
שאני אצטרך עזרה ושאני לא תמיד נחמדה.

והנחנו הכל על השולחן. באמת.
ואמרתי, שבמצב הנוכחי אין לי כלום.
אז איך זה קרה שהם מצפים ממני ל דהו שגדול ממני?
ולא, לא יעזור להגיד לי לדבר איתם.
דיברנו ואמרנו.
הם פשוט לא מבינים בכלל על מה מדובר.
הם עדיין בטוחים שאני אותה אחת מכיתה ח.
דפוקים.
(או שהם חושבים שאני אחותי שזה בכלל מטומטם. כי לא, אין לי את המוח שלה וגם לא יהיה.
וכמו שאני לא דומה לה דמיון חיצוני אני גם לא דומה לה באופי. וכנל לגבי זה שאני *לא* אמא שלי)

אלוהים. קשה לי לקבל סמכות. קשה לי
קשה לי שיש מישהו שנמצא מעלי.
קשה לי לפנות אליה בתור "המורה". למה לא לקרוא בשם פרטי?
איך מקבלים סמכות?
לקבל סמכות מהם אומר כרגע להוריד את עצמי.
עבדתי הרבה עד שהגעתי למה שאני. ולא, אני ממש לא מוכנה להוריד את עצמי.
(הבעיה שמבחינתם זה כל כך "נורמטיבי".
אז לא.
אני לא תלמידה "נורמטיבית".
וזה בדיוק מה שאמרנו מראש.)


שמישהו יסביר לי איך לעזאזל קרה שאחרי שבאתי אליהם ואמרתי להם בפה מלא שאין לי חומר משנתיים ושיותר מחצי שנה לא הייתי רשומה בכלל במוסד לימודי והם אמרו שהם מבינים וכו' אני מגלה עד כמה הם לא מבינים ובכלל לא מוכנים לנסות להבין.

אלוהים. מסובך לי.
נמאס לי לריב עם אנשים.
נמאס לי לנסות להוכיח את עצמי.
אני עוזבת.

זתומרת - שאנגלית יתבטל, אין לי כח אליו.

אשכרה נמחק לי טקסט שלקח לי נצח לכתוב סיכום יום.

כי זה נתן לי הזדמנות לא להיות הכי טובה.
להודות בזה שאני לא יודעת.
להיות גרועה במשהו.
לא להצליח בהכל.
לשמוח באמת ולהתחמק באמת.
לא להעמיד פנים שהכל מושלם.
כי באמת, היה לי טוב. והצלחתי. אבל לא הייתי אחת מכולן. הייתי כאילו רמה מעל.
ועכשיו אני חלק. גם תומכת וגם נתמכת. גם עוזרת וגם נעזרת. גם 'מחה וגן משמחת.
וטוב לי. באמת. כבר הגעתי למסקנה הזאת. דווקא כי קשה לי טוב לי.
לא לחיות בלחץ תמידי. להבין שגם לי מותר להכשל.
ולהכשל. לא להצליח. ולהיות שלמה עם עצמי. ועם מי' אני. ועם הכישלונות שלי.
ולעזור לבנות אחרות. ולעודד אותן. ושיעזורי לי. ושיעודדו אותי.
ובאמת, בפעם הראשונה בחיים, להיות חלק ממשהו גדול.
חלק מהכיתה.


תודה אבא. תודה. תודה שנתת לי את השכל והבינה כדי ללכת לטליה.
תודה.

אני חוששת שאני אלך לישון

טאטעעע