פורום נסיונות פעילים (עמוד 5035)

היום, במסגרת "ריעות מעסיקה את עצמה כדי לא להשתעמם" החלטתי להכין עוגה שווה. זה אומר שאני צריכה לנקות את המטבח טוב טוב ואז ללכת לקנות שמנת מתוקה. אני אכין עוגת טורט עם קצפת, שזה נחמד מאוד, אבל בא לי ממש לשדרג את העוגה. רעיונות? תותים\ כל פרי אחר לא בא בחשבון. וגם לא סוכריות וכאלה כי זה לא עוגת יומולדת. 

שביעיסטית אמיתית עם מבחנים ובגרויות.
שביעיסטית עסוקה ומתנשאת ומעצבנת.
אלוהים. איך זה קרה?


אני שונאת שדברים יוצאים לי משליטה.
ודיברנו מראש, ואמרנו.
אמרנו שאם אני מגיעה אני לא מגיעה כמו כל אחת. שיהיה דברים שלא, אני לא אעשה.
שאני אצטרך עזרה ושאני לא תמיד נחמדה.

והנחנו הכל על השולחן. באמת.
ואמרתי, שבמצב הנוכחי אין לי כלום.
אז איך זה קרה שהם מצפים ממני ל דהו שגדול ממני?
ולא, לא יעזור להגיד לי לדבר איתם.
דיברנו ואמרנו.
הם פשוט לא מבינים בכלל על מה מדובר.
הם עדיין בטוחים שאני אותה אחת מכיתה ח.
דפוקים.
(או שהם חושבים שאני אחותי שזה בכלל מטומטם. כי לא, אין לי את המוח שלה וגם לא יהיה.
וכמו שאני לא דומה לה דמיון חיצוני אני גם לא דומה לה באופי. וכנל לגבי זה שאני *לא* אמא שלי)

אלוהים. קשה לי לקבל סמכות. קשה לי
קשה לי שיש מישהו שנמצא מעלי.
קשה לי לפנות אליה בתור "המורה". למה לא לקרוא בשם פרטי?
איך מקבלים סמכות?
לקבל סמכות מהם אומר כרגע להוריד את עצמי.
עבדתי הרבה עד שהגעתי למה שאני. ולא, אני ממש לא מוכנה להוריד את עצמי.
(הבעיה שמבחינתם זה כל כך "נורמטיבי".
אז לא.
אני לא תלמידה "נורמטיבית".
וזה בדיוק מה שאמרנו מראש.)


שמישהו יסביר לי איך לעזאזל קרה שאחרי שבאתי אליהם ואמרתי להם בפה מלא שאין לי חומר משנתיים ושיותר מחצי שנה לא הייתי רשומה בכלל במוסד לימודי והם אמרו שהם מבינים וכו' אני מגלה עד כמה הם לא מבינים ובכלל לא מוכנים לנסות להבין.

אלוהים. מסובך לי.
נמאס לי לריב עם אנשים.
נמאס לי לנסות להוכיח את עצמי.
אני עוזבת.

זתומרת - שאנגלית יתבטל, אין לי כח אליו.

אשכרה נמחק לי טקסט שלקח לי נצח לכתוב סיכום יום.

כי זה נתן לי הזדמנות לא להיות הכי טובה.
להודות בזה שאני לא יודעת.
להיות גרועה במשהו.
לא להצליח בהכל.
לשמוח באמת ולהתחמק באמת.
לא להעמיד פנים שהכל מושלם.
כי באמת, היה לי טוב. והצלחתי. אבל לא הייתי אחת מכולן. הייתי כאילו רמה מעל.
ועכשיו אני חלק. גם תומכת וגם נתמכת. גם עוזרת וגם נעזרת. גם 'מחה וגן משמחת.
וטוב לי. באמת. כבר הגעתי למסקנה הזאת. דווקא כי קשה לי טוב לי.
לא לחיות בלחץ תמידי. להבין שגם לי מותר להכשל.
ולהכשל. לא להצליח. ולהיות שלמה עם עצמי. ועם מי' אני. ועם הכישלונות שלי.
ולעזור לבנות אחרות. ולעודד אותן. ושיעזורי לי. ושיעודדו אותי.
ובאמת, בפעם הראשונה בחיים, להיות חלק ממשהו גדול.
חלק מהכיתה.


תודה אבא. תודה. תודה שנתת לי את השכל והבינה כדי ללכת לטליה.
תודה.

אני חוששת שאני אלך לישון

טאטעעע

שדורשים געגוע

בואו נביע את אהבתי ו כלפי העולם

 

 

בואו נחיה!

איזה כיף זה לבקר בסניף כשחניכים שלך מדריכים
ולראות איזה מדריכים רציניים הם!! כשהכנסתי אותם להדרכה ידעתי מי יהיה מדריך טוב אבל לא ידעתי עד כמה!!
איך זה מדריך חדגומט עם ראבאק ואילתור מטורף.. וזה עושה מערכים מסודרים ופעולות מסודרות לפי הכללים.. ומשקיע ביחס אישי ברמות.. וזה.. לא האמנתי לראות אותו משחנש עם חניך בכיתה ד!! זה פשוט נחת..
בבחינת בנים גידלתי ורוממתי ועכשיו הם מדריכים..
עשה לי כזה טוב..
וגם הם מתחילים גם עם הרבה יותר ידע ממה שהיה לי..
אני רואה את הסניף עף בשנתיים הקרובות..

וגם לראות איך הם התבגרו ותפסו את עצמם.. והוא.. בכלל!!
ושתיהם השלימו?! מי היה מאמין?!


נחת.. אין מה להגיד..

הייתי תלמידה טובה, וקראתי 376(!) עמודים.

הייתי מוכנה לבוק ריפורט, ואז טאדאם.

 

המורה ציפי אמרה לי שאני לא יכולה לגשת. 

יאי.

חכם עובדיה..(הרב עובדיה יוסף)
ושל רבי ישראל מרוג׳ין..
ונירא לי שגם הרבי מפיהסצנה..
חכם עובדיה מה רבים אם מעשיך חכם עובדיה נפלאים אם תורתך

זה קצת מחשיש אותי

אף אחד לא למד את הסוגיה הזאת ככ לעומק ב15 שנה האחרונות. אינמצב

אשכרה ישבתי על זה כל היום.

ארררר אני רוצה הביתה. אני רוצה ליצור ולבנות ולהתחדש ולחדש

(ולא, לבנות מדרגות וטראסות כבר לא מגניב אותי)

עייף מלהודיע שהוא מרגיש בחסרונך
ילדי יקר בלילות אני דואגת לשלומך

ילדי יקר.

שלום אנשים ואנשות