פורום נסיונות פעילים (עמוד 5044)

הוא יתקיים מחר בשמונה בערב בעז"ה. צפו להפתעות.

באלי ממש ממש את המייל!

ממש!

צריכה עזרה!!

יש ליהפרעה בעייתית שאני שומרת עליה כסוד ביני לבין עצמי..

זה הסוד הכי גדול שלי ואין לי שום רצון בעולם לחלוק אותו עם אנשים נוספים...

העניין הוא כזה.. חברה טובה שלי פנתה אלי לפני כמה ימים ואמרה לי שהיא יודעת הכל!

בבום ובלי שום הכנה מראש.. פתאום הכל מתפוצץ לי בעיניים... זה היה הדבר שהכי שמרתי עליו בסוד בעולם!!

ופתאום הסוד הזה.. הוא כבר לא שלי. לא רק שלי.

היא אמרה לי שנפתור את הבעיה ביחד והבטיחה שלא תדווח לאף אחד..

אבל בכל זאת אני לא מרגישה נוח עם הקטע על זה שהיא גם יודעת..

היא טוענת שהיא יכולה להרגיש במצוקה שלי.. אבל אני לא ככ קונה את זה.. ואין לי מושג מאיפה היא יודעתת!!

ואולי כמוהה יש עוד אנשים שיודעים ופשוט לא אומרים לי..

אני מתוסכלת וחייבת עזרה!!

תענו בפרטי בבקשה!

איזה שבת מדהימה עשית לי! תודה!

תודה שהרב נתן לי להוביל שירי שבת בערב ובבוקר ולימדתי את כולם שירים של רמת גן וסתם שירים חסידיים (ותבנהו מהרה. והראנו. אני מאמין. אין שום ייאוש. לב טהור. אתה תקום)

תודה שישבתי בערב בפנימיה ולמדתי עם חברות תמימות ומתוקות את תורת ותחסרהו. ואגדת בת מלך שאבדה

תודה שהשירי סעודה שלישית היו לי כ"כ טובים

תודה שהצלחתי להתפלל את כ ל התפילות של שבת במניין

תודה שרקדתי בהרקדה בשמחה עצומה עד שכמעט התעלפתי.

תודה שלמרות הבלאגן הצלחתי לשבת ולהתבודד שעה

תודה שקבעתי 2 חברותות בשבוע עם חברות

תודה שבשנייה הראשונה שנכנסה שבת הרגשתי קדושה ורצון לשמוח למרות שכל יום שישי היה באסה...

תודה אבא!!!

ואחרי זה בלנד אני מפסיק עם השרשורי פריקה האלה..
בגלל ש... לא בריא במצב הנוכחי..
אולי אני אכתוב ולא אפרסם פה..

ואני מקווה עוד כשבוע אחרי שאני אכנס לישיבה ולעומק זמן חורף לעשות סוג של עזיבה מנסיופ.. לפחות עד שהכל יעבור.. או שכבר ניגמל לגמרי..

-אין כמו אמא

 

-מזל שאין...

 

 

 

 

 

אולי כן

אולי לא

אין לי מה לומר

רק שאני מעריכה

ובכלל את היכולת הזאת להוציא

 

והמצב חביב

ונראלי קצת לא טוב שאני כותבת

פףף

 

 

מעניין עד כמה נצליח בשבוע בלי להיות כאן...

ננסה?

ואני אמורה להיות איתם גם מחר עד שיגיעו העדשות.
אוי ואבוי לי.

באלי לצרוח על כל העולם

לברוח לרוץ להשתחרר 

לשכוח ממה שהם רוצים לעשות

לשכוח מכל זה

להפסיק לחשוב על זה.

באלי לפשוט לשכוח מזה. 

שילכו שיעשו חיים.

ושיעזבו אותי.

זהו ודי אני גמרתי עם הסיפור הזה.

 

 

ויום אחד אני באמת אברח ואשתחרר מזה. 

 

אתם מכירים את הרחוב הזה שיש מלא מלא מטריות ??
אז צילמנתי הישתקפות של המיטריות אל רכבים..
מלא אנשים עצרו אלי את הרכב יצאו אלי עצבנים למה צילמתה את הרכב של?? |בצעקות|
אני עומד בנחת ומחיך ..
אם גומרים לצעוק אני עושה להם כזה בנחת..
צירא איזה תמונה??!!
אם כזה וואי יפה ..תמונה יפה..
ונכנסים לרכב

כל השבת הייתי במיטה.
זה גדול ממני וגדול עלי.
וכבר החלטנו, לא יותר מפעם בשבועיים.
והנה הגיע הבום.
אני. לא. חוזרת. לזה.

אלוהים. זו לא אני.
זה משהו אחר שמושך אותי.

כנראה שהמהלך הזה באמת היה גדול עלי.
חזרתי לחוסר הבנה, לשנאה הטבעית וחוסר ההכלה.
חזרתי לבליל של מילים לא מובנות והמון נקיפות מצפון.
חזרתי ללברוח ולשכוח.
חזרתי להרגיש כלום ענק.
חזרתי לתחושת כישלון.
חזרתי להרגיש לא מוערכת.

וכבר הצלחתי, והערכתי את עצמי. ונתתי לי מקום.
ולמדתי לשים את העולם בצד ולתת לי חיבוק.

ושוב, שוב הגיע החורף ושוב אני נופלת.
שוב אני מגלה כמה אני באמת כלום.
יום אחד אני אולי אצליח להכיל את עצמי באמת אמיתית.

אלוהים. אני יודעת לעשות את זה.
למדתי לעשות דברים.
למדתי לצאת מהחוסר הענק.
ואיך, איך אני שוב נופלת.
לא, אנחנו לא נחזור לפעם בשבוע.

ושוב לנסות.
באמת שנגמרתי.
אין יותר נקודונת.

ווהוו

 

אתמול יצאנו לצפון, ובדרך עצרנו לאכול פיצה.

אז ישבתי עם אח שלי באחד השולחנות ושיחקנו אותה בפגישה. 

קיצר, אחותי צילמה אתזה והחלטתי להעלות את התמונה לסטטוס, סתם לצחוקים..

 

 

מאותו רגע ועד עצם הרגע הזה, אני מקבלת תגובות נדהמות/שמחות ב'שמחתי'/נזעמות על כך שלא שיתפתי אותן..

אם לא הייתי עוצרת את זרם השמועות בזמן, לא יודעת לאן זה יכל להגיע. חרדים וזה..

 

הבעיה שיש לי בעיה בסטטוסים, אי לכך ובהתאם לזאת, אני לא יכולה למחוק אותו 

 

שאלו יהיו הצרות שלנו.